נחום יעקב ניר (רָפַאלְקֶס; בכתיב יידי: ראַפאַלקעס; 17 במרץ 1884 – 10 ביולי 1968) היה פוליטיקאי ישראלי, מראשי הציונות הסוציאליסטית במזרח אירופה ובארץ ישראל, חבר הכנסת, ויושב ראש הכנסת השני. מחותמי מגילת העצמאות.
 | |||||||
| לידה |
17 במרץ 1884 ב' באדר ה'תרמ"ד ורשה, האימפריה הרוסית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 ביולי 1968 (בגיל 84) י"ד בתמוז ה'תשכ"ח תל אביב-יפו, ישראל | ||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| תאריך עלייה | 1925 | ||||||
| מקום קבורה |
בית העלמין קריית שאול  | ||||||
| השכלה | אוניברסיטת ורשה | ||||||
| מפלגה |
מפ"ם (1948–1951) אחדות העבודה - פועלי ציון (1951–1965) | ||||||
| סיעה |
מפ"ם (1949–1951) אחדות העבודה - פועלי ציון (1955–1965) | ||||||
| דת | יהדות | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
קורות חיים
נולד בוורשה שבפולין (אז בתחום המושב של האימפריה הרוסית). למד מדעי הטבע באוניברסיטאות ורשה, ציריך ופטרבורג ומשפטים באוניברסיטאות פטרבורג ודורפאט. ב-1908 הוסמך כדוקטור למשפטים. בימי לימודיו בוורשה הצטרף לארגון הסטודנטים הציוני "קדימה", ולאחר מכן הצטרף לתנועת "פועלי ציון", היה ממייסדי "הברית העולמית של פועלי-ציון", שימש כציר בקונגרסים הציוניים השישי (1905) והשביעי (1907), ואף נכלא לארבעה חודשים בשל פעילותו הפוליטית.
בשנת 1920, לאחר הקמת הקומינטרן, חל פילוג במפלגת פועלי ציון העולמית, והוא היה (יחד עם יעקב זרובבל) בין ראשי הפלג השמאלי, פועלי ציון שמאל. בשנים 1920–1935 שימש כמזכיר "הברית העולמית של פועלי ציון שמאל", והשתתף במשא ומתן על הצטרפות פועלי ציון שמאל לקומינטרן. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל ועסק בעריכת דין. היה חבר ההנהגה הארצית של "פועלי ציון שמאל", חבר "הוועד הלאומי" וחבר מועצת העם. שם משפחתו העברי ניר, ששימש אותו במקור כפסבדונים, הוא ראשי התיבות של שמו – נחום יעקב רפאלקס (בדומה לשז"ר).
לאחר קום המדינה נבחר לכנסת הראשונה מטעם מפ"ם, והוסיף לכהן בכנסות השלישית, הרביעית והחמישית מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון. ניר היה זקן חברי הכנסת הרביעית והחמישית (וגם השלישית, אך נכנס לכנסת רק במהלך כהונתה ולא עם השבעתה). במשך כל שנות כהונתו בכנסת כיהן כסגן יושב ראש הכנסת ואף כיושב ראש של ועדות בכנסת. כיהן כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, ופעל לחקיקת חוקה לישראל[1]. ביולי 1956 הציג בפני הכנסת השלישית את חוק היסוד הראשון שחוקק (חוק יסוד: הכנסת). במהלך נאומו העריך ניר-רפאלקס כי קיימים סיכויים רבים לכך "שבעוד חמישים וארבע שנים בערך, תהיה לנו חוקת מדינה"[2]. הערכה זו, שהתייחסה לשנת 2010 (שהייתה, ועברה, וחוקה אין לישראל), התגלתה עם השנים כאופטימית מדי, וח"כ חנן רובין ממפ"ם הסב את תשומת לבו של ניר-רפאלקס לכך עוד במהלך נאומו.
