Loading AI tools
מזמור תהילים, שאינו בנוסח המסורה, אך מופיע בתרגום השבעים ובמגילות מדבר יהודה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהילים קנ"א הוא מזמור המופיע בנוסחים של ספר תהילים בתרגום השבעים היווני ובתרגום הפשיטתא הסורי. ב-1956 נתגלה המזמור בגרסה עברית מורחבת יחד עם מזמורים חיצוניים נוספים במגילת התהילים הגדולה, הנמנית עם מגילות מדבר יהודה שנמצאו בקומראן. המזמור אינו כלול בנוסח המסורה העברי של התנ"ך, ועל כן שייך לספרים החיצוניים. המזמור עוסק בבחירתו של דוד למלך ובמשיחתו על ידי שמואל, כפי שמסופר בספר שמואל א', פרק ט"ז. לדעת מספר חוקרים, לשונו של המזמור וסגנונו מעידים על כך שמועד חיבורו מאוחר ביחס לרוב חלקיו של התנ"ך. הדעות חלוקות באשר לשאלת מקורו של המזמור: מומחים אחדים סבורים כי מקורו הוא עברי, וחלקים ממנו הוסרו בתרגום היווני והסורי, ואילו אחרים טוענים כי הגרסה היוונית בתרגום השבעים היא המקור, והמתרגם העברי הרחיב אותה.
תהילים קנ"א[א] |
|---|
|
(א) הַלְלוּיָהּ לְדָוִיד בֶּן־יִשַׁי: |
| מגילות מדבר יהודה |
.jpg)
המזמור מספר בקיצור את בחירתו ומשיחת דוד למלך על ידי שמואל, כפי שמסופר בספר שמואל א', פרק ט"ז. הסיפור עצמו מתרחש בארץ ישראל בשלהי תקופת השופטים. דוד, שהיה בן הזקונים של ישי, הופקד על ידו להיות רועה צאן. בעבודתו שיבח דוד והילל את אלוהים באמצעות נגינה על כלים שונים, כגון עוגב וכינור. כשרעה את הצאן בבדידות אמר דוד בליבו כי לא יוכלו ההרים והגבעות להעיד על ששיבח את אלוהים באמצעות נגינה, שכן רק העצים והצאן היו אֶת, כלומר עִם, דוד.[2] עם זאת, אלוהים שמע את כל תפילותיו, ולפיכך, כשנשלח אליו הנביא שמואל נבחר דווקא דוד להימשח למלוכה ולהפוך לאחר מכן למלך ישראל, כפי שמתואר בהמשך ספר שמואל. זאת, על אף שהיה בן הזקונים ושאחיו היו גבוהי קומה ויפי מראה ממנו.
בתרגום השבעים מופיעים בסוף המזמור פסוקים ו'–ז', העוסקים בניצחון דוד על גוליית: יצאתי לקראת הפלשתי ויקללני באליליו, ואנכי שלפתי חרבו ואכרות ראשו מעליו, ואסיר חרפה מבני ישראל
. עם זאת, במגילת התהילים הגדולה שנמצאה בין מגילות מדבר יהודה נזכרת מפלת גוליית בראש מזמור קטוע, המופיע מייד לאחר מזמור שמקביל בתוכנו למזמור תהילים קנ"א כפי שהוא מופיע בתרגום השבעים: תהלת גב[ו]רה ל[דו]יד משמשחו נביא אלהים. אז רא[י]תי פלשתי מחרף מ[ערכות ישראל. ו]אנוכי [שלפתי] את [...]
