Loading AI tools
מלחין ופזמונאי ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי זעירא (גְרֶבֶּן) (6 ביולי 1905 – 1 באוגוסט 1968) היה מחשובי המלחינים והפזמונאים הישראליים. כתב מנגינות לטובי המשוררים והפזמונאים, בהם יעקב אורלנד, נתן אלתרמן, אהרן אשמן ואלכסנדר פן. יצירותיו מושמעות גם כיום, חלקן בלבוש מודרני על ידי אמנים צעירים. בזמנו כונה "הטרובדור של הזמר העברי".[1]
מרדכי זעירא נולד כדמיטרי מארק (מיטְיָה) גְרֶבֶּן בעיר קייב שבאימפריה הרוסית (כיום בירת אוקראינה). למד במגמת מכונאות בפוליטכניקום של קייב, אך עקב קשיי הפרנסה הפסיק לימודיו לאחר שני סמסטרים ועבר לעסוק בתפירת נעליים. בשנת 1924 נעצר עקב השתייכותו לתנועת הנוער הציונית "השומר הצעיר", אך קיבל היתר לעזוב את ברית המועצות ועלה לארץ ישראל בגיל 19.[2] בארץ הצטרף לקיבוץ אפיקים (שאז נקרא "קיבוץ השומר הצעיר ס.ס.ס.ר."), ששכן אז ליד יבנאל. חברי הקיבוץ העלו הצגת אופרה עברית בשם "כרמלה". על התזמורת, שכללה קונצרטינה ונגני מסרק, ניצח זעירא, שהיה מוכשר בנגינה על מסרקים.[3] בפי חבריו נקרא אז בשם "מסרקי".[4]
לאחר חודשים אחדים עברה הקבוצה לעפולה והעלתה הצגה חדשה, "חולצה כחולה", ובה שירו הראשון של זעירא (מילים ולחן) הקרוי אף הוא "חולצה כחולה", שזכה לפופולריות רבה בקרב תנועות הנוער הסוציאליסטיות בארץ ישראל. משה הלוי, מייסד "האהל", שכנע את זעירא לעבור לתל אביב וללמוד משחק. בשנת 1927 החליט זעירא להפסיק את לימודי המשחק וללמוד הלחנה, בעיקר עם המוסיקולוגים שלמה רוזובסקי ודוד שור. החלטתו לעבור מלימודי משחק ללימודי מוסיקה נעשתה בעקבות מפגשו עם המלחין יואל אנגל בתיאטרון ה'אהל'. לאחר פטירתו של אנגל ב-1927 המשיך זעירא את קשריו עם המלחין שלמה רוזובסקי, שכתב גם הוא מוסיקה עבור אותו תיאטרון (ל'יעקב ורחל'). זעירא עבד אז במפעלי ים המלח ובמשך כשנה עלה בסופי שבוע לירושלים אל ביתו של רוזובסקי, כדי ללמוד אצלו. בתמורה העתיק עבורו זעירא תווים, לצורך מחקר אודות טעמי המקרא שכתב אז המלחין. בעידודו של רוזובסקי התוודע זעירא למוסיקה של מגוון העדות היהודיות בירושלים, כדי להכיר את "מקורות" המוסיקה היהודית מהם ישאב בעתיד. כמו כן, הוא למד גם אצל הפרופ' דוד שור - בהרצאות פומביות ובשיעורים פרטיים, שהפרופסור, שהבחין בכשרונותיו, והיה ער למצבו הכלכלי, לימד אותו בחינם, בביתו.[5]
ב-1927 הכיר את שרה גוטמן, תלמידת סמינר לוינסקי לגננות, כששרו שניהם במקהלת "בית הלויים" של מנשה רבינא בתל אביב. השניים היו לבני-זוג, כעבור כמה שנים, בינואר 1933, נישאו בכפר ויתקין, וב-1935 נולד בנם היחיד, יובל.[6]
בשנת 1928 פרסם עם יצחק שנהר אוסף שירי עלייה לירושלים, שבו כתב שנהר את המילים וזעירא את הלחנים. זעירא ראה בכך את ראשית יצירתו כמלחין. בשנה זו שינה את שם משפחתו ל"זעירא", בשל קומתו הנמוכה, בעצתו של הסופר אהרן אשמן.
מסוף שנת 1933 התפרנס למחייתו מעבודה בחברת החשמל, בתחילה כקורא מונים ואחר כך, בעקבות התקף לב, עבר לעסוק בהנהלת חשבונות. בהקשר זה כתב והלחין את השיר "שיר הרשת" ("הזקן מנהריים") על אודות פנחס רוטנברג. בשנת 1966 פרש לגמלאות.
