הפרעת חרדה
הפרעה נפשית הגורמת לחרדה עזה בעיתוי בלתי הולם, הפוגעת בתפקוד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפרעות חרדה או הפרעות חרדה ופחד הן קבוצה של הפרעות נפשיות המאופיינות בעודף פחד וחרדה, לצד הפרעות התנהגותיות נלוות. תסמינים אלו מגיעים לעוצמה הגורמת למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי, הלימודי, התעסוקתי או לפגיעה בתחומי חיים משמעותיים אחרים.[2] פחד וחרדה הם תופעות קרובות; פחד מייצג תגובה לאיום נתפס ומיידי בהווה, בעוד שחרדה מכוונת יותר לעתיד, ומתייחסת לאיום צפוי ונתפס.[2] מאפיין מבחין מרכזי בין הפרעות חרדה ופחד הוא מוקדי הדאגה הספציפיים להפרעה, כלומר, הגירוי או המצב המעורר את הפחד או החרדה.[2]
| ערך ללא מקורות | |
| הערך נמצא בשלבי עבודה, החל מ־8 במרץ 2025: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| ציור הצעקה של אדוארד מונק | |
| תחום | פסיכיאטריה, פסיכולוגיה קלינית |
|---|---|
| שכיחות | 12% בשנה[1] |
| טיפול | שינויים באורח החיים, פסיכותרפיה, טיפול תרופתי |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | 286227 |
| MeSH | D001008 |
אנשים הסובלים מהפרעות חרדה חווים תחושות עזות של חרדה המופיעות בעיתוי בלתי הולם, לא חולפות תוך זמן קצר ומפריעות לניהול חיים תקינים. ניתן לסווג הפרעות חרדה לחרדות כלליות, שאינן תלויות בגירוי ספציפי, ולחרדות מצביות הנובעות ממצב שנראה לרוב בני האדם מאיים, אם כי לא כולם חשים חרדה כתוצאה ממצבים אלו. דוגמה לחרדה מצבית היא "חרדת בחינות" המופיעה בעוצמות שונות אצל אנשים שונים.[דרוש מקור]
לאנשים הסובלים מהפרעות חרדה יש סיכון מוגבר לסבול גם מדיכאון.[3]
מושגים יסודיים
הפרעות חרדה מורכבות מחרדה קבועה ומהתקף חרדה. החרדה הקבועה נמצאת כל הזמן ברקע, ולרוב גורמת לסובלים מחרדות מצביות להימנע מן הגירוי הגורם להתקף, לדוגמה אדם הסובל מבעת-סגור (קלאוסטרופוביה) יימנע מלהשתמש במעליות. התקפי חרדה – מכונים גם התקפי בהלה, מאופיינים בהופעה פתאומית ועוצמתית של פחד או אימה, לרוב כתוצאה מחשיפה לגורם הגירוי. החשיפה יכולה להיות ישירה או עקיפה, לדוגמה אדם הסובל מחרדה מחרקים עלול לחוות התקף גם מצפייה בחרק בטלוויזיה. להתקף חרדה ישנם מרכיבים רגשיים (תחושת אימה, בהלה, חשש), קוגניטיביים (חשש מפני סכנה מאיימת, חיצונית או פנימית), פיזיולוגיים (בין השאר – עליה בקצב פעימות הלב, רעד בגוף) והתנהגותיים (תגובת הילחם או ברח). ההתקף עלול להיחוות באופן טראומטי, אלו שחוו אותו סבורים לעיתים קרובות שהוא נגרם בעטיה של מחלה פיזית קשה, לרוב חשש מהתקף לב. פעמים רבות המצוקה הנפשית מהתקפי חרדה נובעת מהחשש מההתקף הצפוי הבא, ולא רק מההתקפים עצמם. לפיכך חלק משמעותי בטיפול בהתקפי חרדה היא קבלה עצמית והבנה שהתקף החרדה אינו מנבא סכנה אמיתית. כאשר החשש מפני התקפי חרדה פוחת, פוחתת באופן משמעותי המצוקה ובסופו של דבר גם תדירות ההתקפים.
