אזור כלכלי בלעדי
אזור ימי עד 200 מיילים ימיים (370.4 ק"מ) מחוף מדינה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האזור הכלכלי הבלעדי ("מים כלכליים"), כפי שנקבע בחוק הים, הוא אזור ימי המשתרע עד 200 מיילים ימיים (370.4 ק"מ) מחוף מדינה, ובו למדינה זכויות מיוחדות להגנת הטבע. באזור זה למדינה יש את הזכות הבלעדית לנצל או לשמור על כל המשאבים שנמצאים בתוך המים, על קרקעית הים או מתחת לקרקעית הים. משאבים אלה כוללים גם משאבים חיים, כגון דגים, וגם משאבים שאינם חיים, כגון נפט וגז טבעי. האזור יכול לשמש לחיפושים ולשימוש במשאבים ימיים, כולל ייצור אנרגיה ממים ורוח[1].
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, משלב נמוך. | |
לפני 1982, מים טריטוריאליים הורחבו בצורה בלתי מבוקרת פעמים רבות על מנת לספח פעילויות כגון כרייה במים עמוקים, קידוח ימי, זכויות דיג (ראו לדוגמה את מלחמת הבקלה) ולמנוע שידורי רדיו פיראטיים ממתקנים ימיים מלאכותיים ומספינות עוגנות.
למדינה חופית ניתנת שליטה מלאה על מימיה הפנימיים, שליטה פחותה על מימיה הטריטוריאליים, שליטה פחותה מזו על "האזור הסמוך" וזכויות כלכליות מסוימות ב"אזור הכלכלי הבלעדי" ובמדף היבשתי.
לעיתים קרובות, אזור כלכלי בלעדי הנתבע על ידי מדינה מסוימת, נתבע גם על ידי מדינה אחרת.
הגדרה
באופן כללי, האזור הכלכלי הבלעדי של מדינה משתרע עד למרחק של 200 מיילים ימיים (.370.4 ק"מ) מקו החוף. מרחק מקסימלי כזה מתרחש כאשר קווי החוף של המדינות הסמוכות נמצאים יותר מ-400 מיילים ימיים (כ-740 ק"מ) זה מזה. במצבים אחרים, המדינות הן שצריכות לקבוע את הגבול הימי בפועל[2], כאשר ברירת המחדל היא שיוך לחוף הקרוב ביותר[3].
לפי ההגדרה האזור הכלכלי הבלעדי של המדינה מתחיל בגבול המרוחק מהחוף של המים הטריטוריאליים שלה ומגיע עד למרחק של 200 מייל ימי (370.4 ק"מ) מקו החוף. האזור הכלכלי הבלעדי רחב הרבה יותר מאשר המים הטריטוריאליים, אשר מסתיימים 12 מייל ימי (כ-22 ק"מ) מקו החוף (על פי הכללים שנקבעו בחוק הים)[4].. למדינות גם יש זכויות על קרקעית הים של המדף היבשתי עד 350 מיילים ימיים (כ-648 ק"מ) מקו החוף, תחום שנמצא מעבר לאזור הכלכלי הבלעדי, אך מקומות כאלה אינם נחשבים לחלק מהאזור הכלכלי הבלעדי. ההגדרה המשפטית של המדף היבשתי אינה זהה למשמעות הגאולוגית של המונח, משום שהיא כוללת גם את העלייה ליבשת ואת המדרון ממנה, כמו גם את קרקעית הים כולה בתוך האזור הכלכלי הבלעדי (שעשויה, כמו במקרה של ישראל, להיות עמוקה בהרבה מאשר מדף היבשת).
מקור
סכם
פרספקטיבה
ההגדרה הראשונית של המים הטריטוריאליים הריבוניים של המדינה הייתה 3 מיילים ימיים או כ-6 ק"מ (כטווח של יריית תותח) מעבר לחוף. בעידן המודרני, המים הטריטוריאליים הריבוניים של מדינה הורחבו עד 12 מיילים ימיים (כ-22 ק"מ) מקו החוף.
אחת הטענות הראשונות של סמכות שיפוט בלעדית מעבר למים הטריטוריאליים המסורתיים נעשתה על ידי ארצות הברית בהצהרה של הנשיא הארי טרומן ב-28 בספטמבר 1945. צ'ילה ופרו היו הראשונות שטענו לאזורים ימיים של 200 מייל ימי, בהצהרה הנשיאותית בדבר מדף היבשת שנחתמה על ידי הנשיא הצ'יליאני גבריאל גונזאלס וידלה (אנ'),ב-23 ביוני 1947 ועל ידי הנשיא הפרואני חוסה לואיס בוסטמנטה איל ריברה (אנ') באמצעות צו נשיאותי מס' 781 מ-1 באוגוסט 1947[5].
במאי-יוני 1949 הכריזו 10 מדינות ערביות על זכויות מסוימות (בעיקר לגבי נפט) ב"אדמות שקועות". ב-18 באוגוסט 1952 פרסמו צ'ילה, אקוודור ופרו הצהרה שקיבעה את אזור ה-200 המיילים הימיים. עם זאת הכרזות אלו לא זכו לתמיכה רחבה בוועידות הראשונות על חוק הים ב-1958 וב-1960 והנושא צבר תאוצה רק בשנות השישים.
בשנת 1970, כאשר העצרת הכללית החלה בהכנות לוועידה הקרובה תשע מדינות מאמריקה הלטינית כבר קבעו סמכויות דומות על כל השטח של ה-200 מייל ימיים ובאותה שנה קיבלו מרבית המדינות באזור את הצהרות מונטווידאו ולימה בנושא זה. במקביל הוועדה המייעצת המשפטית אסיה ואפריקה (AALCC) דנה בנושא (עם משקיפים מאמריקה הלטינית) ב-1970–1971.
הצהרת סנטו דומינגו ב-9 ביוני 1972 של מדינות הים הקריבי והצהרת הוועדה המשפטית הבינאמריקאית ה-16 ב-9 בפברואר 1973 גם הן עסקו בנושא זה וקבעו כללים מדויקים יותר. במקביל לכך ערכו עברו החלטות דומות בקמרון ובהחלטה של ארגון אחדות אפריקה ב-2 ביולי 1973 באדיס אבבה.
