מדרש אבכיר

מדרש אבכיר הוא חיבור מדרשי על ספרי התורה, בראשית ושמות. החיבור אבד, וכיום מצויים בידינו רק ציטוטים ממנו בחיבורים אחרים, ובעיקר ילקוט שמעוני.

מקום וזמן עריכתו

לשון המדרש וסגנונו מכילים מאפיינים של המדרשים המאוחרים, כגון שימוש בשאלות רטוריות, שימוש בלשונות כמו "רבותינו בעלי אגדה אומרים", "אמרו חכמים" וכדומה.

החוקרים נחלקו בשאלת זמן עריכתו. יש המקדימים אותה לסוף המאה העשירית ויש המאחרים אותה למאה ה-13.

יש המצביעים על ארץ ישראל כמקום עריכתו, אך הדעה הרווחת כי המדרש הוא איטלקי^[1].

אזכורים מהמדרש

רוב ככל המובאות מהמדרש הן על ידי מחברים אשכנזים, ובעיקר סביב המאה ה-13. רוב המצטטים ממנו נמנים עם החוגים המצומצמים של חסידי אשכנז, ולכן הועלתה סברה שכבר אז תפוצתו הייתה די מצומצמת^[2]. המקור הקדום ביותר הוא בספר ייחוסי תנאים ואמוראים לרבי יהודה בן קלונימוס ממגנצא, ובספרי תלמידו רבי אלעזר מוורמייזא.

במאה ה-16 היו עותקים של המדרש במצרים ובאיטליה, אך לא נעשה בו שימוש רחב.^[3]

הציטוטים הישירים המאוחרים ביותר מן המדרש הם מסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18, על ידי רבי אליהו הכהן בחיבור "מדרש תלפיות" ורבי אברהם הלין בפירושו "זרע אברהם".

שמו

יום-טוב ליפמן צונץ שיער שהשם "אבכיר" מקורו במילים שפתחו אותו, "אבכיר כיולדה"^[4].

אולם, נמצאו עדויות^[5] לכך שהסיבה לשם זה היא בחתימת דרשות הנחמה שבו בראשי התבות "אבכי"ר" שמשמעותן "אמן במהרה כן יהי רצון" או "אמן בימינו כן יהי רצון".

מסתבר ששם זה אינו פרי עטו של עורך המדרש אלא של המעתיקים.

לקריאה נוספת

• יום-טוב ליפמן צונץ, הדרשות בישראל פרק יז, עמ' 142.
• עמוס גאולה, מדרשי אגדה אבודים הידועים מאשכנז בלבד : אבכיר, אספה ודברים זוטא, ירושלים ה'תשס"ז, 2006.
• ענת‏ רייזל‏, "מדרש אבכיר", בלקסיקון מבוא למדרשים‏, עמ' 423; הוצאת תבונות - מכללת הרצוג, תשע"א. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
• ספר ילקוט מדרשים חלק שישי, צפת תשע"ד; עמ' רסה - שסא. בו נאספו רוב מאמרי מדרש אבכיר.

קישורים חיצוניים

• יעקב שפיגל, העדות האחרונה למדרש אבכיר, בתוך: "קריית ספר" מה (ה'תש"ל), עמ' 611–614.
• מדרש אבכיר באתר "מחלקי המים".

הערות שוליים

1. עמוס גאולה תומך את הזיהוי הזה על כמה אדנים: תפוצת המדרש אצל חסידי אשכנז שהושפעו מחכמי איטליה, התפלמסות עם הנצרות האופיינית ליהודי איטליה, עניינים הלכתיים התואמים למנהגי איטליה ועוד.
2. עמוס גאולה, מדרשי אגדה אבודים
3. באותה התקופה צוטט קטע מהמדרש על ידי רבי אברהם עקרא, שראה את המדרש כששהה במצרים.
4. הדרשות בישראל עמ' 430 הערה 33
5. למשל בפירוש ר' אלעזר מוורמייזא לסידור התפילה, על קדושה דסידרא: "במדרש אבכי"ר בסוף כל דרשה דברי נחמות וסופן אמן במהרה כן יהי רצון".