ארבל (יישוב עתיק)

ארבל היה יישוב יהודי שהתקיים החל משלהי התקופה ההלניסטית בארץ ישראל ושיאו היה בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית בימי המשנה והתלמוד. היישוב שכן בבקעת ארבל, באזור בו שוכן היום מושב ארבל. מהיישוב העתיק נשארו מספר שרידים שעיקרם הוא שרידי בית הכנסת הנמצאים מצפון למושב והוא חלק מגן לאומי ארבל. השערה אחרת הועלתה לזהות את ארבל העתיקה עם ח'רבת ואדי חמאם שליד ואדי אל-חמאם.^[1]

ארבל

בית הכנסת העתיק בארבל, ברקע מצוק הארבל
היסטוריה
תרבויות	התרבות ההלניסטית
תקופות	שלהי התקופה ההלניסטית בארץ ישראל התקופה הרומית בארץ ישראל
נבנה	המאה ה-1 לפנה"ס
ננטש	התקופה הביזנטית בארץ ישראל
סוג	יישוב
אתר ארכאולוגי
חפירות	הקרן לחקר ארץ ישראל האוניברסיטה העברית
ארכאולוגים	קלוד קונדר, 1875 קרל ואצינגר והיינריך קוהל 1905 נחמן אביגד, שנות ה-60
מצב	הרוס ומשוחזר חלקית
גישה לציבור	כן
מיקום
מדינה	ישראל
מיקום	בקעת ארבל
קואורדינטות	32°48′44″N 35°28′57″E

גומחת ארון הקודש

מימין משקוף הכניסה של בית הכנסת

הכניסה המשוחזרת של בית הכנסת העתיק ארבל (2015)

שרידי בית הכנסת העתיק כפי שצוירו על ידי המשלחת של הקרן לחקר ארץ ישראל בשנת 1875

שחזור מנוף וארגז ממלחמתו של הורדוס במורדים במערות ארבל

היסטוריה

השם ארבל מוזכר לראשונה אצל הנביא הושע בן בארי שחי על פי המסורת היהודית במאה ה-8 לפנה"ס לקראת חורבן ממלכת ישראל ופעל בה. בספר הושע, פרק י', פסוק י"ד נכתב ”וְקָאם שָׁאוֹן בְּעַמֶּךָ וְכָל-מִבְצָרֶיךָ יוּשַּׁד כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל בְּיוֹם מִלְחָמָה אֵם עַל-בָּנִים רֻטָּשָׁה”.

בתקופה החשמונאית ארבל מוזכרת כיישוב שתושביו היהודים חיו במצוקים בתוך מערות. בכחידס, מפקד בצבא הסלאוקי, חנה ליד העיר בדרכו לכבוש את יהודה, ותושבי העיר נלחמו בו ורבים מהם נהרגו.^[2]

מסורת מהתקופה החשמונאית מציינת את ארבל כמקום מושבו של נתאי הארבלי שחי במאה ה-2 לפנה"ס. על פי המסורת קברו נמצא אף הוא בארבל. הנוסע היהודי רבי שמואל ב"ר שמשון, מספר בשנת 1211: ”באנו לארבאל וראינו קברו של נתאי הארבלי ועליו ציון נאה מאד..”. יעקב השליח שחי במאה ה-13 מספר על הקבר ”קבר של נתאי ועליו בנין נאה כמין כיפה מאבנים גדולות..”.

בשנת 40 לפנה"ס מונה הורדוס על ידי הרומאים למלוך על יהודה. תושבי הגליל, ובהם תושבי ארבל, התנגדו למלוכתו ומרדו בו, והסבו אבדות קשות לצבאו. רק לאחר שגייס כוח נוסף הצליח להכניע את רוב המורדים. חלקם הסתתרו במערות והמשיכו להילחם בו. בשנת 38 לפנה"ס חזר הורדוס להילחם במורדים שהסתתרו במערות. בקרבות אלה השתמש הורדוס בארגזים שהותאמו למלחמות בהרים. הלוחמים שבתוכם הצטיידו במוטות ארוכים שבקצותיהם ווים על-מנת לגרור את המסתתרים החוצה ולשומטם לתהום. חלקם מהאנשים העדיף להתאבד מאשר להיכנע להורדוס^[3].

בשנת 68, בתקופת המרד הגדול נגד הרומאים, הייתה ארבל אחד היישובים שבוצרו על ידי יוסף בן מתתיהו מפקד הגליל, וזאת בשל מקומה על צומת דרכים.

