ז'וז'איז'קו

ז'וז'איז'קו (בספרדית: Llullaillaco, בהגייה צ'יליאנית יוּיַאיְיַאקוֹ) הוא הר געש שכבתי רדום ברכס הרי האנדים על גבול ארגנטינה (פרובינציית סלטה) וצ'ילה (מחוז אנטופגסטה). הוא שוכן בפונה דה אטקמה (אנ'), אזור של פסגות געשיות גבוהות על רמה גבוהה קרוב למדבר אטקמה, אחד המקומות הצחיחים בעולם. זהו הר הגעש הפעיל השני בגובהו בעולם אחרי אוחוס דל סלאדו.

ז'וז'איז'קו

מבט על הז'וז'איז'קו ממזרח
מידע כללי
סוג הר	הר געש
גובה	6,739 מטרים
מדינה	ארגנטינה ארגנטינה צ'ילה צ'ילה
מיקום	פרובינציה סלטה בארגנטינה מחוז אנטופגסטה בצ'ילה
רכס הרים	אנדים
מספר הר געש	355110[1]
התפרצות אחרונה	מאי 1877[1]
העפלה ראשונה	1950, אבל האינקה טיפסו עוד קודם
קואורדינטות	24°43′00″S 68°32′00″W
(למפת ארגנטינה מוגדלת)   בואנוס איירס קורדובה בארילוצ'ה רוסאריו טוקומאן מאר דל פלאטה סלטה סנטה פה סן חואן אושואיה איגואסו אקונקגווה ברזיל פרגוואי בוליביה צ'ילה איי פוקלנד אורוגוואי האוקיינוס האטלנטי האוקיינוס השקט ז'וז'איז'קו (למפת ארגנטינה רגילה)   בואנוס איירס קורדובה בארילוצ'ה רוסאריו טוקומאן מאר דל פלאטה סלטה סנטה פה סן חואן אושואיה איגואסו אקונקגווה ברזיל פרגוואי בוליביה צ'ילה איי פוקלנד אורוגוואי האוקיינוס האטלנטי האוקיינוס השקט ז'וז'איז'קו (למפת סלטה רגילה)   סלטה אוראן טרטגל חנרל גואמס מטאן בוליביה פרגו. חוחוי פו. צ'אקו סנטיאגו דל אסטרו טוקומאן קטמרקה צ'ילה ז'וז'איז'קו (למפת סלטה מוגדלת)   סלטה אוראן טרטגל חנרל גואמס מטאן בוליביה פרגו. חוחוי פו. צ'אקו סנטיאגו דל אסטרו טוקומאן קטמרקה צ'ילה ז'וז'איז'קו

ז'וז'איז'קו נוצר במהלך שני שלבים שונים בפליסטוקן-הולוקן מתוך קילוחי לבה דקיטיים. הסלעים העתיקים ביותר הם בני כ-1.5 מיליון שנים. לפני כ-150,000 שנה, קרס האגף הדרום-מזרחי של הר הגעש, ויצר מפולת של חומר מפורר שהגיעה עד 25 קילומטרים מהפסגה. הסלעים המתוארכים הצעירים ביותר התפרצו לפני 5,600 ± 250 שנים באזור הפסגה, אך ישנם דיווחים על פעילות מהמאה ה-19.

הטיפוס המתועד הראשון על ההר היה ב-1950, אך על ההר ולמרגלותיו נמצאו עקבות של טיפוסים קודמים ומספר אתרים ארכאולוגיים. ז'וז'איז'קו הוא האתר הארכאולוגי הגבוה בעולם. ב-1999 נמצאו בפסגתו השרידים החנוטים של שלושה ילדים, הידועים בשם ילדי ז'וז'איז'קו (אנ'). משערים כי הם היו קורבנות אדם. באזור הפסגה נצפו עכברים, הממצא הגבוה ביותר בעולם של יונק.