החל מ-1967 החל האו"ם בהסדרת הנושא על ידי סדרת ועדות שעסקו במידה רבה בנושא הוויכוחים בין מדינות הדיג לבין מדינות החוף בנושא זכויות הדיג. ב-1982 נחתמה אמנת האו"ם לזכויות הים שבה אומץ אזור 200 המייל הימי באופן רשמי כאזור הכלכלי הבלעדי. חלק ה', סעיף 55 לאמנה קובע (בתרגום חופשי):
"משטר משפטי ספציפי של האזור הכלכלי הבלעדי"
- האזור הכלכלי הבלעדי הוא אזור מעבר וסמוך למים הטריטוריאליים של המדינה, הכפוף למשטר המשפטי הספציפי שנוצר בחלק זה, בו הזכויות והשיפוט של מדינת החוף והזכויות והחירויות של מדינות אחרות נקבעות על ידי ההוראות הרלוונטיות לאמנה זו.
עם זאת חלק ניכר מהמדינות מטילות הגבלות נוספות שונות על הפעילות באזור הכלכלי הבלעדי שנעות מאיסור פעילות צבאית של גורמי חוץ ועד לאיסור צילום[6].
סכסוכים
סכם
פרספקטיבה
המדידה המדויקת של אזורים כלכליים בלעדיים היא מקור שכיח לסכסוכים בין מדינות באזורים הימיים השונים:
- מלחמת הבקלה בשנות השבעים-שמונים של המאה ה-20 בין בריטניה ואיסלנד.
- הסכסוך בין לבנון וישראל על קביעת הגבול הימי ביניהן וכן התייצבותה של טורקיה כנגד ההסכם בין ישראל לקפריסין המקפח לדעתה את קפריסין הטורקית.
- נורווגיה ורוסיה היו חלוקות הן לגבי האזור הכלכלי הבלעדי והן לגבי המים הטריטוריאליים בארכיפלג סבאלברד והשפעת אמנת סבאלברד על כך. הסכם בנושא זה נחתם במורמנסק ב-15 בספטמבר 2010[7].
- המחלוקת על רוקול היא בעיקרה בשל האזור הכלכלי הבלעדי ולא על המשאבים של האי גופו.
- איי ספראטלי בים סין הדרומי הם מוקד מחלוקת בין מספר מדינות שכנות.
- האזור המוגן לדיג ולאקולוגיה שהוכרז על ידי קרואטיה בים האדריאטי גורם חיכוך עם איטליה וסלובניה, וגרם בעיות בתהליך הצטרפותה של קרואטיה לאיחוד האירופי (לבסוף הוסכם כי ההכרזה תחול רק לגבי מדינות שאינן חברות).
- שלוחה בצורת טריז של ים בופור שנויה במחלוקת בין קנדה וארצות הברית בשל דיווחים על עתודות נפט משמעותיות.
- צרפת טוענת לחלק מהאזור הכלכלי הבלעדי של קנדה באזור סן-פייר ומיקלון בהתבסס על הגדרה חדשה של המדף היבשתי והאזור הכלכלי הבלעדי בין שתי המדינות. אזור סן-פייר ומיקלון מוקף לחלוטין על ידי האזור הכלכלי הבלעדי של קנדה.
- מאוריציוס טוענת לאזור כלכלי בלעדי שכעת שייך לאי טרומלין הצרפתי ולשטחים נוספים הנתבעים על ידי הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי.
- יפן טוענת לאזור כלכלי בלעדי סביב אוקינטורישימה (Okinotorishima), אך טענה זו מותקפת על ידי סין, טייוואן ודרום קוריאה, הטוענות כי מדובר באי שאינו מסוגל לייצר אזור כלכלי בלעדי.
אזורים בהם מדף קרח קבוע משתרע מעבר לקו החוף מהווים גם הם מקור למחלוקת פוטנציאלית[8].
אזורים כלכליים בלעדיים לפי מדינה
סכם
פרספקטיבה
אוסטרליה
- חוק הימים וקרקעות שקועות 1973
לאוסטרליה יש את האזור הכלכלי הבלעדי השלישי בגודלו (אחרי ארצות הברית וצרפת אבל לפני רוסיה) בשטח הכולל העולה על זה של שטחה היבשתי. לפי אמנת האו"ם, האזור הכלכלי הבלעדי של אוסטרליה בדרך כלל משתרע 200 מיילים ימיים (כ-370 ק"מ) מהחוף של יבשת אוסטרליה והטריטוריות מחוץ ליבשת, למעט מקרים שבהם הסכם תיחום ימי נחתם עם מדינה אחרת.
משלחת האומות המאוחדות לענייני גבולות המדף היבשתי אישרה, באפריל 2008, את הזכויות של אוסטרליה על יותר מ-2.5 מיליון קמ"ר נוספים של קרקעית ים מעבר לגבולות האזור הכלכלי הבלעדי של אוסטרליה[9]. בטיעוניה לוועדה טענה אוסטרליה גם למדף יבשתי נוסף של הטריטוריה האנטארקטית האוסטרלית[10], אך טענות אלה נדחו על פי בקשתה של אוסטרליה. עם זאת, גודלו התאורטי של האזור הכלכלי הבלעדי של אוסטרליה מהטריטוריה שלה באנטארקטיקה מוערך כ-2 מיליון קילומטרים רבועים[9].
| אזור כלכלי בלעדי | אזור (קמ"ר)[9] |
|---|---|
| האי הרד ואיי מקדונלד | 410,722 |
 אי חג המולד | 463,371 |
 איי קוקוס | 325,021 |
 נורפוק | 428,618 |
| מקווארי | 471,837 |
| יבשת אוסטרליה, טסמניה ואיים נוספים | 6,048,681 |
| הטריטוריה האנטארקטית האוסטרלית | 2,000,000[מצב 1] |
| בסה"כ | 10,148,250 |
איראן
לאיראן שטח אזור כלכלי בלעדי של 164,051 קמ"ר ובנוסף לו מדף יבשת של 108,534 קמ"ר[11] המתחלקים בין המפרץ הפרסי, מפרץ עומאן והים הערבי. לאיראן הסכמי חלוקת שטח עם בחריין, עומאן, קטר ודובאי כמו גם הסכם חלקי עם ערב הסעודית[12].
עם זאת המדינה נמצאת בסכסוך עם כווית ועם ערב הסעודית על השטח המשותף לשתי האחרונות.
