ראש הגולה
ממונה על יהדות בבל מטעם השלטון המקומי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ממונה על יהדות בבל מטעם השלטון המקומי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רֹאשׁ הַגּוֹלָה (בארמית: רֵישׁ גָּלוּתָא) היה תוארו של בעל הסמכות הפנימית והמדינית של הקהילה היהודית בבבל מאז המאה ה-6 לפנה"ס עד המאה ה-13. לפי המסורת ראשי הגולה התייחסו על זרע מלכי בית דוד (ועל המלך יהויכין) שהוגלו לבבל עם חורבן בית ראשון.
התואר "ראש הגולה" ניתן מכיוון שברוב התקופה האמורה הייתה גלות בבל מרכז העם היהודי בגולה, וכונתה "הגולה" בה"א הידיעה.
ראש הגולה היה שליט היהודים בכל העניינים הכלליים בבבל, וככזה הייתה לו סמכות שיפוטית בקהילה היהודית; הוא קבע במידה רבה את שיעורי המיסים שהושתו על יהודי בבל, וכן מינה את הדיינים ואת ראשי הישיבות, שנקראו גם גאונים.
נושא משרת ראש הגולה היה תמיד בעל ייחוס משפחתי (לפי המסורת) למלך יהויכין, ולזרע בית דוד.[1] לעיתים היה תלמיד חכם והיה מקובל על הקהילה היהודית ועל ראשיה, אולם בתקופת הגאונים היו גם ראשי גולה שלא היו מן החכמים, והדבר גרם לא אחת למחלוקות רבות ולאיבה בין בית ראש הגולה ובין ראשי הישיבות בבבל.
בתוקף תפקידו וסמכותו, היה ראש הגולה אדם מכובד ועשיר, והיו לו קשרים טובים עם ראשי השלטון. הוא היה מוקף פמליה של משרתים ואנשי חצר. אנשים אלו מוזכרים מספר פעמים בספרות חז"ל בשם "בי ריש גלותא", לא תמיד לחיוב - פעמים שהחכמים מתחו ביקורת על התנהגותם הכוחנית ועל רדיפת הכבוד שלהם.
הריש גלותא, על ארמונו ופמלייתו, מומנו באמצעות מס מיוחד בשיעור חמישית מהרווח שנגבה באמצעות השלטון מכל הסוחרים היהודים שהיו תחת שלטון הח'ליפות. בנוסף קיבל חלק מדמי פדיון הבן ודמי חתונה. בימים טובים, לאחר תפילת שחרית, לא נקרא לתורה כשאר המכובדים, אלא התורה הייתה מובאת אליו.[2]
ראש הגולה מילא שורה של תפקידים, והיה אחראי לייצוג הקהילה מול השלטון; אחריות לנהלים תִּקניים ולסדר בקהילה היהודית; תיווך בין היהודים לשלטון, ולהפך; דיין, שופט ואחראי לאכיפה מלאה של החוק. מבחינה עקרונית הוכרה זכותם של ראשי גולה לשלטון על היהודים בפזורה, מחוץ לבבל עצמה.[3]
הסמכויות שהיו בידי ראש הגולה היו נרחבות, וכמעט תמיד הוכרו על ידי השלטון:
לרשות ראש הגולה היו נתונים אמצעי אכיפה, כגון האפשרות להטיל חרם, קנס ומאסר. הייתה לראש הגולה גם עוצמה כלכלית, והיא שביצרה את מעמדו. הוא היה בעל אחוזות באזורים שונים. מכתבי נתן הבבלי עולה שיהודים בני 20 ומעלה העלו מס שנתי לראש הגולה. נראה שהדבר החל בתקופה בהשפעת הג'יזיה. הכנסות נוספות הגיעו מהיטל על שטרות (שטרי מכר, גירושין וכדומה), ומתרומות שונות.
