חטיבת הראל

חטיבת הראל
	סמל חטיבת הראל, מבוסס על סמל הפלמ"ח עם עיטורי גפן, ייצוג לקריית ענבים, שם בית הקברות החטיבתי
	סמל חטיבת הראל, מבוסס על סמל הפלמ"ח עם עיטורי גפן, ייצוג לקריית ענבים, שם בית הקברות החטיבתי
פרטים
מדינה	ישראל
שיוך	פלמ"ח; צה"ל; חיל השריון
סוג	חטיבת שריון במילואים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	16 באפריל 1948 – הווה (76 שנים)
מלחמות	מלחמת העצמאות; מבצע קדש; מלחמת ששת הימים; מלחמת יום הכיפורים ; מבצע צוק איתן; מלחמת חרבות ברזל
נתוני היחידה
ציוד עיקרי	טנקים, כיום: מרכבה סימן 3
פיקוד
יחידת אם	עוצבת סיני
יחידות בת	גדוד 360; גדוד 363; גדוד 429; פלס"ר 5649; גדחה"ן 924; יחס"ם 10;
דרגת המפקד	אלוף-משנה
מפקד נוכחי	אל״מ איתמר מיכאלי
מפקדים	מפקדי החטיבה

חטיבת הראל (חטיבה 10, חטיבה 164, חטיבה 786, חטיבה 395 ושוב חטיבה 10) היא חטיבת שריון השייכת לעוצבת סיני. בעבר חטיבת פלמ"ח, אשר הוקמה בהרי ירושלים ב-16 באפריל 1948, מיד לאחר מבצע נחשון, והורכבה מגדודי הפלמ"ח שלחמו אז באזור במסגרת המבצע. היא מילאה תפקיד מרכזי בכל המבצעים ההתקפיים בחזית, עד הבקעת פרוזדור ירושלים, ביסוסו והרחבתו. מפקדיה במהלך מלחמת העצמאות היו יצחק רבין ויוסף טבנקין. חטיבת הראל השתתפה בכל מלחמות ישראל, ממלחמת העצמאות ועד למלחמת חרבות ברזל.

עובדות מהירות פרטים, מדינה ...

סגירה

עם התבססות צה"ל לאחר מלחמת העצמאות נהפכה החטיבה לחטיבת חי"ר מילואים - חטיבה 10. החטיבה לחמה במבצע קדש. לאחר מלחמת סיני, בשנות השישים, הוסבה חטיבת הראל לחטיבה ממוכנת עם גדוד שריון ושני גדודי חרמ"ש. במלחמת ששת הימים (יוני 1967) לחמה החטיבה בקרב על ירושלים בפיקודו של אורי בן-ארי. בתחילת שנות השבעים הוסבה לחטיבת טנקים מלאה. במלחמת יום כיפור לחמה החטיבה בסיני (כחטיבת שריון 164) כחלק מאוגדה 252 תחת פיקודו של אברהם ברעם ובהמשך תחת פיקודו של ברוך הראל (פינקו), וסיימה את המלחמה בגזרה המצרית בק"מ ה-101, למרגלות ג'בל עתקה ובנמל עדביה. בהמשך הועלתה לרמת הגולן ופעלה שם עד לסיום הלחימה בגזרה הסורית. במלחמת שלום הגליל (כחטיבת שריון 786) תחת פיקודו של יצחק בריק, גויסה לגזרת רמת הגולן. לאחר סגירתה של חטיבה 786 הועבר השם "הראל" לחטיבת השריון 395, עד שנסגרה אף היא. בשנת 2003 הועבר השם "הראל" לחטיבת השריון 213, שאף מספרה שונה למספר המקורי של חטיבת "הראל", 10. החטיבה הפכה לחלק מעוצבת עמוד האש בפיקוד הצפון של צה"ל. בשנת 2012 גויס גדוד ההנדסה של החטיבה למבצע "עמוד ענן". בשנת 2013 עברה החטיבה להיות חלק מעוצבת סיני. בשנת 2014 גויסה החטיבה למבצע "צוק איתן" ופעלה בקרבות ההגנה במרחב עוטף עזה. בשנת 2023 לחמה במסגרת מלחמת חרבות ברזל בצפון (גזרת בית חאנון וג'בליה) ולאחר מכן גם במרכז (ציר נצרים) רצועת עזה.

