מנחם הרן
פרופסור למקרא מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופסור למקרא מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנחם הרן (4 בדצמבר 1924 – 16 באפריל 2015[1]) היה פרופסור בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים וחתן פרס ישראל לחקר המקרא בשנת תש"ס (2000), חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חבר האקדמיה הנורווגית למדעים, חבר כבוד של החברה הבריטית לחקר המקרא וחבר האקדמיה האמריקאית למדעי היהדות.
 | |
| מנחם הרן, ינואר 2008 | |
| לידה |
4 בדצמבר 1924 מוסקבה, ברה"מ  |
|---|---|
| פטירה |
16 באפריל 2015 (בגיל 90) כ"ז בניסן תשע"ה |
| ענף מדעי |
יהדות, מדעי היהדות, חקר המקרא |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מנחה לדוקטורט |
יחזקאל קויפמן, אביגדור הורוויץ |
| פרסים והוקרה | |
  | |
הרן נולד כמנחם דימן לפַנְיה רחל לבית דוליצקי ולמשה דימן, גדל בבית ציוני במוסקבה עד גיל תשע. נצר למשפחה חב"דית מיוחסת. אביו היה פקיד בכיר במשטר הסובייטי, אבל ציוני במחתרת, ולקח לבנו מורה לעברית, שהייתה שפה אסורה ללימוד על פי החוק. ב-1933 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. סיים את חוק לימודיו לתואר השני בשנת 1947 בחוגים למקרא, ספרות עברית וגאולוגיה באוניברסיטה העברית, לאחר מכן למד בדרופסי קולג' שבפילדלפיה. עשה דוקטורט בלימודי מקרא והגיש את הדיסרטציה ב-1956, תחת הנחייתו של פרופ' יחזקאל קויפמן. נושא העבודה היה: "המשכן והמכלול הפולחני הפנימי: לפי ס"כ (ספר כהנים) והמקורות שמחוץ לו". משנת 1954 לימד הרן באוניברסיטה העברית ומ-1972 שימש כפרופסור מן המניין.
הרן הקים שני חוגים למקרא ועמד בראשם: באוניברסיטת תל אביב (1962-1957), ובאוניברסיטת חיפה (1979-1976). שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, באוניברסיטת קיימברידג', בקולג' וולפסון ובמרכז ללימודים עבריים מתקדמים באוקספורד, באוניברסיטת קליפורניה שבסן דייגו, באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, בקולג' סנט ג'ון שבקיימברידג', בקולג' קלייר הול שבקיימברידג'. היה מזכיר מערכת ואחר כך חבר מערכת של "תרביץ", עורך משנה באנציקלופדיה המקראית, עורך שותף באנציקלופדיה יודאיקה, ועורך ראשי של אנציקלופדיה עולם התנ"ך. היה ראש חוג העיון בתנ"ך בבית נשיא המדינה. משנת 1996 חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ב-1998 זכה בפרס ביאליק עבור ספרו "האסופה המקראית" וזכה לתואר דוקטור לשם כבוד מהיברו יוניון קולג'.
היה נשוי לד"ר רעיה הרן לבית טברסקי ונולדו להם שני ילדים ושישה נכדים. הבן, ד"ר משה יוסף שי הרן, הוא פרופסור למתמטיקה בטכניון. הבת, ד"ר טלי הרן, היא פרופסור לביולוגיה מולקולרית בטכניון.
מנחם הרן עבד ברוב התחומים של חקר המקרא. התמחה בחקר התורה, הנביאים, הפולחן המקראי (כיצד עבדו את האלוהים), עבד על חקר הקאנוניזציה של המקרא. הרן עסק הן בביקורת גבוהה של המקרא, דהיינו היסטוריה, ספרות, תאולוגיה וכל מה שנוגע למקרא כיצירה רוחנית-ספרותית, והן בביקורת נמוכה של המקרא, כלומר שאלות של טקסט, גרסאות שונות לכתוב ותרגומים (למשל תרגום השבעים) שמוסרים גרסאות השונות במקצת מנוסח המסורה.
הקנוניזציה באה מהמונח קאנון. כתבים קאנוניים הם יותר מסתם "כתבי קודש". המונח נוצרי, אבל התופעה הייתה קיימת לפני שניתן לה השם.
מנחם הרן כתב חיבור מקיף על תהליך הקנוניזציה של המקרא, זהו ספרו "האסופה המקראית - תהליכי הגיבוש עד סוף ימי בית שני ושינויי הצורה עד מוצאי ימי הביניים" שיצא בשלושה כרכים.
לדעת הרן החלה הקנוניזציה המקראית בספר דברים, שהיה רפורמטורי בזמנו, שינה דברים באמונה הישראלית וגם שינה הליכות פולחן, וכדי שיתקבל הוא היה תובעני מאוד. הוא הטיל את עצמו על המאמינים והורה להם לנהוג כמצוותו. על ידי הצגה תובענית זו הוא נהפך לדעת הרן להיות קנוני. אחרי כן המצב הקנוני התפשט על כל התורה: על ספרי הנביאים הקלאסיים ובסוף גם על הכתובים.