שם

השם ז'וז'איז'קו נגזר מהמילה "ז'וזה" (llulla) בקצ'ואה שפירושה "מזויף", "שקר" או "מרמה" ו"יאקו (yaku) או "ז'אקו" (llaco) שפירושה "מים".^[2] שם זה מתייחס כנראה למי ההמסה מהשלג, הזורמים במורד המדרונות, אך לאחר מכן נספגים באדמה. תרגום נוסף באיימרה הוא "מים חמים".

גאוגרפיה וגאולוגיה

געשיות בהרי האנדים נגרמת על ידי הפחתה של לוח נסקה והלוח האנטארקטי מתחת ללוח הדרום-אמריקאי. לוח נסקה נוחת בקצב של 7–9 סנטימטרים בשנה, והלוח האנטארקטי בקצב של 2 סנטימטרים בשנה. הגעשיות אינה מתרחשת לאורכה של כל רצועת הרי האנדים. ישנם ארבעה אזורים נפרדים: האזור הגעשי הצפוני, האזור הגעשי המרכזי, האזור הגעשי הדרומי והאזור הגעשי אוסטרל. היווצרות מאגמה נובעת משחרור מים וחומרים נדיפים אחרים מהלוח המופחת, אשר מוזרקים לאחר מכן לתוך טריז המעטפת שמעל. האזורים הגעשיים מופרדים על ידי אזורים שבהם הלוח המופחת נוחת בזווית שטוחה יותר ואין בהם געשיות. הלוח השטוח הפרואני בין האזור הגעשי הצפוני והמרכזי קשור להפחתה של רכס נסקה, הלוח השטוח הפמפאני בין האזור הגעשי המרכזי והדרומי קשור להפחתה של רכס חואן פרננדס, והפער הגעשי הפטגוני בין האזור הגעשי הדרומי לאוסטרל קשור לצומת המשולש של צ'ילה (אנ').^[3]

בהרי האנדים נמצאים כ-178 הרי געש, 60 מהם היו פעילים בתקופה היסטורית. בנוסף, קיימים בהרי האנדים קלדרות גדולות והרי געש מונוגנטיים (הרי געש הנוצרים במהלך התפרצות יחידה – ללא התפרצויות נוספות לעומת "הרי געש פוליגנטיים" המתפרצים שוב ושוב).^[3]

האזור

ז'וז'איז'קו כפי שהוא נראה מסרו פאראנל (אנ'), 189 ק"מ משם.

ז'וז'איז'קו הוא חלק מהאזור הגעשי המרכזי. לפחות 44 מרכזים געשיים עם פעילות היסטורית ו-18 הרי געש היוצרים קלדרות גדולות זוהו באזור הגעשי המרכזי. געשיות באזור הגעשי המרכזי מתרחשת בעיקר באלטיפלאנו וברכס המערבי (Cordillera Occidental). מספר הרי געש שם מגיעים לגבהים של למעלה מ-6,000 מטרים מעל גובה פני הים. סלעי איגנימבריט גדולים מהמיוקן המכסים משטחים גדולים הם חלק מהגאולוגיה האזורית. ז'וז'איז'קו ממוקם כ-300 קילומטרים מזרחית לתהום פרו-צ'ילה (אנ'). אזור ודאטי-בניוף שוכן בעומק של 180 קילומטרים.

ז'וז'איז'קו שוכן בצפון-מערב האנדים הארגנטינאיים,^[4] לכיוון הקצה הדרומי של הפונה.^[5] הוא שוכן בפונה דה אטקמה (אנ'), אזור של פסגות געשיות גבוהות על רמה גבוהה קרוב למדבר אטקמה,^[6] אחד המקומות הצחיחים בעולם. הגבול בין ארגנטינה (הפרובינציה סלטה) לצ'ילה חוצה את הר הגעש.^[1]