סוגים של הפרעות חרדה
סכם
פרספקטיבה
הפרעת חרדה מוכללת
ערך מורחב – הפרעת חרדה מוכללת
הפרעת חרדה מוכללת מאופיינת בתסמינים בולטים של חרדה, הנמשכים לפחות מספר חודשים, ברוב ימי השבוע. אלו באים לידי ביטוי בדאגה כללית ("חרדה צפה") או בדאגה מוגזמת המתמקדת באירועי יום-יום רבים, לרוב בנוגע למשפחה, בריאות, כספים, לימודים או עבודה. תסמינים נוספים כוללים מתח שרירים או אי-שקט מוטורי, פעילות יתר אוטונומית סימפתטית, עצבנות, קושי בריכוז או הפרעות שינה. התסמינים גורמים למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי, הלימודי, התעסוקתי או בתחומי חיים משמעותיים אחרים.[4] הסיכון לחלות בהפרעה במהלך החיים הוא 6.2%.[5]
הפרעת פאניקה
- ערך מורחב – הפרעת פאניקה
הפרעת פאניקה מאופיינת בהתקפי חרדה חוזרים ובלתי צפויים, שאינם מוגבלים לגירויים או מצבים מסוימים. התקפי פאניקה הם אפיזודות נפרדות של פחד עז או חרדה, המלווים בהופעה מהירה ובו-זמנית של מספר תסמינים אופייניים (למשל, דפיקות לב או דופק מוגבר, הזעה, רעד, קוצר נשימה, כאבים בחזה, סחרחורת או סחרחורת, צמרמורות, גלי חום, פחד ממוות קרוב).[6] הסיכון לחלות במחלה במהלך החיים הוא 5.2%.[5]
הפרעת פאניקה מתפתחת אצל חלק מהאנשים שעברו התקף חרדה. ההפרעה מאופיינת גם בפחד מתמשך מהתקף חרדה נוסף או השלכותיו. כתוצאה מפחד זה האדם מאמץ התנהגויות והימנעויות שלדעתו מגינות עליו מפני התקף נוסף או מונעות השלכות שהוא חושש מהן בזמן התקף. בפועל התנהגויות אלו מחזקות את ההפרעה וגורמות להגבלה הולכת וגוברת בחיי האדם, ולפגיעה משמעותית בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי, הלימודי, התעסוקתי או בתחומי חיים חשובים אחרים.[6] במקרים קיצוניים, עלולה להתפתח בשל כך אגורפוביה המונעת מהאדם לתפקד מחוץ לביתו. [דרוש מקור]
אגורפוביה
- ערך מורחב – אגורפוביה
אגורפוביה מאופיינת בפחד או חרדה מוגזמים בתגובה למצבים מרובים שבהם יש חשש שהאדם לא יוכל לברוח או לקבל עזרה. אלה כוללים מצבים כמו שימוש בתחבורה ציבורית, שהייה בקהל ושהייה לבד מחוץ לבית. האדם חרד באופן עקבי לגבי מצבים אלה, בשל פחד מתוצאות שליליות ספציפיות (למשל, התקפי פאניקה, תסמינים פיזיים משתקים או מביכים אחרים).[7] אנשים עם הפרעה זו נמנעים באופן פעיל ממצבים כאלה ונכנסים אליהם רק בנסיבות ספציפיות, למשל בליווי אדם עליו הם סומכים. בנסיבות אחרות, הכניסה למצבים הללו גורמת לפחד או חרדה עזים.[7] התסמינים נמשכים לפחות מספר חודשים, והם חמורים דיים כדי לגרום למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי, הלימודי, התעסוקתי או בתחומי חיים חשובים אחרים.[7]
אגורפוביה עלולה להתפתח כתוצאה משורה של התקפי חרדה, ומהחשש שהם יפקדו את האדם כשהוא מצוי בציבור.[דרוש מקור] האגורפוביה יכולה לשבש כליל חיים תקינים, שכן האנשים שחווים אותה נמנעים כמה שיותר לצאת מהבית על מנת לא לגרום להחרפת החרדה.
