כדיתה
יישוב אקולוגי לא מוכר בגליל העליון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כַּדִּיתָה[3] (שם קודם: קדיתא) הוא יישוב לא מוכר בגליל העליון, על הר כותר. בשנת 1999 החליטה ממשלת ישראל על הקמת יישוב אקולוגי בן 150 משפחות במקום[4], אולם הדבר טרם יצא אל הפועל, ובינתיים מתגוררות במקום עשרות משפחות הנתפסות על ידי רשות מקרקעי ישראל כמשפחות פולשות.
 | |
| מדינה | ישראל |
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | מרום הגליל |
| גובה ממוצע[1] | 764 מטר |
| תאריך ייסוד | 1988 |
| תנועה מיישבת | האיחוד החקלאי |
| סוג יישוב | יישוב קהילתי |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 174 תושבים |
| - מתוכם, תושבי ישראל | 174 תושבי ישראל |
(למפת אצבע הגליל רגילה)   כדיתה  באדום - כדיתה בירוק - מיקום בניין המועצה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
2 מתוך 10 |
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
עד 1948 שכן במקום כפר ערבי בשם דומה. בדומה לעקורי איקרית ובירעם תושבי הכפר שיתפו פעולה עם צה"ל ונטשו את כפרם במהלך קרבות מלחמת העצמאות[5]. כפרם נפגע במהלך המלחמה והם הועברו לכפר עכברה, שהיה נטוש באותה עת, ונאמר להם שהדבר יהיה באופן זמני[6]. במשך השנים ניסו תושבי הכפר וצאצאיהם לשוב לבתים, אך לא הותר להם[7]. אחר כך נהרסו בתי הכפר לחלוטין בידי הרשויות[8]; והאדמות באזור הוכרזו כאדמות מדינה[9].
בשנת 1980 הוקם היישוב הנוכחי על ידי תמר הר זהב, בתו של הצלם דוד רובינגר, שרכשה שטח אדמה בהר מירון מדרוזים תושבי בית ג'אן, במטרה להתיישב בה[10]. אך מכיוון שלא יכלה לממש את הרכישה, בגלל הכוונה להקים שם שמורת טבע, התיר לה אריאל שרון, אז יו"ר ועדת השרים להתיישבות, לצאת לחפש שטח חלופי, וכך הגיעה לכדיתה[11]. אחר כך הצטרפו אליה עוד שלוש משפחות באותה הדרך, קניית אדמות מדרוזים והחלפתן באדמות מדינה[11]. ארבע החלקות שקיבלו נפרדות לחלוטין זו מזו, שהמרחק בין חלקה לחלקה הוא כמה מאות מטרים[10]. ארבע המשפחות שהתיישבו במקום קיבלו הרשאות ממינהל מקרקעי ישראל לחכירת קרקע, והן התגוררו בשטח במתכונת של התיישבות יחידים[9]., ללא תשתית, למעט קו מים משותף של חברת "מקורות" עם מד מים אחד שהתושבים היו מתחלקים ביניהם בתשלום על־פי חישוב יחסי, לפי קריאת מדים פנימיים של כל משפחה[10]. כבר בשנים הראשונות עלו על הקרקע, ללא אישורים, תושבים נוספים והתגוררו במקום; ביניהם נחמן פרקש שהתגורר במערה בתוך היישוב[10]. וגם איש העסקים אביגדור וילנץ.