ארגנטינה
שטח המים הטריטוריאליים של ארגנטינה הוא 1,084,386 קמ"ר (מתוכם 2,542 באוקיינוס השקט והשאר באטלנטי) וכן שטח של מדף יבשת של 785,879 קמ"ר (מתוכו 77 קמ"ר בשקט). הגבול בארכיפלג טיירה דל פואגו עם צ'ילה נקבע "הסכם השלום והידידות" לאחר עימות הביגל, לארגנטינה יש גם הסכם תיחום עם אורוגוואי[13]. כחלק מאי ההכרה של ארגנטינה בריבונות הבריטית על איי פוקלנד היא איננה מכירה באזור הכלכלי הבלעדי של בריטניה סביב האיים (החופף בחלקו את זה של ארגנטינה), כמו גם במדף היבשת הנמשך דרום מזרחה אל איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים שבשליטת בריטניה[14].
ארצות הברית
האזור הכלכלי הבלעדי של ארצות הברית, הגדול בעולם, משתרע על פי 11,351,000 קמ"ר. האזור הכלכלי הבלעדי ממוקם בשלושה אוקיינוסים (השקט, הארקטי והאטלנטי), במפרץ מקסיקו, ובים הקריבי. האזור כולל שטחים מסביב לשטח העיקרי של ארצות הברית וכן מסביב לאלסקה, פוארטו ריקו, איי הבתולה האמריקאיים, הוואי, איי מריאנה הצפוניים, גואם, אטול מידווי, האי וייק, אטול ג'ונסטון, אטול פאלמירה, האי ג'רוויס, סמואה האמריקנית, האי בייקר, שונית קינגמן והאי נבאסה[15].
אזור זה הוכרז על ידי הנשיא רונלד רייגן ב-10 במרץ 1983[16] כהמשך להכרזה של טרומן ב-1945 על שליטה במדף היבשתי (שארצות הברית לא הרחיבה את תחומה אליו אחרי הכרזת רייגן[17])
ברזיל
שטחו של האזור הכלכלי הבלעדי של ברזיל עומד על כ-3,660,995 קמ"ר, שטח זה כולל הן את השטח סביב היבשת והן את השטח סביב האיים השייכים למדינה. ב-17 במאי 2004, הגישה המדינה את תביעתה לוועדת האו"ם לגבולות המדף היבשתי (CLCS) לצרף עוד שטח של 708,805 קמ"ר מהמדף היבשתי[18].
בריטניה (הממלכה המאוחדת)
שטח האזור הכלכלי הבלעדי של בריטניה, החמישי בגודלו בעולם ומשתרע על שטח של כ-6,805,586 קמ"ר. גודל זה כולל את האזור הכלכלי הבלעדי המקיף את האיים הבריטיים, את שטחי חסות של הכתר הבריטי, ואת הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים אבל לא את האזור הכלכלי הבלעדי של הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה.
| טריטוריה | קמ"ר | הערות |
|---|---|---|
| בריטניה | 773,676 | כולל רוקול (שנוי במחלוקת) והאי מאן |
| אנגווילה | 92,178 | |
| אסנשן† | 441,658 | |
| ברמודה | 450,370 | |
| הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי | 638,568 | שנוי במחלוקת עם מאוריציוס |
| איי הבתולה הבריטיים | 80,117 | |
| איי קיימן | 119,137 | |
| איי התעלה | 1,1658 | |
| איי פוקלנד | 550,872 | שנוי במחלוקת עם ארגנטינה |
| גיברלטר | 426 | שנוי במחלוקת עם ספרד |
| מונטסראט | 7,582 | |
| פיטקרן | 836,108 | |
| סנט הלנה† | 444,916 | |
| סנט הלנה | 1,449,532 | שנוי במחלוקת עם ארגנטינה |
| ארכיפלג טריסטן דה קונה† | 754,720 | |
| איי טרקס וקייקוס | 154,068 | |
| סה"כ | 6,805,586 |
† חלק מהשטח של סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה, שביחד כוללים אזור כלכלי בלעדי של 1,641,294 קילומטרים רבועים.
רק האיים הבריטיים (כולל רוקול) וגיברלטר הם חלק מהאיחוד האירופי. איי התעלה, אי מאן והשטחים הנותרים מעבר לים (חוץ מגיברלטר) אינם חלק מהאיחוד האירופי.
גרמניה
בהתאם להכרזה מיום 25 בנובמבר 1994 הרפובליקה הפדרלית של גרמניה היא בעלות על אזור כלכלי בלעדי בים הצפוני (28,600 קמ"ר) ובים הבלטי (4,000 קמ"ר)[20], שטח זה מנוהל על ידי המדינה הפדרלית, בניגוד למים הטריטוריאליים המנוהלים על ידי המדינות.
דרום אפריקה
דרום אפריקה הצטרפה לאמנת חוק הים של האו"ם בסוף 1984 ובשנת 1994 אשררה אותה וכן חתמה על הסכם תיחום עם נמיביה[21]. עם זאת הטענות של המדינה לאזור הכלכלי הבלעדי והן לגבי השטח הסמוך ליבשת אפריקה, והן לזה שסביב איי הנסיך אדוארד, נקבעו רק בשנת 2009[22].
שטחו הכולל של האזור הכלכלי הבלעדי של דרום אפריקה 1,535,538 קמ"ר ומורכב משני חלקים:
- סביב יבשת אפריקה - 1,068,659 קמ"ר
- סביב איי הנסיך אדוארד - 466,879 קמ"ר
קוריאה הדרומית
אזור כלכלי בלעדי של קוריאה הדרומית
אזור כלכלי בלעדי נתבע על ידי קוריאה הדרומית ועל ידי אחרים
קוריאה הדרומית חתמה על חוק הים בשנת 1996 וכיום שטח המים האזור הכלכלי הבלעדי שלה הוא 475,469 קמ"ר. קוריאה הדרומית נמצאת בסכסוך עם יפן על סלעי ליאנקור, סכסוך שלא מנע מהן להגיע להסכמי דיג באזור[23]. כמו כן היא מסוכסכת עם סין על שטח באזור איי סוקרטה בים סין המזרחי, בעיקר על זכויות הדיג במקום, סכסוך שמאיים לגרור גם את ארצות הברית[24].
