שמואל שטראשון

רבי שמואל שְׂטְרָאשׁוּן (הרש"ש; י"ח בחשון ה'תקנ"ד, 24 באוקטובר 1793 - י"א באדר ב' ה'תרל"ב,^[1] 21 במרץ 1872) היה רב ליטאי, תלמיד חכם מן הבולטים בקהילת יהודי וילנה בדורו. נודע בעיקר בזכות הגהותיו על התלמוד הבבלי והמדרש.

רבי שמואל שטראשון

לידה	אוקטובר 1794 י"ח בחשון ה'תקנ"ד זאסקביץ
פטירה	21 במרץ 1872 (בגיל 77) י"א באדר ב' ה'תרל"ב
כינוי	הרש"ש
מדינה	האימפריה הרוסית
תקופת הפעילות	? – 21 במרץ 1872
רבותיו	רב יוסף שמואלזון, רבי אברהם דנציג
צאצאים	מתתיהו שטראשון

ביוגרפיה

נולד בזסקוביץ' (Засковичи) לרב יוסף שמואלזון. למד אצל אביו ומפי רבי אברהם דנציג. נישא לשרה בת הגביר ר' דוד מהכפר שטראשון שבפלך וילנה, ואימץ כחמיו את שם הכפר כשם משפחתו. לאחר נישואיהם, כלכל חמיו העשיר את בני הזוג והוא המשיך את לימודיו. ב-1812, עם פלישת נפוליאון לרוסיה ובעקבות פריצת חיילים צרפתיים לבית המשפחה, עקר עם חותנו לעיר וילנה, שם יסד חותנו קלויז (בית מדרש). זמן קצר אחר כך נפטר חמיו והשאיר בצוואתו חצי מרכושו ומחצרו ברחוב פפלאווס (Paplaujos; פאפלאוועס) בעיר, לבתו וחתנו. שרה שטראשון השקיעה סכום ניכר מכספי הירושה בהקמת עסק לייצור וממכר יי"ש שהצליח מאוד, והם התבססו כלכלית. בנוסף, הוא שימש כמגיה הראשי בבית הדפוס של משפחת ראם.

הרב שטראשון היה עסקן ומעורב בענייני הציבור בווילנה ובשאלות כלליות שעלו על הפרק כמו נושא ארץ ישראל, וניהל קופת גמ"ח גדולה. הוא דחה הצעת רבנות בסובאלק, ומדי בוקר לאחר תפילת שחרית מוקדמת (08:00 שעון מקומי) בבית המדרש שהוריש לו חמיו, העביר שיעור בן שעתיים בתלמוד לקבוצת בחורים ואברכים צעירים נבחרת. הגהותיו וחידושיו לתלמוד הבבלי שנדפסו בש"ס וילנא הם פרי שיעורים אלו והדיונים בחידושיו במהלך השיעורים.

לאחר פטירת אשת נעוריו, נישא בשנית לאסתר בת הגביר מיכאל קצין, מנכבדי הקהילה בווילנה. בנו הגדול הרב אליהו^[2], ובתו זלאטע רודנר, נפטרו בחייו. הוא נפטר בגיל 78 בי"א באדר ב' ה'תרל"ב, 21 במרץ 1872.

לקראת הלווייתו הוכרז על ביטול מלאכה כללי בעיר מטעם בית הדין של הקהילה. הוא נקבר בהלוויה רבת-משתתפים בבית הקברות היהודי בווילנה, בקבר שנשמר עבורו לצד קברו של רבי אברהם אבלי פאסוועלער, ראש בתי הדין בווילנה^[3].

משפחתו

לרב שמואל ולשרה שטראשון היו שלושה בנים ושלוש בנות:

• בנם הבכור, הרב אליהו שטראשון, מתואר כאדם גדול בתורה, מלמדניה של קהילת יהודי וילנה. נפטר ז' כסלו בגיל 56 בשנת ה'תרל"א, כשנה לפני פטירת אביו.
• בנם השני, היה הרב מתתיהו שטראשון, חוקר ואוטודידקט, ממובילי חכמת ישראל בווילנה שנודע גם כבעליה של "ספריית שטראשון".
• בנם השלישי, יוסף, אף הוא למדן וילנאי, שהתבלט פחות מאחיו.
• בתו נישאה ליוסף בצלאל הרכבי, המנהל המסחרי של דפוס ראם. אביה של דבורה ראם, לימים בעלת הדפוס.
• בתו זלאטע אשת ירמיהו רוטנר. נפטרה ז' כסלו תרל"א.
• חתנו יצחק זעלקין מאנסטריצינר.

חיבוריו

• הגהות וחידושים על התלמוד בבלי, חיבורו הגדול על כל מסכתות המשנה והתלמוד הבבלי. החיבור נדפס בסוף כרכי התלמוד שנדפסו על ידי דפוס ראם בווילנה (הנקרא מהדורת ש"ס וילנא), שהיה שייך לנכדיו (האלמנה דבורה ראם הייתה בת בתו צענא איטא הרכבי).

ככל הנראה זהו החיבור היחידי בעולם, בשעתו, שנדפס על כל מסכתות הש"ס (כולל המשניות) ללא יוצא מן הכלל. בדורנו הצטיין בכך גם החדושים ובאורים.

