צדק (מוסר)

הגדרת מעשה כצודק אינה בהכרח זהה להגדרת מעשה כמוסרי. משפט שלמה שנודע באכזריותו, נתפש כצודק אף כי בסופו התקבלה החלטה מוסרית. גם כיום חוק נקמת - הדם בחברות שבטיות ומוסלמיות נתפס כצודק. הציווי "ונתתה נפש תחת נָפש, עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רָגל, כווייה תחת כווייה, פצע תחת פָּצע^[1]" מהווה "צדק מתמטי", אף כי בתרבות המודרנית איננו נחשב מוסרי. העיקרון המרכזי בתפישת הצדק המוחלט האוניברסלי הוא תגמול חיובי או שלילי קבוע בחוק לכל מעשה או מחדל. תפיסה זאת מודגשת באפוס "הקומדיה האלוהית" של דנטה אליגיירי^[2] (1265-1318). שמבליטה את הצביעות בהגדרת המוסר מול הצדק המתמטי שבחוק הנוצרי - קתולי בזמנו.

צדק – ציור של Jürgen Ovens משנת 1662

מוסר

המוסר מבטא רגש של תגובה ל "התנהגות טובה או רעה". פרידריך ניטשה (1844-1900) היגדיר את המוסר האנושי במשפט "אל תעשה רעה לאיש, עזור לכל כמיטב יכולתך".^[3] בתרבות המערבית כיום כללים אלה חלים גם על יחס האדם לסביבה ולחברה האנושית. במבחן המוסר והצדק לאורך ההיסטוריה נראה שבכל תקופה שבה חוקקו חוקי - צדק הם נחשבו למוסריים.. מלחמות, גם אם הן צודקות, לעולם אינן מוסריות.

היחס בין צדק ומוסר

שני המושגים צדק ומוסר אינם זהים, אף כי לפעמים חופפים. לא תמיד מעשה צודק הוא מוסרי ולהפך - לפעמים מעשה מוסרי איננו צודק. עם זאת מקובל לחשוב שצדק מתקיים על פי אמות מידה של יושרה, הגינות, אמת, היגיון, מידתיות ושוויון.

צדק מוסרי

הוא עיקרון פילוסופי שמאפיין את המושג צדק המתמקד בעשיית הדבר הנכון, בזמן הנכון ובהשגת תוצאות הוגנות ומאוזנות שאפשר להגדירן כמוסריות. צדק מקדם תחושת שוויון והגינות בחברה, מסייע בהגנה על זכויות פרטיות וציבוריות ומעודד לקיחת אחריות וציות לחוקים מוסריים. עם זאת, הצדק עלול להיות נתון לפרשנויות שונות ולהוביל למחלוקות והוא עשוי להיות מושפע משיקולים פוליטיים או כלכליים שמעוותים את מטרתו. יישום לא נכון שלו עלול לגרום לעוולות או למוסר לקוי.

מונחים הקשורים לצדק

• צדק מהדין :(משפטי) הוא מונח הטוען להגנה על נאשם כאשר במשפטו נקבע פסק-דין על פי חוקים וכללים פורמליים, ללא התחשבות בנסיבות אישיות או שיקולים מוסריים רחבים יותר. כלומר פסק-הדין נקבע כצדק טכני, המבוסס על יישום של החוק בלבד ומנוגד למוסר^[4]
• צדק מוחלט: צדק ממקור אלוהי או מקור שאין עליו עוררין.^[5]
• צדק חברתי: הוא מושג רחב המתייחס לשאיפה לחברה שוויונית וצודקת, שבה משאבים וזכויות מחולקים באופן הוגן בין כל חבריה. זהו אינו רק מושג משפטי, אלא גם פילוסופי, כלכלי ופוליטי, המתייחס למגוון רחב של נושאים^[6]:
• צדק סביבתי: חלוקה צודקת של משאבים ומטלות הקשורים לסביבה והתייחסות צודקת לשל האדם לסביבתו^[7]
• צדק מגזרי/ מגדרי: חלוקת משאבים ומטלות צודקת בין מגזרים (עדות, דתות, אוכלוסיות שונות) ובין המגדר הזוויגי.^[8][9]
• צדק חלוקתי: מונח שהתקבע בחברה הישראלית לחלוקת משאבים מתקנת בין קבוצות מקופחות בעבר לקבוצות שנהנו בעבר מיתר משאבים.
• הזכות להליך הוגן: מתמקד בדרך שבה מתנהל ההליך המשפטי. מבטיח שכל הצדדים מקבלים יחס שווה וזכויותיהם נשמרות כמו זכות לערער, סנגוריה הוגנת, והליך משפטי שקוף.
• עקרון השוויון: העיקרון העומד מאחורי כל דין צדק, כולל צדק מגדרי, צדק חלוקתי, צדק חברתי וכיוצא בזה.
• זכויות האדם: מונח הקובע את הזכויות הבסיסיות של כל אדם בחברה האנושית הדמוקרטית^[10]
• צדק פואטי: הוא טכניקה ספרותית המציינת גמול למעשים טובים ועונש לרשעים.