הר הגעש הוא הר מרשים, המתנשא ב-3,800 מטר מעל מדבר המלח סלאר דה פונטה נגרה (אנ') במרחק של 36 ק"מ משם.^[7] עם גובה פסגה של 6,723 מטר,^[8] או לחלופין 6,739 מטר^[1] או 6,752 מטר,^[9] זהו הר הגעש הפעיל השני בגובהו בעולם אחרי אוחוס דל סלאדו (6,887 מטר).^[10] גובה ההר והאוויר הצלול באזור הופכים את ז'וז'איז'קו לנראה מסרו פאראנל (אנ'), 189 ק"מ משם. מפסגת ז'וז'איז'קו עצמה אפשר לראות את אוחוס דל סלאדו, כ-250 קילומטרים דרומה יותר. האזור צחיח וממוקם בגובה רב, מה שמקשה על הפעילות באזור.^[7]

17 ק"מ מזרחה לז'וז'איז'קו נמצא הר הגעש סרו רוסאדו (Cerro Rosado) מהמיוקן (5,383 מטר). מהר זה זרמו קילוחי לבה דקיטיים על מדרונותיו הצפוניים-מזרחיים והדרומיים בתקופת הפליוקן-רביעון. 20 קילומטרים מזרחית לז'וז'איז'קו, ומאחורי סרו רוסאדו נמצא הסלאר דה ז'וז'איז'קו (Salar de Llullaillaco‏, 3,750 מטר) מדבר מלח עם מעיינות חמים בגבולותיו המערביים והדרום-מערביים. בסלאר דה ז'וז'איז'קו ישנם שלושה מכרות נטושים: מכרה הבוראט: מינה אמליה (Mina Amalia), ומכרות המלח: מינה לואיסה (Mina Luisa) ומינה מריה (Mina Maria), ופרוספקציה חדשה יחסית של ליתיום "פרויקטו מריאנה" (Proyecto Mariana).^[11] הר מיטראל (Mitral‏, 5,015 מטר) שוכן דרומית-מערבית לז'וז'איז'קו והוא בגיל המיוקן. הוא כולל לוע הר געש סחוף הנפתח לצפון-מערב. הר איריס ( (Iris‏, 5,461 מטר) צפונית לז'וז'איז'קו בנוי מסלעי פליוקן. הרי געש נוספים בסביבה הם "דוס נסיונס" (Dos Naciones), "סרו סייה" (Cerro Silla) ו"סרו 5074" (Cerro 5074).

הר הגעש

ז'וז'איז'קו הוא הר געש שכבתי המתנשא לגובה של 2,200 מטר מעל השטח שמסביבו. להר יש צורה אליפטית, ממדיו: 23 על 17 ק"מ, ונפחו כ-37 עד 50 קילומטרים מעוקבים. הוא נוצר על ידי קילוחי לבה דקיטיים עבים שהתפרצו במהלך הרביעון. קילוחים אלו התפשטו למרחק מהר הגעש ויוצרים את פסגתו. יחידה עתיקה יותר נוצרה על ידי איגנימבריטים וזרמים פירוקלסטיים. קילוחי לבה עתיקים יותר משתרעים מערבה מהר הגעש ונקברו בחלקם על ידי משקעים קרובים יותר להר. קילוחים אלה מגיעים למרחק של 20 קילומטרים, ומהווים כ-70% משטח הר הגעש.

מדרונות הר הגעש תלולים למדי, עם עלייה בגובה של 1,800 מטרים לאורך של 3 קילומטרים בלבד במרחק אופקי. המדרונות הגבוהים יותר תלולים מאלו שבגובה נמוך יותר. לוע הר געש בגובה 6,100 מטרים נוצר בתחילת התפתחותו של הר הגעש ז'וז'איז'קו. הסחיפה הקטינה אותו לרמה. לוע זה מלא בשלג וקרח. הקרח מראה עדות להתחממות גאותרמית לאחרונה.

ז'וז'איז'קו מהחלל. קילוחי לבה נראים בבירור.