ב–825 הח'ליף המוסלמי אל-מאמון ביקש לפגוע בסמכויות ראש הגולה, כמו גם בסמכויות ראשי מיעוטים אחרים. הוא הוציא צו המכיר במנהיגות כל מנהיג שייבחר על ידי כל קבוצת 10 איש או יותר. לכך היו מספר תוצאות ארוכות טווח שפיחתו ללא השב את מעמד ראש הגולה.[3]
להלן רשימה משוערת של ראשי גולת בבל, לפי סדרם וזמנם[4]:
| 1. | יהויכין מלך יהודה | הוכר על ידי השלטון כמנהיג גולת בבל, והוא או בנו שאלתיאל נחשבים לאבות שושלת ראשי הגולה |
| 2. | בנו, שאלתיאל | |
| 3. | בנו, זרובבל | |
| 4. | בנו, משולם | |
| 5. | בנו, חנניה | |
| 6. | בנו, ברכיה | |
| 7. | בנו, חסדיה | |
| 8. | בנו, ישעיה | |
| 9. | בנו, עובדיה | |
| 10. | בנו, שכניה | |
| 11. | בנו, שמעיה (או נעריה) | |
| 12. | בנו, חזקיה I | כיהן כנראה בזמן חורבן בית המקדש השני. עלה לארץ ישראל ונקבר לפי מסורת מתחילת המאה ה-9 בארבל[5] |
| 13. | בנו, עקוב | כיהן כנראה סביב שנת 90 |
| 14. | בנו, נחום | כיהן כנראה סביב שנת 100 |
| 15. | בנו, יוחנן | כיהן כנראה סביב שנת 110 |
| 16. | בנו, שפט | כיהן כנראה סביב שנת 120 |
| 17. | בנו, ענן | כיהן כנראה סביב שנת 130 |
| 18. | נתן I (עוקבן) דצוציתא | כיהן סביב 150, בימי רבן שמעון בן גמליאל. היה אבי שושלת ראשי גולה ואדם מפורסם |
| 19. | בנו, רב הונא I – רב הונא קמא | כיהן סביב 150–200 (ג'תתק"י - ג'תתק"ס), בזמן רבי יהודה הנשיא |
| 20. | בנו, נתן II | כיהן, כנראה רק לזמן קצר, סביב 200–220, בסוף ימי רבי יהודה הנשיא |
| 21. | בנו, נחמיה | כיהן, כנראה רק לזמן קצר, סביב 220–240, בימי רב ושמואל. ייתכן שהיה חתנו של רב |
| 22. | בנו, עוקבא I – האמורא מר עוקבא | כיהן סביב 240–270, בימי רב הונא ורב נחמן ובתקופתו של שאפור הראשון. היה עשיר גדול וחכם גדול, רבם של רב חסדא ורבי זירא, תלמידו של שמואל ואב בית הדין בעיר כפרי |
| 23. | בנו, מר עוקבן דצוציתא – עוקבן בר נחמיה | כיהן סביב 270–300. תלמידו של שמואל. לפי מקורות אחדים, הוא מר עוקבא עצמו |
| 24. | אחיו, אבא מרי (או הונא מר) | כיהן סביב 300–320, בימי רבה ורב יוסף. ייתכן שהיה חותנו של רב נחמן |
| 25. | אחיו, רבנא עוקבא II | כיהן סביב 320–340, בימי אביי ורבא. הוא ואחיו נחמיה היו תלמידי רב חסדא ונכדיו של רב |
| 26. | בן אחיו, הונא (או אבא) בן מר עוקבן דצוציתא | כיהן סביב 340–360, בסוף ימי אביי ורבא |
| 27. | נתן III | כיהן סביב 360–380, בימי רב פפא ורב נחמן בר יצחק |
| 28. | כהנא | כיהן סביב 380–400, בימי רב פפא ורב נחמן בר יצחק |
| 29. | מר זוטרא I (כנראה האמורא מר זוטרא) | נפטר ב-415, בימי רב אשי. |
| 30. | האמורא מרימר | נפטר בערך ב-435, בימי רב אשי ורבינא הראשון |
| 31. | מר רב כהנא I (או חנינא) | נפטר בערך ב-440, בימי רב אשי |
