Loading AI tools
מדינה במערב אפריקה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בורקינה פאסו (בצרפתית: Burkina Faso) היא מדינה במערב אפריקה, ללא מוצא לים. היא גובלת במאלי בצפון-מערב, חוף השנהב בדרום-מערב, גאנה וטוגו בדרום, בנין בדרום-מזרח וניז'ר במזרח.
| |||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||||||||||||||||
| מוטו לאומי | אחדות, קידמה, צדק | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המנון לאומי | המנון הניצחון | ||||||||||||||||
| ממשל | |||||||||||||||||
| משטר | חונטה צבאית | ||||||||||||||||
| ראש המדינה | מנהיג הצבא | ||||||||||||||||
| מנהיג הצבא | איברהים טראורה | ||||||||||||||||
| שפה רשמית | צרפתית | ||||||||||||||||
| עיר בירה |
ואגאדוגו 12°21′26″N 1°32′07″W (והעיר הגדולה ביותר) | ||||||||||||||||
| רשות מחוקקת |
האספה הלאומית  | ||||||||||||||||
| גאוגרפיה | |||||||||||||||||
| יבשת | אפריקה | ||||||||||||||||
| שטח יבשתי[1] | 274,200 קמ"ר (76 בעולם) | ||||||||||||||||
| אחוז שטח המים | 0.1% | ||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC | ||||||||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||||||||
| הקמה | |||||||||||||||||
| עצמאות מצרפת | 5 באוגוסט 1960[2] | ||||||||||||||||
| ישות קודמת |
 אפריקה המערבית הצרפתית | ||||||||||||||||
| דמוגרפיה | |||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[3] (הערכה 1 בנובמבר 2024) | 23,724,673 נפש (59 בעולם) | ||||||||||||||||
| צפיפות | 86.52 נפש לקמ"ר (127 בעולם) | ||||||||||||||||
| דת |
אסלאם (63.8%)[4] נצרות (26.3%) אמונות שבטיות (9%)[5] | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| כלכלה | |||||||||||||||||
| תמ"ג[7] (2023) | 20.33 מיליארד $ (123 בעולם) | ||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 857$ (197 בעולם) | ||||||||||||||||
|
מדד הפיתוח האנושי[8] (2022) | 0.438 (185 בעולם) | ||||||||||||||||
| מדד ג'יני |
47.3 (נכון ל־2018) | ||||||||||||||||
| מטבע | פרנק CFA מערב אפריקני (XOF) | ||||||||||||||||
| בנק מרכזי |
הבנק המרכזי של מדינות מערב אפריקה | ||||||||||||||||
| שונות | |||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | bf | ||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 226 | ||||||||||||||||
| אתר רשמי | |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
בעבר נקראה המדינה הרפובליקה של וולטה עילית, אך ב-4 באוגוסט 1984 שונה שמה על ידי הנשיא תומא סנקרה לשמה הנוכחי. פירוש שם זה הוא "ארץ האנשים ההגונים" או "הארץ ההגונה" בשפות המקומיות.[9] המדינה קיבלה עצמאות מצרפת בשנת 1960, ומאותה עת החל להתאפיין באי-יציבות פוליטית - כשמאז 2022 עומד בראשה מנהיג צבאי זמני, איברהים טראוארה.
רוב של מעל ל-60% מאזרחי בורקינה-פאסו הם מוסלמים,[5] והיא גם מדינה חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.
כמו רוב אזור מערב אפריקה, גם בבורקינה פאסו היו מתיישבים קדומים ביותר, ושבטי נוודים החלו לנדוד באזור החל מתקופת 12,000 לפנה"ס. יישובי קבע וחקלאות החלו להופיע בין 3,600 ל-2,600 לפנה"ס. בסביבות 1,500 לפנה"ס החלו התושבים המקומיים להשתמש בחרס ובברזל וכן הופיעו הסימנים הראשונים (קברים אשר נמצאו בחפירות ארכאולוגיות) לדת מבוססת.
