Loading AI tools
טיל ישראלי ליירוט טילים בליסטיים, חלק ממשפחת טילי ה"חץ" מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חץ 2 הוא טיל נגד טילים ליירוט טילים בליסטיים, חלק ממערכת ה"חץ", אשר פותח על ידי מפעל מלמ של התעשייה האווירית לישראל בישראל בסיוע מימון אמריקני ובשיתוף עם חברת בואינג האמריקנית. בנוסף לטיל המערכת מורכבת ממערכת שו"ב וניהול ירי, "אתרוג זהב", מרכז בקרת משגרים, "אגוז חום" ומכ"מים ייחודיים – "אורן ירוק" ו"אורן אדיר". המערכת מבצעית בחיל האוויר הישראלי מחודש אוקטובר 2000[4], ומופעלת בצה"ל על ידי יחידת "חרב מגן" הכפופה למערך ההגנה האווירית, המספק לישראל את מערך ההגנה הרב-שכבתית מפני ירי תלול מסלול.
 | |
| חץ-2 בתצוגה בראשון-לציון | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| ייעוד | טיל נגד טילים בליסטיים |
| ארץ ייצור |
 ישראל |
| יצרן | מל"מ, התעשייה האווירית לישראל |
| עלות יחידה | 1,500,000 דולר[1] |
| שימוש ראשון | 17 במרץ 2017 |
| תקופת השירות | 2000[2]–הווה (כ־24 שנים) |
| משתמשים |
ישראל |
| פלטפורמת שיגור |
6 מיכלי שיגור לנושאת, שיגור אנכי |
| גרסאות | חץ 2 בלוק 4 |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | דלק מוצק, הנעה רקטית דו-שלבית |
| משקל |
רשמית - 2800 קילוגרם[2] טיל יחיד - 1300 קילוגרם במיכל אטום - 3500 קילוגרם |
| ממדים | |
| אורך | 7 מטר[2] |
| קוטר | בסיס – 60 סנטימטרים[2] |
| ביצועים | |
| מהירות | 9 מאך[2] |
| טווח | 70 ק"מ[2] – 1500 ק"מ[3] |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי |
פגיעה פיזית, ראש נפץ מתקדם משקל - 150 קילוגרם |
| מרעום | מנגנון קרבה |
הפרויקט החל כאשר ארצות הברית החליטה לשתף את ישראל בפרויקט "מלחמת הכוכבים", של הנשיא רונלד רייגן. משרד הביטחון החליט להצטרף לפרויקט לאור הצטיידות מדינות ערב בטילי קרקע-קרקע ארוכי טווח, שאיימו על ישראל[2]. ב־6 במאי 1985[5] נחתם מזכר הבנות בין ממשלות ארצות הברית וישראל. שנה לאחר מכן נקבעה מערכת טיל נגד טילים בליסטיים כמתאימה לחלק הישראלי בתוכנית, כאשר ארצות הברית משתתפת ב־65 אחוז מעלות הפיתוח של הפרויקט[5]. מהצד הישראלי נוהל פיתוח המערכת בידי מנהלת חומה במפא"ת ומהצד האמריקאי בידי הסוכנות להגנה מפני טילים.
הגרסה הראשונה של מערכת ה"חץ" נקראה "חץ 1" והיא שימשה לניסוי הטכנולוגיה של הטיל[2].
לאחר הוכחת הטכנולוגיה על ידי "חץ 1" נבנה הטיל המבצעי "חץ 2" בו שופרו יכולות רבות, ובהם הטווח, הגובה, זמני התגובה והניידות. גם בו נערכו מספר ניסויים:
הגרסה העדכנית לשנת 2012 של מערכת חץ 2 היא בלוק 4, שלה נוספה היכולת ליירט טילים ורקטות לטווח בינוני[15].
עלות הפרויקט כולו[דרושה הבהרה], מתחילת הפיתוח ועד להצטיידות, מוערכת בכ־2.2 מיליארד דולר. מדינת ישראל נשאה בכ־20% מהעלות, ויתר הכסף הגיע ממימון אמריקאי. מחיר טיל חץ 2 או חץ 3 בודד הוא כמיליון וחצי או שני מיליון דולר בהתאמה.[16][17][18].