| 32. | רב הונא בריה דרב נתן (הונא III) | ידידו של רב אשי ומקורב למלך יזדגרד הראשון. האריך ימים אחרי פטירת רב אשי ב-427, ונפטר בערך ב-445 |
| 33. | בנו או אחיו, מר זוטרא II | כיהן סביב 445–455, בימי מר בר רב אשי. ייתכן שהוא האמורא מר זוטרא חסידא |
| 34. | בנו, רב כהנא II | כיהן סביב 455–465, בימי מר בר רב אשי |
| 35. | אחיו, רב הונא מר (הונא IV) בן מר זוטרא | כיהן סביב 465–470, בימי רבה תוספאה. נהרג במהלך גזירות פירוז הראשון |
| 36. | אחי אביו, רב הונא (V) בן רב כהנא | כיהן כנראה ממותו של פירוז ב-484, אולי עד שנת 508 בערך. לפי מסורת עתיקה היה חתנו של רב חנינא ריש מתיבתא, ועקב סכסוך ביניהם מתו רב הונא ומשפחתו במגפה וכמעט כלה זרע ראשי הגולה |
| 37. | רב פחדא (או רב פחרא) | היה חתן של בית ראשי הגולה וניסה לתפוס את משרת ראשות הגולה על ידי נתינת שוחד למלך פרס, וייתכן שאף כיהן במשרה למשך 15 שנה (אולי 508-523). לפי האגדה, נפטר באורח פלא כשזבוב חדר לחוטמו |
| 38. | בנו של רב הונא V, מר זוטרא III ראש הגולה | הנהיג מרד יהודי כללי בקבאד הראשון מלך פרס (בין 511-518, או 536–545, או 551-558), ובמשך שבע שנים עמד בראש ממלכה יהודית עצמאית בעיר מחוזא, עד להריגתו ולדיכוי המרד על ידי קבאד. ייתכן שכינויו היה בוסתנאי. אחרי פרשייה זו נמלט בנו מר זוטרא בר מר זוטרא לארץ ישראל, וראשות הגולה בטלה לזמן-מה |
| 39. | כפנאי | חי סביב 550–570 והיה כנראה אבי שושלת חדשה של ראשי גולה, אולם לא ברור אם כיהן כראש גולה בעצמו; ייתכן שעד כיבוש פרס בידי הערבים לא שבה משרת ראשות הגולה לתקנה |
| 40. | בנו, חנינאי | חי סביב 570–590, אך לא ברור אם כיהן כראש גולה |
| 41. | בנו, רב בוסתנאי בן חנינאי | נראה שכיהן בקירוב מ-590/600 עד 640, בזמן כיבוש פרס על ידי המוסלמים. לפי גרסאות אחדות אין הוא בנו של חנינאי אלא חנינאי עצמו. מסופר כי עם כיבוש פרס על ידי המוסלמים אישר הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב את מינויו כראש הגולה, והח'ליף עלי בן אבי טאלב אף השיא לבוסתנאי את בתו של המלך הסאסאני ח'וסרו השני (או יזדגרד השלישי), איזדדואר, שהייתה שבויה בידי המוסלמים. לבוסתנאי נולדו שני ילדים משתי נשים עבריות ושלושה בנים מהנסיכה הגיורת, ואחרי מותו פרצה מחלוקת עזה על כשרותם של בני איזדדואר, שטענו שהם יורשים שווים לאחיהם, בעוד בני הנשים העבריות טענו שבניה של איזדדואר הם עבדים בני שפחה ולפיכך נחשבים כחלק מהרכוש שבני העבריות יורשים מאביהם בוסתנאי |
| 42. | בראדוי | כנראה בנו הגדול של בוסתנאי, כיהן כנראה סביב 640–680 |
| 43. | חסדאי I | כנראה בנו הצעיר של בוסתנאי (מצאצאי אשתו העברייה), כיהן כנראה סביב 680–720 |
| 44. | בנו, שלמה I | כיהן לפחות בשנים 733–759, בימי רב יהודאי גאון ורב אחא משבחא, והוכר כתלמיד חכם |
