Loading AI tools
סופרת ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אילנה המרמן (נולדה ב-15 בספטמבר 1944) היא עורכת ספרותית, מתרגמת, מחברת ספרי עיון ופעילת שמאל רדיקלית ישראלית.
לידה |
ספטמבר 1944 (בת 80) חיפה, פלשתינה (א"י) |
---|---|
מדינה | ישראל |
שפות היצירה | גרמנית |
בן או בת זוג | יורגן ניראד |
צאצאים | יונתן ניראד |
אילנה המרמן נולדה בחיפה להורים יוצאי פולין. למדה ספרות ופילולוגיה באוניברסיטאות בצרפת, בגרמניה ובישראל.
משנת 1985 עבדה בהוצאת הספרים "עם עובד" כעורכת ספרותית ומתרגמת. ערכה שנים אחדות את "ספריה לעם", יחד עם נילי מירסקי. ייסדה ועורכת שתי סדרות נוספות:
מתרגמת בעיקר סיפורת מגרמנית ומצרפתית. בין השאר תרגמה מיצירותיהם של לואי פרדינאן סלין, גוסטב פלובר, אלבר קאמי, אנטואן דה סנט-אכזופרי, א.ת.א. הופמן, פרנץ קפקא, ברטולט ברכט ופרידריך ניטשה. זכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגום לשנת תשס"ו-2006 "על תרגומיה המדויקים והנקיים משגיאות. המרמן היא מתרגמת לוחמת, ועורכת תרגומים, שטלטלה את עולם התרגום הישראלי בדרישותיה המחמירות לדיוק ולשקיפות".[2]
ב-2016 יסדה בהוצאת אחוזת בית את סדרת "הפרוזה שלי", המהווה המשך לסדרת "פרוזה אחרת" שערכה בהוצאת עם עובד עד לפרישתה ממנה.[3]
עם פרישתה לפנסיה למדה ערבית ספרותית לתואר ראשון באוניברסיטה העברית ולתואר שני באוניברסיטת תל אביב. בהמשך החלה לתרגם גם ספרות בערבית.
המרמן עסקה בפעילות פוליטית וחברתית, כחברה במועצת רצ, בהנהלת בצלם, ובהנהלת האגודה לזכויות האזרח. מפרסמת מאמרים המציגים את עמדתה בסוגיות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובהם התנגדות נחרצת לשליטה של ישראל בפלסטינים.
ב-2010 המרמן הקימה את ארגון הנשים "לא מצייתות" שפעילותיו מבריחות במכוניות שלהן בניגוד לחוק פלסטיניות מיהודה ושומרון לתוך הקו הירוק. לצורך כך הן מסייעות לפלסטיניות ללבוש חזות ישראלית כדי שלא יבחינו בזהותן במחסומי הכניסה. לאחר שפרסמה המרמן את הפעילות במאמר בהארץ[4] פנה "הפורום המשפטי למען ארץ ישראל" אל היועץ המשפטי לממשלה וזה הורה לפתוח בחקירה פלילית נגדה.[5] היועץ המשפטי החליט לבסוף לא להעמיד אותן לדין, ובקיץ 2012 מתאם פעולות הממשלה בשטחים אף אישר, לכבוד חג עיד אל-פיטר, לכמה אלפי פלסטינים מהשטחים לבקר בחוף תל אביב ובחופים נוספים.[6]
בעקבות הפנייה לפתוח נגדה בחקירה פלילית על פעילות "לא מצייתות", פרסמה המרמן מאמר נוסף ב"הארץ", שאותו סיימה במילים[7]: ”את זה צריך להעמיד סוף סוף לדיון ציבורי נוקב במדינת ישראל: האמנם מדינת חוק? האמנם דמוקרטיה? האמנם מדינה שזכויות היסוד של האדם בה "מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין", כמו שנקבע בסעיף הפתיחה של "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו"? ואם לא מדינה דמוקרטית ולא מדינת חוק, מהו הקו האדום שמעבר לו איננו יכולים עוד להוסיף לכבד את חוקיה וצוויה בלי לבגוד בצו מצפוננו הדורש מאיתנו, בדיוק כלשון חוק היסוד של מדינתנו, "להגן על כבוד האדם וחירותו" - על כבודו וחירותו של כל אדם, לאו דווקא האדם היהודי או הישראלי?”.
בתחילת 2012 הודיעה על פרישתה מהוצאת "עם עובד", במחאה על מינויו של תת-ניצב בדימוס יעקב בריי למנכ"ל ההוצאה. היא נימקה זאת בכך שבריי "מייצג מעצם התפקיד הבכיר שכיהן בו במשטרה, הזדהות עם אידאולוגיה ומוסד שפועלים זה זמן רב לאכיפת חוקים לא מוסריים וגם לא חוקיים, בייחוד בגדה המערבית ובירושלים המזרחית".[8]
במאי 2021 נמנתה עם החותמים על מכתב המופנה לבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג בנוגע לשלטון הישראלי ביהודה ושומרון, ובו קריאה לבית הדין שלא לסמוך על הגופים הרשמיים של מדינת ישראל, ולחקור בעצמו את הנעשה.[9]
בן זוגה, יורגן ניראד, היה ראש החוג לספרות גרמנית באוניברסיטה העברית.[10] ניראד נפטר ממחלת הסרטן בשנת 2000. את אחרית ימיו תיארו השניים בספרם "במזל סרטן: מסע לבלי שוב".[10] בנם הוא המתרגם יונתן ניראד. היא מתגוררת בירושלים.
מכּתביה:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.