Remove ads
שייח' עבד אל-כרים עובייד (בערבית: الشيخ عبد الكريم عبيد, תעתיק מדויק: אלשיח' עבד אלכרים עביד; נולד ב-1957) היה המנהיג הדתי של העיירה השיעית ג'בשית בדרום לבנון, ואחראי על פעילות חזבאללה בדרום המדינה החל משנת 1984 עד לחטיפתו בידי ישראל בשנת 1989.
.jpg) | |
| השייח עובייד על המטוס לגרמניה לאחר שחרורו במסגרת חילופי השבויים, 2004 | |
| לידה |
1957 (בן 67 בערך) ג'בשית, לבנון |
|---|---|
| שם לידה |
عبد الكريم علي بشير عبيد  |
| מדינה |
 לבנון |
| השכלה |
האוניברסיטה הלבנונית |
| מפלגה | חזבאללה |
| השקפה דתית | אסלאם שיעי |
| מספר צאצאים |
5 |
  | |
עובייד נולד למשפחה שיעית ענייה בעיירה ג'בשית. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר, החל ללמוד הנדסת בניין במשך שלוש שנים במכון ללימודים טכניים באוניברסיטת ביירות. אחריהן פסק מלימודי ההנדסה והחל ללמוד לימודי דת. מורהו היה מוחמד חוסיין פדלאללה, שהנחיל לתלמידיו (שרבים מהם הצטרפו לחזבאללה במרוצת הזמן) תפיסה שיעית קיצונית חדשה, המדגישה את חשיבות הג'יהאד ושלטון חכמי הדת. ב-1979 לאחר המהפכה האסלאמית באיראן, נסע עובייד לאיראן, כדי להמשיך את לימודי הדת בקום, שהפכה למרכז דתי שיעי ראשון במעלה.
זמן מועט לפני הפלישה הישראלית חזר עובייד ללבנון בקיץ 1982, וחילק את זמנו בין ביירות לבין ג'בשית. עם הריגתו של שיח' ראע'ב חרב, שריכז את פעילות חזבאללה בדרום לבנון (בידי שיעים, כנראה בהוראת ישראל), הפך עובייד ליורשו. עובייד זכה לתמיכה רבה מאיראן במילוי תפקידו[1], והיה אחראי על מרבית חטיפות האזרחים הזרים בדרום החל מ-1982.
Remove ads
מערך המבצעים המיוחדים של אמ"ן, בפיקוד תא"ל יפתח רייכר-עתיר, הגה, יזם, ותכנן את "מבצע עלם חמודות", מבצע חטיפתו של עובייד, כדי שישמש כקלף מיקוח בהסכמי חילופי שבויים עתידיים ככלל, והחלפת ומידע אודות רון ארד בפרט[2]. המודיעין שנאסף אודות עובייד כלל פרטים על מבנה ביתו, זהות בני משפחתו ומראם, מנהגיו וכן כי משקלו של עובייד עצמו הוא מעל 130 ק"ג[3]. בעקבות זאת התאמנה סיירת מטכ"ל בפיקודו של רן שחור, עליה הוטל המבצע[4], בנשיאתו בשק שנתפר במיוחד כדי להתאים למשקלו של השייח'[3], אולם אבירם הלוי מכחיש טענה זו וטוען שמדובר היה באלונקה.
כוח מן הסיירת, עליו פיקד רס"ן עמוס בן אברהם, חטף את עובייד מביתו בג'בשית בשעה 02:00 ב-28 ביולי 1989. במהלך הפעולה, הרגו לוחמי הסיירת את שכנו של עובייד, כאשר קרב אל הבית. הלוחמים ועובייד הכפות פונו במסוק יסעור[5]. המסוק בו הוטס עובייד נחת בשערי מתקן 1391, בו היה עובייד כלוא במשך 13 שנה כאסיר מספר 801260[6].
בחודש יולי 1989 הודיע ארגון חזבאללה כי הוציא להורג בתלייה את ויליאם ר. היגינס בתגובה על חטיפתו של השייח' עבד אל-כרים עובייד על ידי צה"ל. הארגון צירף להודעתו סרטון וידאו בו נראתה גופתו התלויה של היגינס, אולם שירותי הביטחון הישראליים הביעו ספק לגבי נכונותו, ולהערכתם היגינס נרצח כבר בדצמבר 1988[7]. גופתו של היגינס הוחזרה לארצות הברית בדצמבר 1991.
