בהיסטוריה של עם ישראל נודעו כתבי יד אבודים לאורך הדורות, שהוזכרו בשמם או נרמזו בספרות המוכרת, אך אינם קיימים עוד בידינו.
כמה מהחיבורים האבודים מוזכרים כבר בתנ"ך, ומחלקם נשמרו ציטוטים קצרים. מימי בית שני אבדו כתבים רבים. לעיתים קרובות הם אבדו רק במקורם העברי, הארמי או היווני, בעוד הם נשמרו בתרגומים. כתבי יד אבדו גם מספרות חז"ל, ספרות הגאונים, הראשונים ואף האחרונים. התופעה לא נעלמה, וידועים כתבים רבים שנגנזו, נשרפו או אבדו בדרך כלשהי גם במאות השנים האחרונות.
בעת החדשה נמצאו בתגליות שונות כתבי יד עתיקים רבים שנחשבו לאבודים או לא היו ידועים קודם לכן, כגון במגילות מדבר יהודה, גניזת קהיר, גניזת אירופה והגניזה האפגנית.
כתבי היד האבודים בתולדות ישראל היוו מטרה לזיופים ויצירות פסאודואפיגרפיות רבות, ביניהם הספר דברי גד החוזה, ירושלמי על סדר קדשים, הגניזה החרסונית ועוד.
במקרא
סכם
פרספקטיבה
חיבורים שהוזכרו במקרא
בתנ"ך הוזכרו שורת חיבורים שקדמו לו, וניתן למנות רשימה שלהם.
| חיבור | מקור | הערה |
|---|---|---|
| ספר הברית | שמות, כ"ד, ז' | |
| ספר מלחמות ה' | במדבר, כ"א, י"ד | |
| שיר המושלים | במדבר, כ"א, כ"ז | |
| ספר הישר | יהושע, י', י"ג, שמואל ב', א', י"ח | בחז"ל פירשו שהכוונה לספר בראשית, דברים או שופטים[1] |
| ספר משפט המלוכה | שמואל א', י', כ"ה | |
| ספר דברי שלמה (אנ') | מלכים א', י"א, מ"א | |
| ספר דברי הימים למלכי ישראל (אנ') | מלכים א', י"ד, י"ט ועוד מקומות רבים | |
| ספר דברי הימים למלכי יהודה | מלכים א', י"ד, כ"ט ועוד מקומות רבים | |
| מספר דברי הימים למלך דוד (אנ') | דברי הימים א', כ"ז, כ"ד | |
| דברי שמואל הרואה | דברי הימים א', כ"ט, כ"ט | סביר שמדובר בספר שמואל[2] |
| דברי נתן הנביא | דברי הימים א', כ"ט, כ"ט ועוד | אולי מדובר בספר שמואל[2] |
| דברי גד החוזה | דברי הימים א', כ"ט, כ"ט | אולי מדובר בספר שמואל.[2] הספר דברי גד החוזה שנמצא בקוצ'ין הוא כנראה יצירה מאוחרת |
| נבואת אחיה השילוני | דברי הימים ב', ט', כ"ט | |
| חזות יעדו החוזה | דברי הימים ב', ט', כ"ט | |
| דברי שמעיה הנביא ועדו החוזה | דברי הימים ב', י"ב, ט"ו | |
| מדרש הנביא עדו | דברי הימים ב', י"ג, כ"ב | |
| דברי חוֹזָי | דברי הימים ב', ל"ג, י"ט | |
| הקינה על יאשיהו | דברי הימים ב', ל"ה, כ"ה | |
| ספר היחש | נחמיה, ז', ה' |
חיבורים משוערים
השערת ארבעת התעודות
במחקר ביקורת המקרא עלו מספר השערות לחיבורים קדם-מקראיים עתיקים, שהוטמעו במקרא ברמת שימור כזו או אחרת. ניתוחים פילולוגיים העלו את השערת התעודות שמהן חוברה התורה, ועליהן נמנו ארבעת החיבורים המשוערים: מקור עממי-יהודאי, מקור עממי ישראלי, מקור מלכותי יהודאי ומקור כוהני. השערה נוספת מניחה שבתוך המקור הכוהני מצוי ספר קדום נפרד שנקרא ספר הקדושה.