מהמילה "צדק" נגזרים ביטויים נלווים רבים כגון: צדקה, צדיק, "מערכת הצדק" (כינוי לבתי משפט) ועוד.

ההיסטוריה של המושג צדק

מצרים העתיקה:(החל מ כ-2600 לפני הספירה)

צדק נתפס כסדר קוסמי עליו אחראית האלה מאעת' (Maat) כאשר הצדק הוא הבסיס לאיזון בעולם. הפרעה הוסמך על-ידי הכוהנים של מאעת כנציגה עלי אדמות והחלטתו התקבלה כצדק מוחלט. על פי "ספר המתים," הנפש נבחנת בעולם המתים על-ידי האל אנוביס, בעל ראש התן על-ידי שקילת ליבו של המת מול נוצת האלה.^[11]

בבל (1750 לפני הספירה)

אסטלת חוקי חמורבי, היא מצבה עשויה דיוריט בגובה של כ - שניים וחצי מטר, שהוצבה במקדשו של האל הבבלי מורודוך ונמצאת כיום במוזיאון הלובר שבפריז. היא כוללת רשימה של כ-300 חוקי משפט הכתובים בכתב יתדות בשפה האכדית שחייבו את הממלכה בתקופתו. החוקים מנוסחים כמצוות של עשה ואל תעשה ואת הצדק כתגמול "מתמטי" של מעשה כמו " עין תחת עין".^[12] אל השמש הוא מקור הצדק המוחלט ושליחו הוא המלך חמורבי אשר ראה את תפקידו להשכין צדק בארץ ככתוב באסטלה:" יצגו צדק ויושר" חוקי חמורבי חזרו הופיעו בגרסאות שונות בהמשך במצרים ובמסופוטמיה וחלקם נכללו בספרי תורת משה.

תקופת השופטים לפני בניית המקדש: (900לפני הספירה)

המעבר למונותיאיזם הביא ליצירת מושג הצדק המוחלט, בהנחה הבסיסית שלא ייתכן מצב שהאל איננו צודק. את הצדק המוחלט ביטאו הנביאים והכוהנים על פי תורת משה שכללה את החוקים החברתיים (ספר דברים) ומסורות עממיות שחלקן נכתבו בתנ"ך. לכן קבלת האל היחיד כסמכות לאמת וצדק הייתה תנאי למשפט צדק. "בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אִ֛ישׁ הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָ֖יו יַעֲשֶֽׂה:"^[13]שופטים וכוהנים שהוסמכו על-ידי הקהילה המקומית כנביאים ופוסקים.^[14] הכהן העליון במרכז הדתי שבו התקיים גם הפולחן הדתי (שילה, בית אל) היה קובע בנסיבות שבהן לא ניתנה תשובה מקומית.