ספרו זה של הרן Temples, and Temple-Service in Ancient Israel יצא באוקספורד ולאחר מכן בשלוש מהדורות נוספות בארצות הברית וחלקים ממנו הועלו לרשת. על פי ביקורת המקרא, המקרא איננו חיבור אחיד והוא חובר על ידי כותבים שונים. איננו יודעים את שמות הכותבים ואיננו יודעים בדיוק את זמנם, אבל יודעים מי קדום יותר ומי מאוחר יותר. בסך הכול יש ארבע חטיבות בתורה - כל חטיבה נכתבה על ידי קבוצה אחרת של סופרים, כמסכת אחידה בסגנון ואחידה בהנחות היסוד שלה, כאילו אדם אחד כתב. נתקבלו איפוא ארבעה חיבורים שונים, ארבע מסכתות, והן: המקור היהוויסטי J – Jehovist, המקור האלוהיסטי (מסומן ב-E ומשמעותו Elohist), שהן קדומות מאוד, אחת נתחברה ביהודה והשנייה באפרים, מלכות הצפון. בכל אחת משתי המסכתות האלה יש יסודות מראשית תקופת המלוכה. חטיבה שלישית היא ספר דברים, המקור הדברימי (מסומן D ומשמעותו Deuteronomium). מקור רביעי שבהיקפו הוא קרוב לחצי מהתורה הוא המקור הכהני (P – Priest) והוא מכונה כך מכיוון שמחברו היה בוודאי כהן במקדש. חלוקה זו מוסכמת על כל חוקרי ביקורת המקרא.
תרומתו של ולהאוזן לביקורת המקרא היא בטענתו שכשם ש-E ו-J הם קדומים מאוד וכשם ש-D רפומטורי וקשור בזמנו של יאשיהו (שבזמנו בוצעה הרפורמה), כך P הוא המאוחר ביותר והוא יצירה של בית שני. בעוד ולהאוזן טוען שהמקור הכהני P נוצר בתקופת בית שני, הרי שהרן סובר ש-P הוא פרי יצירת השליש האחרון של בית ראשון, כלומר קדום יותר מהמקור הדברימי, D. המסגרת ההיסטורית של האסכולה הכוהנית, לדעת הרן, היא מלפני ימי בית שני. לכאורה זוהי הזזה כרונולוגית זעומה, אולם למעשה זוהי מהפכה גמורה. זוהי מהפכה מכיוון שבימי בית שני הופיעה היהדות כדת מונותאיסטית צרופה (היהדות בהתגלמותה המיוחדת כדת היסטורית הופיעה מתוך האמונה הישראלית העתיקה). הרן טוען כי P אינו "יהדות" של ימי בית שני אלא התגלמות של הכהונה העתיקה בישראל. כשאומרים ש-P הוא יהדות, "לא מכירים את היהדות ולא יודעים מהי."
לדעת הרן התכונות של P (ריגוריזם, הקפדנות, הפורמליזם והלגליזם) הן תכונות של הכהונה בימי הבית הראשון ולא של יהדות. היהדות הייתה מבוססת על המקורות כולם, כי כל המקורות נתחברו יחד בימי עזרא וניתן להם מעמד קאנוני, במסגרת התורה. כל התכונות הללו שהם מונים ב-P הן תכונות של כהונה לדעת הרן, לא של יהדות. לדעת הרן המקור הכוהני בימי בית ראשון היה יצירה סקטנטית, של כת, של כהונה סגורה אוטופיסטית. רק בימי עזרא נעשה לדעת הרן P קאנוני עם כל התורה, ואז הוא פרץ לתוך מרכז חיי ישראל ותפס את מרכז הבמה, לצד מקורות התורה האחרים.
הרן סבר כי אף על פי שספרי עזרא ונחמיה מעומעמים, יש סימנים להופעת P בציבור באותו הזמן. על עזרא מסופר שהוא הגיע מבבל והשליט את התורה בחיי ישראל, באופן שאחרי עזרא הפך ישראל לעם התורה. למשל, הייתה לעזרא סמכות לשים אנשים שלא צייתו לו בבית הסוהר; כי הם כרתו ברית מייחדת, "אמנה". שליטי פרס היו מעוניינים לתת לעזרא סמכויות כאלה כדי להודות בלגיטימיות של הדתות השונות ולהניח למאמיניהן לעבוד את אלוהים. כורש נתן פקודה לבנות את בית המקדש ונתן לבונים כלים של המקדש שהוצאו על ידי נבוכדנאצר. זו הייתה השיטה הנוחה והטולרנטית של השלטון הפרסי, ובשל כך השלטון הפרסי התמיד מאתיים שנה.
מנחם הרן (1924-2015), דף שער בספרייה הלאומית
מנחם הרן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מכּתביו:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