פסגת ז'וז'איז'קו נוצרת על ידי חרוט קטן עם כארבע כיפות לבה מחוברות, אשר מגיעות לאורכים של 1–3 קילומטרים ויש להן קירות תלולים. מפסגת הר הגעש בוקעים קילוחי לבה דקיטיים גדולים וצעירים. האחד משתרע מצפון להר הגעש והשני דרומית לו.^[1] אורכם הכולל הוא 4.5–8 קילומטרים ועובי חזיתות הזרימה שלהם הוא עד 15 מטר. מבחינה מורפולוגית, קילוחים אלו הן זרמי לבת טרשים, אַאַ, אדמדמים-שחורים וכוללים בלוקים בגדלים של 5 מטרים. קילוח הלבה הדרומי הוא באורך 6 קילומטרים והיה צמיג למדי כאשר התפרץ. הוא כמעט מגיע לכביש מדרום-מערב להר הגעש. קילוחים אלו כוללים סוללות ורכסים. בהתחלה הם תוארכו להולוקן, אך תיארוך ארגון-ארגון מצביע על כך שהם משלהי תקופת הפליסטוקן.^[1] כמה סימנים לפעילות קרחונים נמצאים באזור הפסגה.

לפחות שני שלבי בנייה מוכרים, ז'וז'איז'קו I וז'וז'איז'קו II. השלב הראשון מקורו בשני מרכזים ועבר סחיפה נרחבת מפעילות של קרחונים ומטאסומטיזם. דבר זה חל במיוחד על הר אסופררה אספרנטו (Azufrera Esperanto) בגובה 5,561 מטר ו-5 ק"מ צפונית לז'וז'איז'קו, שבו נשמר מעט חומר געשי מקורי ובו הסחיפה חשפה סלע לבן שעבר התמרה עמוקה. ז'וז'איז'קו II בצד הדרומי והצפון-מזרחי נשמר טוב יותר. קילוחי הלבה מגיעים לעובי של 500 מטר. קילוחי הלבה שלו פחות נרחבים מאלו של ז'וז'איז'קו I. משקעי זרמים פירוקלסטיים בעלי הרכב דומה לז'וז'איז'קו II נמצאים במדרון הדרומי של הר הגעש וייתכן שנוצרו לפני תחילת התפרצויות הלבה.

הגעשיות באזור הגעשי המרכזי עשויה להיות מושפעת מסממנים עמוקים, השולטים היכן נוצרים הרי געש ומערכות גאותרמיות. סממנים כאלה משתרעים באלכסון על פני הקשת הגעשית ומלווים בסימנים געשיים במרחקים ניכרים מהקשת. אחד מהסממנים הללו, ארצ'יברקה (Archibarca), עובר מתחת לז'וז'איז'קו ומזוהה גם עם מרבץ הנחושת של אסקונדידה (אנ'), קורידה דה קורי (אנ'), סרו ארצ'יברקה (אנ'), אנטופז'ה (אנ'),^[12] והקלדרה של הר גלאן (אנ'). סממנים אחרים כוללים את קלמה-אל טורו (Calama-El Toro).

מקורם של כמה עמקים יבשים בז'וז'איז'קו, כולל "קברדה דה לאס סוריטס" (Quebrada de las Zorritas) במדרון הצפון-צפון-מזרחי, "קברדה אל סלאדו" (Quebrada El Salado) ו"קברדה ז'וז'איז'קו" (Quebrada Llullaillaco) במדרון הצפון מערבי, ו"קברדה לה ברדה" (Quebrada La Barda) במדרון הדרום מערבי.^[7] ה"קברדה ז'וז'איז'קו" מתנקז לתוך מדבר המלח של סלאר דה פונטה נגרה מצפון-מערב להר הגעש. הר הגעש אינו מושפע יחסית מסחיפת מים משום שמעט מאוד גשמים יורדים על ההר. בצד הצפון-מערבי של ההר יש אגם בגודל 9 דונם הנקרא "לאגו ז'וז'איז'קו" (Lago Llullaillaco). בגובה 6,170 מטר מעל גובה פני הים זהו אחד האגמים הגבוהים בעולם.^[13]

ניתן למצוא שני מכרות גופרית נטושים מצפון ומדרום לז'וז'איז'קו. המכרה הצפוני ידוע בשם "אסופררה אספרנטו" (Azufrera Esperanto) ומזוהה עם אזור של מטאסומטיזם. שביל או דרך מובילים למכרה ההוא מצפון-מערב.