לאחר חורבן בית המקדש השני התיישבה במקום משפחת כהנים שהשתייכה למשמרת ישוע, שהייתה המשמרת התשיעית במשמרות הכהונה ששירתו בבית המקדש. לאחר מכן נקראו "כהני ארבל". רבי אלעזר הקליר, פייטן שחי במאה ה-6 וה-7, כתב בקינתו על ביטול עבודתה של משמרת כוהנים זו: ”טומאתה החניפה תבל. ונעלה, רב החובל. וענן אבק רגליו כאבל. ואין מתכרבל בכהני ארבל”^[4]

בתקופה הרומית הייתה ביישוב תעשייה ייצור בדי פשתן. בבראשית רבה, שנכתב במאה ה-5 או ה-6, מצוינים "כלי פשתן הארבליין"^[5], ובמדרש שמואל נכתב "כלי פשתן הגסים הבאים מארבאל".^[6] בתלמוד הירושלמי נזכרים לשבח גידולי החיטה המשובחים של העיירה: ”אמר ר' חייא בר בא, סאה ארבלית היתה מוציאה סאה סולת, סאה קמח, סאה קיבר, סאה מורסן, סאה גניינין”^[7].

בתלמוד הירושלמי מובא המעשה הבא בבקעת ארבל: ”ר' חייא רובה ור' שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתא, ראו אילת השחר שבקע אורה, אמר ר' חייא רובה לר' שמעון בן חלפתא, בר ר' כך היא גאולתן של ישראל - בתחילה קימעא קימעא, כל שהיא הולכת היא הולכת ומאירה”^[8].

בבית הכנסת בחמת גדר, המתוארך למאה ה-4, נמצאה ברצפה כתובת בארמית המציינת את תרומתם של אנשי ארבל לבניין בית הכנסת.” דיהב תלת ו[דכירין לט]ב ארביליי דיהבו[ן] מחי[ת]הון 'מלך / עלמ (מלך עולם) יתן ברכתה בעמלהון אמן אמן סלה”, שפירושו: "זכורים לטוב הארבלים שנתנו מאריגיהם למקום... מלך העולם ייתן ברכתו במעשיהם".

לאחר שארבל נהרסה, נקראו בימי הביניים חורבותיה על ידי ערביי ארץ ישראל בשם ארביל שהפך בהמשך לאירביד.

בית הכנסת והשרידים הארכאולוגים

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בית הכנסת של ארבל מתוארך למאות ה-2 ועד ה-4. אתר זה נחקר לראשונה בשנת 1875, על ידי חברי המשלחת סקר ארץ-ישראל המערבית של הקרן לחקר ארץ ישראל. קלוד קונדר כותב בספרו שזה אתר ארכאולוגי חשוב המשתרע על פני שטח גדול. הוא מקדיש חלק ניכר מהדיווח שלו על האתר לבית הכנסת, שירטט את תוכנית בית הכנסת, והשרידים גם צוירו. על פי דיווחו של קונדר הם מדרום מזרח לשרידים נמצאה באר בנויה אבני בזלת. מצפון נמצאו שרידי קברים שקועים בסלע ושרידי סרקופגים וכן שרידי גת.^[9] בשנת 1905 נחקר שוב על ידי משלחת גרמנית בראשותם של קרל ואצינגר והיינריך קוהל. הם גם שרטטו תוכנית של מבנה בית הכנסת. מבנה בית הכנסת בנוי באבני גזית. הוא כלל פתח כניסה מונומנטלי עשוי אבן אחת. ואצינגר וקוהל תיארכו את בית הכנסת על סמך העיטורים, למאות השנייה והשלישית. בשנות ה-60 של המאה ה-20 חקר נחמן אביגד את הגומחה וקבע שזו גומחה לארון קודש השייכת לתקופה מאוחרת יותר של בית הכנסת – התקופה הביזנטית.

ייחודו של בית הכנסת הוא במיקום פתח הכניסה שלו. בנוסף חלקו של בית הכנסת בנוי וחלקו חצוב בסלע. בדרך כלל בבתי הכנסת הגליליים הפתח של הכניסה היה בדרום, וציר בית הכנסת היה צפון-דרום. בבית כנסת זה ציר המבנה הוא מזרח-מערב, כשפתח הכניסה שלו הוא ממזרח. מפתח הכניסה יש ירידה של מספר מדרגות שהובילה את החוקרים להשערה שבשלב ראשון שכן במקום בית כנסת קטן יותר. בצדו הדרומי של בית הכנסת נמצאת גומחה מעוגלת לארון קודש. אורך אולם בית הכנסת כ-18 מטר ורוחבו כ-17 מטר. האולם היה מחולק על ידי מספר טורי עמודים. בצידי האולם ניצבו שורות של ספסלי אבן למתפללים. משקוף הכניסה סותת בחלקו בסלע הטבעי במקום, וחלקו בנוי מאבנים מעוטרות.