.[3]
שמריהו טלמון הציע להשלים את המגילה המקוטעת כ"פלשתי מחרף מ[ערכות ישראל]" מבוססת על ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק י': ”וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי: "אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל"”, כלומר "פלשתי המקלל את אלוהי ישראל". זאת, בהשוואה לתרגום השבעים, שם הפירוש הוא "פלשתי המקלל אותי באלוהי הפלשתים".[4] ג'יימס א. סנדרס משלים את התרגום כ"פלשתי מחרף ממ[ערכות פלשתים]", לפי ספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק כ"ג: ”וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ מִגַּת ממערות [מִמַּעַרְכוֹת] פְּלִשְׁתִּים”.[5] המשמעות המילולית בספר שמואל "פלשתי המגיע ממערכות, מערי הפלשתים", אך ניתן לפרש את ההשלמה באופן דומה יותר לנוסח המופיע בתרגום השבעים, כ"פלשתי המקלל באלוהי הפלשתים". המילה "שלפתי" היא השלמה משוערת, בהתבסס על תרגום השבעים.[6]
סנדרס הניח כי הרווח בין שני חלקי המזמור מעיד בהכרח על פתיחתו של מזמור חדש, על אף שבתרגום השבעים שני החלקים מהווים חלק מאותו מזמור. לנוכח סיבה זאת, מנחם הרן חולק על דעתו של סנדרס. הרן מוסיף ואומר כי במזמורים שונים במגילת התהילים הגדולה נתגלו רווחים גדולים בתוך אותו המזמור, שאינם מעידים על תחילתו של מזמור חדש. נוסף על כך, תחילת חלקו השני של המזמור, הפותחת במילים "משמשחו נביא אלוהים", קשורה קשר הדוק לכתוב בפסוק י"ב שבחלקו הראשון. עובדה זאת מעידה, לטענת הרן, על קשר הדוק בין שני חלקי המזמור ושוללת את הטענה כי הפסוק "תהלת גבורה לדויד משמשחו נביא אלוהים" מעיד בהכרח על תחילתו של מזמור חדש.[7]
| השוואה בין המזמור שנמצא בקומראן לבין זה מתרגום השבעים | |
| המגילה מקומראן | תרגום השבעים (מתורגם חזרה לעברית) |
| הללויה לדויד בן ישי: | זה המזמור לדויד כתוב בידו, והוא מחוץ למנין, אחרי הלחמו את גלית: |
| קטן הייתי מן אחי, וצעיר מבני אבי. | קטן הייתי באחי, וצעיר בבית אבי, |
| וישימני רועה לצונו, ומושל בגדיותיו. | וארעה את צאן אבי. |
| ידי עשו עוגב ואצבעותי כינור, ואשימה לה' כבוד. | ידי עשו עוגב, אצבעותי כוננו נבל. |
| אמרתי אני בנפשי: ההרים לוא יעידו לי, והגבעות לוא יגידו עלי. העצים את דברי והצאן את מעשי, | (חסר) |
| כי מי יגיד ומי ידבר ומי יספר את מעשי? | ומי יגיד לאדוני? |
| אדון הכול ראה. אלוה הכול הוא שמע והוא האזין. | אדוני הוא שישמע. |
| שלח נביאו למושחני, את שמואל לגדלני. | הוא שלח מלאכו, |
| וישלח ויקחני מאחר הצואן, וימשחני בשמן הקודש, | וישיאני מצאן אבי, וימשחני בשמן משחתו. |
| וישימני נגיד לעמו, ומושל בבני בריתו. | (חסר) |
| יצאו אחי לקראתו, יפי התור ויפי המראה, | אחי יפים וגדולים, |
| הגבהים בקומתם, היפים בשערם, לוא בחר ה' אלוהים בם. | ולא רצה בם ה'. |
| תהלת גב[ו]רה ל[דו]יד משמשחו נביא אלוהים: | (חסר) |
| אז רא[י]תי פלשתי מחרף מ[ערכות ישראל.] | יצאתי לקראת הפלשתי, ויקללני באליליו, |
| [ו]אנוכי [שלפתי] את... (חסר) | ואנוכי שלפתי את חרבו, ואכרות את ראשו מעליו, ואסיר חרפה מבני ישראל. |
