סלטה (פרובינציה)

סלטה (פרובינציה)
**Salta**
סמל סלטה סמל סלטה	דגל סלטה דגל סלטה
	עמק קפז'אטה
	עמק קפז'אטה
מדינה	ארגנטינה
חבל ארץ	צפון-מערב ארגנטינה
מושל	חואן מנואל אורטוביי
רשות מחוקקת	Legislature of Salta Province
נפות בפרובינציה	23
ערים בפרובינציה	58
בירת הפרובינציה	סלטה
תאריך ייסוד	1814
שטח	155,488 קמ"ר
גובה	1,246 מטרים
‑ הנקודה הגבוהה	ז'וז'איז'קו
אוכלוסייה	‏
‑ בפרובינציה	1,441,351 (2022)
‑ צפיפות	6.94 נפש לקמ"ר (2001)
קואורדינטות	24°47′00″S 65°25′00″W
אזור זמן	UTC-3
	www.salta.gov.ar
	מפת מיקום; מפה מפורטת; לחצו כדי להקטין חזרה (למפת סלטה רגילה) סלטה אוראן טרטגל חנרל גואמס מטאן בוליביה פרגו. חוחוי פו. צ'אקו סנטיאגו דל אסטרו טוקומאן קטמרקה צ'ילה פרובינציית סלטה

סלטה (בספרדית: Salta) היא פרובינציה בצפון-מערב ארגנטינה. צורתה כצורת האות L הפוכה, והיא גובלת בבוליביה בצפון, בפרגוואי בצפון-מזרח, בפרובינציות פורמוסה וצ'אקו במזרח, בפרובינציות סנטיאגו דל אסטרו, טוקומאן וקטמרקה בדרום, בצ'ילה במערב ובפרובינציית חוחוי בצפון-מערב. שטחה כ-155 אלף קמ"ר ובשנת 2001 התגוררו בה מעט יותר ממיליון תושבים.

עובדות מהירות מדינה, חבל ארץ ...

סגירה

בחלקה המערבי של הפרובינציה מתנשאות כמה מהפסגות הגבוהות של הרי האנדים, ובהן ז'וז'איז'אקו (6,739 מ' מעל פני הים, על גבול צ'ילה), סן מרטין (6,380 מ'), צ'אניי (6,200 מ', על גבול פרובינציית חוחוי) וסוקומפה (6,051 מ', על גבול צ'ילה). האזור המערבי אופייני לאלטיפלנו האנדי (המכונה באזור זה "פּוּנָה"): הוא צחיח, מאופיין בתנאי מזג אוויר קיצוניים, ויש בו כמה מדבריות מלח. הפסגות הגבוהות מושלגות דרך קבע.

מרכזה של הפרובינציה נמוך ופורה יותר, ומזג האוויר בו קיצוני פחות, אף שגם בו הטמפרטורות בקיץ עשויות להגיע ל-C° ‏40, ובחורף ייתכן קיפאון. באזור זה מתרכזת מרבית האוכלוסייה בפרובינציה, ובה נמצאת הבירה, סלטה. עמקי קלצ'אקי חוצים את האזור מצפון לדרום.

מזרח הפרובינציה אופייני לאזור הגראן צ'אקו, הוא מכוסה בג'ונגל והאקלים בו סובטרופי. באזור זה זורמים הנהרות הגדולים בפרובינציה: פילקומיו (המשמש גבול בינה לבין פרגוואי), ברמחו וסלאדו.

בתחומי הפרובינציה שלושה פארקים לאומיים. הפארק הלאומי אל ריי משתרע על פני כ-440 קמ"ר, 80 ק"מ מזרחית לעיר סלטה, והוא מגן על מערכת אקולוגית האופיינית למרכז הפרובינציה. בפארק חיים, בין היתר, טפירים, דובי נמלים ופקאריים. הפארק הלאומי בריטו נמצא באזור נידח בצפון-מזרח סלטה, בסמוך לגבול עם בוליביה. הפארק משתרע על פני כ-720 קמ"ר ובו צמחייה טרופית ומצויים בו יגוארים. הפארק הלאומי לוס קרדונס משתרע על פני כ-650 קמ"ר בהרי האנדים. שמו ניתן לו על שם קקטוסים בשם זה הגדלים בו לרוב.