היסטוריה

הקמת החטיבה ומלחמת העצמאות

Thumb — מחסום ערבי בשער הגיא נגד שיירות יהודיות

במהלך המחצית הראשונה של מלחמת העצמאות (מהכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 ועד הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948) הפכו גדודי הפלמ"ח לגדודים קרביים טקטיים. לקראת סיום המנדט הבריטי ופלישת צבאות ערב, התארגן הפלמ"ח בשלוש חטיבות - חטיבת הראל (חטיבה 10) הייתה השנייה שהתארגנה מבין השלוש. כחטיבה נוסדה ב-16 באפריל 1948, ולמפקדה הראשון מונה יצחק רבין. למטה החדש היו כפופים כל גדודי המרחב שפעלו במרחב ירושלים והפרוזדור המוביל אליה.

מטה הגדוד הרביעי ("הפורצים") בפיקודו של יוסף טבנקין (ואחר כך עוזי נרקיס, יוחנן זריז ודוד אלעזר), שימש כמטה החטיבה. אליו צורפו הגדוד החמישי (גדוד "שער הגיא") בפיקוד מנחם רוסק (ואחר כך יששכר שדמי ומשה בן דרור), והגדוד השישי (גדוד "ירושלים"), בפיקוד צבי זמיר. בשלב מאוחר יותר הוקם הגדוד העשירי ("המשורין") בפיקודו של שלמה שטטהגן (שילוח). הגדודים שהרכיבו את החטיבה פעלו בירושלים ובסביבותיה מפרוץ מלחמת העצמאות:

הגדוד הרביעי (גדוד המטה של הפלמ"ח, שכלל בתוכו את המחלקות המיוחדות וכונה מאוחר יותר "גדוד הפורצים") פעל, עד הקמת החטיבה, במשימות התקפיות במרכז הארץ.
הגדוד החמישי ("שער הגיא") הוקם רק בסוף 1947. יחידותיו חנו ביישובים במרכז הארץ ובדרומה, והגדוד התאמן ולחם במקומות מושביו עד סוף מרץ 1948. בהמשך, ועד להקמת החטיבה, הגדוד פעל בעיקר באבטחת התחבורה העולה לירושלים באמצעות ליווי השיירות לירושלים, כיבוש והחזקת משלטים ובפעולות ככוח מגן. באפריל הועלה למרחב ירושלים במבצע נחשון, ועם הקמת החטיבה היה לגדוד השני שלה.
הגדוד השישי ("ירושלים") התארגן בסוף 1947 ובתחילת 1948. הוא השתתף בהגנת מרחב העיר ובעיקר באבטחת התחבורה מהשפלה לירושלים ובין ירושלים, גוש עציון וצפון ים המלח.

מטה חטיבת "הראל", שהורכב בעת המלחמה, הופעל למעשה בשתי מערכות. האחת - המערכת המבצעית, שעיקרי תפקידיה היו חיזוק כוחו של מרחב ירושלים והפרוזדור המוביל אליה, שמירה מפני התקפות כוחות ג'יהאד אל מוקאדס והלגיון הערבי, כיבוש שטחים שהיו עדיין בשליטת אותם כוחות ואבטחת התחבורה הנעה מהשפלה לירושלים. במערכת זאת שימשו, בנוסף למח"ט, גם קציני אג"ם, מודיעין ומבצעים. המערכת השנייה, שהייתה מורכבת מהקצינים הממונים על נושאי ההדרכה, עסקה בארגון האימונים. המדריכים החטיבתיים שהיו מסופחים למטה השגיחו על אימוניהם של הגדודים, הפלוגות, המחלקות והכיתות, וקבעו את המועמדים המתאימים לקורסים השונים.