בשנת 2000 נחפר האזור ממערב לבית הכנסת, נמצאו במקום מבנים ושני מקוואות טהרה שהיו חלק מהיישוב מהתקופה הרומית והביזנטית. בשנת 2007 נתגלה בית הכנסת נוסף כקילומטר מצפון בח'רבת ואדי חמאם. שאלת התיארוך של בתי הכנסת הביא לוויכוח שהתחדש בקרב ארכאולוגים והיסטוריונים. חוקרים רבים סבורים כי נבנו דווקא בתקופה הביזנטית, בעיקר במאות החמישית והשישית, ולא בתקופה הרומית, במאות השנייה והשלישית לספירה^[10].

בשנת 2012, החלה חפירה מחודשת באתר בית הכנסת על ידי מכללת כנרת במסגרת החוג ללימודי ארץ ישראל.

קברים עתיקים על פי המסורת

ערכים מורחבים – קבר שת, קבר ראובן, קבר שמעון

על פי המסורת היהודית בימי הביניים, שכנו באזור היישוב העתיק של ארבל קברים של דמויות שונות מההיסטוריה היהודית. יהודים שונים שביקרו בארץ ישראל הגיעו לאזור כדי להשתטח על הקברים.

• חזקיה ראש הגולה – נקבר לפי מסורת יהודית מתחילת המאה ה-9 בארבל^[11].
• קבר שת בן אדם וחוה – נקבר על פי מסורת יהודית מסוף המאה ה-11 בארבל.
• קברי בני יעקב – על פי מסורת עולי הרגל שכנו במקום קבריהם של ראובן, שמעון, לוי ודינה. הם מוזכרים על ידי שמואל בן שמשון הכותב בחיבורו ”בדרך נמצאים קברי השבטים וקבר דינה אחותם בתוכה, ועל קברה מתנשאת הדס. אין אדם לוקח מאומ מעץ זה, אפילו עלה אחד ממנו”, הקבר מתואר גם בחיבורו של מנחם החברוני. יעקב בן נתנאל כותב בחיבורו ”ארבלתא הכפר החרב...לצפון קבורים ארבעה שבטים ושמותיהם אינם מפורשים... וכל הקברים מכוסים אבנים דולות. וחידוש הוא לראות את האבנים הגדולות ואיך יתכן שבני אדם נשאו אותן”. קברים אלה מוזכרים גם בספרות מוסלמית של ימי הביניים, אצל המשורר והנוסע הפרסי נאצר ח'וסרו (אנ') שסייר באזור בשנת 1047. הנוסע המוסלמי עלי אלהרוי (אנ') שסייר במקום בשנת 1173 מציין קברי בני יעקב אחרים: דן, ישכן, זבולון וגד. שמות אלה מוזכרים גם על ידי הנוסע המוסלמי פצ'אללה אלעומרי (אנ') שסייר במקום בשנת 1344.
• קברי נתאי הארבלי ורבי זירא – קבריהם מצוינים בחיבורו של שמואל ב"ר שמשון ”באנו לארבל וראינו קברו של נתאי ועליו ציון נאה מאד... וחוץ לעיר מצאנו קברו של רבי זירא. ואין עליו ציון כי נפל”. שני הקברים צוינו גם בחיבורו של יעקב השליח מאמצע המאה ה-13 וכן בחיבורים נוספים.

לקריאה נוספת

• "ארבל", זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 282–285
• "ארבל", מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול כרך 4: הגליל התחתון וחופו ובקעת כנרות, הוצאת משרד הביטחון, 2001, עמ' 105–107

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארבל בוויקישיתוף

• בית הכנסת העתיק בארבל, באתר רשות העתיקות
• יצחק ספיר, כיוון התפילה ומקום הפתח בבתי כנסת הקדומים באתר דעת
• רבקה שפק ליסק ארבל והיישוב ואדי חמאם היו יישובים יהודיים (אורכב 18.02.2020 בארכיון Wayback Machine)
• בית הכנסת בארבל, באתר רשות הטבע והגנים
• שחזור בית הכנסת העתיק בארבל