תושביו הראשונים של האזור התיישבו בו לפני כ-12 אלף שנים. לפני הגעת הספרדים, חיו בו מספר עמים. בעמקי המרכז חיו שבטים שונים ובהם הקילמס והאומוואקה, ששפתם הייתה זהה, קקאן. בהרים שבמערב חיו בני האטקמה ובמזרח, בסמוך לצ'אקו חיו בני הוויצ'י. עד 1480 נכבשו מרכז ומערב סלטה בידי האינקה, שהקימו מרכז אדמיניסטרטיבי לשליטה באזור בסיקואני (כיום העיירה צ'יקואנה, כ-50 ק"מ דרומית לעיר סלטה).

האירופאי הראשון שהגיע לאזור סלטה היה דייגו דה אלמגרו, ב-1535, ושבע שנים אחריו הגיע דייגו דה רוחאס. היישוב ראשון, קאסרס, הוקם ב-1566 לגדות נהר סלאדו (מאוחר יותר שינה את שמו מספר פעמים, וכיום מקובל לכנותו אֶסְטֶקוֹ), אך לאחר שהותקף מספר פעמים בידי התושבים הילידים, נחרב סופית ברעידת אדמה ב-1692. ב-1582 נוסד יישוב נוסף, סן פליפה דל ואיה דה לרמה סלטה, לימים העיר סלטה, בהוראת פרנסיסקו דה טולדו, שעמד בראש מלכות המשנה של פרו. ב-1650 התגוררו בעיר כ-500 תושבים.

ב-1776 הקימו הספרדים את מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה, וסלטה הייתה לחלק ממנה. ב-1782 הוכפפה למושל טוקומאן, וב-1783 הייתה חלק מאינטנדנסיה בשם סלטה דה טוקומאן, שכללה גם את חוחוי, קטמרקה וסנטיאגו דל אסטרו. ב-1792 הייתה סלטה לבירת האינטנדנסיה.

ב-1794 נוסדו שתי ערים נוספות, סן רמון דה לה נואבה אוראן וטריחה. האחרונה הוכפפה אמנם לסלטה מבחינה צבאית ודתית, אך קיבלה שירותים מינהליים מפוטוסי.

ב-1814 פוצלה האינטנדנסיה לשתי פרובינציות: סלטה וטוקומאן. הפרובינציה של סלטה כללה את פרובינציות סלטה וחוחוי של ימינו, וכן שטחים בבוליביה ובצ'ילה של ימינו, ובכלל זה העיר אנטופגסטה, שלחוף האוקיינוס השקט. ב-1826 התקוממה טריחה נגד שלטונה של סלטה, וחברה לבוליביה. הקונגרס הלאומי הכריז אמנם כי טריחה היא חלק מארגנטינה, אך בפועל היא נותרה בידי בוליביה.

ב-1834 הוקמה פרובינציית חוחוי, שהופרדה מסלטה. השאיפה להותיר בידי סלטה את סן רמון דה לה נואבה אוראן, שנמצאת צפונית-מזרחית לחוחוי, היא הגורם לצורתה המשונה של הפרובינציה.

ב-1879 יצאה ממשלת ארגנטינה לכיבוש המדבר, שנועד לבסס את שליטתה באזורי הספר. במהלך המבצע, נרצחו אלפי אינדיאנים, ורבים אחרים נושלו מאדמותיהם. בסופו של דבר, הורחבו תחומי שליטתה של ארגנטינה, והוקמו גם פרובינציות חדשות. יצירת הגבולות החדשים הביאה להרחבתה של פרובינציית סלטה מזרחה.