בין גרסתו העברית של המזמור לבין גרסתו בתרגום השבעים ניכרים הבדלים אחדים:
בראש המזמור בתרגום השבעים, נאמר: "זה המזמור לדויד כתוב בידו, והוא מחוץ למנין, אחרי הלחמו את גלית".[8] עם זאת, המזמור העברי פותח במילים "הללויה לדויד בן ישי". המילה "הללויה", שאינה קשורה לתוכן המזמור, ככל הנראה נשאבה לתוכו מסיומו של תהילים ק"נ: ”כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ” (פסוק ו'). על אף שבמגילת התהילים הגדולה דווקא מזמור תהילים קל"ד קדם לתהילים קנ"א,[9] ייתכן שמזמור תהילים ק"נ קדם לו בעריכה אחרת, בדומה לזאת שבתרגום השבעים. לדעת הרן (1985), כותרתו המקורית של המזמור הייתה "לדויד" או "לדויד, אחרי הלחמו את גלית".[7] ריינהרד קראץ (2020) טוען כי השוני המהותי בין הפסוקים נובע מכך שהפסוקים העוסקים בסיפור דוד וגלית הם תוספות מאוחרות.[10]
בפסוק ח' מצוין כי אדון הכול, כלומר אלוהים, האזין לכל נגינותיו ותפילותיו של דויד. עם זאת, בתרגום השבעים ניתן לפרש את הביטוי המקביל כ"אדון", ולא בהכרח אלוהים. קראץ (2020) טוען כי המילה "אדון" בהקשר זה מתייחסת לנגינת דוד לשאול אדוניו, שהיה מלך ישראל לפני דוד. דוד ניגן לשאול עוד טרם הילחמו בגוליית. קראץ מוסיף ואומר כי המזמור שוכתב בעברית כך שהמילה "אדון" תתייחס לאלוהים ולא לשאול, ולפיכך נתווספו במזמור העברי פסוקים ה'–ז', העוסקים ביחס בין דוד לאלוהים ואינם נמצאים בתרגום השבעים. ג'יימס סנדרס, הראשון שחקר את המזמור בגרסתו העברית, טען כי פסוקים ה'–ז' אינם תוספות מקומראן אלא השמטות של תרגום השבעים. לדבריו, המתרגם שגה, בחושבו כי המילים "והוא האזין" הן, למעשה, "והוא האדון", ולפיכך הוא תרגם את הפסוק כ"אדוני הוא שישמע".[11]
בעוד שבמזמור שנתגלה בקומראן פסוקים י'–י"א באים לפני פסוקים י"ב–י"ג, הרי שבתרגום השבעים הסדר הפוך. לטענת קראץ (2020), המשכתב מקומראן ניסה באמצעות היפוך הסדר להתאים את סדר התרחשות האירועים בשיר לזה שנמצא בספר שמואל א', פרק ט"ז, שם דוד נמשח למלוכה רק לאחר ששמואל פגש את אחיו. עם זאת, השינוי בסדר הפסוקים פוגע במבנה הסימטרי של תרגום השבעים. בכך, טוען קראץ (2020), כי המזמור מקומראן הוא המאוחר ולא המזמור מתרגום השבעים.[12]
בראש חלקו השני של המזמור מופיע הפסוק "אז רא[י]תי פלשתי מחרף מ[ערכות ישראל]", מה שמתאים, כאמור, לספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק י': ”וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי: "אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל"”. הנוסח היווני לפסוק, "יצאתי לקראת הפלשתי ויקללני באליליו", מתייחס דווקא לדבריו של גוליית הבאים בהמשך אותו הפרק: ”וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו.” (פסוק מ"ג).[13]
הגרסה העברית מקומראן משתמשת בכל פסוק בתקבולת, כגון "ההרים לא יעידו לי, והגבעות לא יגידו עלי". נעשה שימוש במבנה התקבולתי גם בפסוקים מתרגום השבעים, שבהם לא נעשה שימוש כזה. חלק מהתקבולות שאינן קיימות בתרגום השבעים כתובות בלשון מאוחרת, כגון "שלח נביאו למושחני, את שמואל לגדלני". לפיכך, יש הרואים בהן תוספות מאוחרות.