גלריה

• 
  ז'וז'איז'קו בשקיעה
• 
  ז'וז'איז'קו עם הדרך המובילה להר
• 
  ז'וז'איז'קו ממחנה הבסיס
• 
  קילוחי לבה מז'וז'איז'קו
• 
  ז'וז'איז'קו בסלטה

מפולת של חומר מפורר

מפולת גדולה התרחשה בהיסטוריה של הר הגעש בשלהי הפליסטוקן, נראה שנגרמה מפעילות געשית. מפולת סלעים זו התחוללה באגפים המזרחיים-דרום-מזרחיים של הר הגעש לשטח ארגנטינה של ימינו. תחילה על פני מדרון תלול של 20° על הר הגעש, התפצלה מסביב לסרו רוסאדו ונכנסה ל"סלינה דה ז'וז'איז'קו" (Salina de Llullaillaco), 25 קילומטרים מזרחית לפסגה, המשתרעת עד 5 ק"מ לתוך מדבר המלח. העובי של קצה המפולת מגיע ל-10 מטרים מעל מדבר המלח באונה הדרומית של המפולת. חלק מהמפולת תועל בעמק בין סרו רוסאדו להר געש ללא שם דרומה יותר. כשהמפולת הגיעה לסרו רוסאדו היא טיפסה כ-400 מטרים, ובעיקר המשיכה לזרום לדרום-מזרח אל נתיב המפולת הראשי, כשרק זרם קטן המשיך לצפון-מזרח. חלק מהמפולת שטיפסה במעלה ההר התמוטטה מאוחר יותר לאחור מעל משקעי המפולת הראשית. בניגוד להר הגעש סוקומפה (אנ') צפונה יותר, צלקת המפולת בז'וז'איז'קו כמעט שאינה נראית למרות גודלה הגדול של הקריסה. היא התמלאה במידה רבה מאוחר יותר על ידי קילוחי לבה וחומר מפורר געשי.

מפולת זו חולקה לארבעה פציאס וכוללת צורות נוף כמו סוללות בגובה של עד 50 מטרים, רכסים אורכיים וסימני הטיפוס של המפולת על סרו רוסאדו. מקורם של רכסים אלה עשוי לנבוע מפני השטח שמתחת למפולת שאינם אחידים. פני השטח של המפולת מכוסים בפצצות געשיות באורך של פחות ממטר אחד, בלוקים באורך של יותר מ-2 מטר, אבנים וסלעים דמויי חצץ. סמוך למתלול ההתמוטטות על ז'וז'איז'קו נמצאים הגושים הגדולים ביותר בגדלים של עד 20 מטר. בסך הכל, שולי המפולת פריכים מאוד והמשטח מכוסה בגבנונים.

מרבץ המפולות מכסה משטח של כ-165 קילומטרים רבועים. נפחו נאמד ב-1–2 קילומטרים מעוקבים ומהירותו ב-45–90 מטרים לשנייה. תחום מהירות זה דומה לזה של מפולות החומר המפורר בקולימה, לאסטריה (אנ') והר סנט הלנס. המפולת התרחשה לא יאוחר מלפני 156,000 – 148,000 ± 5,000 שנים, היא עשויה לחפוף לקילוח הלבה בן 48,000 השנים. כמה סלעים געשיים עדיין היו חמים בזמן ההתמוטטות, מה שמעיד על כך שפעילות געשית התרחשה מיד לפני ההתמוטטות. מפולת קטנה יותר שלא תוארכה התרחשה בצד הצפון-מזרחי.