למערכת החץ מספר רכיבים המפותחים על ידי תעשיות ישראליות: על המערכת שולטת מערכת שליטה ובקרה וניהול ירי "אתרוג זהב" המפותחת על ידי חברת אלישרא שנחשבת לאחת ממערכות השו"ב המתקדמות בעולם. "אתרוג זהב" מסוגלת להתממשק ולהפעיל מערכות הגנה נגד טילים אחרות, דוגמת ה־MIM-104 פטריוט, וכן מקושרת למטה חיל האוויר הישראלי ולמטה פיקוד העורף. מערכת "אתרוג זהב" מקבלת נתונים ממכ"ם המערכת, "אורן אדיר", המיוצר על ידי אלתא, ויכולה לחשב היכן ינחת טיל האויב, וכך הלוחם בעמדה יכול לתת התרעה מדויקת לפיקוד העורף כדי להזהיר את האזרחים, וכן הלוחם יכול להחליט לא ליירט את הטיל אם הוא ייפול בשטח פתוח. מערכת "אתרוג זהב" מפעילה את מערכת "אגוז חום", המפותחת על ידי מל"מ, הקבלן הראשי האחראי על פיתוח המערכת, ששולטת על המשגרים עצמם. המערכת מורכבת מסוללת טילים ובה מספר משגרים, כאשר בכל משגר יש 6 טילים[19].
הטיל עצמו בנוי משני שלבים: מאיץ ומיירט. המאיץ תוכנן על ידי התעשייה הצבאית, בעירת הדלק שלו נמשכת מספר שניות, שבמהלכן הוא מפתח מהירות גדולה. המיירט פותח על-ידי התעשייה האווירית, אין לו מנוע והוא נע מכוח המאיץ[2].
לפי דב רביב (הנחשב למייסד פרויקט החץ ואבי תוכניות טילי היירוט והמשגרים של מדינת ישראל[20][21]), טיל חץ בודד יכול ליירט טיל בליסטי בודד ב־90% הצלחה[22]. כדי לשפר את סיכויי היירוט, משוגרים שני טילי חץ כנגד טיל בליסטי יחיד, ואם שניהם אינם מצליחים ביירוט, משוגר טיל שלישי. בניסויים האחרונים של המערכת שולבה גם מערכת הפטריוט כשכבת הגנה נמוכה יותר, בתור גיבוי.
ב־29 בנובמבר 1998 התקיים טקס המסירה של טיל ה"חץ" הסדרתי הראשון ממנהל מפעל מלמ של התעשייה האווירית לידי יחידת "חרב-מגן" במערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי. עד נובמבר 2002, הוצבו שתי סוללות טילים. אחת מהן הוצבה בבסיס חיל האוויר בפלמחים, והשנייה בבסיס חיל האוויר בעין שמר. בשלב זה הכריז חיל האוויר כי ישראל מוגנת מפני איום הטילים. מערך ההגנה האווירית הציב סוללת "חץ" שלישית במהלך 2012 בסמוך למושב טל שחר שבאזור בית שמש ולכנף 2[23][24][25].
ב־17 במרץ 2017 ביצע טיל חץ 2 את היירוט המבצעי הראשון שלו[26], כשיירט טיל נ"מ מדגם S-200 שנורה מסוריה לעבר מטוסי חיל האוויר הישראלי שחזרו מתקיפה שם[27][28].
ב-31 באוקטובר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, יירט טיל ה"חץ 2" מעל הים האדום טיל קרקע-קרקע בליסטי ששוגר על ידי החות'ים מתימן לעבר מדינת ישראל[29][30][31][32]. הטיל ששוגר היה כנראה "חאדר", שיפור של שיהאב-3, לטווח של כ־1,600 ק"מ[33]. ראש הנפץ של המיירט פגע בדיוק בראש הנפץ של טיל המטרה ("ברזל בברזל")[34][35][32]. יירוט זה היה היירוט המבצעי הראשון של טיל בליסטי בידי מערכת החץ[36], וכנראה היירוט המבצעי של השיגור הארוך ביותר אי פעם[33].
ב-4 בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל, יירט טיל ה"חץ 2" רקטת עיאש 250 ששיגר חמאס מרצועת עזה לעבר יישובי דרום הערבה[37][38][39][35].
ב-14 בנובמבר 2023 מערכת חץ יירטה טיל קרקע-קרקע ששוגר מתימן על ידי החות'ים לעבר העיר אילת[40]
ב-6 בדצמבר 2023 מערכת חץ יירטה טיל קרקע-קרקע ששוגר מתימן על ידי החות'ים לעבר העיר אילת.[41]
ב-2 בפברואר וב-22 בפברואר 2024 מערכת חץ יירטה טיל קרקע-קרקע ששוגר מתימן על ידי החות'ים לעבר העיר אילת.[42][43][44]
ב-14 באפריל 2024 מערכת חץ השתתפה בהצלחה ביירוט של המטח המסיבי ששוגר מאיראן לעבר מדינת ישראל.
ברושור הטיל "חץ", מתוך אתר התעשייה האווירית בתאריך 2008, בארכיון האינטרנטSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