ספר המושיעים
במחקר עלתה גם השערה על ספר המושיעים שקדם לספר שופטים והיווה לו את הבסיס. במקורו נכתב בממלכת ישראל הצפונית, ומטרתו הייתה התנגדות למוסד המלוכה.
יצירות כתובות הנזכרות בתנ"ך
ניתן למצוא רמזים נוספים בסיפורי התנ"ך ליצירות כתובות שונות. על משה מסופר שכתב - מלבד ספר הברית - את רשימת מסעות בני ישראל[3] ואת שירת האזינו,[4] ונצטווה לכתוב את מצוות מחיית עמלק.[5] בתורה מסופר גם כי משה מסר ללוויים את "ספר התורה"[6], ומשמעותו המדויקת של "ספר התורה" המדובר שנויה במחלוקת. בגישה המסורתית רואים בספר זה את ספר התורה המוכר לנו כיום, בעוד במחקר מניחים שמדובר בגרסה קדומה יותר, ושונה. זאת מאחר שבתורה עצמה מסופר על מסירת הספר השלם כמעשה שאירע כבר.
הדיונים על גניזת ספרים מהמקרא
בספרות חז"ל מובא כי בשלב מסוים חכמים ביקשו לגנוז את מגילת קוהלת, ספר משלי,[7] מגילת שיר השירים[8] וספר יחזקאל[9], אך שיקולים שונים השאירו את הספרים בקאנון התנכ"י.
עם זאת, יש עדויות בתלמוד על ניסיונות לאבד במכוון תרגום לספר איוב, ולהשמיד עותקים שלו.[10]
הספרים החיצוניים
סכם
פרספקטיבה
ערך מורחב – הספרים החיצוניים
מרבית הספרים החיצוניים נשמרו רק בתרגומים, לפעמים בכמה נוסחים שונים באותה שפה. ישנם גם תרגומים משובשים למדי. בעת החדשה התגלו גנזכים רבים של יהודים, ושניים מהם תרמו רבים מהכתבים האבודים: מגילות מדבר יהודה שהתגלו במערות קומראן שבמדבר יהודה, וגניזת קהיר מבית הכנסת העתיק "בן עזרא" בפוסטאט (קהיר העתיקה). נראה שהאקלים היבש המצוי בשני המקומות שימר כתבי יד אלו.
ספרים חיצוניים שאבדו
ספר נח - אבד לחלוטין. מוזכר בספר היובלים וצוואת לוי, אך יש חוקרים המפקפקים בקיומו.
במגילת תענית נזכרת גניזתו של "ספר גזירתא" (=ספר הגזירות) שהיה ככל הנראה ספר של כת הצדוקים בתקופת בית שני. במגילה נכתב כי בארבעה עשר בתמוז עשו ישראל יום טוב שבו נגנז ספר גזרות. לפי הפרשנים, הספר עסק בעונשי מוות ודינים שונים שאינם על בסיס התורה שבכתב.
בתלמוד הירושלמי הוזכר ספר בן לענא או 'בן תגלא' כאחד מן הספרים החיצוניים שאין לקרוא בהם. כיום לא ידוע על ספר או מחבר כזה ממקורות אחרים, אם כי עלו השערות המזהות אותו עם פילוסופים רומאיים שונים.[11]
בספר מקבים ב' המצוי בידינו נכתב כי הוא מתבסס על חיבור בן חמישה כרכים של היהודי ההלניסטי יאסון מקירנה, שנכתב במקור ביוונית ואבד. החיבור סקר את תולדות החשמונאים עד הניצחון על ניקנור (175–161 לפנה"ס).