בנקודת זמן לא ידועה בעת העתיקה התיישב בצפון וצפון מזרחו של האזור המכונה כיום בורקינה פאסו שבט הדוגון אך מאוחר יותר במאות ה-15 וה-16 היגרו בני השבט מהארץ לצוקים של באנדיאגרה במטרה להתיישב שם. כמו כן בדרום מערבה של בורקינה פאסו קימים שרידים של חומות אבן גבוהות אך זהותם של בוני החומות טרם פוענחה (למשל בהריסות לורופני). כנראה בחלקה הראשון של המאה ה-16 החל שבט המוסי להקים ממלכות כשהבולטות שבהן היו ואגאדוגו ויטנגה.
בשנת 1896 הביסו הצרפתים את ממלכת ואגאדוגו, והפכו אותה למדינת חסות צרפתית. בשנת 1898 היה רוב האזור שנקרא כיום בורקינה פאסו תחת כיבוש צרפתי. הצרפתים כינו את האזור בשם וולטה עילית, על שם הנהר וולטה שזרם בו, ושילבו אותו לתוך מערב אפריקה הצרפתית כחלק מהמושבה הצרפתית חוף השנהב. בשנת 1919 הוכרזה וולטה עילית כמושבה בפני עצמה, אך היא פורקה ב-5 בספטמבר 1932 ושטחה חולק בין המושבות חוף השנהב, מאלי וניז'ר. המושבה נוסדה מחדש ב-4 בספטמבר 1947 בגבולותיה בעת פירוקה. ב-11 בדצמבר 1958 חתם יו"ר המועצה המחוקקת של המושבה, מוריס יאמאוגו, על כניסתה לקונסיי דה ל'אנטאנט (מועצת מדינות ההסכמה, יחד עם חוף השנהב, דהומיי, וניז'ר) והמושבה קיבלה שלטון ריבוני מידי הצרפתים. שנתיים לאחר מכן, באוגוסט 1960 זכתה לעצמאות מלאה.[2][10] נשיא המדינה הראשון היה מוריס יאמאוגו אשר אסר את ראשי מפלגת האופוזיציה בעלת האוריינטציה המרקסיסטית-פאן-אפריקאית, הוציא אותה מחוץ לחוק וכונן משטר חד-מפלגתי, בעל זיקה לצרפת ולמערב וקשר הדוק עם מדינות ההסכמה.
ההפיכה הצבאית הראשונה במדינה התרחשה בשנת 1966 לאחר תקופה ממושכת של אי-יציבות, שכללה הפגנות ושביתות של סטודנטים, איגודי עובדים ועובדי המגזר הציבורי, שמחו על שלטון יאמאוגו. בראש המהפכה עמד גנרל סנגולה למיזאנה (Sangoulé Lamizana (אנ')) שהדיח את יאמאוגו מהשלטון וכלא אותו במאסר. שלטון הצבא נמשך עד שנת 1970, בה אושרה חוקה אזרחית חדשה שבמסגרתה הוגדרו ארבע שנות מעבר עד לחזרה לשלטון אזרחי. מחלוקות וויכוחים סביב חוקה זו הביאו לכתיבת חוקה אזרחית חדשה שאושרה רק בשנת 1977. בשנת 1978 נערכו בחירות דמוקרטיות, לראשונה מאז המהפכה, בהן זכה הגנרל סנגולה לאמיזנה, וכך הפך שלטונו תקף מכוח בחירת העם לכאורה, ולא מתפיסתו בכוח. שנתיים לאחר מכן, ב-25 בנובמבר 1980, התחוללה הפיכה צבאית נוספת במדינה במהלכה הוחלף השלטון באופן שקט יחסית וללא שפיכות דמים.[11] השלטון הצבאי החדש ביטל את הזכויות שהובטחו בחוקת הממשל הקודם משנת 1977. לאחר שנתיים התחוללה הפיכה צבאית נוספת במהלכה הוחלף השלטון (ב-7 בנובמבר 1982). השלטון הצבאי החדש המשיך בשלילת הזכויות הדמוקרטיות שהוקנו בעבר, אך הבטיח להקים ממשלת מעבר עד הקמת שלטון אזרחי חדש. מריבות פנימיות בקרב גורמים במפלגת השלטון הובילו להכרזה על תומא סנקרה כראש ממשלה בינואר 1983, לאחר מכן למעצרו, ולבסוף לשחרורו בהפיכה נוספת, ב-4 באוגוסט 1983.