בימים 15-21 באפריל פעלה החטיבה במבצע הראל (שהמשיך את מבצע נחשון), ובמסגרתו העלתה שתי שיירות לירושלים, האחרונות לפני המצור. השיירה הראשונה עברה את הדרך בשלום ואילו את השנייה התקיפו פורעים ערביים, ונגרמו לה אבדות רבות ביניהם קצין המנהלה מכבי מוצרי ומפקד הפלוגה יעקב סטוצקי. מיד לאחר מכן, בין 22 באפריל ו-1 במאי פעלה החטיבה במבצע יבוסי שנועד להשתלטות על הרכסים השולטים על צפון ירושלים ואחר-כך על השכונות הדרומיות שלה, במהלך מבצע זה ספגה החטיבה אבדות קשות בקרב נבי סמואל, שנכשל ובקרב סן סימון, שהצליח. במבצע מכבי (א' וב'), שנערך בימים 1–16 במאי 1948, טיהרה החטיבה את הפרוזדור מירושלים מערבה לאורך דרכי ההר ורכסיו עד שער הגיא, כולל את גבעת הרדאר, אך לא הצליחה לפתוח את הדרך לירושלים. לאחר שהקימה את המשלטים בצידי הדרך, העבירה את האחריות לכוחות גדוד החי"ש "בית חורון" מחטיבת "עציוני", כאשר הנוהג היה שלוחמי הפלמ"ח מסתערים וכובשים ולוחמי החי"ש מגינים ושומרים. בימים 17-19 במאי כבש כוח מהחטיבה את הר ציון, פרץ לרובע היהודי בעיר העתיקה, הכניס כח תגבורת מחטיבת עציוני ויצא משם, למרות בקשותיו של מפקד הרובע להישאר ולנצל ההצלחה. עד היום לא ברורות נסיבות היציאה.

מאוחר יותר, בסוף מאי, השתתפה החטיבה בניסיונות שנכשלו, לכבוש מחדש את גבעת הרדאר; ביולי, בקרבות המוצלחים במבצע דני בגזרה המזרחית שלו, לכיבוש אזור הרטוב, עד המשלט המשותף; בחודש אוקטובר במבצע ההר לכיבוש בית שמש והאזור; ובחודש דצמבר במבצע חורב בסיני, באזור ניצנה ואל מול רפיח.

החטיבה הפעילה בית חולים קדמי וחדר ניתוח, בניהולו של ד"ר יששכרי, במנזר באבו גוש. בקרבות ירושלים נפלו 352 מלוחמי החטיבה. רבים מנופלי החטיבה בקרבות בהרי ירושלים ובירושלים נקברו בבית הקברות בקיבוץ קריית ענבים. לאחר המלחמה הוקמה בבית קברות זה אנדרטה בתכנונו של הצייר והפסל מנחם שמי, שבנו סרן אהרן (ג'ימי) שמי, שנפל במבצע "ההר" קבור במקום. בשנת 1968 לאחר הכיבוש המחודש של גבעת הרדאר, מצאה הרבנות הצבאית גופות של נופלים מהחטיבה.^[1] הלוויתם נערכה בהר הרצל ב-28 במרץ 1968.^[2]

אנדרטה מרכזית, לזכרם של 431 חללי החטיבה במלחמת העצמאות, הוקמה בגן חטיבת פלמ"ח הראל, במעלה גן סאקר, ליד בית המשפט העליון בירושלים.^[3]^[4] אנדרטה מרכזית נוספת, לזכרם של חללי החטיבה במלחמות ישראל, הוקמה על גבעת הרדאר וניצבת כיום בלב היישוב הר אדר.

מבצע קדש

במבצע קדש החטיבה בפיקוד אל"ם שמואל גודר (גורודצקי), כללה 3 גדודי חי"ר - גדוד 104 בפיקוד רס"ן מנחם רוסק, גדוד 105 בפיקוד רס"ן יהודה תמיר, וגדוד 106 בפיקוד רס"ן סולל כהן. החטיבה לחמה בקרב על מתחם אום כתף. המבצע נכשל, ובשל כך מונה ישראל טל למפקד החטיבה במקום שמואל גודר שהודח ביום השלישי למלחמה. בדיעבד נמצא, שעקב מתחים בין הרמטכ"ל לבין אלוף הפיקוד, ומתן פקודות לביצוע משימות שלא לפי התכנון, נשלחו כוחות מהחטיבה להתקפה מול כח מגן בהיקף גדול מדי, בניגוד לתורת הלחימה.^[^{דרוש מקור]}

בשנת 1959 הוסבה החטיבה לחטיבה ממוכנת.