תקופת המלוכה ביהודה ועד חורבן הבית השני: מלך, נביא וכהן

הפסוק "צדק צדק תרדוף" (דברים טז, כ) מאפיין את התגובה של הנביאים לשניות בהתנהגות המלכים והכוהנים. המלכים, שרובם היו למעשה וסאלים של המעצמות (מצרים, אשור, בבל, פרס, יוון ורומא), נאלצו בדרך כלל להשתמש בקודים המשפטיים של המעצמות השולטות.^[15] מושג הצדק המוחלט שמקורו באל לא יכול היה להתגבר על סמכות החוק של המעצמה. הכוהנים התמסרו לעבודות הפולחן ולפרשנות חוקי המקרא כפי שנוסחו אז כתורת משה והיו נתונים לפרשנות. הנביאים נלחמו להגשמת התפיסה שהצדק והמוסר זהים הגלומה במשפט " הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ. "^[16] כאשר המילה משפט חופפת לתפיסת הצדק המוחלט, האלוהי. המפגש בין שלש שיטות משפט שונות אלה הביא לאורך התקופה לעימות חזיתי ותרם להתרסקות הממלכות יהודה וישראל וגם לנפילת הממלכה היהודית החשמונאית.^[15]

הצדק במשפט היהודי אחרי חורבן הבית ועד ימינו

ההלכה היהודית, שעיקרה פרשנות והתאמה של חוקי התורה המקוריים,^[17] נוסחה במשך כ-600 שנה מחורבן בית המקדש. תחילה נקבעו החוקים על-ידי הכהנים, ולאחר החורבן בסנהדרין, שבו נערך דיון והתקבלו החלטות כיצד ניתן ליישם את חוקי הצדק שמנוסחים כמצוות "עשה ואל תעשה" בחומש ולהשלמת כתבי הקודש. עם הגלות והניתוק מהמרכז הרוחני נכתבו המשנה והתלמוד כספרי פרשנות לחוקי התורה הכתובים ולתורה שבעל פה שמטרתם להתאים את פירוש הצדק, המוסר והאמונה לחיי עם שנפוץ בגלויות ושומר על זהותו ומסורותיו לאורך הדורות. עם תקומת מדינת ישראל חברו עדות, נוסחים ומקורות מרחבי התפוצות, המבוססות כולן על המקור המקראי לעם אחד היושב במולדתו. כאן נקבע הצדק המשפטי על-פי המשפט החילוני המקובל במדינות הדמוקרטיות בימינו וזאת מבלי לבטל את סמכות המשפט הדתי הממשיך ליישם צדק על פי ההלכה. מצב זה יוצר ניגודים וקשיים ביצירת קונצנזוס משפטי והגדרת הצדק והמוסר שהחברה והמדינה מקבלים כסמכות.^[18][19]

הצדק בתקופה ההלניסטית והרומית

המיתולוגיה היוונית מפרשת צדק כטיעון להתנהגות האלים: אלת הצדק הראשונה הייתה הטיטנית תמיס המיוצגת כאלה נושאת מאזניים וחרב, ועיניה מכוסות ומהווה סמל לצדק המוחלט (העיוור) ואחריה האלה אתנה שהייתה גם אלת המלחמה והמגינה של העיר אתונה, ופסלה המוזהב הוצב על ראש הפרתנון. הצדק על פי המיתולוגיה היוונית ניתן לפירוש בעיקר על פי העיקרון ש"המנצח תמיד צודק". מועצת 12 האלים על האולימפוס קיימה אמנם בית דין אבל זאוס, כ" אבי האלים", היה השופט העליון הנתון כולו ליצריו, תככיו ושנאותיו האנושיים ובהתאם להחלטותיו הקפריזיות הטיל עונשים או העניק פרסים על סביבותיו. במקביל לשיפוטו של זאוס כל אחד מ-12 האלים הגדולים הייתה סמכות לקבוע מהו הצדק ולהטיל עונש או לזכות בפרס בתחום שבו עסק. מכיוון שהמיתוס נתן לאלים תכונות אנושיות של אהבה, תאווה, שנאה וכעס, גם תחושת הצדק והתגובה למעשי האדם הייתה סובייקטיבית לכל אל.^[20] מיתולוגיה זו הייתה חלק מהתרבות היוונית העתיקה במאה ה־13 לפני הספירה ועד המאה הרביעית לפני הספירה, כאשר לא הייתה הגמוניה לאומית אלא ממלכות - ערים שכל אחת יצרה את המערכת המשפטית שלה. גם התרבות הרומאית החלה כמארג של ערי מדינה (המאה השמינית למני הספירה) שהתאחדו לקיסרות (המאה השישית לפני הספירה) ובהמשך לרפובליקה (עד המאה השלישית לספירה). אימוץ מיתוסים של אלים רבים, וקשר בין ערים לאלים (על-ידי בניית מקדשים ופולחן) מאפשר עצמאות ומגוון של חוקי-צדק תואם לאינטרסים של השליטים. האיחוד ויצירת אימפריה ביוון וברומא הובילו לסדר משפט, וכללי דין אחידים בכל האימפריה.

