Loading AI tools
נווט בחיל האוויר הישראלי שנפל בשבי בלבנון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רון ארד (נולד ב-5 במאי 1958) היה נווט קרב בחיל האוויר הישראלי, שנפל בשבי ארגון "אמל" בלבנון ב-16 באוקטובר 1986 ונחשב כנעדר לאחר שאבדו עקבותיו ב-5 מאי 1988.
בשנת 2016 הגיש אמ"ן דו"ח שהעריך שארד נפטר בשנים הראשונות שלאחר היעדרותו,[1] אם כי לא כל גורמי המודיעין קיבלו את ההערכות האלו ועל פי הערכות אחרות נפטר בשלב מאוחר יותר.[2][3]
בין המסקנות האחרונות בעניין ארד, הן השערה כי במהלך מאי 1988, ארד בעצמו הצליח לברוח משוביו, אך כנראה נהרג במהלך הבריחה, ושרידיו עשויים להימצא ברדיוס של בין קילומטרים לעשרות קילומטרים מהמקום בו הוחזק בין ה-16 באוקטובר 1986, ועד כנראה במהלך הלילה בין 4 עד 5 במאי 1988 (כלומר בלבנון או בסוריה באזור הקרוב ללבנון). ההערכה האחרונה גם באה על כך שהתברר שצה"ל ערך מבצע צבאי בין 4 ל-5 במאי 1988 במרחק של קילומטרים בודדים מהמקום שבו הוחזק בשבי רון ארד, מבלי שצה"ל ידע שהוא מוחזק באזור.
רון ארד נולד לדב ארד (1930–1972) ובתיה לבית דסקל (1934–2002), ילידי רומניה. גדל במגדיאל (כיום שכונה בהוד השרון), ולמד בפנימייה הצבאית לפיקוד שליד גימנסיה הרצליה בתל אביב.[4] ארד השלים את קורס הטיס כנווט קרב בשנת 1979 (קורס מספר 87), ושירת כנווט מטוס פנטום. במהלך שירותו זכה ל"רישום לזכות" ממפקד חיל האוויר דוד עברי, לאחר שבמהלך טיסת לילה בפנטום בינואר 1980, לקח את השליטה על המטוס לאחר שהטייס לקה בוורטיגו.[5] ב-1982, בגיל 24, נשא לאישה את תמי ארד (תמר גלעד) ובשנת 1985 נולדה בתם יובל. באוקטובר 1986 היה סטודנט להנדסה כימית בטכניון שבחיפה.
במסגרת שירות בטייסת 69 ("טייסת הפטישים"), ב-16 באוקטובר 1986, טס ארד כנווט מטוס פנטום במסגרת מבצע "בית אבא 12",[6] לגיחת תקיפת מטרות מחבלים באזור צידון שבלבנון. תקלה טכנית במרעום אחת הפצצות גרמה לפיצוץ התחמושת בקרבת המטוס. שני אנשי הצוות נטשו, ביוזמת ארד. הטייס ישי אבירם חולץ על ידי מסוק קוברה,[7] והנווט ארד נפל בשבי ארגון "אמל" השיעי.[8] בעת נפילתו בשבי היה בתקופת לימודים בה שירת בטייסת כהצבת חירום (הצ"ח), בדרגת סרן.