מלחמת ששת הימים

ערך מורחב – הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים

ערב מלחמת ששת הימים החטיבה בפיקוד אל"ם אורי בן ארי וסגנו סא"ל אלדד אבידר כללה שני גדודי חרמ"ש - גדוד 104 בפיקוד סא"ל יגאל בן דוד, וגדוד 106 בפיקוד סא"ל אהרן גל, וגדוד טנקי שרמן - גדוד 95 בפיקוד סא"ל צביקה דהב. בבוקר ה-5 ביוני 1967, בזמן שהתארגנה לקראת מלחמה, הופתעה החטיבה בצפירת אזעקה שבישרה את תחילת המלחמה במבצע מוקד. בשעה 13:00 ניתנה הפקודה לחטיבה "עלו לירושלים, הבקיעו מהפרוזדור צפונה והשתלטו על שטח חיוני מצפון לבירה". באותו היום החלו כוחות הטנקים לירות לעבר המוצבים הערביים גבעת הרדאר ושייח' עבדול עזיז בעזרת ארטילריה ומטוסי קרב. לקראת ערב, נכבשו היעדים: הרדאר ובית איכסא, ועוד לפני חצות נכבשו כל היעדים - עבדול עזיז וחירבת לאוזה, בית קיקא ווראס אל באד. בחסות החשכה התקדמו הצוותים לכיוון רמאללה, ועם שחר הכוחות הראשונים השתלטו על א-זהרה הסמוך לכביש ירושלים-רמאללה, השמידו את כוחות האויב, ובכך חילקו לשניים את הגדה המערבית. בקרבות שייח עבדול עזיז וחירבת לוזה נפלו 15 מלוחמי החטיבה וכן מפקד פלוגה, אסא יגורי, אשר קיבל את עיטור המופת. לזכרם הוקם אתר הנצחה בצפון מבשרת ציון הנקרא י"ד אסא.

לאחר שמשימה זו הושלמה, הכוחות נעו במהירות לכיוון ירושלים, בה נלחמו באותה עת כוחות צנחנים כדי לכבוש את תל אל פול, שועפאט, גבעת המבתר והגבעה הצרפתית, עד לצהרי 6 ביוני, תוך קרבות שריון בשריון, הסתערויות ואבדות רבות. התבצע פינוי אווירי של פצועים וכוחות שאינם בקרב ביצרו ואבטחו את אזור הפעולה. לאחר תיקונים של כלי הרכב והטנקים התאגדו הכוחות והתחילו בתנועה דרך ירושלים המשוחררת ומעבר מנדלבאום כדי להצטרף ללוחמים שבעיר.

חלק מהכוח עלה עם הצנחנים לעבר שער האריות, וחלק המשיך דרומה במטרה לתגבר את הכוחות הנמצאים בגוש עציון, בית לחם וחברון.

בצהרי 6 ביוני בשעה 11:30 קיבל הכוח פקודה לכבוש את רמאללה. נווה יעקב ושדה התעופה בעטרות (קלנדיה) נכבשו במהירות. תחת אש חיפוי ותקיפה מהירה, בשעת השקיעה נכבשה רמאללה על ידי הכוח. בבוקר 7 ביוני נשלח גדוד 104 לעבר שכם והגיע אחר הצהריים למחנות חווארה. כאשר הושלמה המשימה מול התנגדות קלה, עיקר הכוחות (גדודים 106 ו-95) ירדו מזרחה לעבר יריחו. בערב כבשו הכוחות את יריחו, כשהמתנגדים בעיר ברחו ועמם פליטים רבים לעבר ירדן.

בחצות הגיעה פקודה נוספת: "נוע מיד ופוצץ את גשרי הירדן", פקודה זו הייתה קשה לביצוע עקב העייפות שהתגלתה בכוח אך עם אלתור של המפקדים ובעזרת חיילי ההנדסה והחבלה פוצצו כל גשרי הירדן - גשר אלנבי, גשר מנדסה (מצפון מזרח ליריחו) וגשר בית הערבה. הגשר הרביעי (גשר אל מע'טס) שהתבקשו לפוצץ, לא פוצץ מכיוון שלא היה קיים כגשר אלא כמעברה (מעבר מים נמוכים).