במבט היסטורי אפשר למצוא בצדק המיתולוגי את הבסיס לקביעה ש"המנצח תמיד צודק". במקביל לפולחן האלים התקיים הוויכוח הפילוסופי בין אריסטו ואפלטון שכולל גם התייחסות למהות הצדק.^[21]

הצדק בממלכה הפרסית - הזורו-אסטרית (זרתוסטרא)

האמונה הזורואסטרית נוצרה במאה ה-שישית לפני הספירה והתפשטה במזרח (אירן, אפגניסטן, טורקמניסטן). המייסד היה נביא בשם זרתוסטרא. על פי אמונה זו העולם כולו נשלט על-ידי הטוב המוחלט (אהורו מזדה) והתאום הרע במוחלט שלו (אנגרהמניו), כאשר מלחמה נצחית ביניהם לכבוש את לב האדם. לכן צדק הוא תמיד ניצחונו של הטוב על הרע. המיוחד באמונה זו הוא שגם הרוע הוא חלק מהמציאות ויש לו חלק בצדק. התפיסה הזורואסטרית התרחבה ונשארה גם כיום כחלק מתרבות המזרח שבה המוסר (הטוב לעומת הרע) קובע את גבולות הצדק.^[22]

הצדק באסלאם

המושג "עדל" (عدل) מייצג צדק באסלאם והוא אחד משמותיו של אללה. הקוראן מדגיש את חשיבות הצדק: "הוי המאמינים! היו נאמנים לאללה והיו עדים בצדק" (סורה 5, פסוק 8). באסלאם הקדום התפתחה מערכת משפטית מקיפה - השריעה, המבוססת על פסוקי הקוראן והחדית' המהווים את מקור הצדק. החליפים הראשונים, במיוחד עומר בן אל-ח'טאב, הקימו מערכת משפט מסודרת עם שופטים (קאדים) שתפקידם היה להבטיח צדק לכל. יש לציין שצדק ומוסר באסלאם מתייחס בנפרד למאמינים ול"כופרים" שאינם מוסלמים. כך למשל רצח, שוד או השחתה מותרים לביצוע בכופרים במסגרת מלחמת קודש, ג'יהאד, מכיוון שהצדק מקורו היחיד בקוראן וכולל רק את המאמינים ויש להם שליטה על הכופרים מכוח הצדק. יש הבדלים בין תפיסת הצדק (וגם המוסר) בין האסלאם הסוני, המסתמך על השריעה בלבד והאסלאם השיעי, המסתמך בעיקר על פירוש האיממים.^[23]

הצדק הנוצרי בימי הביניים

שלא כמו קביעת הצדק המוחלט, האלהי, כפי שנוסח בתורת משה, הנצרות מתייחסת יותר לתיעוד דבריו של ישוע ושליחיו, המבוססים אמנם על הצדק המקראי אך ניתנים לפרשנות רחבה יותר.^[24] האפיפיור, שנחשב לשליח האל עלי אדמות, קובע מה הוא הצדק והנחיותיו מחייבות את הכנסייה הקתולית. הסמכות לקבוע מה הוא צדק, ולהטיל חוקים בהתאם מהווה כוח שליטה עליון. לאורך ההיסטוריה גם מלכים או בישופים לקחו לעצמם את נציגות הכנסייה בארצם וחוקקו את חוקי המדינה על פי תפיסת המוסר והצדק שלהם, ובעיקר על פי האינטרסים המקומיים. הכנסיות הפרוטסטנטיות והלותרניות באירופה, וגם הכנסיות היוונית והמזרחית פרשו מהכנסייה הקתולית וראו את הצדק כחלק ממוסריותו הפנימית של האדם ולא רק כצו של חוקים ממקור עליון וביזרו את הסמכות לחוקק חוקים - וגם לאישור צדק בחיי היום-יום (וידוי וכופר) בהתאם למבנה הכנסייה. למעשה פרישה זו היוותה את הבסיס למלחמות הדת (מלחמת שלושים השנה (1618-1648), המלחמות הדתיות בצרפת (1562-1598) ), הרפורמציה ופרישת הכנסייה האנגליקנית (1534 - 1559) שעיצבו את האומות באירופה מכיוון ששליטה בקביעת הצדק ובחקיקה היא המקור לכוח. בשלהי ימי הביניים תפיסת הצדק והמוסר שוב איננה דתית בלבד אלא מושפעת ממצב האומות, ההשכלה והאינטרסים בכל מדינה.

