מנדלי, שנודע בכינוי "הסבא" של הספרות העברית והיידית המודרנית, היה בן הדור האחרון להשכלה, אולם בהמשך חייו חווה את תקופת חובבי ציון וראשית הציונות, שהשפיעו על יצירתו. מרבית ספריו וכתביו תורגמו לעברית ויצאו לאור בישראל.
בשיחה שניהל שלום אברמוביץ' עם הרב מזא"ה הוא סיפר לו כיצד נוצר הכינוי "מנדלי מוכר ספרים":[1]
כאשר החל לצאת לאור ה"קול המבשר", פנה אלי ה"ארז" כי אכבד את העיתון בפרי עטי. הבטחתיו, ומראש החלטתי כי על כל מאמרי הז'ארגוניים עלי לכתוב באיזה פסבדונים קבוע, ולא בשמי המפורש אברמוביץ, כדי להבדיל בין קודש לחול. בחרתי לי את השם "סנדרקע מוכר ספרים", על שם מוכר ספרים אחד, שהיה בעירי בימי ילדותי, ושלחתי מאמר ל"קול המבשר" חתום בכינוי זה.
כאשר קבלתי את העלה הנדפס, נשתוממתי לראת כי חתום עליו במקום "סנדרקע" - "מנדלי", אשר תקן העורך מדעתו...
באתי בדברים עם הד"ר גולדבלום,[2] אשר היה חתנו של "ארז" וחברו בעריכת עיתוניו, והנה אמר לי הד"ר: "כפי הנראה גזירה היא מן השמים שתקרא בשם 'מנדלי' ולא בשם 'סענדערקע', כי צריך אתה לזכור כי חותני בעצמו שמו אלכסנדר, והוא חושב זאת לאיזו פגיעה בכבודו, כי 'סנדערקע' זהו שמו הילדותי. והוא, כלומר חותני, חושד אותך בלאו הכי בדקירות ועקיצות כנגדו"...
"ובכן", אמר מנדלי, "עניתי לגולדבלום: עלי לקבל את הדין ומעתה אהיה בריה חדשה בשם 'מנדלי' ".
שלום יעקב אברמוביץ' נולד בעיירהקאפוליע שבקרבת מינסק (כיום בבלארוס) לחיים משה ברוידא. אברמוביץ' קיבל חינוך יהודי מסורתי בחדר, ולאחר שהתייתם מאביו ב-1849 למד בישיבות בטימקוביץ', בסלוּצק ובווילנה, וספג הרבה מהווי היהודים שם, שבהמשך השתקף ביצירותיו. על תלאותיו בתקופה של יתמות הוא מעיד באוטוביוגרפיה קצרה שכתב, בה הוא התייחס למות אביו כשהוא היה בן 13: "ויעזוב אחריו אשה ובנים בחוסר כל. ומרוב עוני גליתי ממולדתי והלכתי לנוע על בתי הישיבות בערי ליטא... ובעת ההיא אמי נשאת לאיש חוכר בית הרחיים... ותלך אמי לבית אישה היא ובניה הצעירים ממני, ואני נשארתי גלמוד בעיר בלי משען ומשענת. בלא חמדה הלכתי אז וקצתי בחיי מכאב לב ומשבר רוח, כי נער אנוכי, ימי חיי עוד מעטים וצרותי רבות עד מאוד. ובלכתי קודר בחמת רוחי והנה קראני אבי חורגי אליו. ולמען לא אוכל לחם עצלות למדתי מספר שעות ביום את בניו..."[3]
לאחר שנתיים בסלוצק שב להתגורר עם אמו בבית בעלה בכפר הקטן מלניק (Mielnik), אז באימפריה הרוסית, כיום בפולין. בגיל 17 לערך החל לכתוב את שיריו הראשונים, בעברית מליצית ועל נושאים תנ"כיים.
