מצוקה נפשית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מצוקה נפשית כוללת את הסימפטומים והחוויות של חייו הפנימיים של אדם, שלרוב נחשבים כמטרידים, מבלבלים או יוצאי דופן. מצוקה נפשית עלולה להוביל לשינוי התנהגותי, להשפיע על רגשותיו של אדם בצורה שלילית, ולהשפיע על מערכות היחסים שלו עם האנשים הסובבים אותו.
חוויות חיים טראומטיות מסוימות (כגון שכול, מתח, מחסור בשינה, שימוש בסמים, תקיפה, התעללות או תאונות) עלולות לגרום למצוקה נפשית. אנשים מאוכלוסיות פגיעות עלולים לחוות אפליה המציבה אותם בסיכון מוגבר לחוות גם מצוקה נפשית. לעיתים ניתן לצאת מתקופה של מצוקה נפשית ללא התערבות רפואית כולשהי, אם כי אנשים הסובלים מהתסמינים הללו לטווח ארוך נוטים לעיתים רבות יותר להיות מאובחנים כחולים במחלת נפש.
מצוקה נפשית יכולה להיגרם ממגוון גורמים, כולל אירועים טראומטיים, שינויים חברתיים וכלכליים, ומחלות פיזיות. אסונות טבע כמו רעידות אדמה, צונאמי ושיטפונות מעלים משמעותית את רמות המצוקה הנפשית וההפרעות הפסיכיאטריות כמו PTSD ודיכאון.[1] מגפת הקורונה והסגרים שנלוו לה גרמו לעלייה במצוקה רגשית עקב חששות בריאותיים, שיבושים כלכליים ובידוד חברתי. מחקרים מצאו כי המצוקה הרגשית שהייתה קיימת לפני המגפה היא המנבא החזק ביותר למצוקה במהלך המגפה.[2] מחקרים מתמשכים מצביעים על קשר בין מצוקה נפשית ותמותה מסרטן, בעיקר בסרטן המעי הגס, הערמונית, הלבלב והוושט. בנוסף, מצוקה נפשית עשויה להשפיע על מערכת החיסון ולהגביר את הסיכון להתפתחות מחלות כרוניות.[3]