האסכולה הדויטרונומיסטית

בביקורת המקרא, ההשקפה הדויטרונומיסטית היא ההשקפה המיוחסת למערך של אמונות ודעות שהושפעו מ"המקור הדויטרונומי" (נאומיו של משה בספר דברים), הקרוי גם "המקור המשנה-תורתי". מקור המונח בשמו של ספר דברים בתרגום השבעים ליוונית (Δευτερονόμιον) וללטינית – הוולגטה (Deuteronomium).

המקור הדויטרונומי

חקר התורה מבחין בין החומש ספר דברים לבין המקור המשנה-תורתי (ספר דברים), הכלול כולו בחומש דברים כטקסט רציף כמעט (רק הפרקים האחרונים של הספר כוללים קטעים נרחבים מהמקורות האחרים). עיקרו של ספר דברים הוא נאומיו של משה, שבהם הוא סוקר את המסע של עם ישראל במדבר ואת החוקים שקיבל. בניגוד לפרשנות המסורתית, המפרשת את ספר דברים כחזרה על הסיפור שכבר תואר ביתר חומשי התורה וכהרחבה לחוקים שבהם, המחקר מלמד שכאשר ספר דברים נקרא כשלעצמו, מתברר שיש לו סיפור משלו וחוקה משלו. לפי ספר דברים, בעת מעמד הר סיני (הנקרא בלשונו "הר חורב") ניתנו לעם רק עשרת הדיברות, ואילו יתר החוקים נמסרים כעת לראשונה בערבות מואב.

סגנונו של ספר דברים ייחודי, ומבחינה נושאית הוא מדגיש עניינים כגון: חוק ריכוז הפולחן הקובע כי ישנו מקום פולחן לגיטימי אחד שה' בחר – "במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם", הכולל איסור על הקרבת קורבנות מחוץ למשכן או בית המקדש; ערך העזרה לחלש והיחס לגר; תיאור החגים כחגים סוציאליים בהם יש לשתף את העבדים, היתומים והאלמנות, וכן את "הלוי אשר בשעריך" (יישום חוק ריכוז הפולחן בימי יאשיהו פגע במעמד הלויים שאיבדו את מקור פרנסתם במקדשים, ולכן הם מצטרפים לרשימת המעמדות החלשים בחברה). את ספר דברים זיהו חוקרי המקרא עם הספר שנמצא בבית המקדש בימי יאשיהו, וישנה הסכמה רחבה בקרב החוקרים כי לאורו התנהלה הרפורמה הפולחנית משנת 622 לפנה"ס ואילך.

כיום, חוקרי התורה נוטים להקדים את כתיבת ספר דברים לתקופת הקדם-גלותית. לטענתם, אין להניח כי ספר דברים הוא חיבור עתיק מימי משה, בין היתר מפני שבסיפורי התנ"ך שקדמו לתקופת יאשיהו מוזכרים מקדשים שונים שפוזרו בכל רחבי ארץ ישראל, כמו תל דן ומקדש ירבעם בבית אל, בלי לגנות את עצם ריבוי המקדשים. לפיכך נוטים חוקרים אלה לייחס את תאריך הכתיבה של ספר דברים קרוב לזמן פרסומו.^[1] יש המשערים שנערך בימי חזקיהו, שעורך ספר מלכים מייחס לו רפורמה פולחנית בעלת אופי דומה לחוק ריכוז הפולחן (עיין דברים, י"ב, א'–י"ד וספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוקים א'–ח', פסוק כ"ב), ואילו אחרים סוברים כי העריכה החלה בימי יאשיהו מלך יהודה (ספר מלכים ב', פרק כ"ב-פרק כ"ג).

צמיחתה של אסכולה לאור מציאת ספר דברים

היה זה וילהלם מרטין לברכט דה וטה שהבחין לראשונה בכך שההשקפות הייחודיות של ספר דברים וניסוחים האופייניים לו מופיעים לאורך כל ספרי נביאים ראשונים, ובייחוד בספר מלכים. השקפה זו איננה באה לידי ביטוי בגוף הסיפורים אלא דווקא בכותרות, בסיכומים ובפסוקים מקשרים. רעיונותיו המובנים של ספר דברים ואוצר המילים האופייני לו מצויים באופן מרוכז גם בחלקים מספרות הנבואה, וישנם חוקרים הטוענים לעריכות בהשפעתו אף בארבעת חומשי התורה הראשונים. מכאן עולה הסברה המקובלת במחקר כי לאחר פרסומו של ספר דברים כ"ספר התורה" בימי יאשיהו הוא נעשה לבסיסה של תנועה דתית בעלת מפעל ספרותי, המכונה "האסכולה הדויטרונומיסטית". החוקרים חלוקים ביניהם בשאלת היקפה של אסכולה זו, ועד כה הועלו הצעות שונות ביחס לתוספות שניתן לייחס לעורך השייך לאסכולה זו.

צמיחתה של ההשקפה

רוב החוקרים מסכימים כי האסכולה החלה להתפתח במהלך המאה השביעית לפנה"ס ובנקודה זו נערכה גם ההיסטוריה המוקדמת.^{[דרושה הבהרה]} חוק המלך סווג בין ההיסטוריוגרפיה האפרתית ובין ההיסטוריוגרפיה המשנה-תורתית ולכן היא קיבלה את המלוכה עם הסתייגות.^{[דרושה הבהרה]} היא טענה כי "אקט" המלוכה כשלעצמו הוא פעולת חיקוי של הגויים. מצד שני, טענו אנשי האסכולה כי מאחר שה' ייחד כבר בעבר קבוצות כמו למשל את בני ישראל, הכוהנים והלויים, כך הוא ייחד את המלך.