הצדק בתקופת הנאורות ובימינו

עם ההינתקות מהמתודות הדתיות של המושגים צדק ומוסר, נקבעו בכל מדינה חוקים התואמים למבנה הפוליטי (דמוקרטי או דיקטטורי או דתי) המגדירים את תפיסת הצדק במדינתם. הגישה המוסרית מקובלת יותר במשפט המודרני, אף כי בבתי המשפט הצדק נקבע על ידי השופט (או המושבעים) בהתאם לספרי החוקים ולמקרים דומים. החוק הבינלאומי מושתת על שוויון בין המדינות והעמים וזכויות הפרט ומנוסח במונחים של צדק פלילי, צדק חברתי, צדק סביבתי, שוויון מגדרי וזכויות מיעוטים. אף כי אין הסכמה בין מדינות על פרשנות החוקים ולמעשה במקרים רבים המושג צדק משמש ככלי למימוש אינטרסים כלכליים, חברתיים, או פוליטיים.^[25] במשפט הישראלי הנוכחי הצדק נקבע בהחלטת השופט לפי חוקי השיפוט הנוכחיים^[26]

הפילוסופיה של הצדק

צדק כחוק טבע: גישה זו שהייתה נפוצה בקרב פילוסופים יוונים כמו אריסטו, שראו בצדק חלק בלתי נפרד מהסדר הטבעי של העולם. לפי גישה זו, קיים סדר מוסרי אוניברסלי וצדק הוא תוצאה של סדר זה. גישה זו פותחה על-ידי האסכולה שהוביל אפיקורוס, שדחתה את הקשר בין צדק למקור על אנושי.^[27]

צדק מוחלט כחוק אלוהי: גישה זו, שהייתה נפוצה בקרב פילוסופים בדתות המונותאיסטיות, רואה בצדק ביטוי לרצונו של האל. הסטואיקנים, מבית מדרשו של זנון פיתחו תורה קוסמולוגית, המבוססת על אמונה בהשגחה העליונה^[27]. תיאוריה שמקורה בתפיסה הדתית של צדק מוסרי ומוחלט ויש מוסר משותף למין האנושי הקובע מה הוא צדק, אמונה שהמשיכה לאורך ההיסטוריה בדת משה, הנצרות והאסלאם. לפי גישה זו, חוקי הצדק המנוסחים בכתבי הקודש הם ההנחיה המוסרית שאין עליה עוררין.

צדק כחוזה חברתי: גישה זו, שהתפתחה בתקופת הנאורות, רואה בצדק תוצר של הסכמה בין בני אדם. לפי גישה זו, בני אדם מוותרים על חלק מחירותם הטבעית בתמורה להגנה על זכויותיהם ולשמירה על סדר חברתי. ומנוסחת על-ידי פילוסופים כמו תומאס הובס,^[28], ג'ון לוק.^[29]

צדק כמוסר אנושי: גישה זו, מדגישה את המוסר האנושי כבסיס לצדק. במאה ה-18 חזר על הרעיון הפילוסוף ז'אן-ז'אק רוסו במסגרת הרפורמה החברתית עליה נלחם.^[30] ג'ון בורדלי רולס פילוסוף בן המאה ה-20, פיתח בספרו "תאוריה של צדק" הגדרת צדק המבוסס על עקרונות של הגינות ושוויון.

חוקי מוסר אוניברסלים : הצדק נובע מחוקי מוסר אוניברסלים. טיעון זה הודגש בספרו של עמנואל קאנט, " הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות "

סיכום: הגדרת מקור הצדק היא נושא המושפע מהמערכת החברתית - פוליטית לאורך ההיסטוריה. קיימות גישות פילוסופיות שונות להסברו. כל גישה משקפת את השקפת העולם של הפילוסוף או הזרם הפילוסופי וכולן תורמות להבנתנו את המושג צדק וגם משפיעות על המשפט, יחסי השלטון וצורת הממשל.