פוביה ספציפית
- ערך מורחב – פוביה ספציפית
פוביה ספציפית מאופיינת בפחד או חרדה מוגזמים, המופיעים באופן עקבי בעת חשיפה או ציפייה לחשיפה לאובייקט או מצב ספציפי. למשל, בעלי חיים מסוימים, טיסה, גבהים, חללים סגורים, מראה דם או פציעה. פחד וחרדה אלה לא תואמים את מידת הסכנה האמיתית של המצבים הללו.[8] אנשים הסובלים מפוביה נמנעים מהמצבים המפחידים אותם, או שחווים אותם בליווי פחד או חרדה עזים. התסמינים נמשכים לפחות מספר חודשים, והם חמורים דיים כדי לגרום למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי, הלימודי, התעסוקתי או בתחומי חיים חשובים אחרים.[8]
קיימות למעלה מ-250 פוביות.[דרוש מקור] ידוע על לוקים בפחד מזריקות שנמנעים כליל מטיפול רפואי, ועל כאלו שמפחדים מרופאי שיניים.
הפרעת חרדה חברתית
- ערך מורחב – חרדה חברתית
הפרעת חרדה חברתית מאופיינת בפחד או חרדה מוגזמים במצבים חברתיים. לדוגמה, ניהול שיחה, אכילה בנוכחות אחרים, או עמידה מול קהל. האדם החרד חושש שיעריכו אותו באופן שלילי בגלל התנהגותו או בגלל חרדה שהוא יבטא. ההפרעה גורמת לכך שהאדם נמנע מסיטואציות חברתיות, או נמצא בהם אך סובל מחרדה גבוהה. התסמינים נמשכים לפחות מספר חודשים, והם חמורים דיים כדי לגרום למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד.[9]
הסיכון לחלות במחלה במהלך החיים עומד על 13%.[5]
הפרעת חרדה מפרידה
- ערך מורחב – חרדת פרידה
הפרעת חרדה מפרידה מאופיינת בפחד או חרדה מוגזמים מפני פרידה מדמויות התקשרות ספציפיות.[10] בקרב ילדים ומתבגרים, חרדת הפרידה מתמקדת בדרך כלל במטפלים, הורים או בני משפחה אחרים, והפחד או החרדה חורגים ממה שנחשב לנורמטיבי מבחינה התפתחותית. בקרב מבוגרים, המוקד הוא בדרך כלל בן זוג רומנטי או ילדים. חרדה מפרידה יכולה להתבטא במחשבות על נזק או אירועים מצערים הפוקדים את דמות ההתקשרות, סירוב ללכת לבית הספר או לעבודה, מצוקה קיצונית בעת פרידה, סירוב לישון הרחק מדמות ההתקשרות, וסיוטים חוזרים ונשנים על פרידה. התסמינים נמשכים לפחות מספר חודשים, והם חמורים דיים כדי לגרום למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד.[10]
אילמות סלקטיבית
- ערך מורחב – אילמות סלקטיבית
אילמות סלקטיבית מאופיינת בבררנות בדיבור, כך שילד מפגין יכולת שפה נאותה במצבים חברתיים ספציפיים, בדרך כלל בבית, אך נכשל באופן עקבי לדבר באחרים, בדרך כלל בבית הספר. ההפרעה נמשכת לפחות חודש אחד, והיא חמורה דיה כדי להפריע להישגים לימודיים או לתקשורת חברתית.[11]
היפוכונדריה
- ערך מורחב – היפוכונדריה
היפוכונדריה מאופיינת בעיסוק מתמיד או בפחד מפני האפשרות לחלות במחלה חמורה, מתקדמת או מסכנת חיים.[12] העיסוק מלווה באחד משני המאפיינים הבאים: 1) התנהגויות חוזרות ומוגזמות הקשורות לבריאות, כגון בדיקה חוזרת ונשנית של הגוף לאיתור סימני מחלה, השקעת זמן רב בחיפוש מידע על המחלה ממנה חוששים, חיפוש חוזר ונשנה אחר הרגעה (למשל, קביעת מספר רב של התייעצויות רפואיות); או 2) התנהגות הימנעות לא מסתגלת הקשורה לבריאות (למשל, הימנעות מתורים רפואיים). התסמינים גורמים למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד.[12]
גורמים
סכם
פרספקטיבה
מחקרים הראו כי הפרעות חרדה הן בחלקן נלמדות ובחלקן מולדות. לדוגמה, כאשר חשפו גורי קופים לצילום וידאו של נחשים לראשונה הם לא פחדו מהם, אולם בעזרת יצירת התניה שלילית הצליחו ליצור באותם קופים תגובת פוביה מנחשים. מחקרי תאומים ותורשה מראים שיש מרכיבים גנטיים לנטייה להפרעות חרדה. מניחים שכמו בליקויי נפש אחרים גם כאן מחסור במוליך העצבי סרוטונין מהווה גורם. גם לפוביות תורמת הגנטיקה, אך נראה שיש בהן בנוסף מרכיב התנהגותי חזק. זאת אומרת שניתן להתנות חרדות. לגבי חרדה חברתית, התברר שאפשר לאבחן אותה כבר מגיל מאוד צעיר, והחרדים חברתית מאופיינים כבר מינקות בקצב פעימות לב גבוה יותר.