בהמשך נסע מנדלי לדרום האימפריה הרוסית עם דודתו, בניסיון להתחקות אחרי בעלה הנמלט. חוויות אלה שימשו בסיס לספרו היידי הנודע ביותר, 'פֿישקע דער קרומער' ("פישקֶ'ה החיגר", ביידיש). בסוף נסיעותיהם התיישב מנדלי בעיירה קמניץ פודולסק שבמערב אוקראינה, ושם נישא לאישה שהתגלתה כסובלת ממחלת נפש. בתקופה זו פגש את המחבר המשכיליאברהם בר גוטלובר, שהשפיע על יצירתו. גוטלובר, שהיה מורה בבית ספר ממשלתי ליהודים, הדריך את מנדלי הצעיר, שלמד בעזרתו ובעזרת בנותיו ספרות, מתמטיקה ומדע, גרמנית ורוסית, עבר בחינות הוראה ואף עבד כמורה בבית הספר שבעיירה. בתקופה זו כתב את חיבורו הראשון שיצא בדפוס: "מכתב בדבר החינוך", שהודפס בעיתון "המגיד".
לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה נישא לפסי לוין ונולדו לו 5 ילדים, ארבע בנות ובן. אווה חווה, נדיזדה ורחל ובת אחת ששמה לא ידוע ובנו מאיר שהתנצר ונשא אשה פראבוסלבית. מנדלי קבל את התנצרות בנו בצער רב. בנו של אחיו חיים משה, היה הגינקולוג ד"ר יהודה אריה אברמוביץ, שניהל בשנות הארבעים והחמישים את בית החולים הדסה בתל אביב.[4] רבים מצאצאיו של מנדלי המתגוררים בבלגיה הם נוצרים אדוקים.[5]
בערוב ימיו שב לקיום מצוות.[6] מנדלי נפטר באודסה, בשלהי שנתו השמונים ושתיים ושם נקבר.[7] הוא היה קבור תחילה בבית הקברות היהודי הישן באודסה, אך בשנת 1933, כאשר השלטונות הרסו את בית הקברות היהודי, הם העבירו את קברו בשלמותו עם קברים נוספים לבית עלמין נוצרי, שבו בין שלל המצבות נושאות צלב בולט קברו המרשים של מנדלי עם מגן דוד ואותיות עבריות.
כשנה לאחר מותו של מנדלי מוכר ספרים פרסמו חיים נחמן ביאליק, ויהושע חנא רבניצקי חוברת לזכרו, תחת הכותרת: "מנדלי מוכר ספרים (שלום בן משה חיים אברמוביץ): קובץ מאמרים על תולדותיו וערכו האישי והספרותי (בצירוף תמונותיו ועצם כתב ידו)".[8]
בתחילת דרכו בשנות ה-60 של המאה ה-19 הִרבה מנדלי לכתוב ספרי מדע פופולרי, ספרות שימושית, ביקורת ספרים ומאמרים פובליציסטיים שהעסיקו את הציבור היהודי (בעיקר בעיתון "המגיד"). מנדלי תבע התייחסות פעילה לבעיות החברה היהודית ברוסיה. תוכניתו להפיץ מדע והשכלה מעשית באה לידי ביטוי בתרגומיו לספרי טבע ותולדות ישראל לשימושם של הקוראים והתלמידים העבריים, ובעיבודים ותרגומים ליידיש מן הספרות המסורתית.
מבחינה ספרותית היה מנדלי קשור למסורת המשכילית ולספרות התחייה הלאומית. יצירתו רוויה אהבה ליהודים הפשוטים, תוך יציאה נגד ההסתה האנטישמית ונישולם הכלכלי והאזרחי של יהודי רוסיה. לצד זאת, ביטאו יצירותיו ביקורת סאטירית נוקבת על דרכי החינוך היהודי ועל אופי החיים המסורתי בעיירות היהודיות, ומצד שני גם על היהודים המשכילים ועל מגמת ההתבוללות שלהם.
מנדלי היה פעיל בעיתונים יהודיים של ההשכלה, למרות היותו נתון גם לתחייה היהודית הלאומית והציונית. מסיבה זו כתב הן בעברית והן ביידיש, לסירוגין.