כיוון שכתב היד במזמור בגרסתו מקומראן נכתב באופן לא ברור, וכיוון שלא חולק לפסוקים, חוקרים רבים החלו לנתח את הכתוב ולחלק אותו לפסוקים לאחר גילוי המגילה.
סנדרס, הראשון שחקר את המזמור בגרסתו העברית, היה גם הראשון שניתח אותו, אך הניתוח שלו איננו מקובל עוד. כך, למשל, סנדרס (1965) קיבץ את הקטעים "ואשימה לה' כבוד, אמרתי אני בנפשי" לכדי פסוק אחד. עם זאת, חלוקה הגיונית יותר של הקטע היא הצבת החלק "אשימה לה' כבוד" בפסוק ד', שמתאר את דוד כשהוא מנגן בכלי נגינה. לכן החלק הזה מעניק את הסיבה לכך: פיאור שמו של ה'. את החלק "אמרתי אני בנפשי" הגיוני היה להציב כמעין פתיח לפסוק ה', שבו דוד מתאונן כי אף אחד לא יעיד על מעשיו. צורותיהן של האותיות ו"ו ויו"ד במזמור כמעט זהות, מה שהוביל לכך שבחלק מהפענוחים הראשונים של המזמור נכתבה האות ו"ו במקום יו"ד. משום כך, סנדרס (1965) ניתח את פסוק ו' כ"העצים את דְּבָרוֹ והצואן את מַעֲשוֹ", במקום הפענוח המקובל, "העצים את דְּבָרַי והצואן את מַעֲשָי". החוקר בנימין אופנהיימר הציע את הפענוח השני של הפסוק. לטענתו, אם מפרשים אותו בדרך זו, ניתן להבין כי על אף שרק העצים והצאן היו עם דוד, אלוהים שמע את כל תפילותיו. אם מפענחים את המזמור בדרך שבה הציע סנדרס (1965), הרי שהעצים והצאן היו עם אלוהים, מה שלא מתיישב עם משמעות המזמור.[14]
דוגמה נוספת לניתוח לא מקובל של המזמור היא בפסוק ו'. בעבר הוצמדה לתחילתו של הפסוק המילה האחרונה בפסוק ה', "עלי", כך שהפסוק נקרא "עלי העצים את דברי", והמילה "עלי" הפכה לסמיכות של המילה "עלים".[15] לנוכח הדמיון הרב בין האותיות ו"ו ויו"ד במזמור, לפי פרשנויות אחדות, הפסוק נקרא "עלו העצים את דברי": "עלו" מלשון "השביחו".[16] עם זאת, נהוג לשייך את המילה "עלי" לפסוק ה', כך שהוא נקרא "הגבעות לא יגידו עלי".
ניתן לראות כי המזמור מתרגום השבעים בנוי במבנה סימטרי. שינוי המיקום של פסוקים י'–י"א וי"ב–י"ג בגרסה מקומראן, בהשוואה לתרגום השבעים, פוגע במבנה התקבולתי בהקשר של דוד לעומת האחים. עם זאת, הסופר מקומראן מרחיב את המבנה התקבולתי באמצעות הפסוקים שאינם מופיעים בתרגום השבעים.
|
המגילה מקומראן
|
תרגום השבעים
|
המזמור עצמו שואב ביטויים רבים מסיפור משיחתו של דוד למלך בספר שמואל א', פרק ט"ז:
בנוסף, ניכר שכותב המזמור התבסס על מקורות אחרים בתנ"ך:
עם זאת, המזמור בנוי גם מרבדים עצמאיים, שלא קשורים לכתוב בתנ"ך. כך, למשל, לא מוזכר מחוץ למזמור כי בהיותו רועה צאן הילל ושיבח דוד את אלוהים באמצעות נגינה. גם תיאור רגשותיו של אדם, בדומה לרגשותיו של דוד שהופיעו במזמור, איננו אופייני לספרות המקראית.[20]
המזמור כלול בנוסחיה של הברית הישנה, הגרסה הנוצרית לתנ"ך, המשמשים את הכנסיות היוונית אורתודוקסית, הקופטית, הארמנית והסורית-אורתודוקסית. עם זאת, הוא אינו כלול בנוסחים המשמשים את הכנסיות הקתולית והפרוטסטנטית.