ב-8 ביוני השתקעו הכוחות בבקעת יריחו, והתארגנו לממשל צבאי ביריחו. בלילה, לקראת תום הקרבות והפסקת האש, קבלה החטיבה פקודה להתרכז מחדש ביחד ולעלות לרמת הגולן בעקבות הכוחות שכבר כבשו אותה, למשימות טיהור השטח שנכבש.

במלחמה נפלו 39 מלוחמי החטיבה ונפגעו עשרות רבות של חיילים.

בגבעת המבתר ניצבות שתי אנדרטאות - האחת, עם שמות כל חללי החטיבה במלחמה זו. השנייה, אנדרטה שהוקמה בסמוך לשרידי המוצב הירדני, עם שמות חללי גדוד 106 וסיירת דוכיפת שנהרגו בקרבות תל אל פול וגבעת המבתר.

סיפורה של חטיבת הראל במלחמת ששת הימים מונצח גם באתר גבעת התחמושת, לצד הנצחת מורשת חטיבת הצנחנים במילואים 55 והחטיבה הירושלמית, שפעלו במשולב לכיבוש החלק המזרחי של ירושלים ואיחודה.

גדוד השריון 95, שהיה חלק מהחטיבה במלחמת ששת הימים, הועבר בתחילת שנות ה-70 לחטיבה 4. הגדוד הקים אנדרטה להנצחת חלליו ביער המגינים.

מלחמת יום הכיפורים - חטיבה 164

החטיבה, שמספרה הוחלף בינתיים ל-164, בפיקודו של אל"ם אברהם ברעם, סיימה באימון בצאלים, בחודש מאי 1973, הסבה מטנקי שרמן לשוט קל. כעת הורכבה משלושה גדודי טנקים מדגם שוט קל - גדוד 104 בפיקוד סא"ל אמנון אשכול, גדוד 106 בפיקוד סא"ל משה גל, שלאחר פציעתו בתחילת המלחמה הוחלף בסגנו, רס"ן חיים זיו, שנהרג בסוף המלחמה בק"מ ה-101, וגדוד 183 בפיקוד סא"ל חגי כהן. לכל גדוד טנקים צורפה פלוגת חרמ"ש על גבי זחל"מים. החטיבה, שבסיסה היה במחנה נפתלי באזור צומת גולני, הייתה מיועדת להילחם ברמת הגולן. עם פרוץ המלחמה עלתה החטיבה לימ"ח שלה במחנה נפתלי, והופתעה לגלות כי הטנקים נלקחו (את הטנקים לקחו חטיבה 179, חטיבת הגיוס המהיר של פיקוד צפון, שגויסה, הגיעה לימ"ח שלה במחנה פילון, שם גילתה כי חלק מהטנקים שלה כבר נלקחו על ידי שני גדודים מחטיבה 7, שהועלתה ללא טנקים מהדרום לרמת הגולן, ערב המלחמה. בהיעדר טנקים בצפון נשלחה החטיבה ללא טנקים לדרום והוכפפה לעוצבת סיני (אוגדה 252). החטיבה נשלחה ללקט טנקים במחנות שדה תימן ומחנה נתן הסמוכים לבאר שבע וכן במחנה שבטה, בבית ספר לשריון, זיקים ובאילת. החטיבה הצטיידה בטנקים והתקדמה על זחלים עד לרפידים, ב-8 באוקטובר קיבלה אחריות על הבלימה בציר הגידי והשתתפה בקרבות הבלימה הקשים מול הצבא המצרי בסיני ובקרב השריון של ה-14 באוקטובר שבתחילתו הסתערה על הכוחות המצריים אך בסופו, עקב האבדות הקשות, נסוגה. ב-13 באוקטובר, בעת ביקור בחפ"ק החטיבה, נהרג מפקד אוגדה 252 אלוף אלברט מנדלר, מפגיעה ישירה בנגמ"ש שלו. כוחות החטיבה צלחו את תעלת סואץ והתקדמו תוך לחימה רצופה אל תוך מצרים עד הק"מ ה-101 מקהיר ומשם דרומה עד נמל עדביה. בשלב זה הייתה החטיבה לחטיבת החוד באוגדת סיני והקדומנית ביותר של צה"ל בזירה המצרית. במלחמת יום הכיפורים שכלה החטיבה 35 לוחמים.