השפה והלשון ביצירתו
יצירתו של מנדלי הייתה מורכבת גם מבחינה לשונית, בהיותו ממניחי היסודות לספרות היידית המודרנית ולסגנון העברי.
מנדלי החל את כתיבתו בעברית כסופר משכילי וכתב ספרות לפי כל כללי העברית המשכילית. בשלב מסוים פנה לכתוב ביידיש וערך גם בשפה זו מהפכה לשונית, שהתבטאה בהרחבת השימוש ביידיש המדוברת לצורכי ספרות יפה. אחרי הפסקה גדולה חזר ב-1886 לכתוב בעברית בעיתון "היום", אבל החליט לוותר על השימוש בכללי העברית המקראית והכניס לתוך אוצר המילים והדקדוק שלו את לשון חז"ל והלשון הרבנית של ימי הביניים. בספרו "בסתר רעם" (1886) פתח מנדלי סגנון חדש בכתיבה העברית, סגנון קולח ומגוון המשקף את היידיש שדוברה בסביבתו ומשתמש בכל הרבדים ההיסטוריים של העברית.
לצורך ספריו העבריים, שהיו בחלקם תרגום של הספרים שכתב ביידיש, נזקק ללשון שתייצג דיבור עממי שוטף, מתובל בהלצות ובתיאורים מפורטים, ואת הצורך הזה סיפק בהשתחררות מכבלי המליצה המקראית המשכילית, בפנייה למטבעות לשון ואוצר מילים חז"ליים ובשילוב מאפיינים תחביריים מן השפות האירופיות.
שפתו של מנדלי נתפסה כ"לשון סינתטית", כלומר, מורכבת מכמה רובדי לשון קודמים ולא כהמשך ישיר של רובד לשון מסוים.
בעת האחרונה עברו חוקרים רבים להחזיק בתפיסה שלפיה מהווה לשונו המשך ישיר של הספרות הרבנית והחסידית של תחילת העת החדשה, בליווי תוספת של יסודות חדשים, דקדוקיים בעיקר.[9]
יוצר "הנוסח"
מנדלי נחשב בעיני רבים כיוצר "הנוסח" של הלשון העברית המתחדשת בספרות.[10] ספרות יפה, אמר ביאליק, הייתה גם לפני מנדלי. אבל את 'הנוסח' המוצק, שהולך וכובש את הספרות העברית בימינו – הביא לעולם מנדלי. עד מנדלי היו רוב הסופרים כותבים בלא נוסח. הנוסח איננו סגנון בלבד או ריתמוס וצורה בלבד, מסביר ביאליק, אלא הוא השם הכולל של טכניקות הכתיבה הללו, ונראה שגם התולדה שלהם. עד מנדלי לא היה נוסח מקובל בכתיבה ספרותית. הסופרים נשענו על הפסוק, על הציטוטים המוכנים מהמקרא. אך לעיתים קרובות הייתה זו עבורם משענת קנה רצוץ, טוען ביאליק. אין היא מספקת כדי לתאר את תהליך התפתחותה של העברית והתפתחותו של הדור. יוצר הנוסח הספרותי מסייע לדורו לחשוב ולנסח היטב את מחשבותיהם ואת הרגשותיהם. הוא יוצק משמעת לעולמם הפנימי ובעקבותיה לדרך כתיבתם.[10]
הנוסח של מנדלי, כותב החוקר אבנר הולצמן, נעשה מעין תקן מחייב של פרוזה עברית ראויה, הן בתוכנה והן בלשונה.[11] מנדלי כתב על חיי החברה היהודית במזרח אירופה, על אורחות החיים, המנהגים, האמונות וההווי. הוא התמקד בגיבורים לא הרואיים, (בניגוד לגיבוריו של אברהם מאפו, למשל) אלא תיאר את היהודי הטיפוסי המצוי על צדדיו הקומיים והפתטיים. לשונו התיאורית התבססה על הרמוניה עשירה של כל רבדיה ההיסטוריים של הלשון העברית, תוך שימוש נרחב בלשון חז"ל, ספרי דת ומוסר ובמטבעות לשון ארמיות. כתיבתו ודמותו של מנדלי היוו נושא לחיקוי ולהערצה והכינוי האוהד "סבא" שנתן לו שלום עליכם, אומץ על ידי כל.[12]