בקיץ 2002 הועבר שייח' עובייד לכלא אשמורת, ליד כפר יונה[8]. עובייד, מוסטפא דיראני שנחטף מאוחר יותר ב-1994, ועוד 19 צעירים לבנונים שנחטפו איתם, היו אמורים לשמש כ"קלפי מיקוח" בעסקת חילופין עתידית, שצריכה הייתה להביא לשחרורו של הנווט רון ארד.
במהלך מעצרו פעלו תומכי חזבאללה ברחבי העולם לשחרורו, ומספר עתירות בסוגיית מעצרם ללא משפט של דיראני ועובייד הוגשו לבתי המשפט בישראל על ידי ארגוני זכויות אדם. באפריל 2000 החליט בג"ץ כי מעצרם המנהלי של עובייד, דיראני ו-13 לבנונים נוספים אינו חוקי, מאחר שאינם מהווים סכנה מיידית לביטחון המדינה[9]. בעקבות פסק דין זה, לאחר סחבת ארוכה ודיונים ועתירות נוספות של המדינה לבתי המשפט, העבירה הכנסת חוק ב-4 במרץ 2002 בשם "חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים", המוכר יותר כ"חוק דיראני ועובייד". החוק אפשר למדינה להמשיך ולהחזיק בשניים (ובעוד שלושה עצירים לבנונים), אך תחת הגבלות מסוימות[10].
Remove ads
ב-29 בינואר 2004 שוחררו עובייד ודיראני יחד עם עוד 400 פעילי טרור פלסטינים ו-27 פעילים זרים, מרביתם לבנונים, בתמורה לגופותיהם של שלושת החיילים שנחטפו בהר דב בשנת 2000, ואל"ם במיל' אלחנן טננבוים. בדבריו הראשונים לאחר השחרור הביע עובייד את שמחתו, והודה לחסן נסראללה ולמנהיג העליון באיראן עלי ח'אמנאי על שפעלו לשחרורו[11]. אלפי אנשים קיבלו את פניהם בבואם ללבנון[12]. בעצרת הניצחון מרובת המשתתפים לכבוד בואם שנערכה בביירות על ידי חזבאללה, התקבל עובייד במפגן אחדות מרשים על ידי מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה, אך גם על ידי הנשיא אמיל לחוד, ראש הממשלה רפיק אל-חרירי ויו"ר הפרלמנט נביה ברי[13].
בדברים לאחר שחרורו, טען כי במהלך שהותו סבל מעינויי כולאיו, כך: "העינוי היה פיזי ונפשי, נמנעה ממני שינה במשך ימים, השפילו אותי והכו אותי. הם עשו הכול כדי לגרום לי להתמוטט". הוא גם הוסיף כי "לבנון ניצחה בעסקת השבויים" וכי ההתנגדות לישראל תימשך[14].
Remove ads
משפחת עובייד היא משפחה מוסלמית סונית מעיראק. בתחילת המאה ה-20 השתקעו ענפי המשפחה בלבנון, בארץ ישראל ובמצרים. הענף הלבנוני השתקע בעיירה ג'בשית שבדרום לבנון, ואימץ את האסלאם השיעי, בעוד הענף הפלסטיני של המשפחה, שנותר סוני, התמקם בכפר (כיום עיר) טייבה, והפך לאחת החמולות הגדולות ביישוב.
בן-דודו הפלסטיני של עובייד, דיאב עובייד, התגורר בבית אביו של עובייד בלבנון בשנים 1937–1944[15]. עם שובו לישראל כיהן כחבר במועצת טייבה, ומאוחר יותר גם כחבר בכנסות החמישית, השישית והשביעית (1961–1973), מטעמה של "שיתוף ואחווה", רשימת מיעוטים שפעלה תחת חסותה של מפא"י. נכדו של דיאב עובייד, קייס עובייד, הפך לימים לבכיר בחזבאללה, ועמד מאחורי חטיפת אלחנן טננבוים – אשר עסקת החליפין להחזרתו היא שהובילה לשחרורו של עבד אל-כרים עובייד.
Remove ads
- משה זונדר, "סיירת מטכ"ל", הוצאת כתר, 2000, עמודים 254–257.
- רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל", הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009, עמודים 279–287.
- אבנר שור ואבירם הלוי, "סיירת מטכ"ל - המבצעים הגדולים של היחידה", ידיעות ספרים, 2020, עמ' 252–264.
- עמיר רפפורט, ניצן אלון: "יש הסלמה. זאת לא אינתיפאדה", באתר nrg, 29 במרץ 2013.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads