פסולת ימית
פסולת שנוצרה בידי אדם ואשר הושלכה במתכוון או שלא במתכוון למקווי מים גדולים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסולת שנוצרה בידי אדם ואשר הושלכה במתכוון או שלא במתכוון למקווי מים גדולים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסולת ימית היא פסולת שנוצרה בידי אדם ואשר הושלכה במתכוון או שלא במתכוון למקווי מים גדולים, בדרך כלל אוקיינוס, ים או אגם[1]. פסולת ימית צפה נוטה להצטבר במרכזם של זרמי ים ועל קווי החוף, ולעיתים קרובות היא נשטפת בכוח הרוח והגלים אל החוף והופכת לפסולת חוף. לעיתים מתערבבים בפסולת הימית אף גזעים וענפי עצים שנסחפו אל הים באופן טבעי.
עם הגברת השימוש בחומרי פלסטיק, הפכה תופעת הפסולת הימית לנושא מרכזי בתחום איכות הסביבה כיוון שפלסטיק אינו חומר המתכלה באופן טבעי[2]. פסולת ימית של מוצרי פלסטיק מהווה סכנה משמעותית לאוכלוסיית בעלי החיים הימית: דגים, עופות ימיים, זוחלים ימיים ויונקים ימיים, לכלי שיט ולחופים. השלכת פסולת בים, נפילת מכולות מאוניות מכולות, פסולת הנשטפת אל מערכות ניקוז עירוניות ומהן אל הים ופסולת המתעופפת ברוח ממזבלות אל עבר הים, הם חלק מן הגורמים להצטברות פסולת ימית.
מחקרים מראים כי פסולת פלסטיק מגיעה עם זרמי הים גם לאיים לא מיושבים (כגון איי קוקוס שבאוקיינוס ההודי)[3]
חוקרים מסווגים פסולת ימית לשני סוגים עיקריים: פסולת ממקור יבשתי ופסולת מן הים. בשנת 1991 העריכה קבוצת מומחים של האומות המאוחדות על היבטים מדעיים של זיהום ימי כי עד 80% מן הפסולת היא יבשתית[1]. מגוון רחב של תוצרי אדם עלולים להפוך לפסולת ימית וניתן למוצאם בפסולת הנשטפת אל החוף: שקיות פלסטיק, בלונים, מצופים, חבלים, פסולת רפואית, בקבוקי זכוכית ופלסטיק, מציתים, פחיות שתיה, קלקר, ציוד דיג ורשתות, פסולת שנפלה מאניות נוסעים ואסדות קידוח.
שמונים אחוז מן הפסולת הימית מורכבת ממוצרי פלסטיק[4]. פסולת מוצרי פלסטיק מצטברת כיוון שאינה מתכלה בסביבה ימית באופן דומה למוצרים רבים אחרים, זאת כיוון שמים מעכבים פוטוליזה התורמת להתכלות מוצרי פלסטיק.
רשתות רפאים, שנשכחו או אבדו בים וכל עוד הן פרושות בעזרת מצופים, ממשיכות ללכוד בעלי חיים ימיים ולגרום למותם. פתיתי פלסטיק, המשמשים בתעשיית הפלסטיק ומכונים לעיתים "דמעות בתולות הים" הם חתיכות חומר פלסטי כדורי אשר קוטרם קטן בדרך כלל מחמישה מילימטר, ומהווים מרכיב מרכזי בפסולת הימית[5]. פתיתים אלה, המהווים חומר גלם בתעשיית הפלסטיק, מגיעים לסביבה הימית כתוצאה מתאונות בהן נשפך החומר לים. שקיות מפלסטיק מהוות אף הן מרכיב משמעותי בפסולת הימית, שקיות אלה עלולות לגרום לחנק או חסימת דרכי העיכול של בעלי חיים ימיים כאשר הן נבלעות[6]. במחקר[דרוש מקור] לסקירת קרקעית הים, שנערך בשנת 1994 באגן הצפון-מערבי של הים התיכון, תוך שימוש ברשתות דיג שנגררו על קרקעית הים סמוך לחופי ספרד, צרפת ואיטליה, נמצא ריכוז ממוצע של 1,935 פריטי פסולת ימית לקילומטר רבוע. פסולת מוצרי פלסטיק היוותה 77% מן הפסולת הכוללת, ו-93% מתוך מוצרי הפלסטיק היו שקיות קניות.
הרפובליקה העממית של סין אחראית לכ-30 אחוזים מכמות הפסולת הימית העולמית המוערכת בכ- 2.4 מיליון טונות בשנה; אחריה נמצאות (בסדר יורד) אינדונזיה, הפיליפינים, וייטנאם, סרי לנקה, תאילנד, מצרים, מלזיה, ניגריה ובנגלדש.[7]
90 אחוזים מהחומרים המרכיבים את שטח הפסולת של כל האוקיינוסים בעולם מגיעים מעשרה נהרות בלבד (בסדר יורד)ː[8] נהר היאנגצה בסין, נהר האינדוס בפקיסטן, הנהר הצהוב בסין, הנהר האי בסין, הנילוס באפריקה, הגנגס בהודו, נהר הפנינה בסין, נהר האמור ברוסיה, סין ומונגוליה, הניז'ר במערב אפריקה, ונהר המקונג בדרום-מזרח אסיה.[9]
כארבע חמישיות מן הפסולת הימית ממקור יבשתי מוצאת דרכה לים לאחר שהועפה, או נשטפה לשם ממזבלות ומקומות אחרים ביבשה[10]. על פי הערכות, יותר מ-10,000 מכולות אובדות בים מדי שנה[11]. מכולות אלה נופלות בדרך כלל מאוניות מכולות במהלך סערות. אחת התאונות המפורסמות של נפילת מכולות לים אירעה באוקיינוס השקט, ב-10 בינואר 1992, כאשר במהלך סערה נפלו מאוניה ששייטה בדרכה מהונג קונג לארצות הברית סמוך לקו התאריך הבינלאומי, שתים-עשרה מכולות. אחת מן המכולות, אשר הכילה צעצועי אמבטיה (ברווזי גומי וצעצועים צפים דומים), נפרצה לאחר הנפילה ו-28,800 צעצועים צפים ואטומים למים החלו משייטים עם הזרמים באוקיינוס[12]. מאז נמצאו הצעצועים בכל רחבי תבל, והובילו להבנה טובה יותר של זרמי הים. תאונות דומות אירעו עוד קודם לכן, כך נפלה לים בשנת 1990 מכולה שהכילה כ-80,000 נעלי נייקי אשר צפו והתפזרו בים[13]
ערך מורחב – שטח הפסולת של האוקיינוס השקטשטח הפסולת של האוקיינוס השקט הוא מקבץ של פסולת שנוצרה על ידי האדם ונישאת על גבי מערבולת זרמי ים (Gyre) במרכז החלק הצפוני של האוקיינוס השקט, בערך בין 135°-155° מערב, ובין 35°-42° צפון. השטח מתאפיין בריכוז גבוה של חומרים צפים, ביניהם פלסטיק, כימיקלים וחומרי פסולת אחרים, זאת לעומת אזורים אחרים באוקיינוס השקט. רוב הפסולת הצפה באזור זה מורכבת מפתיתי פלסטיק זעירים המרחפים בעומקים שונים בים. באזורים אלה ריכוזי הפלסטיק במים עולים על אלה של ריכוז הפלנקטון המצוי בים באופן טבעי. חופי איים הסמוכים לשטח הפסולת באוקיינוס השקט מוצפים בפסולת. דוגמאות בולטות הם אטול מידוויי והוואי.
ערך מורחב – שטח הפסולת של האוקיינוס ההודישטח הפסולת של האוקיינוס ההודי הוערך בשנת 2011 בכ- 2,183,480 קילומטר רבוע, משקלו כ-2,185 טון, וריכוז הפסולת בשטח הוא כ-10,000 טון לקמ"ר. מדובר בשטח הפסולת הימית השלישי בגודלו מבין חמשת שטחי הפסולת הימים בעולם (לאחר צפון האוקיינוס השקט ששטח הפסולת שבו היא 8,095,000 קמ"ר, וצפון האוקיינוס האטלנטי ששטח הפסולת שבו הוא 3,625,753 קמ"ר), אך הדליל ביותר ובעל כמות הפסולת המועטה ביותר מבין כל שטחי הפסולת באוקיינוסים.