הודו
ממשלת הודו חתמה על חוק הים ביוני 1995 והחל מאמצע העשור הראשון שנות ה-2000 היא מנסה להרחיב את תחום האזור הכלכלי הבלעדי שלה תוך שהיא נתקלת בהתנגדות של פקיסטן[25], הודו גם מעורבת בחיפושי נפט בתוך המים הכלכליים של וייטנאם באזור ים סין הדרומי למרות התנגדות סין[26]. כיום שטח האזור הכלכלי הבלעדי של הודו הוא 2,305,143 מתוכם 663,629 משויכים לאיי אנדמן והשאר ליבשת.
יוון
הגם שיוון הכריזה על הרחבה של שליטתה לתחום רחב מהמים הטריטוריאליים עוד ב-1931[27] וחתמה על הסכם בנושא עם איטליה ב-1977[28] הרי רק בראשית 2013 הצהירה כי היא טוענת לאזור כלכלי בלעדי[29]. וזאת בעקבות התגברות הסכסוך עם טורקיה בנושא במהלך השנה שקדמה לכך.
על פי המפות שפורסמו, ממשלת ישראל הכירה באזור הכלכלי הבלעדי של יוון וקפריסין. המפות מתארות את מהלך צינור הגז שיעביר גז שיופק על ידי נובל אנרג'י ממאגר לווייתן לאירופה, באמצעות צינור תת-ימי וחציית יוון. צינור הגז צריך לעבור את שטח הים, אשר על פי המשפט הבינלאומי, כחלק מהאזור הכלכלי הבלעדי היווני. בהצעה זו, ישראל מכירה באזור הכלכלי הבלעדי היווני באזור ומציעה יתרון שיוון יכול להשתמש בהליכי משא ומתן לתמיכה בטענותיה על האזור. בפועל, שיתוף הפעולה הזה יהיה להקים קואליציית אנרגיה חזקה בין יוון, קפריסין וישראל. חלק הכרייה והפעלה יבוצע על ידי חברה אמריקנית[30]. "מהות העניין היא שבמאמץ להגן ולהבטיח את האינטרסים חיוניים של ישראל בים התיכון, לישראל כבר לא נשארה ברירה אלא לתחום באופן רשמי את הגבולות הימיים שלה"[31].
יפן
- האי מרקוס: 428,875 קמ"ר
- איי בונין: 862,782 קמ"ר
- האוקיינוס השקט (יפן): 1,162,334 קמ"ר
- איי ריוקיו: 1,394,676 קמ"ר
- ים יפן: 630,721 קמ"ר
- סה"כ: 4,479,358 קמ"ר
הנתונים לעיל כמו גם המפות הרלוונטיות בפרויקט The Sea Around Us[32][33] מסמנים את הגבולות הנטענים על ידי יפן, ולא לוקחים בחשבון את הטענות של המדינות השכנות. ליפן יש מחלוקת על גבולות האזורים הכלכליים הבלעדיים עם כל שכנותיה באסיה (רוסיה, קוריאה הדרומית, סין וטאיוואן). ליפן סכסוך על איי סנקאקו עם סין וטאיוואן, בסלעי ליאנקור עם קוריאה הדרומית והאיים הקוריליים עם רוסיה.
ישראל
לישראל אזור כלכלי בלעדי רק בים התיכון משום שחופי מפרץ אילת שישראל חולקת עם מצרים וירדן קרובים כך שנקודת המגע ביניהם לא חורגת מעבר לתחום המים הטריטוריאליים של שלוש המדינות ואילו ים המלח נחשב כמים פנימיים. שטח המים הכלכליים של ישראל, 22,000 קמ"ר, הנמצאים במים העמוקים - עד 220 מיילים ימיים מחופי המדינה ומוגדרים כ"אזור כלכלי בלעדי", או בקיצור "מים כלכליים", משתווה לשטחה היבשתי של המדינה - 22,071 קמ"ר.
שדות הגז המשמעותיים של ישראל תמר, לווייתן והאחרים נמצאים באזור הכלכלי הבלעדי שלה מעבר לתחום המים הטריטוריאליים. אף על פי שחוק הים שהתקבל ב-1982 דורש הפקדה של הכרזה על השטח במוסדות האו"ם (למקרה של תביעות סותרות מצד מדינות שכנות) הרי ישראל הכינה רק ב-2007 הצעת חוק בנושא זה[ישראל 1] (שלא אושרה) והכריזה בפועל[ישראל 2] על שטח זה רק ב-10 ביולי 2011. ב-17 בדצמבר 2010 חתמו ישראל וקפריסין על הסכם תיחום[ישראל 3]. הסכם זה היה אמור להשלים את ההסכם שנחתם בין קפריסין ובין לבנון בינואר 2007 אולם מעולם לא אושר על ידי הפרלמנט הלבנוני[ישראל 4] ולעלות בקנה אחד עם החוק הקפריסאי משנת 2004[ישראל 5]. ההסכם מעביר את הגבול בין ישראל ללבנון בניצב לקו החוף. בפועל טענה לבנון כנגד ההסכם[ישראל 6] בנימוק שקו הגבול צריך לעבור ישירות ממזרח למערב, פער של כעשרים מעלות לעומת העמדה הישראלית[ישראל 7]. שלטענתה גזלה 860 קמ"ר מהאזור הכלכלי הבלעדי שלה[ישראל 8] וזכתה לתמיכה אמריקאית בעמדתה[ישראל 9]. המחלוקת הביאה לסדרה של התבטאויות תוקפניות של שני הצדדים החל מאמצע 2010[ישראל 10], להכרזה ישראלית על מימון מחצית מהעלויות הביטחוניות של משק הגז הימי על ידי הממשלה ב-2010 ולדרישה לחיזוק ניכר של חיל הים בהתאם[ישראל 11]. תוצאה נוספת של ההסכם בין ישראל לקפריסין הייתה דרישתה של טורקיה להכרה בזכויות קפריסין הטורקית[ישראל 12], לחיזוק הקשר הביטחוני בין ישראל וקפריסין[ישראל 13] ולמעורבות יוון בסוגיה[ישראל 14].
בין לבנון לישראל נוצרה מחלוקת היכן עובר הגבול הימי בין המדינות, על כ-860 קמ"ר.[34] על רקע הסכסוך ב-2 ביולי 2022 נשלחו שלושה כטב"מים עוינים, מכיוון לבנון אל עבר אסדת הגז "כריש"[35]. המדינות חתמו על הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון ב-27 באוקטובר 2022 בתיווכו של עמוס הוכשטיין[36].