בשנים 1990–1991 התיישבו במקום עוד כ-14 משפחות. לטענתן התיישבו באישור משרד השיכון הגם שללא תוכנית מתאר, בעוד רשות מקרקעי ישראל טוען שהם פלשו. עם זאת, הוסכם שמשפחות אלו יישארו במקום עד הסדרת היישוב[9]. במשך שנים לא הוסדרה ההתיישבות במקום ולא הוכנה תוכנית מתאר שתאפשר מתן פתרון חוקי להתיישבות הקיימת ופיתוח יישוב עתידי. בשנת 1997 החלו המוסדות המיישבים ומשרדי ממשלה שונים בקידום יוזמה להקמת ישוב מסודר במקום. במרץ 1999 החליטה ועדת השרים המיוחדת לפיתוח הגליל והנגב, על פי הצעת שר התשתיות אריאל שרון, להפוך את קדיתא ליישוב קהילתי-אקולוגי. עם זאת מינהל התכנון במשרד הפנים התנגד לתוכנית, מאחר שהמקום הוגדר בתוכניות קיימות כשטח פתוח עם משאבי טבע ונוף, שאסור לבנות עליו[4].
בשנת 2000 החליט מנכ"ל משרד הפנים לקדם הכנת תוכנית מתאר ליישוב. שבמקביל הוחלט לגרש פולשים נוספים שהשתלטו על אדמות מדינה במקום; ובמהלך 2001 נהרסו 24 בתים שנבנו במקום ללא אישור[12]. בינואר 2003 הוגשה התוכנית להפקדה לוועדה מחוזית לתכנון ולבנייה צפון[13]. במרץ 2005, ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, החליטה להמליץ לאשר הפקדת תוכנית ליישוב במקום שיכלול 150 יחידות דיור, כולל ייעוד שטחים הנדרשים לסלילת כבישים, גני ילדים, תיירות ושטחים ציבוריים פתוחים[14]. לאחר שנבחנו מספר רב של חלופות להסדרת ההתיישבות במקום, התוכנית אושרה להפקדה על ידי המועצה הארצית בינואר 2006[15]. באותה תקופה, הוחלט שהיישוב יוגדר כשכונה של צפת, כך שהתושבים הצביעו בבחירות המקומיות לעיריית צפת. עם זאת, מכיוון שכדיתה בפועל מקבלת את שירותיה המוניציפליים מהמועצה האזורית מרום הגליל, פעלו מספר תושבים לקבלת זכות הצבעה למועצה זו. בינואר 2009 החליטה ועדת הבחירות להעניק לתושבים זכות הצבעה למועצת מרום הגליל[16].
למרות אישור תוכנית המתאר ליישוב הסדרתו טרם יצא אל הפועל; בין השאר בהיעדר הגדרה של "יישוב אקולוגי" הנושא נמצא במחלוקת. התושבים מבקשים להסדיר את בתיהם כמו שהם, בעוד משרד הפנים מקדם תוכנית לעבר יישוב רגיל, עם בנייה לפי תקן, כולל ממ"ד[17]. נושא נוסף הנתון במחלוקת הוא עתידם של התושבים הנוכחיים שהגיעו אחרי 1999 הדורשים חזקה בקרקע, בעוד הרשויות טוענות שאין להם זכות במקום[18].
למרות ששבעה קילומטרים בלבד מפרידים בין כדיתה לבין גבול ישראל–לבנון, היא לא נכללה בין היישובים בצפון שפונו במהלך מלחמת חרבות ברזל, והייתה היישוב הקרוב ביותר לגבול שלא פונה. ביוני 2024 התפוצצה רקטה סמוך ליישוב שבעקבותיה פרצה שריפה. התושבים נאבקו באש לבדם במשך כשלוש שעות, עד שהיא כובתה בידי כוחות הכיבוי שהגיעו למקום ברגע האחרון, לפני ששרפה חלק מהבתים[19].
אופי היישוב
היישוב מתאפיין בבניה מפוזרת ומרווחת בתוך נוף גלילי של טרסות עתיקות, עצי זית ותאנה רבים. אין בו רחובות סלולים, תאורה, תשתיות ביוב או ניקוז. הבתים ביישוב נבנו בבנייה עצמית קלה מעץ ומאבן מקומית, ללא הסתמכות על ציוד מכני כבד, וכוללים חלקים ממוחזרים, בהם דלתות, חלונות, ברזים וכיורים. התושבים במקום מסתמכים על תשתיות בנות קיימא, כולל חשמל סולארי ומיחזור מים, שטביעת הרגל האקולוגית שלהן קטנה[20].