סנקרה הוביל שלטון מרקסיסטי במדינה. הוא הפעיל מספר קבוצות ואגודות חשאיות שמטרתן הייתה לגרום למהפכה תרבותית. הוא אף שינה את שמה של המדינה מוולטה עילית (בצרפתית Haute Volta) לבורקינה פאסו במטרה לתת לה זהות חדשה. שמה הקודם של המדינה מרמז שבמדינה עובר חלקו העליון של הנהר וולטה. לנהר שלושה יובלים: וולטה השחור, וולטה הלבן, וולטה האדום, ואלה היו צבעי הדגל של וולטה העילית. מאמציו של סנקרה הצליחו בהתחלה, אך הארגונים השונים שהקים הפכו אט-אט לכנופיות חמושות ופתחו בקרבות נגד קבוצות פועלים ברחבי המדינה.
סנקרה נרצח ב-15 באוקטובר 1987, במהלך הפיכה נוספת שביצע בלז קומפאורה, חברו של סנקרה. השלטון החדש הבטיח להחזיר את המדינה ל"נתיב הנכון" ולתקן את טעויותיו של סנקרה. מפלגת השלטון, ה"חזית הפופולרית", נתנה את חסותה גם לארגונים שאינם מרקסיסטיים והדבר עורר כעס רב בקרב כמה מחבריה הקיצוניים. ב-18 באוקטובר 1989 נעצרו, נשפטו והוצאו להורג מספר חברים במפלגה באשמת קשירת קשר להפלת השלטון. מעצרים דומים התרחשו גם בשנים שלאחר מכן. מאז 1987 ועד אוקטובר 2014 כיהן קומפאורה כנשיא המדינה.
ב-21 בפברואר 2011 החל גל מחאות שכלל גם הפגנות ושביתות של סטודנטים ועובדי ציבור, בדרישה לחקור את מותו של תלמיד (ז'וסטן זונגו) שהוכה למוות על ידי שוטרי משטרת קודוגו שבבורקינה פאסו. במהלך ההפגנות הוצתו גם מבני ציבור ונהרגו שישה סטודנטים. המחאה גאתה ונחלשה לסירוגין, ובמהלך מרץ-אפריל התגברה, תוך קבלת השראה מגלי המחאות בארצות ערב שהתרחשו באותה עת. באפריל 2011, הצטרפו למחאות התלמידים, הסטודנטים ועובדי הציבור, כולל אנשי גדוד המשמר הנשיאותי שדרשו הבטחת דיור ומגורים להם ולבני משפחתם, מתוקף היותם עובדי מדינה, וביצעו מעשי אלימות שהוגדרו כמרד נגד השלטון. ב-16 באפריל, פוזרה הממשלה על ידי הנשיא בלז קומפאורה, שפיטר גם את ראש המשמר הנשיאותי (האחראי לאבטחת ראש המדינה) ואת מפקד הצבא. למחאות נגד שלטון קומפאורה הצטרפו חיילים רבים שערקו משורות הצבא.