גורמים פיזיולוגיים
חרדה היא תגובה הגנתית ופיזיולוגיות לאיומים הקיימת במינים רבים של בעלי חיים. למרות שיש לה מטרה הסתגלותית ואבולוציונית בהגנה על הפרט, כשהחרדה מוגזמת היא עלול להוביל למצוקה ולהימנעות ממצבי חיים. בקרב פרימטים, קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC), שהתרחבה במהלך האבולוציה, יכולה לווסת את החרדה. פגיעה ומסלול עצביים הקשורים לקליפת המוח הקדם-מצחית עלולה לפגוע ביכולת לעכב את החרדה ולהוביל להפרעות חרדה.[13]
למערכת הגופנית מפיקת החרדה יש ערך אבולוציוני ברור. סיכוייו של אורגניזם להותיר ולדות גדל, אם קיים בו מנגנון הגורם לו להימנע מגירויים אשר מסכנים את בריאותו או חייו.
ארועי חיים
על פי הגישה הביהביוריסטית הפרעת חרדה היא סוג של התנהגות עם רגשות שליליים נלווים שסיבותיה בעברו של הפרט. האדם נולד לעולם עם מתגונני הגנה רפלקסיביים נגד גירויים כגון כאב, חום קיצוני, מכות חשמל, רעש חזק, וכן הלאה.[14] גירויים אלה נחשבים לאבריסיביים (מעוררי דחייה) מכיוון שמעוררים באדם התנהגות של בריחה או הימנעות. באמצעות תהליך ההתניה הקלאסית הסביבה יכולה ליצור באדם תגובת פחד לגירוי נייטרלי. למשל ילד שנמצא בחדר חשוך (גירוי נייטרלי) שומע לפתע קול חזק של רעם (גירוי אברסיבי מולד). בין הגירויים יכול להיווצר קשר מותנה והילד יפחד להישאר לבד בחושך.
אם ילד נמצא בסביבת בית ספר, אשר בה ילדים שצוחקים עליהם ומתייחסים אליהם בחוסר כבוד, גם מתעללים בהם פיזית, אצל הילד נוצר קשר בין הגירוי חברתי שצוחקים על מישהו לבין האלימות והבריונות שבאים בהמשך. במצב כזה, אם הילד יאמר משהו שבעקבותיו יצחקו עליו, הצחוק של התלמידים יהווה השפעה של גירוי מעניש, וההתנהגות של הילד תוענש (תרד בתדירותה), בנוסף יתלוו הרגשות שליליות של פחד. תהליך זה מתאר היווצרות של חרדה דרך ההתניה האופרנטית בסביבות חברתיות. תלויות עונשיות מובילות להפרעת חרדה חברתית.[15]
התאוריה הפרוידיאנית מתארת פוביות וחרדות כאילו הן נובעות מהשלכות של תסביכים וקונפליקטים בלתי פתורים. במקרה הידוע של האנס בן ה-5 סבר פרויד שחרדתו של הילד מפני סוסים מבטאת את קנאתו האדיפלית באביו, ואת חששו שהאבא יסרס אותו בעטיה. הסברים כאלו אינם מקובלים כיום.