מנדלי, טוען יוסף חיים ברנר במאמרו הידוע: "הערכת עצמנו בשלושת הכרכים", היה האמן הראשון שכתב באמת על אודות היהודים בתקופתו. הוא הביט במציאות בצורה ישירה ולא משוחדת, ובכך השיג את המהות של היהדות שלנו. הייחוד שלו הוא שאינו כותב על הכלל מתוך ניסיונו וחוויותיו האישיים. הוא מעמיד את האובייקט: החברה היהודית, העיירה היהודית - כדבר שעומד בפני עצמו. לכסלון (עיירה בדיונית בכתביו של מנדלי) יש האמת שלה![13]
מיצירותיו הידועות
"משפט שלום והוא אספת מאמרים שונים מאת שלום יעקב בן חיים משה אברמאוויץ", מוציא לאור: דפוס ר' יוסף ראובן בן ר' מנחם מן ראם, וילנא, תר"כ, 1859 (146 עמודים).
"דברי הימים לבני הרוסים: נעתק לטובת בני ישראל אשר יקראו וידעו קורות בני ארץ מגורתם", מאת שלום יעקב אברמויץ (מנדלי מוכר ספרים), אדעסא, דפוס ניטשע איוואנוביץ, תרכ"ח, 1867 (43 עמודים).
"ספר הקבצנים" - "פישקע דער קרומער", א. מעשה פון יודישע ארעמע לייט פון שי אבראמאוויטש (אלוף כתבים מן מענדעלע מוכר ספרים), נויארק, דפוס י.ל. רבעלאמסקי, 1899.
מסיפוריו הקצרים שנדפסו בעיתונים וירחונים שונים: "בסתר רעם", "לא נחת ביעקב", שם ויפת בעגלה", "בימי הרעם", "בישיבה של מעלה בישיבה של מטה",[14] "הנשרפים", "בימים ההם" (פתיחתא), הוצא לאור על ידי יהושע חנא רבניצקי, 1900.
"מנדלי מוכר ספרים לבני הנעורים", א'. עגלתו של תוספות יום-טוב, הוצאת דביר, תל אביב, א"י, 1929
"כל כתבי מנדלי מוכר ספרים", ספר א'. ספר הקבצנים. מסעות בנימין השלישי. כרך ו'. א. האבות והבנים. ב. רשימה לתולדות < כתובות בידי עצמו >. ג. רשימה לתולדות של ממ"ס...יהושע חנא רבניצקי, הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ה (1935), תרצ"ו (1936).
"בימים ההם", דביר, תל אביב, 1961, דפוס סטראוטיפי, ספרית דביר לעם, מ"ד, סדרה א' (קע"ז עמודים).
"האישון הקטן": "דאס קליינע מענטשעלע", תרגם, ערך והביא לדפוס שלום לוריא, תשמ"ד, 1983, הוצאת ספרים של אוניברסיטת חיפה, חיפה.
"הנשרפים", ספרים הוצאה לאור, צפת, 2006.
"הברנש הקטן", תרגם מיידיש והוסיף מבוא שלום לוריא, הוצאת כרמל, ירושלים, 2012.
אוסף מיצירותיו
"מנדלי מוכר ספרים" (סאציאליסטיע יוגנט ביבליאטעק 6), מוציא לאור: לאדוש: יוגנט - בונד צוקונפט אין פוילן, 1947.
"כל כתבי מנדלי מוכר ספרים < ש.י. אברמוביץ > עם תמונת המחבר", אודיסא, ועד היובל, קראקא, דפוס י. פישר (ללא ציון שנת ההוצאה).