ב-27 באוקטובר 2014 התחדשו המחאות נגד קומפאורה, בניסיון למנוע ממנו את שינוי החוקה שיאפשר את הארכת כהונתו. ב-30 באוקטובר הוצת בניין הפרלמנט,[12] ומתנגדי הנשיא השתלטו על בניין הטלוויזיה הלאומית.[13] שדה התעופה הבינלאומי ואגאדוגו נסגר לטיסות, וראש הממשלה הודיע על השעיית התיקון בחוקה. בהמשך היום השבית הצבא את כל מוסדות השלטון והכריז על עוצר.[14] ב-31 באוקטובר הודיע קומפאורה על התפטרותו, ואת השלטון תפס מפקד הצבא, הגנרל אונורה נאברה טראורה.[15]
ב-1 בנובמבר 2014 ויתר הגנרל אונורה טראורה על השלטון שעבר לידי לטננט קולונל יאקובה איזאק זידה. השליט החדש זידה הכריז כי ינהיג את המדינה בתקופת המעבר עד לבחירות הנשיאותיות בשנת 2015, אולם הועלו דאגות גבי קשריו ההדוקים עם השליט הקודם. בנובמבר 2014 מפלגות האופוזיציה, קבוצות אזרחיות ומנהיגי דת אימצו תוכנית לכינון שלטון מעבר עד לבחירות. בהתאם לתוכנית זו סוכם עם השלטון שהדיפלומט מישל קפאנדו יכהן החל מ-21 בנובמבר 2014 כנשיא זמני, בעוד לטננט קולונל איזאק זידה יכהן ראש הממשלה ושר הביטחון.
בספטמבר 2015 ביצעו כוחות הצבא במדינה הפיכה צבאית, במסגרתה עצרו את הנשיא מישל קפאנדו ואת ראש הממשלה יאקובה איזאק זידה, והכריזו על ממשלה חדשה בראשותם. ההפיכה בוצעה שבועות ספורים לפני מועד הבחירות לנשיאות שתוכננו במדינה.[16]
ב-22 בספטמבר 2015 שחררו כוחות הצבא את ראש הממשלה יאקובה איזאק זידה.[17]
רוק מארק כריסטיאן קאבורה הנהיג את המדינה מאז נובמבר 2015.
מאז 2016 הצליחו ארגוני ג'יהאד להשיג דריסת רגל הולכת וגוברת במדינה והיו מעורבים במקרי אלימות שהתפשטו ממאלי וניז'ר בצפון וברחבי הסאהל, ובמקביל החלה גם מחאה עממית נגד התנהלותו של קאבורה בלחימה נגדם. אלפי אזרחים נהרגו וכמיליון וחצי אחרים נעקרו מבתיהם בסכסוך העקוב מדם במדינה, שהפך להיות אחד המשברים ההומניטריים הקשים ביותר בעולם.[18] בחלקים מבורקינה פאסו השיתו הארגונים הקיצוניים את חוקי השריעה על התושבים. החמושים היו קשורים לאל-קאעדה ודאעש.[19]
בינואר 2022 פתחו חיילים במרד במספר בסיסים ברחבי המדינה כשהם דורשים את פיטורי ראשי הצבא ו"משאבים נאותים" כדי להילחם בקיצונים האיסלאמיסטים.[20] ב-24 בינואר 2022 הודיע הצבא שהדיח את הנשיא קאבורה, פיזר את הממשלה, השעה את החוקה והודיע שיקבע מועד לבחירות.[18] קריאות שמחה עוקבות בהכרזה על הפוטש.[21]
ב-31 בינואר שוחזרה החוקה והוענק לפול-אנרי סנדאוגו דמיבה התואר נשיא בורקינה פאסו.[22] הנשיא קאבורה, שהיה עצור מאז עליית החונטה הצבאית לשלטון, שוחרר ב-6 באפריל 2022.