מקסיקו
האזור הכלכלי הבלעדי של מקסיקו כולל שטח של 3,269,386 קמ"ר[37]. שטח זה כולל אזורים בים הקריבי, במפרץ מקסיקו (כולל שטח שנחתמה עליו אמנה לחלוקה עם ארצות הברית), במפרץ קליפורניה, באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס השקט.
נורווגיה
לנורווגיה יש אזור כלכלי בלעדי גדול: 819 620 קמ"ר סביב החוף שלה. למדינה יש גם אזור דיג של 1,878,953 קמ"ר, כולל אזורי דיג סביב סבאלברד ויאן מאיין[38]. השיתוף באזור הכלכלי הבלעדי בין חברות האיחוד האירופי היה בין הסיבות מדוע נורווגיה לא הפכה לחברה בו. סכסוך בנושא הדרך על יישום חוק הים במרחב שבין יאן מאיין (נורווגיה) וגרינלנד (דנמרק) הסתיים ב-1993 בהחלטה (אחת הראשונות בנושא חוק הים) של בית הדין הבינלאומי לצדק שקבעה כי המקרה הוא חריג ביחס החופים ולפיכך חילקה את השטח הגדול יותר לדנמרק[39].
בחודש אפריל 2009, משלחת האומות המאוחדות לגבולות המדף היבשתי אישרה את טענתה של נורווגיה ל-235,000 קילומטרים רבועים נוספים של מדף יבשתי. הוועדה מצאה כי לנורווגיה ולרוסיה תביעות תקפות מעל חלק ממדף ים ברנץ[40].
ניו זילנד
אזור מדף היבשת מעבר לאזור הכלכלי הבלעדי
אזור הכלכלי בלעדי של ניו זילנד
אזור הכלכלי בלעדי של מדינות אחרות
הגבול לפי האמנה בין אוסטרליה וניו זילנד
האזור הכלכלי הבלעדי של ניו זילנד מקיף את איי ניו זילנד כמו גם את התחומים האחרים הנכללים במדינה: טוקלאו, ניואה, איי קוק. ניו זילנד טוענת גם לריבונות על שטח חסות רוס באנטארקטיקה אולם לא הכריזה על שטח כלכלי בלעדי מסביב לו.
פולין
האזור הכלכלי הבלעדי של פולין כולל שטח של כ-30,533 קמ"ר בתוך הים הבלטי[46]. האזור הכלכלי הבלעדי כולל חלקים מהשטחים הבאים: אגן בורנהולם, קמט שלופסק, אגן גוטלנד ואגן גדנסק. ישנם מספר שרטונות בין האגנים והחוף הפולני, כולל גדת אודר, גדת שלופסק, גדת Stilo, והגדה הדרום מזרחית[46].
המינרלים העיקריים בתוך האזור הכלכלי הבלעדי הם חצץ וחול[46].
פורטוגל
- היבשת - 327,667 קמ"ר
- האיים האזוריים - 953,633 קמ"ר
- מדיירה - 446,108 קמ"ר
- סה"כ - 1,727,408 קמ"ר
פורטוגל הגישה תביעה להגדיל את שטח האזור הכלכלי הבלעדי שלה ל-2,150,000 קילומטרים רבועים נוספים של מדף היבשת במאי 2009[47], וכתוצאה מכך לאזור כלכלי בלעדי כולל של יותר מ-3,877,408 קמ"ר. כיום שטח האזור הכלכלי הבלעדי של פורטוגל הוא העשירי בעולם בגודלו.
הגבול הדרומי בין האזורים הכלכליים הבלעדיים של פורטוגל וספרד שנוי במחלוקת. ספרד טוענת שהגבול הדרומי ביותר צריך להיות בקו הנמצא במרחק שווה ממדיירה והאיים הקנריים. אבל פורטוגל טוענת לריבונות על איי Savage (ארכיפלג קטן בצפון האיים הקנריים), ולכן הגבול דרומי יותר. מנגד טוענת ספרד שלאיים אלו אין מדף יבשתי נפרד[48], על פי סעיף 121 של חוק הים: "סלעים שלא ניתן לקיים מגורי אדם או חיים כלכליים עליהם, לא יהיה להם כל אזור כלכלי בלעדי או מדף יבשתי"[49].
פיליפינים
האזור הכלכלי הבלעדי של הפיליפינים משתרע על שטח בגודל כ-2,265,684 קמ"ר[50]. הפיליפינים הכריזו על אזור כלכלי בלעדי בהכרזה נשיאותית ב-11 ביוני 1979[51], קיבלה את אמנת חוק הים ב-16 בנובמבר 1994 והרחיבה את האזור גם למדף היבשת באזור בנהם ב-2 ביולי 2012[52]. המדינה נמצאת בסכסוך עם סין על השטח שבים סין הדרומי[53] כמו גם ויכוח עם וייטנאם בנושא איי ספרטלי והאזור סביבם, לפיליפינים יש גם סכסוך עם טאיוואן שאף הביא במאי 2013 לירי על ספינת דיג טאיוואנית[54].
פקיסטן
לפקיסטן אזור כלכלי בלעדי בשטח 201,520 קמ"ר בים הערבי שהוכרז בדצמבר 1976, אמנת חוק הים נחתמה בדצמבר 1982 ואושררה בפברואר 1997, כמו כן ביקשה המדינה להרחיב את השטח למדף היבשת באפריל 2009[55] וכן חתמה על הסכם תיחום עם עומאן בשנת 2000. פקיסטן טוענת לזכות פיקוח (שלא בהתאם לחוק הים) על מעבר ספינות ומטוסים באזורים מסוימים של האזור הכלכלי הבלעדי בשל פעילות צבאית והיא נמצאת בסכסוך גבולות עם הודו[56] וכן בסכסוך על זכויות דיג[57].
סין
אזור כלכלי בלעדי של סין
877,019 קמ"ר
אזור כלכלי בלעדי נתבע על ידי סין, במחלוקת עם אחרים
3,000,000 קמ"רסה"כ:3,877,019 קמ"ר
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. חסר פירוט לגבי ההיסטוריה המדויקת וכן לגבי המדינות הגובלות.
קנדה
קנדה חריגה בכך ששטח האזור הכלכלי הבלעדי שלה, המשתרעים על 2,755,564 קמ"ר, קטן יותר מהמים הטריטוריאליים שלה וזאת מכיוון שהמים הטריטוראליים שבדרך כלל הם רק 12 מיילים ימיים מהחוף, כוללים גם את מי הימים הפנים יבשתיים כגון מפרץ הדסון (כ-300 מיילים ימיים - 560 ק"מ)), מפרץ סנט לורנס והמים הפנימיים של הארכיפלג הארקטי.
