יוסף סרלין

יוסף סֶרְלִין (24 בפברואר 1906 – 13 בינואר 1974) היה פעיל ציוני, עורך דין, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

אין לבלבל ערך זה עם הערך "יוסיף סטלין".

יוסף סרלין

יוסף סרלין, 1951
לידה	24 בפברואר 1906 ביאליסטוק, פולין, האימפריה הרוסית
פטירה	15 בינואר 1974 (בגיל 67) ישראל
מדינה	ישראל ישראל
תאריך עלייה	1933
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
השכלה	אוניברסיטת ורשה
מפלגה	גח"ל
סיעה	הציונים הכלליים, המפלגה הליברלית הישראלית, גח"ל
שר התחבורה ה־5 24 בדצמבר 1952 – 29 בדצמבר 1952 (6 ימים) תחת ראש הממשלה דוד בן-גוריון → דוד בן-גוריון יוסף ספיר ←
שר הבריאות ה־4 29 בדצמבר 1952 – 29 ביוני 1955 (שנתיים) תחת ראשי הממשלה דוד בן-גוריון, משה שרת → יוסף ספיר דב יוסף ←
חבר הכנסת 14 בפברואר 1949 – 13 בינואר 1974 (24 שנים) כנסות 1 - 7
תפקידים בולטים סגן יושב ראש הכנסת

ביוגרפיה

ילדות

סרלין נולד בעיר ביאליסטוק שבפולין ב-1906. הוא למד בגימנסיה העברית המקומית, ואחר כך למד משפטים באוניברסיטת ורשה^[1]. הוסמך לעורך דין בשנת 1929. בשנת 1934 עבר את מבחני ההסמכה לעורכי דין זרים בארץ ישראל^[2].

פעילות פוליטית וציבורית

לאחר עלייתו לארץ ישראל, בשנת 1933, עבד כעו"ד בתל אביב והשתתף בפעילויות ציבוריות שונות, בהם בהקמת הליגה הימית^[3]. הצטרף לתנועה הציונית והיה חבר הוועד הפועל הציוני. נמנה עם מייסדי התאחדות הציונים הכלליים^[4], ואף היה סגן יו"ר הקונפדרציה העולמית של הציונים הכלליים. בשנת 1949 נבחר לכנסת הראשונה וכיהן בכנסת עד סוף כהונת הכנסת השביעית, בתחילה מטעם הציונים הכלליים ובהמשך מטעם המפלגה הליברלית הישראלית וגח"ל.

בכנסת השנייה, החמישית והשישית היה סגן יושב ראש הכנסת. סרלין היה החל משנת 1950 מראשי הציונים הכלליים ביחד עם פרץ ברנשטיין, ישראל רוקח, יוסף ספיר, חיים אריאב, חיים לבנון ואברהם קריניצי. בשנת 1954 חבר ליוסף ספיר ושמחה ארליך וביחד הם העמיקו את אחיזתם במפלגה. אולם בשנת 1957 חל קרע בינו לבין ספיר, וכוחו במפלגה ירד^[5].

מונה לתפקיד שר התחבורה בממשלת ישראל הרביעית. ב-24 בדצמבר 1952, וימים אחדים לאחר שהחל לכהן בתפקידו, מונה לשר הבריאות, תפקיד שבו כיהן עד 29 ביוני 1955. כשר הבריאות פעל להרחיב את השליטה הממלכתית על מערכת הבריאות, על חשבון קופות החולים. כשר בממשלה היה בעל גישה התקפית. משה שרת כתב ביומנו שסרלין ביקש בתחילת 1954 שישראל תתקוף את רצועת עזה^[6] על רקע התקפות הפדאיון שבאו משם.

בשנת 1958 הניח סרלין על שולחן הכנסת הצעה לשיטת בחירות מעורבת שבה רוב חברי הכנסת ייבחרו בשלושים אזורי בחירה, אולם זו נדחתה בל ידי מליאת הכנסת^[7]. שנתיים לאחר מכן עם סיום כהונתו של חיים כהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הגיש סרלין הצעת חוק להגדרה מחדש של סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, כך שיהיה כפוף הן מקצועית והן מנהלית לשר המשפטים. סרלין הביע מורת-רוח פומבית על כך ששר המשפטים דאז פנחס רוזן הקדים למנות את גדעון האוזנר לתפקיד עוד בטרם נדונה הצעתו במליאת הכנסת.

נפטר ב-13 בינואר 1974^[8]. בית היולדות הקריה בתל אביב נקרא על שמו ולוחית לזכרו עמדה בחצר בית החולים עד להריסתו בשנת 1997. על שמו קרויים כמו כן רחובות בערים חולון ותל אביב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוסף סרלין בוויקישיתוף

• יוסף סרלין, באתר הכנסת
• יוסף סרלין, באתר כנסת פתוחה
• מ. מייזלס, סרלין: מאוכזב מגח"ל, אך רחוק מייאוש, מעריב, 4 בדצמבר 1966

הערות שוליים

1. חגיגת יובלו של הד"ר נח דוידזון בבית האקדמי היהודי, הצפירה, 3 בפברואר 1927
2. 31 foreign advocates, פלסטיין פוסט, 20 ביוני 1934
3. הליגה הימית, דבר, 10 בפברואר 1937
4. מועצת התאחדות הציונים הכלליים, דבר, 21 באוקטובר 1936
5. יוסי ביילין, בנים בצל אבותם, הוצאת רביבים, 1984, עמ' 98.
6. קטעים מיומן משה שרת; ערך והאיר: יעקב שרת, תשר, תל אביב: 1983, באתר "מבט לאופק" - נשים ואימהות למען שלום.
7. הכנסת דחתה הצעות משאל־עם על שיטת הבחירות, הַבֹּקֶר, 10 בדצמבר 1958
8. מת יוסף סרלין, מעריב, 14 בינואר 1974