המערכה על ירושלים במלחמת ששת הימים
קרב שהתקיים בין הלגיון הירדני לצה"ל ובמהלכו כבשה ישראל את כל שטחי ירושלים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המערכה על ירושלים נערכה בחזית הירדנית בין הלגיון הירדני לבין כוחות צה"ל במלחמת ששת הימים. המערכה ארכה כשלושה ימים, 5–7 ביוני 1967 (כ"ו–כ"ח באייר תשכ"ז). במהלך המערכה השתלטו הכוחות הישראליים על מרחב ירושלים כולו, כולל ירושלים המזרחית והעיר העתיקה בירושלים.
שיאה של המערכה על ירושלים: הצנחנים בכותל המערבי מיד לאחר ההשתלטות על הר הבית | |||||||||||||||||
מלחמה: מלחמת ששת הימים | |||||||||||||||||
תאריכים | 5 ביוני 1967 – 7 ביוני 1967 (3 ימים) | ||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | ירושלים | ||||||||||||||||
תוצאה | ניצחון ישראלי, איחוד ירושלים תחת שלטון ישראל | ||||||||||||||||
|
המטרה העיקרית של הכוחות הישראלים במרחב ירושלים הייתה הגנתית. לפי התוכניות של פיקוד מרכז הישראלי, מטרתם הייתה למנוע מהצבא הירדני להשתלט על מובלעת הר הצופים הישראלית, או לבצע מחטפים[hebrew 1] ירדניים בשטח ירושלים המערבית.
ב-5 ביוני בשעה 9:40 החל צבא ירדן לתקוף את הכוחות הישראלים בגזרת ירושלים בירי מנשק קל, ולאחר מכן פתח בהפגזה כבדה על ירושלים המערבית שבריבונות ישראל. התגובה ישראלית הראשונית הייתה מתונה, ונערכו ניסיונות הידברות ישירים ועקיפים מצידה על מנת להימנע מהסלמה. בתיווך האו"ם הושג הסכם להפסקת אש, אך ירדן הפרה אותו תוך זמן קצר, והשתלטה על ארמון הנציב. ישראל הגיבה בהתקפת נגד מהירה וכבשה את ארמון הנציב.
מכאן ואילך עברה היוזמה לידי ישראל ונותרה בידה עד תום הלחימה. לאחר ההשתלטות על ארמון הנציב המשיכה מתקפת הנגד הישראלית בדרום ירושלים, וכוח של חטיבת ירושלים (חטיבה 16) מתוגבר בטנקים כבש את מוצב "הנקניק", צור באהר ומוצב "הפעמון" שנמצא בקרבתה. במקביל לכיבוש המוצבים הירדניים בדרום ירושלים, תקפה חטיבת הראל (חטיבה 10) בצפון פרוזדור ירושלים, ובמהלך ליל 6/5 ביוני כבשה את מוצבי הרדאר מצפון למעלה החמישה, הגיעה עד גב ההר, וניתקה את דרכי הגישה לירושלים מכיוון צפון. באותו לילה תקפה חטיבה 55 את מערך ההגנה הירדני בצפון ירושלים, כבשה את גבעת התחמושת ואת בית הספר לשוטרים, והבקיעה דרך שכונת שיח' ג'ראח ודרך שכם עד מוזאון רוקפלר, מצפון לעיר העתיקה.
במהלך היום השני למלחמה, 6 ביוני, נעה חטיבת הראל מאזור רמאללה דרומה, וכבשה את גבעת המבתר. חטיבת ירושלים כבשה בשעות אחר הצהריים את שכונת אבו טור הערבית. בליל 7/6 ביוני תקף חיל האוויר הישראלי תגבורות של צבא ירדן, שניסו להגיע לירושלים המזרחית מכיוון יריחו, גרם להם אבדות כבדות, ומנע את הגעתם ליעדם.
בבוקר 7 ביוני, כ"ח באייר תשכ"ז, כבשה חטיבה 55 בסיוע חטיבת הראל את מתחם אוגוסטה ויקטוריה על הר הזיתים. בסביבות השעה 10:00 באותו בוקר נכנסו כוחות משתי חטיבות חי"ר ישראליות אל העיר העתיקה בירושלים: כוחות חטיבה 55 נכנסו לעיר העתיקה ממזרח דרך שער האריות, הגיעו להר הבית ולכותל המערבי, והשתלטו על הרובע המוסלמי והרובע הנוצרי של העיר העתיקה. במקביל נכנסו כוחות מחטיבת ירושלים לעיר העתיקה מדרום דרך שער האשפות, והשתלטו על שטח הרובע היהודי והרובע הארמני.
המערכה על ירושלים הייתה אחד הקרבות הקשים והעקובים מדם במלחמת ששת הימים. המערכה התנהלה בשטח מצומצם יחסית, ונהרגו בו 182 חיילים ישראליים (כרבע מכלל החללים שספגה ישראל במלחמת ששת הימים כולה[hebrew 2]), ובין 350 ל-400 חיילים ירדניים. כ"ח באייר, היום שבו השתלטו חיילי צה"ל על העיר העתיקה ובפרט על הר הבית והכותל המערבי, נקבע כחג לאומי, "יום ירושלים"[13].