קפריסין
אזור כלכלי בלעדי של קפריסין
| מים פנימיים של קפריסין | מים טריטוריאליים של קפריסין | |
| אזור כלכלי בלעדי של קפריסין | מים עמוקים |
שטח האזור הכלכלי הבלעדי של קפריסין הוא 98,550 קמ"ר והשטח נקבע על ידי חוק מה-2 באפריל 2004. קפריסין סימנה את הגבול הימי עם מצרים ב-2003, ועם לבנון בשנת 2007[58]. (הגם שהאחרון לא אושר על ידי הפרלמנט הלבנוני) קפריסין וישראל חתמו על הגבול הימי שלהם בשנת 2010[59]. עם זאת אין לקפריסין הסכמים דומים עם שכנותיה האחרות, סוריה וטורקיה, כאשר האחרונה אינה מכירה בהסכמי הגבול של קפריסין עם שכנותיה בשל תביעותיה (כולל אזור כלכלי בלעדי מתאים) עבור קפריסין הטורקית. חלקים משטח זה חולקו לזיכיונות לחיפוש נפט וגז (12 חלקים בכל פעם) ב-2007 וב-2012.
השטח ממזרח לקפריסין הוא חלק ממאגר הגז במזרח הים התיכון שנמשך מחופי מצרים צפונה והחל מתחילת שנות האלפיים התגלו כמויות משמעותיות של גז טבעי באזור המכונה בלוק 12 (אפרודיטה) באזור הכלכלי הבלעדי של קפריסין[60], כ-175 ק"מ דרומית ללימסול ב-33°5′40 צ' ו-32°59′0″ מ'[61] (סמוך לנקודת החיתוך של גבולות ישראל-לבנון-קפריסין). באוגוסט 2011, נובל אנרג'י חתמה על הסכם לייצור שיתוף עם ממשלת קפריסין בנוגע לפיתוח המסחרי של השטח[62]. בתגובה איימה טורקיה[63], לגייס כוחות חיל הים שלה במקרה שקפריסין תנסה להמשיך בתוכניותיה להתחיל בקידוח בבלוק 12[64]. מאמצי הקידוח של קפריסין קיבלו את תמיכתן של ארצות הברית, של האיחוד האירופי ושל האו"ם וב-19 בספטמבר 2011 החלו הקידוחים בבלוק 12 ללא כל תקריות[65].
צ'ילה
האזור כלכלי בלעדי של צ'ילה כולל אזורים סביב איי דסוונטוראדאדס, אי הפסחא ואיי חואן פרננדס.
| אזור | שטח האזור (קמ"ר) | שטח קרקע | סה"כ |
|---|---|---|---|
| יבשת | 2,009,299 | 755,757 | 2,765,056 |
| דסוונטוראדאדס | 449,805 | ||
| פסחא | 720,395 | 164 | 720,559 |
| חואן פרננדס | 502,490 | ||
| סה"כ | 3,681,989 | 756,102 | 4,438,091 |
קיימת מחלוקת עם פרו על שטח האזור הכלכלי הבלעדי של צ'ילה: מחלוקת ימית צ'ילה - פרו
צרפת
בשל הטריטוריות מעבר לים, צרפת מחזיקה באזור הכלכלי הבלעדי השני בגודלו בעולם, המשתרע על פני 11,035,000 קמ"ר, קצת פחות מהאזור כלכלי בלעדי של ארצות הברית (14,383,000 קמ"ר), אבל לפני האזור הכלכלי הבלעדי של אוסטרליה (8,148,250 קמ"ר). האזור הכלכלי הבלעדי של צרפת מכסה כ-8% מהשטח הכולל של כל האזורים הכלכליים הבלעדיים בעולם, ואילו שטחה של הרפובליקה הצרפתית הוא רק 0.45% מהשטח היבשתי של כדור הארץ.
| אזור | אזור כלכלי בלעדי ומים טריטוריאליים של האזור (קמ"ר)[9] | שטח קרקע | סך הכל |
|---|---|---|---|
 צרפת |
334,604 | 551,695 | 886,299 |
| גיאנה הצרפתית | 133,949 | 83,846 | 217,795 |
 גוואדלופ |
95,978 | 1,628 | 97,606 |
 מרטיניק |
47,640 | 1,128 | 48,768 |
 ראוניון |
315,058 | 2,512 | 317,570 |
 פולינזיה הצרפתית |
4,767,242 | 4,167 | 4,771,409 |
 סן-פייר ומיקלון |
12,334 | 242 | 12,576 |
 מיוט |
63,078 | 376 | 63,454 |
 ואליס ופוטונה |
258,269 | 264 | 258,533 |
| סן מרטן |
1,000 | 53 | 1,053 |
 סן ברתלמי |
4,000 | 21 | 4,021 |
 קלדוניה החדשה |
1,422,543 | 18,575 | 1,441,118 |
| קליפרטון | 431,263 | 6 | 431,269 |
| איי קרוזה | 574,558 | 352 | 574,910 |
| איי קרגלן | 567,732 | 7,215 | 574,947 |
| איי סן פול ואמסטרדם | 509,015 | 66 | 509,081 |
| איי אפארסה | 352,117 | 44 | 352,161 |
| אי טרומלין | 270,455 | 1 | 270,456 |
| סה"כ | 11,035,000 | 675,417 | 11,710,417 |
רוסיה
- קלינינגרד (הים הבלטי) - 11,634 קמ"ר
- סנקט פטרבורג (הים הבלטי) - 12,759 קמ"ר
- ים ברנץ - 1,308,140 קמ"ר
- הים השחור - 66,854 קמ"ר
- האוקיינוס השקט - 3,419,202 קמ"ר
- סיביר - 3,277,292 קמ"ר
- סה"כ - 8,095,881 קמ"ר[66]
דירוג לפי שטח
סכם
פרספקטיבה
רשימה זו כוללת שטחים נשלטים בתוך המדינות הריבוניות (כולל שטחים לא מיושבים), אבל אינה כוללת תביעות באנטארקטיקה.