הוגי דעות במהלך ההיסטוריה

אריסטו

לפי הפילוסוף היווני אריסטו (384-322 לפני הספירה)האדם הצדיק הוא האדם הטוב – בעל הסגולה הטובה. אדם זה הוא אדם המשתמש בשיקול דעתו לשם מימוש מהותו כאדם. משמע, האדם המממש את מהותו כאדם הוא גם אדם טוב. האדם הצדיק-הנבון הוא מי שבוחר בעיקרון "שביל הזהב" ("דרך האמצע") ומשתמש בה כהלכה על ידי שימוש בשיקול דעתו בבחירת מעשיו. מעשה שראוי לעשותו הוא המעשה המתאים לגמרי לסיטואציה, זהו המעשה השקול. לפי משנתו של אריסטו, המימוש העצמי של האדם, ה"צדק": "הטוב העליון" המכונה אושר, תלוי באדם עצמו ואך ורק בו. על עקרונותיו שילם אריסטו בחייו מכיוון שמרד בשלטון האלים.

אפלטון

אפלטון,(427-347 לפני הספירה) היה מושפע מאד מאריסטו, אך לא הכחיש את שלטון האלים והמלך על הצדק. את הגותו ערך כדיאולוגים, שיטה שהפכה לפרקטיקה בדיון הפילוסופי. הדיאלוג הבולט מבין הדיאלוגים האמצעיים הוא ללא ספק "המדינה", שהוא ארוך בהרבה מכל דיאלוג אחר של אפלטון. הדיאלוג פותח בשאלה הסוקראטית "מהו צדק?" – שאלה אשר גוררת אחריה את השאלה המרכזית עליה הדיאלוג מנסה לענות: "האם הצדק מועיל לבעליו?". כדי לענות על שאלה זאת, אפלטון מנסה לעמוד על מהות המידות הטובות השונות: צדק, חכמה, אומץ ומתינות, כפי שהן מתבטאות באדם ובחברה. הוא מפתח דגם של מדינה צודקת בה השליטים הם פילוסופים, ומוכיח כי דגם זה הוא טוב יותר מכל צורת שלטון מוכרת. לפי דגם זה הוא בונה את הדגם של האדם הצודק – ומראה לבסוף שהצדק אכן מועיל לבעליו. בפוליטיאה הוא מפתח את הרעיון שרק המלך הפילוסוף ידע לתת לכל אדם את הרצוי לו ולכן הסמכות לקבוע מה הוא הצדק נשארת שמורה למלך.

תומאס הובס

גישה שונה למושג ה"צדק" ניתן למצוא בדבריו של הפילוסוף הבריטי תומאס הובס,(1588-1629) הטוען כי הצדק תלוי ביחסים שבין אדם לחברו.

לפי הובס כל בני האדם נולדו שווים. לטענתו, במצב של שיווין נוצרים עימותים על משאבים ולכן נדרשים הסכמים (אמנות) כדי להגיע לשלום. מטרת החברה האנושית היא לשים לפרט גבולות וחוקים על מנת שיוכל לחיות בחברה אנושית ומוגנת. על פי הובס האדם הנוהג בצדק הוא זה שמוכן להתחייב לאמנה או להסכם בין אנשים, כדי לממש את מהותו כאדם. בספרו " לוויתן" הוא מנתח את הקשר בין צדק, מדינה ופרט. הוא מנסח סדרת חוקים שהוא קורא להם חוקים טבעיים. במסגרת חוקים אלה הוא מנסח את עיקרון הצדק משני היבטים: היבט החופש המרבי של האדם לשלוט בחייו והחובה לקיים אמנה (הסכם). כדי שיקיים הסכם חייב להיות גורם שיכפה עליו בענישה - אם לא יקיים אותו.^[28] וכך למעשה, הוא איננו פוסל שליטה של כנסייה או מלך על קביעת החוק והצדק.