ספרים חיצוניים שאבדו במקור העברי, אך נשמרו ביוונית
- תפילת מנשה
- ספר מקבים א'
- ספר יהודית
- מזמורי שלמה
- איגרת ירמיה
- חזון ברוך היווני
- תוספות למגילת אסתר
- תוספות לספר דניאל
- בן סירא – נמצאו חלקים ממנו בעברית במגילות מדבר יהודה ובגניזת קהיר.
- דברי איוב – המקור עברי או ארמי
- חכמת שלמה – ייתכן שחלקים מספר זה מקורם בעברית. נשמר בתרגום ליוונית.
- ספר אדם וחוה – נשמר גם בלטינית
- ספר ברוך – חלק ממנו מקורו ביוונית
- עזרא החיצון – המקור עברי או ארמי
- ספר טוביה – המקור עברי או ארמי. במגילות מדבר יהודה התגלו קטעים בעברית ובארמית ולא ברורה לשון המקור.
- צוואות השבטים (צוואות בני יעקב). המקור עברי או ארמי. נמצאו חלקים בעברית ובארמית במגילות מדבר יהודה ובגניזת קהיר.
- עליית משה (צוואת משה) – המקור עברי או ארמי. נשמרו כמה חלקים גם בתרגום ללטינית.
ספרים שנשמרו בשפות אחרות
לטינית
געז
- ספר היובלים – במגילות מדבר יהודה התגלו מספר קטעים בעברית.
- ספר חנוך החבשי – במגילות מדבר יהודה נמצאו חלקים בעברית ובארמית.
- עליית ישעיהו – המקור עברי או ארמי
סלאבית
- ספר חנוך הסלאבי – המקור עברי או ארמי
ספרים שנכתבו במקור ביוונית
- חזון ברוך הסורי – המקור היווני אבד. נשמר בתרגום לארמית סורית.
- ספר מקבים ג' – חלקים ממנו אבדו. חובר ביוונית.
בספרות חז"ל
סכם
פרספקטיבה
חיבורים חז"ליים שקיומם ידוע אך אין בידינו עותק:
- מכילתא דרשב"י
- דברים זוטא
- מדרש אבכיר
- מדרש אספה
- מכילתא דברים
- ספרי זוטא במדבר
- ספרי זוטא דברים
- פרקי רבי יוסי
- ספר אגדתא דבי רב[12]
- מדרש הרנינו – כנראה התחיל בפסוק "הרנינו גוים עמו" (דברים, ל"ב, מ"ג). קיומו נודע מציטוטים של פוסקי הלכה בספריהם[13]
- מדרש ויכולו – מדרש שאבד ונותרו ממנו רק מאמרים מקוטעים[14]
- ספרי מגילת סתרים - סוג של חיבורים שנזכר בתלמוד, והוא כלל חידושים והלכות. נכתבו בהם דברים שהיה חשש שיישכחו אם לא ייכתבו, ומטרתם הייתה אישית.
אגדות על חיבורים שאבדו
מימי המקרא
- פנקסיה דבלעם – מין אחד סיפר לרבי חנינא שהוא ראה את "פנקסו של בלעם" ובו נכתב ”בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה” (=בן שלושים ושלוש שנים היה בלעם החיגר כאשר הרג אותו פינחס השודד).[15] יש מי שזיהה את הפנקס עם "פרשת בלעם" הנזכרת במקום אחר כחיבור עצמאי מהתורה.[16] ויש שפירשו שזהו משל לישו שנצלב בגיל 33 בידי פונטיוס פילאטוס, והספר הוא בעצם האוונגליון.[17]
- מגילת בית המקדש – במדרש שמואל מסופר על מגילה שקיבל שלמה המלך מדוד אביו שמקורה במשה. לפי אגדה זו, המגילה הכילה את תוכנית המקדש כפי שניתנה בסיני.[18]
- ספר רפואות – בתלמוד מובאת ברייתא שחדרה גם למשנה, המספרת שחזקיהו מלך יהודה גנז "ספר רפואות", ועל כך הודו לו חכמים.[19]
מימי בית שני
- מגילת יוחסין – מגילה שנמצאה בירושלים בימי חז"ל ואבדה מאז.[20] בתלמוד הובאו ממנה מספר ציטוטים: ”איש פלוני ממזר מאשת איש”, ”משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי”, ”מנשה הרג את ישעיה”.[21]
- ספר יוחסין – חיבור שאובדנו השפיע לרעה על חכמים. יש שזיהו אותו עם מגילת היוחסין שנמצאה בירושלים. לפי רב עמרם גאון היה בו את פירוט הייחוס של כל משפחה בישראל, ועל פיו היו החכמים יודעים עם מי להינשא ולהשיא, וממי להתרחק. לפי רש"י הוא הכיל ברייתות שמפרשות את ספר דברי הימים לפי ייחוסי השבטים ומשפחותיהם.