בספטמבר 2022 דמיבה הודח בהפיכה צבאית נוספת, במקומו מונה ראש המטה הכללי איברהים טראורה לראש המדינה. המשטר החדש השעה אז את החוקה ופיזר את ממשלת המעבר ואת האספה המחוקקת.[23]
החוקה אשר אומצה ב-2 ביוני 1991 הכריזה על ממשל נשיאותי בעל פרלמנט אשר ניתן לפיזור על ידי נשיא המדינה, הנבחר בבחירות דמוקרטיות. החל מהפיכת 1987, בלז קומפאורה כיהן כנשיא המדינה. תוך שינויים בחוקה הוא הצליח להיבחר מחדש 4 פעמים. בתחילה, כהונת הנשיאות הייתה 7 שנים עם אפשרות להיבחר פעם נוספת. תיקון בשנת 1997 איפשר את בחירתו של הנשיא פעמים נוספות בלי מגבלת זמן, ותיקון נוסף בשנת 2000 הוריד את קדנציה של הנשיא ל-5 שנים בלבד, החל מהבחירות בשנת 2005, עם אופציה לעוד כהונה נוספת.
בשנים 1991–2014 הפרלמנט היה מורכב משני בתים, עליון ותחתון. בנוסף, פעלו ועדת חוקה, ועדה מייעצת לענייני כלכלה וועדה מייעצת לענייני רווחה. עקב ההתקוממות מ-2014 והדחת הנשיא קומפאורה החוקה משנת 1991 בוטלה תחילה אך הוחזרה על כנה ב-16 בנובמבר 2014 עקב מחאות במדינה ומחוצה לה. הוקם משטר מעבר.[24][25] בנובמבר נבחר רוק מארק כריסטיאן קאבורה לתפקיד נשיא המדינה.
ב-24 בינואר 2022 התבצעה הפיכה צבאית וקאבורה הודח מתפקידו.[26] התנועה הפטריוטית לשמירה ושיקום (MPSR) הנתמכת על ידי הצבא הכריזה על עצמה בשלטון.[26] קצין צבא בורקינה פאסו הכריז על ההפיכה בהצהרה חיה, חתומה על ידי לוטננט-קולונל פול-אנרי סנדיאוגו דמיבה.[26]
רוב שטחה של בורקינה פאסו מכוסה באדמת סחף, היוצרת מישורים גדולים ומעט גבעות מבודדות. דרום-מערב המדינה מכוסה ברכס הרי אבן חול, בהם הפסגה הגבוהה במדינה, בגובה 749 מטרים. למעשה, בורקינה פאסו היא מדינה מישורית בעיקר, מלבד מספר חריגות מקומיות. 24.5% משטחה של בורקינה פסו הם שטחים מיוערים.
שמה הקודם של בורקינה פאסו, וולטה עילית, בא משלושת פלגי נהר הוולטה העוברים במדינה: הוולטה השחור, הלבן והאדום, מתוכם רק השחור זורם כל השנה. ישנם מספר אגמים במדינה, בהם טינגרלה, אגם בַּם ואגם דֵם. בצורת היא בעיה קשה במדינה, במיוחד בצפון.
האקלים במדינה הוא בעיקרו אקלים טרופי. העונה הלחה היא מאי–נובמבר, העונה היבשה היא דצמבר–אפריל.