ב-1889 סיכמו ארגנטינה ובוליביה על תוכנית לחילופי שטחים, במסגרתה הסכימה ארגנטינה כי טריחה תיוותר בריבונות בוליביאנית, בתמורה לשטחים נרחבים באזור הפונה. עם זאת, חלק ניכר מהשטחים כלל לא היה בריבונות בוליביה, לאחר שנכבש ממנה בידי צ'ילה במהלך מלחמת האוקיינוס השקט. בסופו של דבר הוכרע העניין בבוררות, וב-1899 קיבלה לרשותה ארגנטינה 75% מהשטח, והיתר נותר בריבונות צ'ילה. ב-1900 הוקמה הטריטוריה הלאומית לוס אנדס בשטחים שסופחו, וב-1943 היא פורקה וסופחה לפרובינציות חוחוי, סלטה וקטמרקה.

ההרכב האתני של סלטה יוצא דופן ביחס למרבית הפרובינציות בארגנטינה. רבים מתושביה של סלטה הם אינדיאנים או מסטיסוס, ולמעשה, לפי הערכות, רק כשליש מתושביה הם לבנים. הלבנים מרוכזים בעיקר בערים הגדולות, ואילו באזור הפונה רוב רובם של התושבים הם אינדיאנים. בכמה אזורים שמרו האינדיאנים על שפתם (בעיקר קצ'ואה, ויצ'י וצ'יריגואני; הקקאן כמעט נעלמה), ולעיתים גם על לבושם.

כ-91% מתושבי סלטה הם נוצרים קתולים. רבים מהתושבים האינדיאנים, בעיקר בפונה, משלבים באמונה הקתולית כמה מהמסורות הקדומות של אבותיהם, וסוגדים גם לפצ'אמאמה. מהגרים שהגיעו מסוריה ולבנון בראשית המאה ה-20 השתייכו בעיקר לכנסייה האנטיוכית, ורבים מצאצאיהם עדיין משתייכים לכנסייה זו. בפרובינציה קהילות קטנות של עדות נוצריות נוספות ובעיר סלטה יש גם קהילה יהודית.

בשנת 2001 התגוררו בסלטה כמיליון ו-80 אלף תושבים. צפיפות האוכלוסין בה נאמדה ב-6.94 בני אדם לקמ"ר, אך בעוד שבעמקים המרכזיים היא נאמדה בכ-20 בני אדם לקמ"ר, באזור הפונה הדליל פחות מ-1 נפש לקמ"ר. הערים הגדולות ביותר בה הן:

סלטה (כ-462 אלף תושבים)
סן רמון דה לה נואבה אוראן (כ-67 אלף תושבים)
טרטגל (כ-55 אלף תושבים)
חנראל גואמס (כ-28 אלף תושבים)
סן חוסה דה מטאן (כ-27 אלף תושבים)

מבחינה מנהלית, מחולקת סלטה ל-23 דפרטמנטוס.

כלכלתה של סלטה אינה מפותחת במיוחד. בשנת 2006 נאמד התוצר בה ב-5.1 מיליארד דולרים, שהם כ-4,760 דולר לנפש, שיעור שהוא מעט יותר ממחצית הממוצע הארצי בארגנטינה.

חקלאות ומוצריה מהווים כ-10% מהתוצר. ענפי החקלאות הבולטים ביותר הם טבק, קני סוכר וגפנים ליין (האחרונים נפוצים בעיקר סביב העיירה קפז'אטה בדרום הפרובינציה, שנחשבת למרכז היין השני בגודלו במדינה אחרי מנדוסה). גידולים נוספים, כתירס, שעועית, הדרים, בננות ועגבניות מיועדים בעיקר לשוק המקומי.

בפרובינציה מצויים גם גז טבעי ונפט, שמועברים בצינורות ישירות לבואנוס אירס ולרוסריו. כן מצויים בפרובינציה מכרות אורניום.

ענף התיירות מתפתח בהדרגה בפרובינציה. נופי האנדים המדבריים מושכים אליהם תיירים, ועם האתרים הבולטים נמנים העיירה קאצ'י וסביבתה, רכבת העננים וסן אנטוניו דה לוס קוברס, עמקי קלצ'אקי, קפז'אטה, וכן העיר סלטה עצמה.