- ספר גזירתא – "ספר גזירות" שגניזתו נזכרת במגילת תענית. היה ככל הנראה ספר של כת הצדוקים בתקופת בית שני. יום גניזתו הפך ליום חג בקרב הפרושים.
- מגילת סממנין – רבי יוחנן בן נורי סיפר בתלמוד שראה "מגילת סממנין" של בית אבטינס ובה השמות והמתכונים של סממני הקטורת שהיו מקטירים בבית המקדש.[22]
- מגילה מגנזי רומי – רב חנן בר תחליפא שלח לרב יוסף עדות על מגילה שנמצאה בגנזי רומי, כתובה בכתב אשורית ובלשון העברית, ובה חישוב הקץ לשנת 4291 למניין השנים בלוח העברי (שנת 531 לספירה).[23]
בספרות הגאונים
- בשר על גבי גחלים
- ספר המצוות לרב חפץ גאון.
- ספר מתיבות
- ספר אלעזר בן עיראי
בתקופת הגאונים חי חיוי הבלכי שכתב ספר ביקורתי כלפי המקרא. הספר לא שרד עד ימינו, וכלל מאתיים שאלות ותהיות על הכתוב במקרא, ככל הנראה בחרוזים. בספרו טען חיוי לסתירות פנימיות בכתבי הקודש, הסביר את הניסים המתוארים בהם בהסבר טבעי, ושלל מספר תפיסות תיאוסופיות תנ"כיות.
בספרות הראשונים
סכם
פרספקטיבה
ספר כתב תמים שחיבר רבי משה תקו, ובו הוא משיג על תורת הפילוסופיה ובפרט על הפילוסופים היהודיים - כשכוונתו לבולטים שבהם כרב סעדיה גאון, רבי אברהם אבן עזרא, והרמב"ם - ומגדיר את דעות הסוברים כמותם כמינות. הספר לא שרד ברובו, והקטע ששרד נדפס לראשונה במאסף אוצר נחמד חלק ג'. מהדורת פקסימיליה של כתב יד פריז בצירוף מבוא ומפתחות יצאה לאור על ידי יוסף דן, הוצאת מרכז דינור, ירושלים תשמ"ד. מספר קטעים נוספים שרדו כציטוטים בספר "ערוגת הבושם" של ר' אברהם ב"ר עזריאל, מתלמידי רבי יהודה החסיד.
ספר ירושלמי הוא כינויו של כתב יד מיוחד שהיה באשכנז, בחוגו של ראבי"ה, (ואפשר שהגיע לראבי"ה מאיטליה על ידי ר' שמואל בן נטרונאי, המצטט ממנו לראשונה). זהו כתב יד שיש בו נוסח מעובד של התלמוד הירושלמי, עם הוספות מהבבלי, ממדרשים שונים וממקורות נוספים, והרבה פעמים שהראבי"ה וראשונים אחרים מזכירים בדבריהם "ירושלמי", התכוונו לספר זה ולא לתלמוד הירושלמי. את קיומו של הספר שיער אביגדור אפטוביצר, במטרה להסביר מדוע קטעים שהראשונים הללו מצטטים בשם "ירושלמי" אינם בירושלמי לפנינו. לאורך השנים קיבלו השערה זו חוקרים בודדים בלבד, עד שבשנות התשעים של המאה העשרים נמצאו קטעים של כתב יד אשכנזי בעל אותם מאפיינים בדיוק, ואף מצויות בו התוספות המצוטטות על ידי ראבי"ה וחוגו ושאינן בכתבי יד אחרים. הקטעים נשמרו בכמה ספריות אירופאיות מאחר שנעשה בהם שימוש משני לכריכת ספרים, והם פורסמו על ידי פרופ' יעקב זוסמן. מציאת הקטעים הוכיחה שהשערתו של אפטוביצר הייתה נכונה, ושספר מעין זה אכן היה קיים והוא המקור לדברי הראשונים האשכנזים הללו.