| 45. | בנו, יצחק-איסקוי I | כיהן סביב 760 |
| 46. | דודנו, חנניה (או חנינאי) בן דוד בן חסדאי I | כיהן סביב 760–770. במחצית כהונתו פרץ סכסוך על ראשות הגולה סביב דמותו השנויה במחלוקת של ענן בן דוד (715, ד'תע"ה - 811, ד'תקע"א, לפי המסורת הקראית), יוצר התנועה הקראית, שהגאונים מנעו את התמנותו לראשות הגולה. לאחר הסכסוך שבה המשרה וניתנה לצאצאי שהריאדא בנם של איזדדואר ובוסתנאי, באישורם של גאוני סורא, רב שמואל גאון (ד'ת"צ-ד'תק"ח, 730-748), ורב חנינאי כהנא בן הונא גאון (משנת ד'תקכ"ט - 769), שהכשירו לחלוטין את בני המשפחה |
| 47. | מר זכאי I בר מר אהונאי | כיהן סביב 771–790. מצאצאי איזדדואר, אשתו הפרסית של בוסתנאי. מכונה כנראה "זכאי-באבוי". לאור מוצאו היו שערערו על תקפותו של המינוי |
| 48. | רב נטרונאי בן חביבאי | מתלמידי רב יהודאי גאון. התמנה לראש הגולה לתקופה קצרה, במחלוקת שפרצה על כשרות מר זכאי, אולם הגאונים סיכלו את מינויו, הוא הוכרח לגלות מבבל וזכאי שב וזכה במשרה |
| 49. | משה | כיהן סביב 790–810. כנראה מצאצאי איזדדואר |
| 50. | יצחק-איסקוי II | סביב 810–820. כנראה מצאצאי איזדדואר ובנו של קודמו משה |
| 51. | יהודה I בן יצחק-איסקוי I | ייתכן שכיהן סביב 820 או סביב 770, אך אין תיעוד על כך |
| 52. | בנו, דוד I בן יהודה | כיהן לכל הפחות בשנים 827–832. נחלק עליו דניאל, שייתכן שהיה אחיו. כתוצאה מכך נפגע מעמד ראשות הגולה על ידי הח'ליף אל-מאמון |
| 53. | בנו, יהודה II | סביב 840. בנו לא ירש מיד אחריו את המשרה |
| 54. | נטרונאי | סביב 850–860. כנראה מצאצאי איזדדואר |
| 55. | בנו, חסדאי II | סביב 860–870. כנראה מצאצאי איזדדואר |
| 56. | יצחק III | סביב 870–890. כנראה מצאצאי איזדדואר |
| 57. | זכאי II בן יהודה II | אין ודאות אם נשא במשרה. ייתכן שנשא בה גם אחיו, אבי עוקבא |
| 58. | בן אחיו, עוקבא | כיהן עד שנת 907 או 909, אז הודח על ידי רב כהן צדק גאון פומבדיתא והוגלה לקירואן |
| 59. | דודנו, דוד II בן זכאי II – דוד בן זכאי | כיהן מ-915 או מ-921 עד 940. בשל מחלוקת חריפה שהתגלעה בינו לבין רב סעדיה גאון מינה רב סעדיה תחתיו את – |
| 60. | אחיו, יאשיהו (חסן) בן זכאי II | כיהן שלוש שנים (אולי 930-933) ואחר כך הוגלה מבבל והמשרה שבה לאחיו דוד בן זכאי, שהתפייס לבסוף עם רס"ג |
| 61. | בן אחיו, יהודה III בן דוד II | כיהן 7 חודשים בשנת 940 ונפטר בגיל צעיר. בשנים הבאות לא מונה לו מחליף |
| 62. | דודנו, שלמה II בן יאשיהו בן זכאי II | כיהן לכל הפחות בשנים 951–953 |
| 63. | בנו, עזריה | כיהן כנראה סביב 975. אחריו שבה המשרה מצאצאי יאשיהו למשפחת דוד בן זכאי, ואילו בני עזריה הפכו לראשי גולה ונשיאים בארצות אחרות |
| 64. | דודנו, חזקיהו I בן יהודה III | אין ודאות אם כיהן כראש גולה. יש אומרים שכיהן מ-941 ואילך, לאחר אביו יהודה ולפני כהונת שלמה II בן יאשיהו |
