Loading AI tools
סדרה של זוחלים דיאפסידים בעלי שריון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבּים (שם מדעי: Testudines) היא סדרה הכוללת 366 מינים של זוחלים, המאופיינים בשריון גבי שהתפתח בעיקר מצעותיהם. צבים מודרניים מחולקים לשתי קבוצות עיקריות, ה-Pleurodira (צבי צוואר צד) ו-Cryptodira (צבי צוואר נסתרים), הנבדלים זה מזה באופן החבאת הראש בשריון. מיני הצבים השונים פרושים ברוב היבשות, באיים מסוימים, ובמקרה של צבי ים, בחלק גדול מהאוקיינוס. מינים רבים חיים מתחת למים או בסביבתם, אך הם אינם מטילים ביצים מתחת למים.
 צבים | |
|---|---|
צבים שונים | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| קבוצה: | זאורופסידה |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | צבים |
| שם מדעי | |
 Testudinesבטש, 1788 | |
| תחום תפוצה | |
 | |
 | |
|
עיינו גם בפורטל
פורטל זוחלים ודו-חיים הוא שער לכל ערכי הזוחלים ודו-חיים בוויקיפדיה העברית. הפורטל מציג מידע אודות סדרות הזוחלים והדו-חיים, תמונות וסרטונים, קטעי הידעת?, ערכים מומלצים ועוד. |
.jpg)
בדומה לרוב הזוחלים, הצבים הם בעלי "דם קר", כלומר טמפרטורת הגוף שלהם מושפעת ישירות מהסביבה. הם אוכלי כל, וניזונים בעיקר מצמחים בעלי חיים קטנים. צבי היבשה נודדים מרחקים קצרים לפי עונה, וצבי הים נודדים מרחקים גדולים יותר כדי להטיל ביצים על החוף.
המילה "צָב" קיימת במספר שפות שמיות אחרות, ובהן ארמית (צַבָּא) וערבית (ضَبّ, צַ'בּّ).
במקרא המילה מופיעה כמה פעמים. בפרשת נשא מופיע הביטוי "עגלות צב"[1], ובמדרש[2] ובפירוש רש"י[3] מופיע כי הכוונה היא לעגלה בעלת כיסוי המתנייד יחד איתה למקום שאליו היא נוסעת, כדוגמת הצב שביתו מתנייד איתו. מופע אחר הוא בספר ויקרא:
וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו
ייתכן כי במקור הפסוק מתייחס לחיה הדומה לחרדון ולא לחיה הנקראת בימינו "צב"[4]. לכן נעשה בעבר ניסיון לקרוא ליצור זה (המוכר בימינו כ"צב") בשם "שַׁלְחוּפָה" (מערבית: سُلَحْفَاة – סֻלַחְפַאה), אך המונח לא קנה אחיזה. המילה נותרה מילה נרדפת[5], אך מוכרת פחות. עם זאת המשורר חיים נחמן ביאליק השתמש בה בפרוזה "שלשלת הדמים":
וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לָעַקְרָב וַיִּשְׁאָלֵהוּ:
“לָמָה הִשְׁחַזְתָּ אֶת פּגְיוֹנֶךָ?”
וַיַּעַן הָעַקְרָב:
“כִּי רָאִיתִי אֶת־הַשַּׁלְחָפָה מוֹרֶקֶת שִׁרְיוֹנָהּ.”
באנגלית ובשפות הלטיניות יש מספר שמות לצבים, בהתאם לסביבת חייהם:
השתלשלות אבולוציונית: מיתרניים > בעלי גולגולת > בעלי חוליות > בעלי סנפירים בשרניים > בעלי ארבע רגליים > בעלי שפיר עוברי > זאורופסידה > דיאפסידה > צבים
לצבים שריון נוקשה וכבד על גבם וגחונם. שריון הגב ושריון הגחון מחוברים זה לזה, ומצויים בו פתחים לראש, לרגליים ולזנב. לזכר שריון תחתון שקוע פנימה וזנבו ארוך יחסית לנקבה, ולנקבה שריון תחתון שטוח וזנב קצר. ההבדל במבנה השריון התחתון מאפשר לצבים להזדווג ביציבות. בעת סכנה, חלק מהצבים מסוגלים להכניס את ראשם ורגליהם לתוך השריון כדי להתגונן.