בספרות האחרונים
סכם
פרספקטיבה
יצחק אברבנאל
בשנת 1494 איבד דון יצחק אברבנאל חלק מספריו בפלישת שארל השמיני, מלך צרפת לנאפולי כאשר שהה בעיר, לאחר גירוש ספרד. את חלקם פירט במכתב:[24]
- ספר צדק עולמים - שלושה מאמרים על תורת הגמול: בעולם הזה, בעולם הנשמות ובעולם שיתקיים בעתיד לאחר תחיית המתים. הוא שיחזר חלקית את הספר אך לא השלימו.
- ספר מחזה שדי - העוסק בסוגי הנבואה ובפרשנות תפיסת הנבואה של הרמב"ם. גם אותו ניסה לשחזר בספר חדש שנקרא להקת נביאים, אך לא השלימו.
רבנים נוספים
הרב יאיר חיים בכרך כתב מספר חיבורים על אסטרונומיה מנקודת מבטה של ספרות חז"ל, אך היות שחש שהוא אינו בקי דיו בתחום, שרף את כל כתביו בעניין זה ואף ייעץ לידידו: "אל תוסף עוד ראות פני בחקירות בחכמה זו, כי איתי הייתה, ולרוב יגיעה ומיעוט השגה שלחתיה לנפשה; וגם אתה עשה כן".[25]
בשנת 1841 נשרפה ספרייתו של רבי חיים פלאג'י באיזמיר ועמה רבים מספריו שאבדו, כגון חלק מהספר לב חיים. את חלקם ניסה לשחזר מחדש.[26] [27]
בחסידות ברסלב
רבי נחמן מברסלב כתב (או הכתיב לתלמידיו) שני ספרים שאבדו בהוראתו: "הספר הגנוז" ו"הספר הנשרף". חיבור שלישי שמיוחס לו ונחשב לאבוד הוא ספר מגילת סתרים ובו חזונו המשיחי הסודי. אך בשנת 2006 פרסם פרופ' צבי מרק פענוח של הספר, מתוך כתבי יד מוצפנים בראשי תיבות. מלבד החיבורים השלמים הללו, רבי נחמן נהג לשרוף מדי פעם דברים שכתב, ויש עדות על מקרה שבו משמשו רבי שמעון שרף כתבים של הרבי, כדי למנוע את הדפסתם.[28]
בשנת ה'תקצ"ה (1835) תפסה המשטרה הרוסית ארגזי ספרים של רבי נתן מברסלב, ומאוחר יותר החזירה את רובם, אך חלקם אבדו. על הכתבים שאבדו נמנתה שכבת דרשות שלמה (המכונה "הלכה ה'") בספר ליקוטי הלכות חלק יורה דעה, על שמונה נושאים בין הלכות שחיטה להלכות דגים. בנוסף, אבדו תפילות רבות שכתב כתוספת על מהדורות הספר ליקוטי תפילות. לפי ההשערה כמות התפילות שאבדה שווה בכמותה לתפילות שנדפסו.[29] בנוסף כנראה רבי נתן כתב מחברת שאבדה ובה סיפור הרדיפות שחווה במסגרת ההתנגדות לתנועתו בשנים ה'תקצ"ה - ה'תקצ"ח (1835 - 1838).[30]
ראו גם
לקריאה נוספת
- שברי לוחות: ספרים אבודים של בעלי התוספות, הוצאת מאגנס, ה'תשס"ז[31]
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.