איסור ערלה הוא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיה אסור לאכול ואף ליהנות מפירות עצי הפרי בשלוש השנים הראשונות לנטיעתם. איסורים אלה חלים על פירות העץ בלבד, ולא על עץ סרק או על עץ פרי שניטע לשימוש בענפיו ולא בפירותיו.
.jpg) | |
| "ללא חשש ערלה ושביעית" | |
| מקרא | ויקרא, י"ט, כ"ג |
|---|---|
| משנה | מסכת ערלה |
| ברייתא | תוספתא, מסכת ערלה |
| תלמוד ירושלמי | מסכת ערלה |
| משנה תורה | ספר זרעים, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק י'; ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק י' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן רצ"ד |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו קצ"ב ספר החינוך, מצווה רמ"ו |
מקור המצווה
וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ, שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים, לֹא יֵאָכֵל.
פירוש המילה
רש"י[1] מפרש שכל לשון ערלה הוא אטום. וזה הכוונה ששלש שנים יהיה לכם ערלים - אטום ומכוסה ומובדל מלאכלו.
המלבי"ם פירש שכל דבר שהוא מיותר ומסתיר תחתיו דבר, נקרא בשם ערלה[2].
מניין שנות הערלה
כאמור, איסור תורה חל על הפירות הגדלים בשלוש השנים הראשונות של העץ. אולם, שלוש השנים הללו נמנות לפי שנות העולם ולא שנות הפרי - כלומר כאשר אדם שותל עץ ומגיע ראש השנה, הרי שמונים כבר שנה אחת ובראש השנה הבא ימנו שנתיים וכן הלאה. ובלבד שלפני ראש השנה עברו לפחות שבועיים לקליטת הנטיעה בקרקע ועוד 30 יום נוספים. היום האחרון בשנה שבו אפשר לנטוע עץ כך שהתקופה הקצרה עד ראש השנה תחשב שנה שלמה הוא ט"ו באב, והשותל ביום זה יוכל להסתפק במניין של שנתיים ו44 יום בלבד.
עם זאת, על פי ההלכה כל הפירות החונטים עד ט"ו בשבט נחשבים כשייכים לשנה שעברה, ולכן הפירות מפסיקים להיות אסורים מדין ערלה רק בט"ו בשבט שאחרי השנה השלישית[3]. מנין השנים מתחיל מהנטיעה בקרקע של יחור או גרעין או אפילו עץ שלם. כך שעץ זקן אם יעקר וישוב וינטע, הפירות החדשים שיגדלו, יהיו ערלה.
בחוץ לארץ
ערלה היא מהמצוות התלויות בארץ, שבדרך כלל חלות רק בארץ ישראל. המשנה במסכת קידושין קובעת כי בניגוד לשאר מצוות אלו, הערלה נוהגת גם בחוץ לארץ[4]. במשנה בערלה[5] מבואר כי דין זה הוא הלכה למשה מסיני (לפי פירוש ר' יוחנן בתלמודים), וכן מובא בספרא[6].
בתוספתא מובאת שיטה אחרת, לפיה אין איסור ערלה בחוצה לארץ כלל - ואף ערלה ודאית מותרת הן באכילה והן בהנאה. דעה זו מובאת בשם רבי אליעזר בן הורקנוס, זאת בניגוד למשנה בקידושין בה משתמע שר' אליעזר מסכים לכך שערלה נוהגת בחו"ל[7]. לשיטה זו יש הד גם בתלמוד הבבלי
אמרי חריפי דפומבדיתא: אין ערלה בחוצה לארץ
ספק ערלה בחוצה לארץ
המשנה בערלה[5] מבארת שספק ערלה בחוצה לארץ מותר, ובתלמודים מבואר שכך ניתנה ההלכה למשה מסיני.