ג'רמי בנת'ם

ג'רמי בנת'ם פילוסוף אנגלי שחי בין המאה ה-18 ל-19 האמין שעקרון הצדק החשוב ביותר בשביל מחוקקים ותושבים כאחד, הוא עקרון התועלתנות: "האושר הגדול ביותר למספר האנשים הגדול ביותר." הדבר הנכון לעשות, לפי פילוסופיית התועלתנות, הוא הדבר אשר יגרום לסכום האושר או העונג הגדול ביותר, ללא שפיטתם של התענוגות או הרצונות של אנשים. בנת'ם טען שחוק הוא פרי אירוע חברתי ולא נתון מראש ושתוקפו של חוק אינו תלוי במוסר, אף שהוא עשוי, באופן טבעי, להיות מושפע ממנו. בנת'ם מציע את ההצדקה הבאה למשנתו: כל מה שאנחנו כבני אדם עושים, מונע על ידי רגשות של כאב או עונג (אושר). הם "השליטים האבסולוטיים" שלנו, לפי בנתם. לפיכך, מהם נובע הסטנדרט של מה נכון ומה לא נכון.

בשביל המטרה של מציאת הדרך הטובה ביותר למקסם את האושר הקולקטיבי של החברה, תועלתנים מציעים מדע של מוסר, בו כל התענוגות והמכאובים של כל בני האדם נמדדים על סולם אחיד של מרדידה לפי עוצמתם ומשיכות זמנם.

המסקנה מתורתו היא שהצדק הוא להביא מקסימום אושר ומינימום כאב למירב האנשים.

עמנואל קאנט

חמש שנים אחרי שבנתם פרסם את משנתו התועלתנית בספר "הקדמה לעקרונות המוסר והמשפט", עמנואל קאנט,(1784-1804) פילוסוף פרוסי, פרסם את ספרו "הנחות יסוד למטפיזיקה של המידות", בו מותח ביקורת על התועלתנות ומציג את משנתו הפילוסופית. לפי קאנט, מה שנותן משמעות לפעולה אינן השלכותיה אלא המניע עליה היא מבוססת. המניע חייב להיות של המניע של חובה מוסרית, לעומת המניע השגוי בעיני קאנט, שהוא האינטרס העצמי (לעשות משהו כי זה יעזור לי, לא לעשות משהו כי זה יגרום לי להרגיש רע). אך זה לא מספיק שהמניע יהיה של חובה מוסרית, קאנט טוען. על האדם המוסרי להציב לעצמו חוקים שלפיהם הוא יפעל תמיד, ללא כל קשר לתוצאות פעולותיו. חוקים אלו, על פי קאנט, נובעים אך ורק מההיגיון האנושי, בניגוד לרגש. כאשר אדם ניגש לקבוע מה יהיו החוקים אשר ינהיגו את מעשיו, עליו לשאול את עצמו שתי שאלות. הראשונה היא האם ניתן להפוך חוק זה לחוק אוניברסלי ועדיין להצליח ליישם אותו. המבחן השני של חוק שהצבת לעצמך הוא האם הוא מתייחס לבני אדם כתכלית בעצמם, בניגוד לחוק המתייחס לבני אדם כאמצעי, כדרך להשיג מטרות כמו רווח אישי או רווחת החברה הכללית. הסיבה, לפי קאנט, מדוע זה לא נכון להתייחס לבני אדם כאמצעים היא שהם יצורים רציונליים, המסוגלים לחשוב בצורה הגיונית. לפיכך, הם ראויים לכבוד.

תפיסת הצדק בדתות

ערך מורחב – צדק (יהדות)

הצדק נחשב בדתות השונות כתכונה חיונית. ביהדות מופיעה הקריאה "צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז, כ) וכן "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו" (דברים א', ט"ז). בדברי הנביאים קיבל מושג הצדק גם משמעות חברתית - "צדק חברתי".

בנצרות הכתירו את תכונת הצדק כתכונה השמינית לאחר שבע המידות השמימיות.

ראו גם

• פילוסופיה של המוסר
• צדק פואטי

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: צדק
ציטוטים בוויקיציטוט: צדק
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צדק (מוסר)

• יצחק זמיר, צדק במשפט, משפט וממשל כו, תשפ"ב-2022
• צדק וצדקה, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏12 בספטמבר 2011
• צדק, צדקה במקרא, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• צדק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• צדק (פילוסופיה), דף שער בספרייה הלאומית