חלק מהתושבים מתפרנסים מהשכרת צימרים. ביישוב פועל גם מפעל לייצור טופו, תחת השם "טופו קדיתא"[21].
ארכאולוגיה
סכם
פרספקטיבה
היישוב המקורי היה ממוקם על פסגת הר כותר, בראש תל שהיה מיושב ברציפות מאז תקופת הברזל בארץ ישראל ועד 1948. במקום נערכו מספר סקרים ארכאולוגיים במשך השנים. בחלקו העליון של המדרון הצפוני של התל נמצאים שרדי מבנה מקאם, הנחשב ציון קברו של רבי טרפון, מתחת לעץ אלה אטלנטית ענק. ממזרח לפסגת התל, בערוץ נחל עמוד עליון וסמוך לדרך עפר שעולה ליישוב, נמצא ציון 'מקום האידרא רבה' המיוחס למקום שלמדו בו רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו, וגם מקום קבורתו המסורתי של רבי יוסי בן יעקב מתלמידי בר יוחאי. מדרום לתל נמצא ציון קברו של אלקנה, אבי שמואל הנביא. האתרים הללו הם בפועל ציונים, שהוקמו במאה ה-20, על פי מסורות שהיו בידי מקימיהם. עם זאת, אין באתרים אלה ממצא ארכאולוגי מובהק שנראה לעין ומצביע בהכרח על קבורה[8]. מצדו המערבי של התל נמצא בית עלמין מוסלמי. למרגלות הגבעה, מצפון-מערב לה, ריכוז של יותר מעשרים בורות מים, חפורים בסלע הרך שבמקום[8].
במרכז היישוב הנוכחי, על גבעת בזלת (הר רביץ), נמצא אתר ארכאולוגי נוסף - "חורבת רביץ". השם 'רביץ' ניתן על פי שמו הערבי של האתר, כפי שמופיע על מפות ישנות מהמאה ה-19. בסקר שנערך במקום בשנת 1984 נמצאו חרסים המעידים כי האתר נושב כבר מהתקופה הכלקוליתית בארץ ישראל (האלף ה-4 לפנה"ס), אך רוב הממצאים במקום תוארכו לימי הביניים בארץ ישראל ונראה ששימש 'מזרעה' (יישוב עונתי) של תושבי האזור. בכל אזור הר רביץ השתמר באופן נדיר נוף חקלאי מסורתי קדום עם עצי זית, תאנה וגפן. בשטח גידלו בעבר באינטנסיביות רבה בוסתנים של עצי פרי, כפי שמעידים קירות טרסה. במקביל לקווי המדרון, קירות שדה, גדרות, שומרות, דיפון נחלי אכזב הנשפכים לנחל עמוד, תעלות מים וניקוז ודרכים חקלאיות. זהו האזור עם ההשתמרות הטובה ביותר בגליל העליון של שרידי חקלאות מסורתית הררית קדומה[22].
לקריאה נוספת
- צלם, עינת יקיר, כתר הוצאה לאור, 2022[23]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של כדיתה- דף הפייסבוק של היישוב: קדיתא - כפר אקולוגי
- אודות קדיתא ב"אתר ההתיישבות בגליל"
- עדי סגל, קדיתא והעולם שלה, באתר הארץ, 11 באפריל 2014
- יערה שאלתיאל ויעל אלף, קדיתא: נוף תרבות – חקלאות מסורתית, אתר רשות העתיקות - מינהל שימור, 2005
איך נראים החיים כשמקרר הוא מותרות? | דוקותיים, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 10:50)- בקדיתא אין ממ"דים או חשמל – אבל יש אופטימיות, שגורמת לתושבים להישאר, היישוב במלחמת חרבות ברזל, סרטון בערוץ "כאן חדשות", באתר יוטיוב (אורך: 09:57), 7 ביולי 2024
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.