בתלמוד הירושלמי נפסק בפשטות כי ספק ערלה בחוצה לארץ מותר[8], וכך פסקו כמה אמוראים בתלמוד הבבלי. לעומת זאת האמורא רבי יוחנן החמיר לחלוטין באיסור ספק ערלה בחוצה לארץ בתשובה ששלח אל רב יהודה:
סתום ספיקא, ואבד ודאה, והכרז על פירותיהן שטעונים גניזה. וכל האומר אין ערלה בחוצה לארץ לא יהא לו נין ונכד משליך חבל בגורל בקהל השם
חומרת האיסור
לפי הזוהר, בחג העצרת נידונין בני ישראל אם שמרו איסור ערלה כפי שורת הדין[9] וכפי המובא בספר הזוהר, קיים ממונה שמימי בשם "גזר דינא" לפרוע ממרפי שמירת האיסור כפי הדרוש[10].
במה נוהג איסור ערלה
איסור ערלה נוהג רק בעץ ולא בירק כמו שכתוב "ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו", ומכאן למדנו שאינו נוהג בירק. נתנו הגדרות שונות על מנת להגדיר את ההבדל בין ירק לאילן, כיום מקובל להגדיר שאילן הוא צמח רב שנתי וירק הוא חד שנתי[11]. בין היתר דנו פוסקים רבים בשאלה האם יש דין ערלה בחציל ובבננה, ונקטו בדרך כלל שאין בהם משום ערלה. לעומת זאת לגבי פטל, פפאיה, פסיפלורה ועוד, דינם נותר שנוי במחלוקת.
מהפסוק "ונטעתם כל עץ מאכל" נלמד שדווקא עץ מאכל חייב בערלה אך אין חיוב ערלה בעצי סרק[12]. כמו כן אין איסור ערלה בעצים, אף אם הם עצי מאכל, אם נשתלו שלא לשם אכילה אלא למטרות אחרות, כגון: גידור שדות או שימוש בענפיהם[13]. לפי פסק השולחן ערוך הדבר תקף רק אם מצורת הנטיעה או הגידול ניכר שמטרת הנטיעה לא הייתה אכילת הפירות[14].
מהפסוק "וערלתם ערלתו את פריו" למדנו שאיסור ערלה חל רק על הפירות של עצי מאכל, ולא על חלקים אחרים מהעץ אף אם הם ראויים לאכילה (כגון עלי גפנים). עם זאת קליפות וחלקים אחרים הטפלים לפרי אסורים אף הם[15][16].
הפירות שצמחו בשלוש השנים הללו אסורים לחלוטין ונאסר ליהנות מהם ומצוה לקוברם או לשורפם, ויש שנהגו להסיר הפרחים מהעץ קודם שיעשו פרי כדי להימנע מאיסור ערלה. על הפירות שצמחו בשנה הרביעית חל דין נטע רבעי.
מכיוון שאיסור ערלה הוא איסור הנאה, אסור לעשות קומפוסט (זבל אורגני) מפירות ערלה[17].
תערובת ערלה
בדומה לתוצרת של כלאי הכרם, מדאורייתא, דין פירות ערלה שנתערבו בפירות מותרים (תערובת מסוג 'יבש ביבש') שווה לדין שאר מאכלים אסורים, ובטלים ברוב. וכך במקרה שנתערבו פירות ערלה בתבשיל, או מיץ פירות ערלה במשקה של היתר (תערובת מסוג 'לח בלח') - התערובת מותרת, אלא אם כן האיסור נתן טעם בהיתר. אך חז"ל החמירו בתערובת של איסור ערלה, וקבעו שהתערובת מותרת רק אם יש יחס של 1:200 לטובת ההיתר. לדעת הרמב"ם ובעלי התוספות, רק בתערובת מסוג מין במינו, חלה חומרה זו, אבל לא בתערובת מסוג מין בשאינו מינו. אך לדעת רש"י, נצרך יחס של 1:200, בכל מצב בו הערלה עוד מעורבת עם ההיתר, בין בתערובת מין במינו ובין בתערובת מין בשאינו מינו. הסיבה שהחמירו חכמים בערלה ובכלאי הכרם שלא יתבטלו בפחות מיחס של 1:200, היא איסור ההנאה שלהן, אף שלא החמירו כך לגבי איסורי הנאה אחרים, כגון בשר בחלב.