שוביו העבירו שלושה מכתבים שכתב ארד ותמונה אחת, אך הצלב האדום הבינלאומי לא הורשה לבקרו, ומספטמבר 1987 הקשר עמו נותק. ניסיונות להגיע לעסקה לשחרורו נכשלו, ובשנת 1988 הוא ככל הנראה הועבר מידיו של בכיר אמל, מוסטפא דיראני, לאיראן או לארגון שיעי אחר. עקבותיו של ארד נעלמו לחלוטין במאי 1988.[9] עמיר רפפורט פרסם בשנת 2008 כי קיימת אפשרות סבירה שרון ארד נרצח על ידי שוביו בליל 3 במאי 1988, במהלך מבצע חוק וסדר של סיירת צנחנים נגד חזבאללה בכפר מיידון, ואולי אחד משוביו של ארד החליטו לקבור אותו בקרבת מקום בכמה שיותר אמצעי הסוואה (בקרבת אזור א-נבי שית), או שנהרג כאשר ניסה להימלט.[10]
בשנים 1986–1994 עוכב שחרורם של 21 אסירים לבנונים, וכן נחטפו דיראני ובכיר חזבאללה עבד אל-כרים עובייד,[11] במטרה שישמשו קלפי מיקוח במשא ומתן אפשרי לשחרור ארד. בית המשפט העליון פסק באפריל 2000 שיש לשחרר את רובם,[12] כאשר דיראני ועובייד נשארו בכלא הישראלי ארבע שנים נוספות, עד עסקת חילופי השבויים ב-2004. באוגוסט 1988, הודיע חזבאללה שרון ארד בידיו.[13]
בעקבות הריגתו של מנהיג חזבאללה עבאס מוסאווי בפברואר 1992, הודיע הארגון על הוצאתו להורג של ארד, אך מקורות שונים טענו כי ארד חי, ומוחזק באיראן (מידע התקבל בעקבות מבצע שנוהל על ידי ישראל פרלוב).[14][15] באותה שנה הוקמה עמותת "לחופש נולד", עמותה ציבורית שמטרתה זירוז שחרורם של ארד ונעדרים נוספים. בפברואר 1995 אמר גולה איראני, מנושר מוקבר, בריאיון לרדיו בלוס אנג'לס, שרון ארד חי וכלוא בבית סוהר של המודיעין האיראני באיספהן, ושבעקבות ניסיון בריחה נותח והוא משותק ברגליו ומרותק לכיסא גלגלים. באותו חודש התראיינו ל"פרנקפורטר אלגמיינה" הגרמני שני אזרחים גרמנים שהיו כלואים באיראן, ולדבריהם שמעו שטייס ישראלי כלוא בבידוד. באפריל 1996 הודיע ארגון בשם "המדוכאים עלי אדמות" שרון ארד בידיהם וכי הם יוציאו אותו להורג בתוך 48 שעות.
באוקטובר 1997 טענו גורמים גרמנים ורוסים שעסקו בנושא, שארד ככל הנראה אינו בחיים. ישראל דחתה את הטענות, והבהירה שהנחת העבודה שלה היא שארד חי, ומוחזק באחריות איראן.
ב-26 בדצמבר 2000 הושלמה עסקה עם חזבאללה בתיווך גרמני ובה התקבל בישראל רובה ההישרדות האישי של רון ארד בהתאם לדרישת ישראל לקבלת אות חיים ממנו. במסגרת העסקה שוחררו 40 פלסטינים ו-12 לבנונים.[16][17] ביולי 2001 אמר העיתונאי הסורי, ניזאר נאיוף, שהשתחרר במאי מהכלא הסורי, שהוא ראה את ארד באוגוסט 1993 בבית כלא סורי. "ב-7 באוגוסט 93' הוא היה חי", אמר נאיוף לשבועון הצרפתי "לה פואן". "באותו יום לקחו אותו האנשים שהחזיקו בו לחדר רחצה כדי להתרחץ. מצבו הפיזי היה טוב. אם משהו רע קרה לאחר מכן זה היה מעשה סודי שעליו החליטו הגורמים שהחזיקו בו כדי למחוק את התיק וכדי לא להסתבך".[18][19]
בשנת 2002 הוקמה ועדה מיוחדת להערכת המצב בעניינו של ארד, בראשות השופט אליהו וינוגרד. הוועדה קבעה שאין סיבה לשנות את הערכת המצב הקיימת, לפיה ארד בין החיים.
בשנת 2003 גילה ראש ממשלת ישראל אריאל שרון, כי במסגרת המאמצים להשיב את ארד נהרג סוכן מודיעין. באוקטובר 2003 טענו בכירים איראנים שערקו למערב, שארד חי ומוחזק באזור העיר טהראן. בנוסף, טענו שהוא אושפז מספר פעמים בגלל בריאותו הרופפת, וכן שניסה להימלט מכלאו. בדצמבר 2004 הכריזה עמותת "לחופש נולד" על פרס בסך 10 מיליון דולר למי שימסור מידע שיוביל למציאתו.