| מדינה | קמ"ר | שטח המדף היבשתי (קמ"ר) | אזור כלכלי בלעדי ושטח פנימי (קמ"ר) |
|---|---|---|---|
 ארצות הברית | 11,351,000 | 2,193,526 | 21,814,306 |
| צרפת | 11,035,000 | 389,422 | 11,655,724 |
 אוסטרליה | 8,505,348 | 2,194,008 | 16,197,464 |
 רוסיה | 7,566,673 | 3,817,843 | 24,664,915 |
 בריטניה | 6,805,586 | 722,891 | 7,048,486 |
 ניו זילנד | 6,682,503 | 277,610 | 6,953,478 |
 אינדונזיה | 6,159,032 | 2,039,381 | 8,019,392 |
 קנדה | 5,599,077 | 2,644,795 | 15,607,077 |
 יפן | 4,479,388 | 454,976 | 4,857,318 |
 פורטוגל | 3,877,408 | 92,090 | 3,969,498 |
 צ'ילה | 3,681,989 | 252,947 | 4,431,381 |
 ברזיל | 3,660,955 | 774,563 | 12,175,832 |
 קיריבטי | 3,441,810 | 7,523 | 3,442,536 |
 מקסיקו | 3,177,593 | 419,102 | 5,141,968 |
 מיקרונזיה | 2,996,419 | 19,403 | 2,997,121 |
 דנמרק | 2,551,238 | 495,657 | 4,761,811 |
 פפואה גינאה החדשה | 2,402,288 | 191,256 | 2,865,128 |
 נורווגיה | 2,385,178 | 434,020 | 2,770,404 |
 הודו | 2,305,143 | 402,996 | 5,592,406 |
 איי מרשל | 1,990,530 | 18,411 | 1,990,711 |
 הפיליפינים | 1,590,780 | 272,921 | 1,890,780 |
 איי שלמה | 1,589,477 | 36,282 | 1,618,373 |
 דרום אפריקה | 1,535,538 | 156,337 | 2,756,575 |
 סיישל | 1,336,559 | 39,063 | 1,337,014 |
 מאוריציוס | 1,284,997 | 29,061 | 1,287,037 |
 פיג'י | 1,282,978 | 47,705 | 1,301,250 |
 מדגסקר | 1,225,259 | 101,505 | 1,812,300 |
 ארגנטינה | 1,159,063 | 856,346 | 3,939,463 |
 אקוודור | 1,077,231 | 41,034 | 1,333,600 |
 ספרד | 1,039,233 | 77,920 | 1,545,225 |
 האיים המלדיביים | 923,322 | 34,538 | 923,622 |
 סין | 879,666 | 831,340 | 10,520,487 |
 ונצואלה | 860.000 | 98.500 | 1,777,210 |
 סומליה | 825,052 | 55,895 | 1,462,709 |
 פרו | 815,915 | 82,000 | 2,101,131 |
 קולומביה | 808,158 | 53,691 | 1,949,906 |
 קייפ ורדה | 800,561 | 5,591 | 804,594 |
 איסלנד | 751,345 | 108,015 | 854,345 |
 טובאלו | 749,790 | 3,575 | 749,816 |
 ונואטו | 663,251 | 11,483 | 675,440 |
 טונגה | 659,558 | 8,517 | 660,305 |
 בהאמה | 654,715 | 106,323 | 668,658 |
 פלאו | 603,978 | 2,837 | 604,437 |
 מוזמביק | 578,986 | 94,212 | 1,380,576 |
 קוסטה ריקה | 574,725 | 19,585 | 625,825 |
 נמיביה | 564,748 | 86,698 | 1,388,864 |
 תימן | 552,669 | 59,229 | 1,080,637 |
 איטליה | 541,915 | 116,834 | 843,251 |
 עומאן | 533,180 | 59,071 | 842,680 |
 מיאנמר | 532,775 | 220,332 | 1,209,353 |
 סרי לנקה | 532,619 | 32,453 | 598,229 |
 אנגולה | 518,433 | 48,092 | 1,765,133 |
 יוון | 505,572 | 81,451 | 637,529 |
 וייטנאם | 417,663 | 365,198 | 748,875 |
 אירלנד | 410,310 | 139,935 | 480,583 |
 לוב | 351,589 | 64,763 | 2,111,129 |
 קובה | 350,751 | 61,525 | 460,637 |
 פנמה | 335,646 | 53,404 | 411,163 |
 מלזיה | 334,671 | 323,412 | 665,474 |
 נאורו | 308,480 | 41 | 308,501 |
 גינאה המשוונית | 303,509 | 7,820 | 331,560 |
 קוריאה הדרומית | 300,851 | 225,214 | 400,529 |
 תאילנד | 299,397 | 230,063 | 812,517 |
 מרוקו (ללא סהרה המערבית) | 274,577 | 53,746 | 721,127 |
 מצרים | 263,451 | 61,591 | 1,265,451 |
 טורקיה | 261,654 | 56,093 | 1,045,216 |
 ג'מייקה | 258,137 | 9,802 | 269,128 |
 הרפובליקה הדומיניקנית | 255,898 | 10,738 | 304,569 |
 ליבריה | 249,734 | 17,715 | 361,103 |
 הונדורס | 249,542 | 68,718 | 362,034 |
 טנזניה | 241,888 | 25,611 | 1,186,975 |
 פקיסטן | 235,999 | 51,383 | 1,117,911 |
 גאנה | 235,349 | 22,502 | 473,888 |
 ערב הסעודית | 228,633 | 107,249 | 2,378,323 |
 ניגריה | 217,313 | 42,285 | 1,141,081 |
 סיירה לאון | 215,611 | 28,625 | 287,351 |
 גבון | 202,790 | 35,020 | 470,458 |
 ברבדוס | 186,898 | 426 | 187,328 |
 חוף השנהב | 176,254 | 10,175 | 498,717 |
 איראן | 168,718 | 118,693 | 1,797,468 |
 מאוריטניה | 165,338 | 31,662 | 1,190,858 |
 קומורו | 163,752 | 1,526 | 165,987 |
 שוודיה | 160,885 | 154,604 | 602,255 |
 סנגל | 158,861 | 23,092 | 355,583 |
 הולנד | 154,011 | 77,246 | 192,345 |
 אוקראינה | 147,318 | 79,142 | 750,818 |
 אורוגוואי | 142,166 | 75,327 | 318,381 |
 גיאנה | 137,765 | 50,578 | 352,734 |
 קוריאה הצפונית | 132,826 | 54,566 | 253,364 |