דרכי ספרות - מנדלי מוכר ספרים, הוצאת דביר, ללא ציון שנת ההוצאה.
מנדלי - פרקי ספרות (מנדלי מוכר ספרים), הוצאת דביר, ללא ציון שנת ההוצאה.
דאס ווינטשפינגערל: וואס מיט דעס קען איטליכער מענטש שר גרייכן אלץ וואס זיין הארץ ווינשט.../ דעם ספר האט געשריבען אין דער דייטשע שפראכע הירש ראהטמאנן פון רוססלאנד:... איבערגעזעצט... פון מענדעלי מוכר ספרים, מאת איש שלום יעקב אברמוביץ, מו"ל לא ידוע, ירושלים, תשכ"ה, 1964 (42 עמודים).
"כל כתבי מנדלי מוכר ספרים: שמונה רישומי עט מעשה ידי לודוויג שוורין", הוצאת דביר, תל אביב, תשכ"ו, 1965 (הדפסה י"ב, דפוס סטראוטיפי).
"מנדלי מוכר ספרים - ספורים קטנים", מבחר ערוך ומבואר בידי ד"ר משה מהלר, הוצאת שוקן, תל אביב, תש"ד, 1943 (ספרי מופת לבתי ספר, יוצאים לאור בהשתתפות בית הספר הריאלי העברי בחיפה ובעריכתו).
"כתבים באבם", תרגם, ערך והביא לדפוס שלום לוריא, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, חיפה, 1994.
הרולד אטמר לנץ, ספר תולדות הטבע: "על החי ועל הצומח ועל הדומם..., נערך לשפת עברית מאת שלום יעקב בן חיים משה אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים), מוציא לאור: ליפסיא ועוד, תרכ"ב - תרל"ג (1861-1872), 3 כרכים. חוברת א': על החי ועל הצומח ועל הדומם, ליפסיא דפוס כ. וו. פאללראטה, כח' מ'ע'ש'י'ו' ה'גיד עמו, תרכ"ב. חוברת ב': העוף, זיטאמיר, דפוס ש. שאדאוו, תרכ"ז, 1866. חוברת ג': הזוחלים, ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תרל"ג, 1872.
"פישקה החיגר" (מחזמר על פי סיפורו של מנדלי מוכר ספרים), משה וילנסקי, עמוס אטינגר, 1967.[16] תיאטרון השדרה מנחם גולן, מציג יעקב בודו: במחזמר העממי לפי יצירתו של מנדלי מוכר ספרים, "פישקה החיגר", עיבוד ובימוי יואל זילברג, תיאטרון השדרה, תל אביב, 1968.[17]
"די טאקסע", קטעים מן המחזה הופיעו בתרגומה של בלהה רובינשטיין בכתב העת 'דחק', כרך יב' (2020).
רשימת התפוצה "מענדעלע" המוקדשת לשפה ולספרות היידיש, בטריניטי קולג'.
ב-17 באפריל1996, הנפיק השירות הבולאי סדרה של 14 בולי דואר שנקראה "סופרים עבריים בדורות האחרונים", שעליהם דיוקנאות של 12 סופרים ו-2 סופרות, ביניהם מנדלי מוכר ספרים. כל בול בסדרה שויך לאישיות אחת. האמנית מאשה יוזפפולסקי עיצבה את הבול שהוקדש לו ושמה גם-כן הופיע על הבול עצמו.[20]
ש' בן-ציון, חיי שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) וספריו אשר כתב לישראל עד שנת השבעים - וחמש להולדתו, יפו, המרכז של אגודת המורים בארץ-ישראל, תרע"א, 1910.
איסר ישראל זידמן, מנדלי מוכר ספרים כמחיה הלשון העברית: ליום מלאת מאה שנה להיוולדו, מו"ל בלתי ידוע, ירושלים, תרצ"ו, 1936.