בשנת 2005 הגיש אמ"ן דו"ח סודי לפיו ארד נפטר, כנראה ממחלת עור קשה, בין 1995 ל־1997 בלבנון. הרב הצבאי הראשי הסכים להכיר בו כחלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע, אולם ראש הממשלה אריאל שרון התנגד לכך. באותו דו"ח צוין שארד הוחזק באיראן כנראה עד שנת 1994. לפי הדו"ח, לאחר חטיפת דיראני בידי ישראל, חששו האיראנים כי הוא ישבר בחקירה ויגלה שארד נמצא על אדמתם, ולכן הם העבירו את ארד בחשאי בחזרה ללבנון. דעת מיעוט מבין אנשי הצוות שכתבו את הדוח גרסה כי ארד מעולם לא הועבר לאיראן אלא הוחזק כל השנים בלבנון על ידי משמרות המהפכה.[20][21]
בספטמבר 2006 שידרה רשת הטלוויזיה הלבנונית LBC סרט המכונה "החטיפה" המתעד את רגעי חטיפת החיילים בהר דב, וקטעים בהם מצולם רון ארד מדבר מהשבי, כנראה משנת 1988. בסרט נצפה ארד מעשן, ועונה על שאלות קצרות של אחד משוביו. הוא ציין את שמות הוריו, ולאחר מכן הצהיר באנגלית: "אני חייל בצבא הישראלי". כמו כן, סיפר בסרט היכן למד, ומה עשה בחיל האוויר הישראלי.[22]
ב-15 באוקטובר 2007 ערכה מדינת ישראל עסקת חילופי שבויים עם חזבאללה. בעסקה הועברו לישראל גופת אזרח ישראלי שטבע ונסחפה ללבנון, וכן היומן שכתב רון ארד בשבי (כך מדווח העיתון הלבנוני אל-אח'באר) וזאת תמורת שתי גופות מחבלי חזבאללה ועציר לבנוני.[23]
במרץ 2007 העבירה ישראל שאלות לארצות הברית, בניסיון לתחקר את הגנרל עלי-רזא עסגרי, בכיר במשמרות המהפכה האיראני ונציג משמרות המהפכה בלבנון בשנות ה-80, שנמלט מאיראן. לפי הדיווח של ה-CIA עסגרי טען כי אין לו כל מושג מה קרה לרון ארד.[24]
ב-11 ביולי 2008, במסגרת עסקה לחילופי שבויים, קיבלה ישראל שתי תמונות של ארד בהן נראה פצוע,[25] יומן מהשנתיים הראשונות לשבי ודו"ח חזבאללה בן 80 דפים בערבית בו מתוארים האנשים שבאו במגע עם ארד במהלך השנתיים הראשונות לשבי, המאמצים לאתר את ארד, ומידע לפיו במהלך שהותו בכפר א-נבי שית במאי 1988 נמלט משביו, ייתכן שבסיוע של אחד משוביו, ונהרג לאחר שניסה להגיע לכוחות הביטחון הישראליים ששהו ברצועת הביטחון בדרום לבנון. בדו"ח של חזבאללה נכתב שהסיבות למותו של ארד עשויות להיות שהתמוטט, נפצע, או נפל מצוק גבוה במהלך ניסיון ההימלטות משביו ואי אפשר לאתר את גופתו, אף על פי שידוע לישראל שבשנת 2004 ניסה חזבאללה לאתר את קברו של רון ארד בכפר א-נבי שית. לפי דיווחים שהגיעו לעיתונים ערביים חזבאללה הצליח לאתר שרידי עצמות וקבר לא מזוהה. במספר מקרים הועברו לישראל דגימות עצמות לבדיקה גנטית, ונשללה השתייכותן לארד.[21] גורמי מודיעין בישראל אמרו כי הדו"ח לא חידש להם מאומה והגדירו אותו כ"קשקוש".
בשנת 2011 הוצגו היומנים, שקיבלה המשפחה בעסקת חילופי השבוים ב-2007, בתוכנית הטלוויזיה "עובדה".[26]
בפברואר 2016 פורסמה עדות חדשה מלבנון לפיה ארד נהרג עוד ב-1988, כשנתיים לאחר נפילתו בשבי.[27] כך קבע גם צוות חקירה בראשות בכיר השב"כ יצחק אילן.[28] לעומת זאת, גורמי מודיעין שהתראיינו לתוכנית זמן אמת[29][30]טענו שישנן עדויות שחי עד שנת 1997.
באוקטובר 2021 חשף ראש הממשלה נפתלי בנט שהמוסד ביצע, בחודש שקדם לחשיפה, מבצע (בשיתוף צה"ל והשב"כ) שתכליתו לשפוך אור על גורלו ומקום הימצאו של ארד.[31][32] ראש המוסד, דוד ברנע, התייחס למבצע בשיח עם אנשי הארגון וטען כי על אף שהמבצע היה "מורכב, נועז ואמיץ", הוא לא השיג את מטרתו.[33]
רון ארד, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט
עמוס הראל, 30 שנה לנפילת רון ארד: שלוש ההחמצות הגדולות, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2016 טלי בן עובדיה, רון ארד, תיק פתוח | חלק א' | חלק ב' | באתר כאן 11, 2020
רון ארד (1958-), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
