Loading AI tools
במאי, תסריטאי וסופר ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נדב לפיד (נולד ב-8 באפריל 1975) הוא במאי קולנוע, תסריטאי, עיתונאי וסופר ישראלי. זוכה פרס דוב הזהב הגרמני לשנת 2019, על סרטו "מילים נרדפות", וזוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן הצרפתי לשנת 2021, על סרטו "הברך"[1].
 | |
| לפיד, 2011 | |
| לידה |
8 באפריל 1975 (בן 49) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
נדב לפיד נולד וגדל בתל אביב. אביו הסופר חיים לפיד לואמו עורכת הסרטים בעברה ערה לפיד. דודתו (אחותה של אמו) גם היא עורכת סרטים טובה אשר[2]. התחנך בבית הספר התיכון עירוני ד' שבעיר הולדתו. בצה"ל שירת במוצב בגזרת הר דב במודיעין שדה.
בתום שירותו הצבאי החל לכתוב על ספורט במקומון "העיר" התל אביבי. העורך היה ארי פולמן. אחר-כך כתב במגזין של העיתון. במקביל למד לתואר ראשון בפילוסופיה ובהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. הוא נסע לפריז, חי בה שנתיים ולמד ספרות צרפתית באוניברסיטת סן-דני.
עם שובו לישראל ב-2001, ראה אור ספרו "תמשיך לרקוד", שפתח את "דרום", סדרת ספרות המקור של הוצאת בבל. הספר מורכב מארבע נובלות, שהמרכזית בהן נקראת: "מי מחפש את אמיר בנבג'י." ב-1999 התבקש על ידי כתב העת "פנים" לכתוב פרופיל תרבותי-פוליטי של הדור שלו. הוא קרא כתבה דומה שהתפרסמה בכתב העת "פוליטיקה" בשנת 1989 וכל הכותבים בה, רונית מטלון, יאיר לפיד, עירית לינור ואהד פישוף, היו מוכרים לו במידה זו או אחרת. רק את אמיר בנבג'י, אחד הכותבים, שכתב את אחד הקטעים המרשימים ביותר בכתב העת ההוא, הוא לא הכיר, ולא ידע לאן התגלגל מאז. במקום לצאת ולחפש את בנבג'י, לפיד כתב סיפור בדוי שבו הוא יצא לחפש את אמיר בנבג'י[3]. באחד הקטעים הוא פוגש את בני משפחתו הדמיונית של בנבג'י. הסיפור עצמו מדומיין, אבל הוא יוצא מהטקסט האמיתי. הסיפור מנסה להתעסק בשאלה כיצד ומדוע אנחנו נהיים מה שאנחנו נהיים, והאם יש בכלל היגיון בשאלה שכזו. הספר מורכב משלוש נובלות נוספות, שאחת מהן קרויה "תמשיך לרקוד" וממנה קיבל הספר את שמו. הספר תורגם לצרפתית וראה אור בהוצאת Actes Sud (צר'), בה התפרסמו גם ספריהם של יעקב שבתאי, יהושע קנז ואתגר קרת.
לפיד עבד כמבקר טלוויזיה במשך שנתיים בעיתון הירושלמי "כל העיר". היה מבקר הקולנוע במשך חצי שנה של המגזין "כותרת", שבראשו עמד דן שילון. כתב לעיתים ביקורת ספרות בעיתון "הארץ".
למד קולנוע בבית הספר "סם שפיגל". במהלך לימודיו ביים שני סרטים קצרים וסרט ארוך יותר בן חמישים דקות. לפרנסתו עסק אותה עת בצילום חתונות וערך את התוכנית "עזה שדרות" ששודרה בערוץ 8 במלאת שנה למלחמה בעזה. לפיד גם צילם כמה סרטים תיעודיים בהם "חמישה ימים" של יואב שמיר ו"המשוטט בירושלים", אותו הפיק ערוץ "ארטה". הוא ביים שני פרקים בסדרת הדוקוריאליטי "תראה אותי במקומך", ששודרה בערוץ 2.
סרטו הראשון במסגרת "סם שפיגל", "מחמוד עובד בתעשייה", הוקרן בפסטיבל קאן 2004. הוא מספר על השרת הערבי של בית הספר סם שפיגל, כשהמילה "תעשייה" היא הכינוי השכיח בתעשיית הקולנוע לתעשיית הסרטים[4].
ב-2005 ביים סרט באורך 17 דקות בשם "כביש"[4]. הסרט מגולל את סיפורם של ארבעה פועלים פלסטינים שעורכים משפט לקבלן היהודי שלהם על פשעי הכיבוש. הסרט הופיע בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין 2005 ובעוד עשרות פסטיבלים, בהם סידני, ניו יורק ופסטיבל לוקרנו 2006.
ב-2006 ביים סרט בן 50 דקות, שהיה פרויקט הגמר שלו בסם שפיגל, בשם "החברה של אמיל". הסרט הוקרן בפסטיבל קאן 2006, נרכש להפצה בבתי הקולנוע בצרפת והוקרן ברחבי צרפת. אחר-כך הוא הוקרן ברשת בתי הקולנוע MK2, יחד עם עוד מבחר סרטים באורך מלא של במאים ידועים, תחת הכותרת: "הבמאים של המאה החדשה". הוא הוקרן בערוץ הטלוויזיה הצרפתי "ארטה" וכן בסינמטקים בישראל ב-2008.