| 65. | בנו, דוד III בן חזקיהו I | אין ודאות אם כיהן כראש גולה |
| 66. | בנו, רבנו חזקיה II בן דוד III - חזקיה בן דוד | כיהן בשנים 1021–1058 (ד'תשפ"א-ד'תתי"ח), או משנת 1000 בערך עד 1060. הראב"ד הראשון מסר כי לאחרי פטירת רב האי גאון ב-1038 מילא חזקיה את מקומו כגאון ישיבת פומבדיתא. שונאיו הלשינו עליו לח'ליף המוסלמי אל-קאא'ם הראשון, שאסר אותו והוציאו להורג. בניו שאלתיאל בן חזקיה ודוד בן חזקיה נמלטו לגרנדה שבספרד, אל ביתו של רבי יהוסף הנגיד, אשר אביו, רבי שמואל הנגיד, היה ידיד נפשו של אביהם ואף כתב לו שיר מיוחד בד'תתט"ו שנדפס בקובץ "בן תהילים". בד'תתכ"ז (1066) התרחשו פרעות גרנדה, במהלכן נרצח מארחם רבי יהוסף הנגיד, והם נאלצו לברוח מספרד. לאחר שנים שבו לבבל |
| 67. | בנו, דויד IV - דוד בן חזקיה | כיהן כנראה סביב 1070, אולם לא ברור לחלוטין אם הצליח לזכות בראשות הגולה. היה פייטן פורה |
| 68. | רבנו חזקיה III | כיהן סביב 1090. ייתכן שהיה בנו של קודמו דוד |
| 69. | דויד V | כיהן סביב 1100. ייתכן שהיה בנו של קודמו חזקיה |
| 70. | בנו, רב חסדאי III | כיהן סביב 1120. השפעתו הגיעה עד לסוריה ולמצרים. במקור אחד מכונה, כנראה בטעות, בשם רבי שלמה |
| 71. | בנו, רב דניאל I | כיהן החל מ-1120 או מ-1160 בערך עד לפטירתו ב-1174 או 1175. זכה להשפעה רבה בבבל ומחוצה לה |
| 72. | רב שמואל I, או רב דוד VI | שני דודנים, נשיאי גולת מוסול, מצאצאי יאשיהו בן זכאי, שאחד מהם זכה במשרת ראש גולת בבל החל מ-1175 בערך ועד 1190 |
| 73. | ראש גולה אלמוני שמונה על ידי הרמב"ם | הוכתר לאחר מחלוקת בשנת 1191, למרות התנגדות הגאון רב שמואל בן עלי. ייתכן ששמו היה דויד (VI) |
| 74. | רב עזריהו I | נראה שכיהן סביב 1208 או 1228. היה אולי מצאצאי רב שמואל או רב דוד דלעיל |
| 75. | דניאל II | לפי השערה אחת כיהן ראש גולה בשם זה סביב 1240 |
| 76. | רבנא שמואל II | כיהן סביב 1258. ייתכן שאביו היה רב עזריהו I, או דויד בן רב שמואל I. לא ידוע מי כיהן אחריו |
| 77. | (עזריהו II בן יהללאל הנשיא) | ידוע כי שהה בבגדד ב-1341. ייתכן שאביו יהללאל היה בנו של רב עזריהו I |
| 78. | שר שלום בן פנחס | מצאצאי יאשיהו בן זכאי, נראה שכיהן כראש גולה סביב 1341 |
| 79. | (דוד הנשיא בן הודייה) | נשיא בבלי שחי ב-1376 וייחס את עצמו לנשיאי ארץ ישראל משושלת הלל הזקן |
בשלהי ימיה של המשרה התמעט המידע אודותיה, וסופה לוט בערפל. גם כשבטלה משרת ראשות גולת בבל, נותרה משרת "ראש גולה" קיימת בתפוצות שונות של הפזורה היהודית.
אברהם גרוסמן, תפקידיו וסמכויותיו של ראש הגולה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
ראשות הגולה - עיראק בבל, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