עד לגילויה של מגילת התהילים הגדולה בפברואר 1956 היו הדעות באשר למוצאו ולזמנו של המזמור חלוקות. חוקרים אחדים טענו כי אין שום ראיות לכך שהמזמור נכתב אי פעם בעברית, וכי הוא נכתב ביוונית. אחרים, כגון מרטין נות ואברהם כהנא, טענו ההפך, ואף ניסו לשחזר את המקור העברי המשוער של המזמור מתוך גרסתו היוונית. לאחר שנמצא המזמור בין מגילות מדבר יהודה נהפכו היוצרות. סנדרס, הראשון שחקר את המזמור בגרסתו העברית ממגילות מדבר יהודה, טען כי זוהי גרסתו המקורית של המזמור. הוא הוסיף וטען כי המזמור נכתב בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל. לטענתו, במזמור עולה דמותו של הרועה הטוב מתיאוריו של דוד, תיאור המקובל רק בתרבות יוון העתיקה. ניתן להניח כי המזמור חובר בתקופה מאוחרת גם כיוון שהוא נכלל בספרים החיצוניים, כלומר הוא נכתב קרוב לתקופת חתימת המקרא, מה שלא אפשר לו להופיע בתוכו.[21] טענה אחרת למועד חיבורו המאוחר של המזמור היא שהוא אינו מתאר את דוד כחלק מניסיון לספר על המציאות ההיסטורית בימיו, אלא שהוא הושפע מנטיותיהם של סופרים שפעלו בימי תקופת בית שני וביקשו להשתמש בדמותו של דוד בסיפור כסמל לעצמאות יהודאית עתידית מפני האימפריה ששלטה בארץ ישראל באותם זמנים, לרבות האימפריה הפרסית, הממלכה הסלאוקית והאימפריה הרומית. כך גם, לדעת חוקרי המקרא, סיפור דוד וגוליית עצמו משתמש בדמותו של דוד לצרכים פוליטיים ולהאדרת שמו של דוד, כאשר בסיפור המקורי מתקופת בית ראשון, הגיבור שהביס את גוליית לא היה דוד, אלא אלחנן בן יערי (שמואל ב', כ"א, י"ט).[22]
טיעון לכך שהמזמור נכתב בתקופה מאוחרת מתבסס על לשונו. חוקרים נוטים לייחס את לשון המזמור לזו שהייתה מדוברת בשלהי תקופת בית שני. זאת, כיוון שהמזמור כולל השפעות מהשפה הארמית ומלשון חז"ל, שנפוצו רק באותה התקופה, מה שמחזק את הטענה שלפיה המזמור נכתב במקורו בעברית. זאת, עקב הימצאותם של ביטויים רבים האופייניים ללשונות אלה:
עם זאת, הרן (1985) טוען כי ביטויים אלה דווקא מצביע על קשיים לשוניים שבאים לידי ביטוי במזמור. לטענתו, קשיים אלה עשויים להעיד על כך שזוהי איננה גרסתו המקורית של המזמור, וכי הגרסה מקומראן והגרסה מתרגום השבעים מקורן בגרסה עברית קדומה יותר. הרן מוסיף ואומר כי אם מוציאים מהמזמור שנמצא בקומראן את פסוקים ה'–ז' ואת שאר התוספות, שאינן מופיעות בתרגום השבעים, ניתן לראות דמיון רב ללשון המקרא, ולא ללשון חז"ל. לפיכך טוען הרן (1985) כי המזמור בגרסתו העברית המקורית שאבדה אמור להידמות למזמור שבתרגום השבעים, ואילו הביטויים מלשון חז"ל המופיעים לאורכו מעידים רק על תוספות מאוחרות.[7]
פרק 48 – דבר היום: קטן הייתי מן אחי – על מזמור קנ"א מקומראן בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיסSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