לאחר פטירתו של יוסף שפרינצק בראשית 1959 נבחר ליושב ראש הכנסת[3], וכיהן בתפקיד פחות משנה, עד הבחירות לכנסת הרביעית. ניר היה ליושב ראש הכנסת הראשון שלא נמנה עם מפלגת השלטון. לאחר פטירתו של יוסף שפרינצק ב-1959 הוקמה ביוזמתם של מנחם בגין ויוחנן בדר קואליציה אד הוק, שהורכבה ממפלגות הקואליציה (אחדות העבודה - פועלי ציון, מפ"ם והמפד"ל) והאופוזיציה (חרות, הציונים הכלליים ומק"י). קואליציה זו, שכונתה "קואליציית ניר", הוקמה אך ורק לצורך בחירתו של נחום ניר ליושב ראש הכנסת, בניגוד לעמדתה של מפא"י, שהייתה אז מפלגת השלטון, ומועמדה לתפקיד יושב ראש הכנסת היה חבר הכנסת ברל לוקר. בניר תמכו 52 מחברי הכנסת, בעוד 41 תמכו בלוקר. 7 מחברי הכנסת נמנעו, בהם חברי המפלגה הפרוגרסיבית, שהביעו בכך את מחאתם על הקרב הפוליטי שליווה את הליך הבחירה.
במהלך כהונתו הקצרה כיושב ראש הכנסת כיהן כממלא מקום נשיא המדינה בעת ביקורו הממלכתי של הנשיא בן צבי בבורמה באוקטובר 1959.
ניר-רפאלקס דגל בהשקפה כי ישראל צריכה להפוך למדינה יהודית-סוציאליסטית נטולת קניין פרטי. בנאום שנשא בכנסת בשנת 1960 פרש את משנתו הסוציאליסטית:
אומרים שאדם לא הגון הוא מי שבילדותו לא היה סוציאליסט, וכי טיפש הוא מי שבזקנתו נשאר סוציאליסט[4]. אינני מקבל זאת; אתם יודעים שאינני צעיר כל כך ונשארתי סוציאליסט. הסוציאליזם שלי מתבטא בדבר אחד: הייתי רוצה שיוגשם מה שחלמתי לפני חמישים שנה – שתהיה מדינה יהודית סוציאליסטית, מדינה שלא יהיה בה ניצול של איש אחד על ידי זולתו, שלא יהיה בה קנין פרטי [...].
נפטר ב-10 ביולי 1968, ונקבר בבית העלמין קריית שאול. היה נשוי לסבינה ולהם נולדו 2 בנות, עתליה וחנה. בתו, חנה אבנור, כיהנה כנשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב והייתה עד פטירתה אם בית הדין של מפלגת הליכוד. אחותו, מרים ניר-רפאלקס, הייתה אשתו של פנחס כהן ואמה של ירדנה כהן.
הנצחה
ב-14 ביולי 2015 נקרא על שמו יציע הציבור בכנסת[5].
ב-6 בינואר 2016 אישרה מועצת עיריית נתניה קריאת שם רחוב על שמו בשכונת "כוכב-הים", וזאת בנוסף לרחובות הקיימים בערים בת-ים ופתח-תקווה.
כתביו
- רוסלאנד אונטער דער ראטען-רעגירונג (אקטאבער 1917 – דעצעמבער 1918), ורשה: וואגמייסטער, 1919. (ביידיש)
- די לאנדווירטשאפטליכע קבוצות אין ארץ ישראל: אין יאר 1920, וינה: דפוס האלפערן און קאמפ., 1921. (ביידיש)
- דער פועלי ציוניזם (א פאפולערע באלויכטונג), וינה: דפוס האלפערן & קאמפ., 1922. (ביידיש)
- פאלעסטינא אין ציפערן: די ווירטשאפטלעכע אנטוויקלונג פאר די לעצטע יארן, 51 טאבעלן, ורשה: נייע קולטור, 1927. (ביידיש)
- ווירטשאפט און פאליטיק אין ארץ-ישראל: מיט 20 טאבעלן, ורשה: נייע קולטור, 1930. (ביידיש)
- מהגנה להתקפה (דברי הסניגוריה במשפט נס ציונה) / י’ יצחקי [=יצחק לישבסקי], נ’ ניר [=נחום יעקב רפאלקס], ירושלים: הוצאת הוועד המרכזי, 1932.
- לענינגראד, תל אביב: ניע קולטור, 1942. (ביידיש)
- פרקי חיים: במעגל הדור והתנועה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"ח-. (תורגם ליידיש וראה אור בשנת 1960 בהוצאת י"ל פרץ.)
- וואנדערונגען, תל אביב: י"ל פרץ, 1966. (ביידיש)
קישורים חיצוניים
- נחום ניר-רפאלקס באתר תנועת העבודה הישראלית
נחום ניר-רפאלקס, באתר הכנסת- נחום ניר-רפאלקס, באתר כנסת פתוחה
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר נחום יעקב ניר-רפאלקס", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1605
נחום יעקב ניר-רפאלקס (1884-1968), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