במלחמת העולם השנייה התגייס זעירא לצבא הבריטי, נמנה עם מקימי להקת "מעין זה" של הבריגדה היהודית והלחין חלק משיריה, בהם "שלכת" ("עמוק העצב בעיניים"). כמו כן כתב אז בדרכו ברכבת למצרים את המילים של "שיר ההודיה" ולאחר מכן גם את הלחן.[7]
זמן קצר אחר סיום מלחמת העצמאות בא אל ביתם של מרדכי ושרה זעירא בתל אביב חיים הלפרין, פרופסור לחקלאות שכתב גם שירים וביקש מזעירא להלחינם. הלפרין גילה שבדירתו של זעירא אין פסנתר.לשאלתו כיצד הוא מלחין ענה זעירא שלפעמים הוא שורק, ולפעמים דופק על השולחן, וכשאין ברירה והוא חייב להיעזר בפסנתר הוא הולך בלילות לגן הילדים של שרה אשתו ועובד על הפסנתר שנמצא שם. זעירא קנה פסנתר בתשלומים, אבל לא הצליח לעמוד בהם והפסנתר נלקח ממנו. פרופ' הלפרין פנה לרשויות ודרש שיימצא הסדר שיאפשר לזעירא לקבל פסנתר, וכך היה. הפעם זעירא לא נדרש לשלם במזומן, אלא החזיר את הכסף בנגינה. הוא היה נוסע בסופי שבוע לקיבוצים ומושבים ועורך בהם ערבי שירה בציבור.[8]
זעירא היה קשוב למתרחש בארץ, וכמה משיריו הם תגובות בזמן אמת למאורעות שאירעו. כך לדוגמה, שירו "חמישה יצאו מולדת לבנות" הוא תגובה על רצח חמשת היהודים על ידי פורעים ערבים שעל שמם קרוי קיבוץ מעלה החמישה. שירו הנודע "לילה לילה" הולחן באחד מימי העוצר של השלטון הבריטי זעירא הלחין שניים משיריו של אלכסנדר פן לזכרו של אלכסנדר זייד. ביום השנה הראשון הלחין את השיר "שיר של זייד" ("פעם ועוד")[9] (זייד נרצח שנה קודם), ושנתיים אחר כך הלחין את "אדמה אדמתי" (בטעות סוברים כי שיר זה הולחן ליום השנה הראשון.) שיר מפורסם נוסף שנכתב על ידו וע"י חברו אורלנד היה "שיר שמח" שנכתב לאחר רצח נוסעי אוטובוס במעלה העקרבים בשנת 1954 על ידי מסתננים מירדן. השניים נפגשו במועדון בתל אביב עם ראש הממשלה משה שרת, שהפציר בהם לכתוב שיר שיפיג את אווירת הנכאים ששררה בארץ בעקבות הרצח. השיר נכתב מיד והפך ללהיט גדול באותן שנים.[10]
בשיריו של זעירא קיים מיזוג של מזרח ומערב, אך בולטת בשיריו נימת הזמר החסידי שקלט עוד כילד מהבית וכן השפעת הלחן הרוסי. הצלחת שיריו מוסברת בהיותם קליטים אך בו בזמן יש בהם התפתחות פיוטית מעניינת ובעלת חן מלודי. יצירתו זכתה להערכה רבה והקנתה לו את התואר "הטרובדור של הזמר העברי".
כשנשאל לימים כיצד הוא מחבר את שיריו, השיב: "אני אוהב שירה וקורא הרבה שירים וחוזר וקורא. והנה יש אשר עם קריאה בשיר מסוים נרטט משהו בקרבי לפתע. אז כאילו נזרע הניגון ומתחילה 'נביטתו', אשר יש ותארך שעות, ימים, חודשים ואפילו שנים – עד שהלחן מופיע ויוצא לאור העולם".[11]
זעירא נפטר מהתקף לב ב-1968 ונטמן בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. הותיר אחריו את רעייתו, שרה ובנם היחיד, יובל. שרה עסקה בהפצת שיריו לאחר פטירתו. היא יזמה את הוצאתם לאור של שני ספרים של שיריו - "עוד שיר אחד" ו"לילה לילה". כמו כן, הופק גם אלבום השירים "לילה לילה" שכולל 43 שירים ב-2 תקליטורים.
ארכיונו מופקד במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית בירושלים.[12]
לחן:
מילים ולחן:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.