 סאו טומה ופרינסיפה | 131,397 | 1,902 | 132,361 |
 סמואה | 127,950 | 2,087 | 130,781 |
 סורינאם | 127,772 | 53,631 | 291,592 |
 האיטי | 126,760 | 6,683 | 154,510 |
 אלג'יריה | 126,353 | 9,985 | 2,508,094 |
 ניקרגואה | 123,881 | 70,874 | 254,254 |
 גינאה ביסאו | 123,725 | 39,339 | 159,850 |
 קניה | 116,942 | 11,073 | 697,309 |
 גואטמלה | 114,170 | 14,422 | 223,059 |
 אנטיגואה וברבודה | 110,089 | 4,128 | 110,531 |
 תוניסיה | 101,857 | 67,126 | 265,467 |
 קפריסין | 98,707 | 4,042 | 107,958 |
 אל סלוודור | 90,962 | 16,852 | 112,003 |
 פינלנד | 87,171 | 85,109 | 425,590 |
 בנגלדש | 86,392 | 66,438 | 230,390 |
 טאיוואן | 83,231 | 43,016 | 119,419 |
 אריתריאה | 77,728 | 61,817 | 195,328 |
 טרינידד וטובגו | 74,199 | 25,284 | 79,329 |
 מזרח טימור | 70,326 | 25,648 | 85,200 |
 סודאן | 68,148 | 19,827 | 1,954,216 |
 קמבודיה | 62,515 | 62,515 | 243,550 |
 גינאה | 59,426 | 44,755 | 305,283 |
 קרואטיה | 59,032 | 50,277 | 115,626 |
 איחוד האמירויות הערביות | 58,218 | 57,474 | 141,818 |
 גרמניה | 57,485 | 57,485 | 414,599 |
 מלטה | 54,823 | 5,301 | 55,139 |
 אסטוניה | 36,992 | 36,992 | 82,219 |
 סנט וינסנט והגרנדינים | 36,302 | 1,561 | 36,691 |
 בליז | 35,351 | 13,178 | 58,317 |
 בולגריה | 34,307 | 10,426 | 145,186 |
 בנין | 33,221 | 2,721 | 145,843 |
 קטר | 31,590 | 31,590 | 43,176 |
 הרפובליקה של קונגו | 31,017 | 7,982 | 373,017 |
 פולין | 29,797 | 29,797 | 342,482 |
 דומיניקה | 28,985 | 659 | 29,736 |
 לטביה | 28,452 | 27,772 | 93,011 |
 גרנדה | 27,426 | 2,237 | 27,770 |
 ישראל | 26,352 | 3,745 | 48,424 |
 רומניה | 23,627 | 19,303 | 262,018 |
 גמביה | 23,112 | 5,581 | 34,407 |
 גאורגיה | 21,946 | 3,243 | 91,646 |
 לבנון | 19,516 | 1,067 | 29,968 |
 קמרון | 16,547 | 11,420 | 491,989 |
 סנט לוסיה | 15,617 | 544 | 16,156 |
 אלבניה | 13,691 | 6,979 | 42,439 |
 טוגו | 12,045 | 1,265 | 68,830 |
 כווית | 11,026 | 11,026 | 28,844 |
 סוריה | 10,503 | 1,085 | 195,683 |
 בחריין | 10,225 | 10,225 | 10,975 |
 ברוניי | 10,090 | 8,509 | 15,855 |
 סנט קיטס ונוויס | 9,974 | 653 | 10,235 |
 מונטנגרו | 7,745 | 3,896 | 21,557 |
 ג'יבוטי | 7,459 | 3,187 | 30,659 |
 ליטא | 7,031 | 7,031 | 72,331 |
 בלגיה | 3,447 | 3,447 | 33,975 |
 הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו | 1,606 | 1,593 | 2,346,464 |
 סינגפור | 1,067 | 1,067 | 1,772 |
 עיראק | 771 | 771 | 439,088 |
 מונקו | 288 | 290 | |
 הרשות הפלסטינית | 256 | 256 | 6,276 |
 סלובניה | 220 | 220 | 20,493 |
 ירדן | 166 | 59 | 89,508 |
 בוסניה והרצגובינה | 50 | 50 | 51,259 |
 קזחסטן | 2,724,900 | ||
 מונגוליה | 1,564,100 | ||
 צ'אד | 1,284,000 | ||
 ניז'ר | 1,267,000 | ||
 מאלי | 1,240,192 | ||
 אתיופיה | 1,104,300 | ||
 בוליביה | 1,098,581 | ||
 זמביה | 752,612 | ||
 אפגניסטן | 652,090 | ||
 הרפובליקה המרכז-אפריקאית | 622,984 | ||
 דרום סודאן | 619,745 | ||
 בוטסואנה | 582,000 | ||
 טורקמניסטן | 488,100 | ||
 אוזבקיסטן | 447,400 | ||
 פרגוואי | 406,752 | ||
 זימבבואה | 390,757 | ||
 בורקינה פאסו | 274,222 | ||
 אוגנדה | 241,038 | ||
 לאוס | 236,800 | ||
 בלארוס | 207,600 | ||
 קירגיזסטן | 199,951 | ||
 נפאל | 147,181 | ||
 טג'יקיסטן | 143,100 | ||
 מלאווי | 118,484 | ||
 הונגריה | 93,028 | ||
 אזרבייג'ן | 86,600 | ||
 אוסטריה | 83,871 | ||
 צ'כיה | 78,867 | ||
 סרביה | 77,474 | ||
 סלובקיה | 49,035 | ||
 שווייץ | 41,284 | ||
 בהוטן | 38,394 | ||
 מולדובה | 33,846 | ||
 לסוטו | 30,355 | ||
 ארמניה | 29,743 | ||
 בורונדי | 27,834 | ||
 רואנדה | 26,338 | ||
 מקדוניה | 25,713 | ||
 סווזילנד | 17,364 | ||
 קוסובו[מצב 2] |
10,887 | ||
 לוקסמבורג | 2,586 | ||
 אנדורה | 468 | ||
 ליכטנשטיין | 160 | ||
 סן מרינו | 61 | ||
 הוותיקן | 0.44 |
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ספיר משולם, מים כלכליים חזון של עוצמה והגנה, 'בין גלים' מאי 2016, עמ' 54.
- שלמה גואטה, "מים כלכליים" (EEZ) במרחב הים האדום, המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, אוניברסיטת חיפה, יולי 2021
אזורים כלכליים (חוקים ימיים), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.