טיפול
סכם
פרספקטיבה
הטיפולים המועדפים להפרעות חרדה כוללים טיפול תרופתי ופסיכותרפיה.[5]
תרופות
התרופות המועדפות להפרעות חרדה כמו הפרעת חרדה מוכללת, הפרעת חרדה חברתית והפרעת פאניקה הן תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה-SSRI וה־SNRI.[5] מטה-אנליזות מצביעות על כך שתרופות אלה עדיפות על פני פלצבו עם גודל אפקט קטן עד בינוני. לדוגמה, הבדל הממוצע הסטנדרטי (SMD) הוא 0.55 בהפרעת חרדה מוכללת, 0.67 בהפרעת חרדה חברתית ו־0.30 בהפרעת פאניקה.[5]
בנזודיאזפינים נלקחים גם הם לטיפול בחרדה. בטווח הקצר הם נחשבים ליעילים, אך בשימוש ממושך ורציף השפעתם נחלשת והם עלולים לגרום להתמכרות.[דרוש מקור] תרופות מסוג חוסמי בטא, מקלות על ביטויים פיזיים של הפרעת חרדה בשל תכונתן להפחית את לחץ הדם ואת קצב הלב.[דרוש מקור] עם זאת, הן אינן נהוגות כקו טיפולי מרכזי בהפרעת חרדה, עקב מקרים של ברדיקרדיה, עד כדי דום לב במטופלים מסוימים.
פסיכותרפיה
הטיפול הנפשי בעל העדויות החזקות ביותר לטיפול בהפרעות חרדה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי.[5] בהשוואה לפלצבו יש לו אפקט טיפולי גדול בהפרעת חרדה מוכללת (Hedges g = 1.01) וקטן עד בינוני בהפרעת חרדה חברתית (Hedges g = 0.41) ובהפרעת פאניקה (Hedges g = 0.39).[5] טיפול קוגניטיבי התנהגותי משפר גם את איכות החיים של אנשים הסובלים מהפרעות חרדה.[16]
בטיפול התנהגותי מוכנס המטופל בהדרגה לסיטואציות מאיימות מבחינתו (שיטת טיפול זו נקראת הקהיה שיטתית), ומלמדים אותו דרכי חשיבה שאמורות לעזור לו להתמודד עם הפחד. בטיפול התנהגותי קוגניטיבי עובדים עם המטופל על התמודדות היפותטית עם הסיטואציה המאיימת תוך זיהוי עיוותי חשיבה ושימוש בהיגדים פנימיים חיוביים.
מבחינה קוגניטיבית הילד לומד טכניקות שונות העוזרות לו להתמודד עם המחשבות השליליות שלו ומבחינה גופנית, הילד מתרגל טכניקות שונות כדי לשלוט במידה מסוימת ברמה הגופנית הנלוות לחרדה. זה עוזר לילד לקבל שליטה על תגובותיו הגופניות (לוטן, 2016).
בסוגים מסוימים של חרדות, כמו חרדת טיסה, מציגים לפני המטופל גם מידע רציונלי השולל את ההצדקה לפחדיו.
שיטות אחרות
טיפול נוסף, הנוגע לתסמינים הגופניים של חרדות, הוא טיפול באמצעות ביופידבק. טיפול זה משלב טיפול בהיבטים הגופניים (פיזיולוגיים), הנובעים מן החרדה, יחד עם טיפול פסיכולוגי, לטיפול בהיבטיה הקוגניטיביים של החרדה.
שיטת טיפול נוספת היא אלקטרותרפיה באמצעות גירוי גולגולתי – היא שיטת טיפול לא חודרני העושה שימוש בפולסים של זרמי חשמל זעירים (mA מיקרו-אמפר) על-פני מוחו של המטופל. טיפול זה מופעל על ידי מטופל עצמו.
שיטה חדשה יחסית (ABM – attention bias modification), שנמצאת עדיין בתהליכי מחקר, מדגישה את נושא הפניית הקשב המוגברת אל איומים אצל מטופלים עם הפרעות חרדה, ומנסה להפנות את הקשב שלהם לגירויים נייטרליים במטרה להרגיע חרדה, למשל באמצעות תרגול בתוכנת מחשב המיועדת לכך.[17]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הפרעת חרדה – מידע רפואי, באתר מכבי שירותי בריאות
- ארי לאודן, הפרעת חרדה, באתר לאומית שירותי בריאות
- דני לוטן, חרדות של ילדים, באתר מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, 19 בפברואר 2015
- חרדה, באתר המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר־אילן, 11 בספטמבר 2022
- דן אבן, הפרעות חרדה – מה שצריך לדעת, באתר כמוני, עודכן בנובמבר 2021
- אורית כהן ודנה פרידמן, אישיות: פרויד – הגישה הפסיכואנליטית: חרדה, הספרייה הווירטואלית של מט"ח
טלי קרופקין, אנשים הסובלים מחרדה והרהורים מציקים הם חכמים יותר, באתר הארץ, 21 באפריל 2015- הפרעת חרדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.