• מקורי הרמב"ם ("אשר מהם שאב מורנו ... והערות וחדושים על נושאי כליו"); נערך על ידי משה שמעון בן ברוך ראובן הכהן (בצירוף כמה הערות, חידושים ומקורות מאת העורך), וילנה: אברהם בן יצחק ושלום יוסף דווארזעץ, תר"ל.
• חידושי שולחן ערוך, ירושלים, תשט"ז.
• הגהות וחידושים על מדרש רבה.
• הגהות וחידושים על משנה תורה לרמב"ם.
• הגהות על ספר מעשה רב להגאון מווילנא.
• הערות על ספר נתיבות עולם (על ברייתא דל"ב מידות, לרבי צבי הירש קצנלבוגן, וילנא ה'תרי"ט).

הרב דוד אברהם הוציא ספר מפתח לכתביו בשם "פנקסו של שמואל" בספר גם כללים העולים מדבריו, תולדותיו, שבחיו, וביאורים על התנ"ך.

כמו כן הרבה דברים בשמו הובאו ב"קונטרס אחרון" לספרים שאגת אריה וטורי אבן (חובר על ידי הרב משה אריה בן יהושע), הרש"ש עצמו מצטט פעמים רבות בהגהותיו לש"ס דברים שנכתבו שם בשמו.

הערכה וביקורת

מבין שאר חיבוריו, הגהותיו על הש"ס התקבלו באהדה רבה ועם השנים צברו פופולריות בקרב בני הישיבות, וכיום דבריו נחשבים לפרשנות יסוד בהבנת דברי הש"ס, ונכללת ברוב הדפסות הש"ס.

עם זאת, היו רבנים בקהילות החסידים שהסתייגו, או אף בכלל נמנעו ללמוד את דבריו (בעיקר חסידות בעלז) מתוך ביקורת על גישתו.^[4] במיוחד ביקרו את דבריו בהגהותיו על מסכת בבא מציעא: "מכאן סתירה קצת לבעלי דעת הגלגול".^[5] הוא גם ציטט בהגהותיו^[6] מדברי "האשכנזי" - משה מנדלסון בתרגומו על התורה, למרות הביקורת החריפה על האחרון בחוגים רחבים ביהדות החרדית. כן ציטט מדברי נפתלי הרץ וייזל,^[7] שגם הוא הוקע בשעתו על ידי רבנים רבים.

לקריאה נוספת

• יונה פרנקל, מדרש ואגדה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך 3, עמ' 923–926.
• שוע אנגלמן, הרב שמואל שטרשון (הרש"ש) והגהותיו לתלמוד הבבלי, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, רמת-גן, תשס"ט.
• הרב משה חורב, שלושה גביעים - כללי התלמוד מכתבי התוספות יום טוב, הרש"ש ומהר"ץ חיות, בני ברק תשנ"ד.

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של שמואל שטראשון, בקטלוג הספרייה הלאומית
• צבי הרכבי, תולדות רש"ש וכתביו, בתוך: רבי שמואל שטראשון מווילנא, מקורי הרמב"ם לרש"ש; ההדיר והוסיף מבוא, תולדות הגאון-המחבר ושמועות רמ"ש (לֻקט על פי עד שמיעה מדברי רבי מתתיהו בן רש"ש), צבי הרכבי; בצירוף מאמר רש"ש לשיטתו לרב רפאל קצנלנבוגן, ירושלים: הוצאת הספרים הארץ-ישראלית, תשי"ז [דפוס סטיריאוטיפי של הוצאת ירושלים תשט"ז], עמ' נג–נח, באתר היברובוקס
• 'שטרשון, ר' שמואל ב"ר יוסף', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 98 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1296).
• יצחק אליהו לנדא, רמת שמואל: אבל כבד ומספד מר, איידטקוהנען תרל"ג, באתר היברובוקס
• דוד ראדנער, שתי צנתרות הזהב, בתוך: יצחק סובלסקי (עורך) כנסת הגדולה: ספר עם, א, ורשה תר"נ, עמ' 22 ואילך, באתר היברובוקס
• שרגא פייוויל אלקעניצקי, אוי לנו כי בא השמ"ש!, הלבנון, 10 באפריל 1872; (המשך), הלבנון, 10 באפריל 1872; (המשך), הלבנון, 16 באפריל 1872
• אליעזר הכהן צווייפעל, עת ספוד הוא לפ"ק (הספד בחרוזים על הרש"ש), המגיד, 28 באוגוסט 1872
• שמואל בן יוסף שטרשון (1793-1872), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. יעקב סלה, רוסיא: ווילנא י"ב אדר שני תרל"ב (ידיעה על פטירתו), הלבנון, 27 במרץ 1872.
2. רוסלאנד: ווילנא (ידיעה על פטירתו), המגיד, 14 בדצמבר 1870.
3. שרגא פייוויל אלקעניצקי, אוי לנו כי בא השמ"ש!, להלן "קישורים חיצוניים".
4. ראו גם את דברי הרב מאיר מאזוז בספר דרכי העיון נספח ראשון, דיון ארוך על כך בפורום אוצר החכמה וכאן
5. בבא מציעא קז, א. ראו לדוגמה הרב ישראל קראקויער, רבינו משה אמת ותורתו אמת והם בדאים, קובץ גינת ורדים, עמוד צ, הערה א.
6. בבא קמא, נח, ב. וציין לכך גם בערכין כה, ב.
7. ראו בהגהותיו על הש"ס יומא ג, ב; כג, ב; נגעים י, ח; מקורי הרמב"ם אבל ב, ז.