לאחר חתימת הסכם ההפרדה עם המצרים הועלתה החטיבה צפונה ופעלה במובלעת הסורית ברמת הגולן. רק בתום יותר מעשרה חודשי שירות רצופים, שבתוכם המלחמה, שוחררו החיילים משירות המילואים.

מלחמת שלום הגליל - חטיבה 786

בפרוץ מלחמת שלום הגליל גויסה החטיבה, שהייתה תחת פיקודו של יצחק בריק, לעיבוי גזרת רמת הגולן ולתפיסת אחריות חלף חטיבות סדירות שנכנסו ללחימה בדרום לבנון. חטיבה 786, יחד עם כוחות נוספים שהוצבו ברמת הגולן, נערכה לאפשרות של תגובה לתוקפנות סורית בגזרת הרמה בעקבות פעולות צה"ל בדרום לבנון.

חטיבה 395

לאחר סגירתה של חטיבה 786, בשנת 1999, הועברה חטיבת השריון 395 לתפוס את מקומה בימ"ח נפתלי. חטיבה זו, שקיבלה את השם 'הראל', שינתה את מספרה למספר של קודמתה, 786, ובהמשך אף למספר המקורי, 10. בתחילת שנות האלפיים נסגרה חטיבה זו גם כן.

חטיבה 213

ב-2003 עבר השם 'הראל' לחטיבת שריון במילואים - חטיבה 213, שהיוותה חלק מעוצבת עמוד האש. שבמהלך עוקב ומשלים גם שונה מספרה למקורי של 'הראל' - 10.

במבצע 'עמוד ענן' גויס גדוד ההנדסה של החטיבה, שאחד מלוחמיו נהרג בעת נפילת פצמ"ר בשטחי כינוס.

כחלק מצמצום וייעול מערך המילואים, החטיבה עברה להיות חלק מעוצבת סיני.

מבצע 'צוק איתן'

פלוגת הסיור ושלושת גדודי טנקי מרכבה סימן 2 של החטיבה הוקפצו בצו 8 למבצע צוק איתן. פלוגת הסיור ליוותה וניתבה כוחות שונים אל ומתוך רצועת עזה. טנקים מהחטיבה השתתפו במספר קרבות בעוטף עזה, כולל ב-22 ביולי באירוע החדירה ליד קיבוץ ניר-עם שבו נהרגו ארבעה קצינים, טנק מהחטיבה השמיד חוליית מחבלים.

בשנים 2020–2021 נפרדה החטיבה, כאחרונה בצה"ל, מטנקי המרכבה דגם 2ב' והשלימה הסבה לטנקי מרכבה 3 ב"ז. במקביל, בוצעה התארגנות מחדש כצק"ח (צוות קרב חטיבתי), הכולל, אורגנית, גדודי טנקים, גדוד הנדסה וגדוד חי"ר.

מלחמת חרבות ברזל

בשבת, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, לאחר התקפת חמאס על כל מרחב יישובי הנגב המערבי סביב עזה, גויסה החטיבת בצו 8 כחטיבת גיוס מהיר פיקודית, ותוך פחות מיממה הגיעו הטנקים של החטיבה, בנסיעה על זחלים מהימ"ח, אל תוך היישובים ובהמשך לייצוב גזרת המכשול וביצוע פשיטות לתוך הרצועה. במסגרת התמרון הקרקעי הצטרפה החטיבה תחת פיקוד אוגדת סיני (אוגדה 252), ללחימה בצפון הרצועה, בין בית חאנון לג'באליה,^[5] תחילה לגזרת בית חאנון, ובהמשך כבשה את מתחם אלקארמאן, תוך פגיעה במחבלים ובתשתיות חמאס. בהמשך גדוד 363 של החטיבה עבר להילחם תחת חטיבה 55 במרחב ציר נשיד ובלחימה זו נפל סרן ליאור סיון ז"ל. לאחר מכן עבר הגדוד להיות תחת פיקוד צק"ח קרייתי שם פעל במרחב חאן יונס וציר טנצ'ר.