אהרן בן-אור, אהבת ישראל של מנדלי מוכר ספרים (חמישים שנה למותו), מו"ל בלתי ידוע, תל אביב, תשכ"ח, 1967 (8 עמודים)
בילדער און געשטאלטען / מענדעלע מויכער ספארים (ביבליאטעק פון סאוועטיש היימלאנד), מאסקווע: סאוועטסקי פיסאטעל, 1986 (יצא לאור לציון יובל ה-150 להולדתו של מנדלי מוכר ספרים), 63 עמודים.
צבי שרפשטיין, מנדלי מוכר ספרים: חרקטריסטה (ביבליותיקה עממית מספר 1–3), פשמישל גליציה, אמקרוט ופריינד, תר"ע, 1910 (30 עמודים).
חיים נחמן ביאליק, יהושע חנא רבניצקי, מנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב בן משה - חיים אברמוביץ): קובץ מאמרים על תולדותיו וערכו האישי והספרותי (בצירוף תמונותיו ועצם כתב ידו), מוריה, אודסה, תרע"ט, 1918 (6 דפים).
יעקב פיכמן, מנדלי, בספרו "אמת הבניין: סופרי אודיסה", ירושלים: מוסד ביאליק תשי"א (1951).
חיים טשרנוביץ, מנדלי מוכר ספרים, בספרו "מסכת זכרונות: פרצופים והערכות: חכמי אודיסה, אישים וסופרים", ניו-יורק: ועד היובל תש"ה (1945).
מרדכי רבינזון, התיאור הטבעי: הקבצנות בישראל. שלום יעקב אבראמוביץ, בספרו "ספרותנו החדשה", ע' 190–257, וילנה תרפ"ג (1923).
דוד אריה פרידמן, מנדלי מוכר ספרים ומיגואל סרוונטס, בתוך "התקופה", ספר שלישי, תל אביב: שטיבל תרצ"ד, ע' 674–700.
ישראל ברטל, 'גרביים, שוט ודלי: לשון הכתיבה של מנדלי', העברית נט, ג–ד (תשע"א), עמ' 87–107.
מאיר וינר, מנדלי מוכר ספרים - מענדעלע-אקסנפעלד, מאמרים ומחקרים על סופרים, סדרה 5, אוסף מאיר וינר, 1928.
אריה סולה (ליקט), דוגמאות מקראה לתולדות הספרות העברית: מימי רמח"ל עד מנדלי מוכר ספרים, מוציא לאור: מונקץ': חוג השתלמות "ביאליק", על יד הגימנסיה העברית, תש"ג, 1942 (65 דף).
ירמיהו פרנקל פירוש לסוסתי: של מנדלי מוכר-ספרים, הוצאת יבנה, תל אביב, תש"ו, 1945 (160 עמודים).
יצחק פיטר, טיפוסי ילדים ביצירותיהם של מנדלי מוכר ספרים וש' בן-ציון, הוצאת מנור, ירושלים, תשי"ז, 1956 (40 עמודים).
שלמה בק, יחסו של ש"י אברמוביץ - מנדלי מוכר ספרים אל עם ישראל: ביצירתו העברית לאור השגות וקטרוגים, ירושלים (עבודת גמר מ.א.), האוניברסיטה העברית בירושלים, תשט"ו, 1954 (1 כרך).
נתן שפירא, עיונים בדרכי התרגום של מנדלי מוכר ספרים: השפעת היידיש על העברית ביצירותיו של מנדלי מוכר ספרים על פי "מסעות בנימין השלישי" ו"סוסתי", ירושלים (עבודת גמר בחוג ללשון עברית מוגשת לפרופ' עוזי אורנן), תשל"ד, 1973 (69 דפים).
דליה קאופמן, מנדלי מוכר ספרים בברית המועצות 1917–1948: מחקר, ביקורת והוצאת כתבים (עבודת גמר מ.א. שהוכנה על ידי דליה קאופמן), האוניברסיטה העברית בירושלים, המרכז למחקר ולתיעוד יהדות מזרח אירופה, מפעל מנדלי ליד המכון למדעי היהדות, החוג לספרות יידיש, תשל"ו, 1975.