ערך מורחב – מחוזות בורקינה פאסובורקינה פאסו מחולקת ל-13 אזורים הכוללים בתוכם 45 פרובינציות:
| שם האזור | שטח (קמ"ר) | אוכלוסייה | בירה | פרובינציות |
|---|---|---|---|---|
| בּוּקְל דֶה מוּאוּן | 34,333 | 1,677,000 | דדוגו | באלה, באנווה, קוסי, מואון, נאיאלה, סורו |
| מרכז | 2,869 | 2,232,000 | ואגאדוגו | קאדיאוגו |
| מרכז-מזרח | 14,710 | 1,343,000 | טנקודוגו | בולגו, קולפלוגו, קוריטנגה |
| מרכז-צפון | 19,508 | 1,417,000 | קאיה | בם, נמנטנגה, סנמטנגה |
| מרכז-מערב | 21,752 | 1,388,000 | קודוגו | בולקיאמדה, סנגווייה, סיסילי, זירו |
| מרכז-דרום | 11,457 | 742,000 | מנגה | באזגה, נאורי, זונדוואוגו |
| מזרח | 46,694 | 1,464,000 | פאדה נגורמה | גנאגנה, גורמה, טפמאה, קומפינגה, קומונדז'רי |
| אוֹת-בֵּסִין | 25,574 | 1,776,000 | בובו-דיולאסו | אואט, קנדוגו, טוי |
| צפון | 17,785 | 1,382,000 | ואיגויה | לורום, פאסורה, יטנגה, זונדומה |
| הרמה המרכזית | 8,605 | 807,000 | זיניארה | גנזורגו, קורוואוגו, אובריטנגה |
| סָאֵֶל | 36,166 | 1,158,000 | דורי | אודלן, סנו, סום, יאגה |
| דרום-מערב | 16,533 | 729,000 | גאואה | בוגוריבה, יובה, נומביאל, פוני |
| קַסְקָד | 18,917 | 662,000 | באנפורה | קומואה, לרבה |
כלכלת בורקינה פאסו היא מהעניות בעולם. דבר זה נובע מפער גדל בין צרכיה של אוכלוסייה הגדלה בקצב מהיר יותר מאשר יכולת הפקת המוצרים הנחוצים לה. כלכלת המדינה מבוססת בעיקר על חקלאות המספקת 32% מהתל"ג ומעסיקה 80% מכוח העבודה, ולכן רגישה לפגעי טבע כמו עונות בצורת תכופות. רוב החקלאות מתבססת על בקר ועופות אבל גם על גידולים, כמו תירס, בוטנים, אורז, כותנה, דורה, דוחן, קנה סוכר, ושומשום. רק 1% מסך התושבים במדינה עובדים בתעשייה, ובשטחה פועלים מכרות נחושת, ברזל, מגנזיום וזהב.
על פי נתוני 2022, סך היבוא והיצוא לנפש עומד על כ-300 דולר לשנה, ובמונחים מצרפיים עומד היבוא של בורקינה-פאסו על 5.28 מיליארד דולר, 40% מהם נפט, ואילו הייצוא עומד על 8.2 מיליארד דולר, כ-65% מהם זהב. שותפות הסחר הראשיות של בורקינה פאסו הן שכנותיה כמו חוף השנהב, סין, צרפת, שווייץ והאמירויות.
המחסור בעבודה גורם לגלי הגירה רבים מהמדינה. כ-3 מיליון מתושבי בורקינה פאסו גרים בחוף השנהב במטרה למצוא עבודה. בעבר כוח העבודה המהגר היה נודד לגאנה, אך בשנת 1967 זו סגרה את גבולה למהגרים מבורקינה פאסו וגירשה את אלו ששהו באותה העת בתחומה. גם כיום המדינות אליהן מהגרים העובדים חוששות מאוד מהמצב.
חלק גדול מהכלכלה הלאומית בבורקינה פאסו ממומן על ידי סיוע בינלאומי וחובה החיצוני הוא 1.3 מיליארד דולר.
על פי נתוני הבנק העולמי, עמד שיעור האינפלציה בבורקינה פאסו בין השנים 2000 ל-2020 על ממוצע של כ-2.5%, אך ב-2022 הוא טיפס לכ-14%, וב-2023 ירד ל-0.7%.
המטבע הסחיר בבורקינה פאסו הוא פרנק CFA. המטבעות והשטרות זהים לאלו הסחירים במדינות אותו אחוד. שמה של בורקינה פאסו מופיע רק על 3 מטבעות זיכרון שהנפיקה בעריכים זהים של 6000 פרנק ומיועדים לאספנים. השם הקודם וולטה עלית הופיע רק על 3 ממטבעות הזיכרון של האחוד הכספי המערב אפריקני, אחד משני הגופים הבינלאומיים, שמדינותיהם משתמשות בפרנק הנזכר. מטבע 1 מכסף ו-1 מזהב הוטבעו בשנת 1972 ועליהם את שמות 7 מדינות וסמליהן כולל סמלה של וולטה העלית. מטבע כסף נוסף הוטבע בשנת 1982 ועליו שמות 6 מדינות וגם בו השם וולטה עלית. כל ה-3 הן יצירות אומנות יפהפיות.