בתאריך ה-14.07.2024 הוקמה יחידה חדשה בחטיבה 10 - יחס"ם 10 (יחידת סיוע מבצעי) וזאת בעקבות לקחי צה"ל מתחילת מלחמת חרבות ברזל. מטרת היחידה היא לספק מענה של ניוד כוחות לוחמים ולוגיסטיקה מבצעית אל תוך שדה הלחימה, לספק מענה של טיפול רפואי נמרץ לפצועים בשדה הלחימה ולספק מענה של פינוי מבצעי של פצועים וחללים משדה הלחימה. היחידה הוכיחה את עצמה במהלך סבב הלחימה של החטיבה בחודשי הקיץ של שנת 2024 ולכן הוחלט על המשך הפעלתה.

הנצחה

את הנחלת מורשת החטיבה לדורותיה, מתש"ח, עוד טרם הקמתה הרשמית, ואילך, מובילה עמותת הראל (ע"ר), שהוקמה בשנת 1987 על ידי מפקדים מחטיבת "הראל" ממלחמת ששת הימים, בראשם אורי בן ארי. העמותה מקיימת פעילויות שונות וכן מפעילה את קבוצת הפייסבוק הציבורית "חטיבת הראל לדורותיה וחבריה", המונה מעל ל־3,000 חברים. בראש העמותה עמד משך כ-20 שנה, עד לפטירתו, סגן אלוף (במילואים) ד"ר נחום ברוכי. את פעילות העמותה כיום מוביל רס"ן (בדימוס) יוני אמיר.

לציון 75 שנים להקמת החטיבה התקיים, ביום השנה הלועזי, 16/4/2023, טקס לחנוכתה של אנדרטה לציון מורשת החטיבה לדורותיה, בפארק העוצבות המשוריינות, ביד לשריון בלטרון.^[6] האנדרטה הוקמה בייזום ובגיוס המונים בהובלתה של עמותת הראל (ע"ר), תוכננה על ידי אדריכל ערן שקד, בעצמו בוגר החטיבה, ופרויקט בנייתה הובל על ידי גיא אליהו וליאור פרומר, גם הם בוגרי החטיבה. טקס חנוכת האנדרטה, במעמד מפקד עוצבת 'סיני', מנכ"ל עמותת יד לשריון ויו"ר ועדת ההנצחה בעמותה, יו"ר וחברי הוועד המנהל של עמותת הראל, מפקדי ולוחמי עבר בחטיבה, משפחות שכולות וחובבי מורשת, היה שיאו של יום מורשת חטיבתי, בו סיירו קציני החטיבה באתרי מורשת החטיבה במלחמות העצמאות וששת הימים במרחב הרי ירושלים. לאחר הטקס התקיים ערב מורשת לציון 50 שנים למלחמת יום הכיפורים, בדגש על פיקוד ומנהיגות קרבית בשדה הקרב.

אירוע נוסף שארגנה עמותת הראל (ע"ר) לציון 75 שנות החטיבה, היה ערב מורשת להוקרת מפקדי החטיבה, מהקמתה ועד היום - 40 מפקדים, מיצחק רבין עד אלעד צורי. הערב התקיים באולם 'מלווי השיירות' בבית הפלמ"ח, ביום השנה ה-75 להכרזת עצמאות המדינה, 14/5/2023.^[7]

על שם החטיבה נקרא מחלף הראל שבכביש 1, ובערים רבות בישראל קיימים רחובות בשם "חטיבת הראל".