מבחינה אנטומית, השריון של הצבים הוא התפתחות של כלוב הצלעות, ובנוסף לעצמות אלו ולחוליות עמוד השדרה הוא כולל גם לוחות עצם המכוסים במגינים קרניים. דבר זה מרמז ששריון הצבים התפתח מאיחוי של אוסטאודרמים לשלד הצירי (צלעות ועמוד השדרה). מספר המגינים וצורתם משתנה בין הסוגים והמינים. השריון גדל עם הצב במשך חייו.
לסתות הצב מכוסות בחומר קרני קשה כדוגמת מקור עוף, ללא שיניים.
מזונם של הצבים מגוון, ומיני צבים שונים ניזונים מצמחייה, מחסרי חוליות, מפגרים, וצבי מים מתוקים מסוימים אף ניזונים מטרף חי[6]. צבי ים ניזונים בעיקר מאצות אך גם ממדוזות ואפילו מדגים[7].
רביית כל מיני הצבים נעשית ביבשה. הביצים מוטלות בגומחה שהנקבה חופרת בקרקע. נקבת הצב מכסה את הביצים בחול ועוזבת אותן. לאחר מספר שבועות בוקעים אבקועי הצבים מביציהם ומרביתם לא מגיעים לבגרות.
בניגוד לאמונה העממית, לא ניתן לקבוע את גילם של הצבים בעזרת ספירת מגיני הקרן הערוכים על שריון הגב שלהם. מספר המגינים ייחודי לכל מין של צב ואינו משתנה במהלך חייו. את גילו של הצב ניתן להעריך בעזרת טבעות הגדילה שעל שריונו, שבדומה לטבעות העץ, מתווספות לו מדי שנה, אלא ששיטה זו אינה יעילה עבור פרטים בוגרים שטבעות הגדילה שלהם בדרך כלל מטושטשות.
למרות הסכנות והטורפים האורבים להם, הצבים ידועים בתוחלת חייהם הארוכה. כמה מן המינים מאריכים חיים יותר מכל החולייתנים האחרים, לעיתים אף עד מאות שנים. על פי מדור המדע של הניו יורק טיימס, במיני צבים מסוימים חלק מאיברי גופם כגון הריאות, הכבד והכליות אינם מזדקנים. ב-22 במרץ 2006 מת בגן החיות של קולקטה שבהודו, פרט מסוג צב אלדברה ענק בשם אדוויטה שגילו הוערך בכ-255 שנים, על פי בדיקת פחמן-14 שבוצעה על שריונו. על פי תוצאות הבדיקה הוערך שבקע מן הביצה בסביבות שנת 1750. מחקרים מסוימים מציעים שצבים למעשה לא מתים מזקנה, ובהיעדר מחלה או פציעה, למעשה אין מגבלה לאורך חייהם האפשרי, ותאורטית הם יכולים לחיות לעד[8].
בישראל קיימים באופן טבעי שמונה מינים מסדרה זו. כולם פרט לאחד מוגדרים כמינים בסיכון. לחופי ישראל מזדמנים ארבעה מיני צבי ים, ובשטחה מצויים שני מיני צב יבשה ושני מיני צבי מים מתוקים:
כמו כן, בישראל נמצא באופן לא טבעי צבגון אדום-האוזן הנפוץ בירקון ומגיע במעלה נחל האיילון לכל הפחות עד לוד. מוגדר בישראל כמין פולש.
..DSCF1224ВЕ.jpg)
.jpg)
_(17331973455).jpg)
גדעון לב, יש דברים שאפילו שריון הצב אינו מגן מפניהם, באתר הארץ, 3 במרץ 2021 הגרדיאן, צב ירוק שיער שנושם מאיברי המין שלו התווסף לרשימת המינים בסכנת הכחדה, באתר הארץ, 12 באפריל 2018Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