ערך מורחב – שטח הפסולת הצפון אטלנטישטח הפסולת הצפון אטלנטי מוערך בכ-3,625,753 קילומטרים רבועים, צפיפותו היא 25,000 חלקיקים לקמ"ר ומשקלו הכולל הוא כ-9,064 טון. מרבית הפסולת מורכבת ממיקרופלסטיק וחלקיקי פלסטיק קטנים שריכוזם עומד על כ-4,000 חלקיקים לקמ"ר, אך במקומות מסוימים הריכוז מגיע עד ל-200,000 חלקיקים לקמ"ר. שטח הפסולת נמצא בין קווי הרוחב 22° צפון ל-38° צפון אך גבולותיו המזרחיים והמערביים אינם ברורים. קיימת תנודה עונתית של כ-16,00 ק"מ בכיוון צפון ודרום המושפעת גם עקב תופעת האל ניניו. הפלסטיק מתפרק לחלקים קטנים יותר ויותר כאשר החלקיקים הצפים על פני המים הם בעיקר פולימרים כגון פוליאתילן ופוליפרופילן המשמשים לייצור מוצרים ביתיים.
בעלי חיים ימיים רבים בולעים פסולת ימית בטעות כיוון שלעיתים היא דומה במראה למזונם הטבעי[14]. חתיכות פלסטיק עלולות להיתקע באופן קבוע בדרכי העיכול של חיות אלה, תוך חסימת מעבר המזון וגרימת מוות בהרעבה או זיהום[15]. פתיתי פלסטיק זעירים דומים במראם לזואופלנקטון, דבר המטעה בעלי חיים הניזונים ממזון זה וגורם לבליעת הפסולת ולהעברתה בשרשרת המזון. מחקר משנת 1999 כי בריכוזי פסולת ימית באוקיינוס השקט עולה משקל פסולת הפלסטיק למטר מעוקב מים פי שישה על משקל הפלנקטון. תוספים רעילים המשמשים בתעשיית הפלסטיק מחלחלים לסביבתם כאשר מוצרי הפלסטיק שרויים במים. חלק מחומרים אלה צפים על פני המים בסביבת פסולת פלסטיק והופכים אזורים אלה למסוכנים עוד יותר לבעלי חיים.
לא כל הפסולת הימית תוצרת אדם גורמת לנזקים סביבתיים. מוצרי ברזל ובטון גורמים בדרך כלל לנזק מזערי בלבד לסביבה כיוון שהם שוקעים לקרקעית הים ואינם נעים עוד. לעיתים חלקי מתכת ובטון עשויים אף ליצור שוניות מלאכותיות המסייעות לסביבה הימית.
דוגמה להשפעה החמורה ניתן למצוא בניתוח שנעשה ב-2019 לגופה של נקבת לווייתן שנסחפה לחוף בפיליפינים. הלווייתנית במשקל 498 ק"ג ובאורך 4.5 מטרים, נמצאה כשבקיבתה פסולת מגוונת מפלסטיק במשקל של כ-40 ק"ג, כמות שנחשבת לגדולה באופן לא רגיל אפילו ביחס לכמויות שפעילי סביבה רגילים למצוא בגופות יונקים ימיים באוקיינוסים.
בליעת חלקי פלסטיק מעניקה ללווייתנים וליונקים ימיים אחרים תחושה מוטעית של שובע מבלי לספק להם את הצרכים התזונתיים שהם צריכים. זה מוביל אותם לאיבוד משקל, חולשה וירידה במהירות השחייה שלהם מה שהופך אותם לפגיעים יותר על ידי טורפיהם. ליונקים הימיים אין שום אפשרות לעכל את הפלסטיק או להפריש אותו מגופם.[16][17]