מפקדי החטיבה


תמונה	שם	תקופת כהונה	הערות
	יצחק רבין	אפריל–יוני 1948	מפקד החטיבה במלחמת העצמאות. לימים הרמטכ"ל ה-7, שר הביטחון וראש ממשלת ישראל ה-5
	יוסף טבנקין	יוני 1948 – אוגוסט 1949	מפקד החטיבה במבצע יורם, במבצע דני, במבצע ההר ובמבצע חורב
	אליהו סלע ("רעננה")	ספטמבר–אוקטובר 1949	ממלא מקום
	חטיבה (מחוז) 10	הוקמה מחדש בינואר 1950	^[8]
	יהודה פריהר	ינואר 1950 – אוקטובר 1951	עם הפסקות
	שמעון יפתח	דצמבר 1950 – ינואר 1951	ממלא מקום
	שמעיה ברקת	אוקטובר–נובמבר 1951	ממלא מקום
	אתיאל עמיחי	נובמבר 1951 – אוקטובר 1953	הפרדת חטיבת המילואים מהמחוז ינואר 1953
	שלמה חביליו	אוקטובר 1953 – אוקטובר 1954	ממלא מקום
	ברוך יצהר	אוקטובר 1954 – אפריל 1955
	שמואל גודר	מאי 1955 – אוקטובר 1956	מפקד החטיבה במלחמת סיני, לימים תת-אלוף ומזכירו הצבאי של נשיא המדינה
	ישראל טל	נובמבר 1956 – ינואר 1957	קבלת פיקוד במלחמת סיני.
	יהודה ואלך	ינואר 1957 – ספטמבר 1960	הפך את החטיבה לממוכנת
	ישראל כרמי	ספטמבר 1960 – יולי 1962
	אשר לוי	יולי 1962 – ינואר 1965	לימים ראש מטה פיקוד הדרום
	מנחם מרון	אפריל 1965 – מאי 1967
	אורי בן ארי	1967-1969	מפקד החטיבה בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים
	יעקב אבן	1969–1973	מחטיבה ממוכנת לחטיבת טנקים
	אברהם ברעם	1973–1974	מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים
	ברוך הראל	1974
	יעקב הדר	1974–1975
	ג'קי חזקיה	1975–1976
	חגי כהן	1976–1977
	משה מלר	1977–1980
	יצחק בריק	1980–1982	לימים נציב קבילות החיילים
	אפרים לאור	1982–1984
	יגאל אייל	1984–1989
	אביגדור קליין	1989–1991	לימים קצין השריון הראשי
	גלעד ידיד	1991–1994
	אריה טסלר	1994–1997
	גיא צור	1997–1999	לימים מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה מפקד עוצבת סיני, ומפקד זרוע היבשה
	יוסי תורג'מן	1999–2002	לימים ראש תורת חיל השריון
	עפר צפריר	2002–2003	לימים קצין השריון הראשי
	גדי יעקב	2003–2005	הוביל את אימוץ סמל החטיבה והמספר 10
	אילן לביא	2005–2008	לימים ראש מטה פיקוד צפון
	איציק רונן	2008–2012	בתקופתו זכתה החטיבה בפרס הרמטכ"ל כחטיבה מצטיינת, ובפרס ראש אט"ל על מוכנותה למלחמה
	אמיר אבשטיין	2012–2014	פיקד על החטיבה במבצע "צוק איתן", לימים קצין האיסוף הראשי וראש חטיבת כוח האדם בזרוע היבשה
	חגי עמר	2014–2017
	אופיר זילברשטיין	2017 – 12 באוגוסט 2019
	אלעד שוורץ	12 באוגוסט 2019 – 13 באוקטובר 2021
	אלעד צורי	13 באוקטובר 2021 – 14 ביוני 2023
	ערן שכטמן	14 ביוני 2023 - 23 באוגוסט 2023	ממלא מקום^[9]
	איתמר מיכאלי	23 באוגוסט 2023 - מכהן	מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל

לקריאה נוספת

עובד מיכאלי, מקרבות חטיבת הראל במלחמת השחרור : הקרבות על העיר ירושלים והגושים המערביים, תל אביב: המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית, 1988
צביקה דרור, הראל – הקרב על ירושלים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005
יואב הרפז, דרך אש - הגדוד החמישי של הפלמ"ח במלחמת העצמאות, תל אביב: הוצאת מערכות, 2008
אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!" על מהירות בשדה הקרב, הוצאת מערכות ומודן, 2011, עמ' 49–66 - הפרק מתאר את לחימת החטיבה בחזית הירדנית במלחמת ששת הימים
עופר רגב, חצי הדרך לקהיר: סיפורו של גדוד השריון 106 במלחמת יום כיפור, בהוצאת ותיקי הגדוד, 2012
מאיר פינקל, הפקת לקחים ברמה הטקטית במלחמת העצמאות - חלון לשני דפוסי ארגון צבאי, בתוך: מלחמה המעצבת הראשונה - שבעה מאמרים במלאת שבעים שנה למלחמת העצמאות, מודן, משרד הביטחון וצה"ל/המחלקה להיסטוריה, 2018, עמודים 113–150