אחדות העריכה הדויטרונומיסטית

במחקרו המפורסם משנת 1943 הציג מרטין נות השערה על קיומה של יצירה בשם 'ההיסטוריה הדויטרונומיסטית', שהיא יצירה של מחבר בודד שחי בתקופת הגלות ולא יאוחר משנת 562 לפנה"ס. נות הניח כי 'ההיסטוריה הדויטרונומיסטית' כוללת את הפרקים מספר דברים, פרק א' ועד ספר מלכים ב', פרק כ"ה, החיבור המספר את תולדות ישראל מהר חורב עד גלות בבל. חוקרים רבים קיבלו את השערתו ופיתחו אותה.

עריכה רבת רבדים

תלמידיו הגרמנים של נות פיתחו את התאוריה והצביעו על עורכים נוספים מתקופת הגלות. החוקרים הללו שיערו שקיימות שלוש עריכות דויטרונומיסטיות: 1. עריכה היסטורית; 2. עריכה נבואית; 3. עריכה נומיסטית (=תורני). חוקרים אמריקנים הבחינו גם בעורכים קדם-גלותיים. הבולט בהם הוא קרוס, שהציע את 'שיטת הגושים' הכוללת את גוש הפרקים דברים – מלכים ב', כ"ג, כ"ד, וגוש שני הכולל את מלכים ב', כ"ג, כ"ה ואילך. חוקרים רבים פיתחו את השערתו של קרוס והציעו כי העורך הגלותי אחראי על תוספות של פסוקים נוספים בתוך הגוש הראשון. תאוריות אחרות הציעו כי מדובר ב'אסכולה דויטרונומיסטית', שפעלה החל מהמאה השביעית לפנה"ס, משנת 622 לפנה"ס ושגשגה בתקופת גלות בבל ושיבת ציון במהלך המאה החמישית והשישית לפנה"ס. עקרונותיה ואמונותיה באים לידי ביטוי לאורך ספרי נביאים ראשונים.

מאפיינים כללים של האסכולה המשנה תורתית

1. רעיון ריכוז פולחן (על פי החוק בדברים, י"ב, א'–י"ד) – על פי החוק ישנו רק מקדש חוקי אחד בארץ כולה והוא המקדש בירושלים. המקדימים מייחסים את כתיבת החוק לחזקיהו מלך יהודה (ספר מלכים ב', פרק י"ח) והמאחרים סוברים כי הוא נכתב בימי הגלות.
2. בית דוד – האסכולה המשנה-תורנית העלתה על נס את המלכים משושלת דוד. על פי ספר שמואל ב', פרק ז' לדוד הובטח כי תצא ממנו שושלת מלכים נצחית בירושלים אחרי שהעביר אליה את המשכן. העורך הדויטרונומיסטי הדגיש את סדרי השלטון והפולחן שהנהיג דוד בממלכה, אשר המשיכו להתקיים כל ימי ממלכת יהודה. מנגד העורך גינה את ההתנהלות הקלוקלת של ממלכת ישראל הצפונית על ידי תיאור האנרכיה השלטונית והדתית ששלטה בה באמצעות הציטוט ”בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.” (ספר שופטים, פרק כ"א, פסוק כ"ה).
3. רעיון הברית – עקרון הברית בין ה' לעמו נמצא במרכזה של העריכה. המלך והעם מחויבים בחוקי ברית סיני, ועליהם להישמע לחוקיו ומצוותיו של האל. כל הפרה של החוקים הללו גוררת עונש. העם מחויב בעיקר לדיברות הראשונים הקובעים את החובה להיות נאמן לאל אחד.
4. ההסבר ההיסטוריוגרפי – הצגת תולדות העם כדוגמה להתממשות רעיון הברית. ספר דברים מציג את נוסח הברית, והספרים הבאים (יהושע עד מלכים) מציגים דוגמאות מתחום ההיסטוריה המראות כיצד העם קיבל את גמולו על שמירת הברית (למשל שגשוג הממלכה בימי דוד או יאשיהו) ועל הפרת הברית. באופן זה מוסברת הגלות כעונש הסופי על הפרת הברית.

ראו גם

• תיארוך ספרי התנ"ך
• מציאת ספר התורה בימי יאשיהו

לקריאה נוספת

• אלכסנדר רופא, "ההיסטוגרפיה בשלהי תקופת המלוכה: החיבור האפרתי כנגד החיבור המשנה תורתי", בית מקרא ל"ח (תשנ"ג)
• משה ויינפלד, מיהושע עד יאשיהו, ירושלים, 1992.(הספר בקטלוג ULI)
• נדב נאמן, העבר המכונן את ההווה - עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן, ירושלים 2002.(הספר בקטלוג ULI)
• נח חיות, בין התנחלות לגלות, לחקר העריכה של נביאים ראשונים, ירושלים 2016.

קישורים חיצוניים

• האסכולה הדויטרונומיסטית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יאיר הופמן, כיצד חוברה התורה?, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• תעודת D (ביקורת המקרא), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים: הוצאת כרמל, 2006, עמ' 60-58