ב-2007 החל לפיד לעבוד על כתיבת התסריט לסרט "השוטר", כשקיבל את מלגת הכתיבה של פסטיבל קאן לצורך שהות של חמישה חודשים בפריז. הסרט צולם ב-2010, הוקרן לראשונה בפסטיבל לוקרנו 2011[5], וזכה בו בפרס ברדלס הכסף. השתתף בפסטיבלים רבים ברחבי תבל וזכה בפרסים רבים[6], בהם שלושה פרסים בפסטיבל הקולנוע בירושלים: התסריט, הצילום ופרס הביכורים, פרס ראשון בפסטיבל פילדלפיה, פרס בחירת הקהל בפסטיבל נאנט בצרפת, הפרס של חבר השופטים בפסטיבל קורמאייר באיטליה, והגיע למקום הרביעי במשאל מקיף שנערך בקרב 168 מבקרי קולנוע אמריקאים לבחירת הסרטים הטובים ביותר בעולם לשנת 2011, פרס הסרט ופרס הבמאי בפסטיבל בואנוס איירס 2012[7].
ב-2014 יצא לאקרנים סרטו העלילתי השני של לפיד, "הגננת"[8]. הסרט הוא קופרודוקציה ישראלית-צרפתית והוקרן במסגרת "שבוע הביקורת" בפסטיבל קאן. הסרט זכה לביקורות חיוביות בהארץ[9], הוליווד ריפורטר[10], לה מונד ועיתונים נוספים. הסרט זכה בפרס קתדרלת הכסף של האקדמיה האירופית לקולנוע[11]. בפסטיבל הקולנוע בגואה, זכה לפיד בפרס טווס הכסף לבמאי הטוב ביותר עבור סרט זה, והשחקנית הראשית שרית לארי זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר. גם בארץ זכה הסרט לביקורות נלהבות, היה מועמד לשלושה פרסי אופיר, וזכה בפרס סרט השנה של פורום מבקרי הקולנוע בפסטיבל הקולנוע בירושלים[12]. הרימייק האמריקאי לסרט "הגננת" (אנ') (2018) זכה בפרס הבימוי בפסטיבל הסרטים סאנדנס[13].
בשנת 2016 צילם את סרטו הקצר (באורך של 40 דקות) "מיומנו של צלם חתונות" בכיכובם של אוהד קנולר, דן שפירא, יעקב זדה-דניאל, אלין לוי ונעמה פרייס[14]. הסרט הוקרן במסגרת "שבוע הביקורת" בפסטיבל הקולנוע בקאן[15].
בשנת 2017 החל לצלם את סרטו העלילתי הרביעי "מילים נרדפות" (קופרודוקציה עם צרפת), בכיכובו של טום מרסייה, בנו של מישל מרסייה. ב-16 בפברואר 2019 זכה בפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין[16].
סרטו של לפיד, "הברך", התחרה[17] ביולי 2021 על פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. הסרט עוסק בבמאי קולנוע שנאבק על חופש האמנות בארצו, ובמקביל מתמודד עם מות אימו[18][19]. הסרט זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל[20]. את הפרס הוא חלק עם הבמאי התאילנדי אפיצ'טפונג ווירסתקול וסרטו "ממוריה"[1]. בנוסף, הציג בפסטיבל את סרטו הקצר "הכוכב".
היה בין החותמים על עצומה נגד פעילות צה"ל במהלך מלחמת חרבות ברזל שהחלה ב-7 באוקטובר 2023,[21][22]בפרט ברצועת עזה ובזעקה על "ניכוס השואה" בצורה שלילית לעמדתם בקרב יהדות מדינת ישראל, ניכוס שבתורו פוגע ביהודים רבים ברחבי העולם. וכן תמך במוצהר בקולנוען הבריטי-יהודי ג'ונתן גלייזר, שזכה כבמאי עם סרטו "אזור העניין" (2023) בטקס פרסי האוסקר ה-96 של האקדמיה האמריקאית לקולנוע, אשר נשא נאום ביקורתי מייד עם קבלת פסלון האוסקר, באומרו: ”השואה נחטפה בידי הכיבוש”[23][24].
נדב לפיד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
נדב לפיד, באתר AllMovie (באנגלית)
נדב לפיד, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
נדב לפיד, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם נדב לפיד, באתר iCast, 6 בנובמבר 2011
אורי קליין, נדב לפיד קוצר הצלחה בינלאומית עם סרטו החדש "הגננת" ומגלה מה משותף לו ולגיבור הסרט בן ה-6, באתר הארץ, 23 בינואר 2015 אריאל שוייצר, היכולת לרגש לא צריכה להיות קריטריון אבסולוטי להערכת אמנות, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2015
גלעד אמיליו שנקר, ריאיון עם לפיד, בתוכנית "חי בסרט", הטלוויזיה החינוכית הישראלית נירית אנדרמן, "מה אתם מחבקים אותי?", באתר הארץ, 27 בפברואר 2019 ליסה פרץ, שיחה עם נדב לפיד, 6 במאי 2019Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