ד"ר שלמה בק, כתבי מנדלי מוכר ספרים כתמונה לחיי עם ישראל בתקופתו, ירושלים, דיסטרציה - האוניברסיטה העברית בירושלים, 1976.
שלום לוריא, הלשון הפיגוראטיבית ביצירתו הדו-לשונית של מנדלי מוכר ספרים, ירושלים, תשל"ח, 1977, דיסטרציה - ירושלים, 1977 (2 כרכים).
ראובן מירקין, אוצר המילים בחיבוריו העברים של ש"י אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים): ניתוח הבחינה המילונית, הדקדוקית והסגנונית בסיוע המחשב, ירושלים, 1978, דיסטרציה: האוניברסיטה העברית בירושלים, 1978 (2 כרכים).
אילה חובארה, טיפוסי נשים ביצירות שלום יעקב אברמוביץ ("מנדלי מוכר ספרים"): קורבן, שטן ומה שביניהן, רמת-גן, עבודת גמר, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ה, 2005.
יפעת הכט, הבניית המרחב בתהליך הקריאה: קריאה בארבע יצירות מאת ש"י אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים), באר-שבע, דיסטרציה: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ז, 2007 (258 עמודים).
גלי דרוקר בר-עם, מ"כאן לשם": ניגודים ותפקידם בשלוש גרסאות הרומן "מסעות בנימין השלישי" מאת מנדלי מוכר ספרים, תל אביב (עבודת גמר מ.א.), אוניברסיטת תל אביב, 2008 (1 כרך).
אסתר הורוביץ, מושג הטבע ביצירתו העברית של מנדלי מוכר ספרים, ירושלים, דיסטרציה: האוניברסיטה העברית בירושלים, 2009.
ברוך קורצווייל, ספרותנו החדשה: המשך או מהפכה?, הוצאת שוקן, תשכ"ה, הפרק "עולמו האפי של מנדלי", עמ' 172–189.
מנחם פרי, "Thematic and Structural Shifts in Auto-Translation by Bi-Lingual Writers: The Case of Mendele Mokher Sforim", בתוך: TranslationTheory and Intercultural Relations (Poetics Today, 2, no.4, 1981), 181-192.
שמעון ארנסט, סופרי ישראל בסנדלים - לקט מעשיות, שיחות, אניקדוטות, בדיחות, הנהגות ושיחות חולין מחיי סופרי ישראל, הוצאת אלכסנדר מוזס, תל אביב, 1936, עמ' 9-8
"מנדלי מוכר ספרים (שלום בן משה חיים אברמוביץ): קובץ מאמרים על תולדותיו וערכו האישי והספרותי (בצירוף תמונותיו ועצם כתב ידו), סדורים על ידי יהושע חנא רבניצקי וחיים נחמן ביאליק, מוריה, אודיסה, תרע"ט, 1906 (6 דפים), מאתר הספרייה הלאומית, ערך: יהושע חנא רבניצקי, פריט 102
מפעל מנדלי שפעל בהנהלתם של הפרופ' שמואל ורסס וחנא שמרוק מהאוניברסיטה העברית ריכז את יצירות ש"י אברמוביץ בעברית וביידיש וכן את אגרותיו במטרה להכין מהדורה מדעית של כל כתבי מנדלי בהוצאת האקדמיה הישראלית למדעים. המפעל נסגר לאחר שיצא כרך מכתבים אחד של מנדלי.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
מנדלי מוכר ספרים, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית).svg){kind=logo}
מנדלי מוכר ספרים, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מנדלי מוכר ספרים: רומן הדרך ותחנותיו - הפונדק. ד"ר אביבה טל, סרטון באתר יוטיוב
יעקב שביט, תרומתו של מנדלי מוכר ספרים כמחבר ספר חלוצי על מדעי הטבע, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2017