מכיוון שערלה אסורה בהנאה, אוסרת היא את כל תערובתה בהנאה, ולא באכילה בלבד. אך פרטי הדין תלויים במחלוקת ראשונים הנוגעת לתערובות איסורי הנאה באופן כללי: לדעת הראב"ד[18] והרשב"א[19], בתערובת מסוג 'יבש ביבש' אף שערלה אוסרת תערובתה באכילה כל עוד אין יחס של 1:200 לטובת ההיתר, אין היא אוסרת את הכל בהנאה אלא אם כן מדובר בדבר חשוב, כגון 'דבר שבמניין'. לעומת דעה זו, כתב הר"ן[20] שבכל מקום שערלה אוסרת תערובתה באכילה, אוסרת היא אותה גם בהנאה.
טעמי האיסור
מצוות ערלה היא מהמצוות שנקראות חוקים, כלומר מצוות שנתנו מלמעלה ללא הסבר, כגון פרה אדומה (בניגוד לעדות ומשפטים), אך עם זאת ישנם ניסיונות להסבירם.
הרמב"ם במורה הנבוכים[21] מבאר שמטרת איסור ערלה הוא להוציא מדעת עובדי עבודה זרה שהיו נוהגים פולחנים שונים בפירות האילנות בשלש השנים הראשונות לגידולם.
הרמב"ן על התורה מביא שני טעמים לאיסור. הטעם הראשון הוא שראוי שנכבד את ה' מראשית תבואת הפירות, אך בשלש השנים הראשונות הפירות דלים ואינם ראויים לכבד בהם את ה'. לכן ממתינים שלש שנים, בשנה הרביעית הפירות הם נטע רבעי והם מובאים לפני ה', ורק מהשנה החמישית והלאה הפירות נתונים להנאת האדם. הטעם השני הוא שבשנים הראשונות הפירות מזיקים לבריאות[22].
בעל התניא מסביר את איסור ערלה על פי הקבלה שהיא משלוש הקליפות הטמאות לגמרי שאין להם עלייה לקדושה לעולם[23].
בתורת הגימטריא של רבי יעקב אבוחצירא, האיסור של ערלה שייכת לחלקו של הנחש הקדמוני[24].
המקובל רבי יוסף ג'יקטיליה האריך בספרו שערי אורה לתת טעם קבלי לאיסור אכילת פרי ערלה וקושרו לעניין חטא עץ הדעת; ”נחש הקדמוני, הנמשך מכוח לבן הארמי, הטיל פגם בלבנה על ידי אדם הראשון שלא היה יכול להמתין שעה אחת ..ואכל מן העץ בהיותו טוב ורע ולא המתין לו עד שלקח חלקו במקומו הדבר הנקרא ערלה ..אילו המתין אדם הראשון לחתוך הערלה לא היה עץ הדעת טוב ורע אלא טוב לבד, אבל בשעה שאכל ממנו היה טוב ורע. אשרי המבין הסוד הגדול הזה כי ממנו יבין סוד לב"ן ולבנ"ה ראש וסוף וממנו יבין סוד לב"ן הארמי אשר ממנו נולד פגימת הלבנה -והוא הגורם” (שערי אורה לרבי יוסף ג'יקטיליה).
קישור בין איסור עורלה לחטא אדם הראשון מובא גם על ידי הרב זלמן סורוצקין בפירושו לתורה 'אזנים לתורה': "על ידי זה שהאדם ממתין לאכול מנטיעתו ג' שנים - הוא מביע את הסתייגותו מחטאו של אדם הראשון שלא המתין עד הערב, כי בליל שבת היה מקדש על היין (כמבואר במדרש תלפיות) ואכל מן העץ קודם זמנו". הרב סורוצקין מבסס קישור זה (בין עורלה לחטא האדם הראשון) על מדרש חז"ל ויקרא רבה כה ב "דרש רבי יהודה בן פזי: מי יגלה עפר מעיניך, אדם הראשון, שלא יכולת לעמוד על צוויך שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים! א"ר הונא: כד שמע בר קפרא כך, אמר יפה דרש ר' יהודה בן אחותי, הה"ד "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל"."[25]
קישורים חיצוניים
- הערך "ערלה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הרב ד"ר יואל פרידמן, הגדרת אילן וירק בהלכה, באתר 'למעשה' של מכון התורה והארץ
- הרב אליעזר מלמד, מצוות ערלה ונטע רבעי, באתר פניני הלכה
ערלה (הלכה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