אוכלוסיית המדינה מונה כ-22 מיליון נפש. במפקד האוכלוסין האחרון שנערך במדינה, ב-1996, נמנו בה כ-10.3 מיליון תושבים. 17% מתושבי המדינה עירוניים. רוב האוכלוסייה מתרכז בדרום ובמרכז המדינה. באזורים אלו צפיפות האוכלוסין מגיעה אף ל-48 נפשות לקמ"ר. תופעה זו גורמת לנדידה עונתית של האוכלוסייה, בחיפוש אחר עבודות עונתיות.
הערים הגדולות במדינה: ואגאדוגו (הבירה 2,400,000), בובו-דיאולסו (903,000), ואיגויה (124,200) וקודוגו (88,000).
תוחלת החיים היא 63 שנים. הגיל החציוני של האוכלוסייה הוא 17.6 וקצב גידול האוכלוסייה הוא 2.6% לשנה, עם 4.27 ילדים בממוצע לכל אישה. תמותת התינוקות במדינה היא 49 יילודים מתים, על כל 1000 חיים. התמותה נובעת בין השאר מתשתיות רווחה ורפואה לקויות, עונות בצורת תכופות וכן מהתפשטות מגפת האיידס.
חלוקה אתנית: 40.5% הם בני מוסי, 29.3% הם בני פולאני, 6% הם בני גורמנצ'ה, 6% בני גורונסי, 3% בני ביסה-סאמו, 2% בני דגרי-לובי, 2% בני בוואמו, 1.4% בני סנופו דיאולה, 1.4% בני בובו ו-8.5% אחרים.
אף על פי שצרפתית היא השפה הרשמית במדינה, בבורקינה פאסו ישנן למעלה מ-60 שפות מדוברות. למעלה ממחצית האוכלוסייה דוברת מוּרה, אחריה הדיאולה והפולפולדה.
אחוז הבערות במדינה הוא 54%. החינוך בבורקינה פאסו הוא חינם וחובה עד לגיל 16, אך מעטים מהתושבים אכן קיבלו חינוך פורמלי. במדינה 3 אוניברסיטאות: אוניברסיטת ואגאדוגו שנוסדה ב-1974, האוניברסיטה הפוליטכנית של בובו-דיאולסו שנוסדה ב-1995 ובית הספר הגבוה בקודוגו שנוסד ב-1997. בכל האוניברסיטאות גם יחד לומדים כ-10,000 סטודנטים. ישנם כ-9,500 תלמידים אשר לומדים בבתי ספר להשכלה גבוהה. כ-21% מתושבי יודעים קרוא וכתוב (גברים: 30.5%, נשים: 11%).
נכון למפקד אוכלוסין מ-2019, כ-63.8% מאמינים באסלאם, כ-26.3% מאמינים בנצרות, והשאר הם כ-9% מאמינים באמונות שבטיות אפריקאיות(אנ') כמו האנימיזם.[27][28][5][28]
ביום העצמאות ה-61 למדינה, סיפקה התחרות בקפיצה משולשת באולימפיאדת טוקיו 2020, אירוע היסטורי, כאשר לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים זכתה המדינה במדליה, בזכות הוגו פבריס זנגו, שזכה במדליית הארד.[29]
אתר האינטרנט הרשמי של בורקינה פאסו
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על בורקינה פאסו ותומאס סנקרה - חלק א, 20 באוקטובר 2014 ערן סבאג, "חיים של אחרים" על בורקינה פאסו ותומאס סנקרה - חלק ב, 22 באוקטובר 2014Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