מפולות כאלה נפוצות בהרי געש, שם הן מתחוללות בגלל המבנה התלול הנוצר מקילוחי לבה הנערמים זה על גבי זה. בדרך כלל לא ידוע מה גורם להתמוטטות, אף שעל פי החשד יש לרעידות אדמה מהתפרצות געשית (אנ') תפקיד בכך. הרי געש נוספים באזור עם קריסות גזרה הם: לאסטריה, אויאגואה (אנ'), סן פדרו (אנ'), סוקומפה, וטאטה סאבייה (אנ'). גם בהרי הגעש סרו רוסאדו ומייאדו (Mellado), הקרובים לז'וז'איז'קו, יש עדויות להתמוטטות גזרה.

קרחונים ותופעות פריגלציאליות

שלוגיות על ז'וז'איז'קו

בשנת 2006 קבעה מנהלת המים הכללית של צ'ילה שיש שבעה גופי קרח נפרדים על ההר.^[14] קרחונים קטנים נמצאים מעל גובה של 6,000 מטרים. מקורות אחרים טוענים שאין קרחונים על ז'וז'איז'קו, מה שיהפוך אותו להר הגבוה בעולם ללא קרחונים.^[15] אף שדווח ב-1958 על גוש קרח במדרון המערבי^[16] בין 5,600–6,500 מטרים, ובשנת 1992 היה גוף קרח שעם זאת חסר כל עדות לתנועת קרחונים. עם זאת, יש בז'וז'איז'קו שדות שלג הקשורים לקפאת-עד באדמה. נציבי קרח (אנ')^[17] בגובה 1–1.5 מטר קיימים מעל גובה של 5,000 מטר,^[18] במיוחד באזורים מוגנים יותר. שלג מכסה את השטח מעל גובה 5,400–5,800 מטרים. ערוצונים שנמצאים באזור נוצרו כנראה מנגר מי הפשרת השלגים. שדות השלג בז'וז'איז'קו מספקים מים לסלאר דה פונטה נגרה.^[19] המחסור בקרחונים הוא תוצאה של האקלים היבש, שכן עוצמת ההקרנה השמשית (אנ') הגבוהה והאוויר היבש מאפשרים לכל השלג להתאדות לפני שהוא יכול ליצור קרחונים.^[20]

יש השערה שבמדרון הצפון-מערבי קיים קרקס קרחוני.^[16] פעם האמינו כי בז'וז'איז'קו היו שלושה קרחונים גדולים, אך ה"מורנות" הן למעשה מרבצי מפולות בוץ. עם זאת, במהלך הפליסטוקן הקרחונים הגיעו עד לגובה של 5,100 מטרים במדרון הצפון-מערבי. קילוחי הלבה הציפו חלק מהמשטחים הקרחונים וייתכן שקילוחי הלבה גרמו להמסה של קרחונים. מספר תוואי נוף קרחוניים במקומות אחרים נהרסו על ידי מפולות בוץ במהלך פעילותו האחרונה של ז'וז'איז'קו. ייתכן אולי שבז'וז'איז'קו אולי לא היו קרחונים בכלל במהלך הפליסטוקן.

תופעות פריגלציאליות (אנ') נצפו בז'וז'איז'קו, החל בגובה 4,300 מטר ועד למקסימום בסביבות 5,100–5,400 מטרים בצד הצ'יליאני ו-5,350–5,700 מטרים בצד הארגנטינאי. שם מפותחים זחילה על תשתית קפואה (אנ') וקריופלנשן (אנ') (היווצרות של מישורים וטרסות בסביבות פריגלציאליות), כולל אדמה בצורת אונות וסוללות בלוקים. צורות קרקע אלו מופו בצד הצפון-מערבי של הר הגעש. קרקע מדוגמת (אנ') נפוצה גם היא. קפאת-עד נמצאת בגובה רב יותר. צורות יבשות של זחילה על תשתית קפואה וקריופלנשן נצפו גם על הרי הגעש איריס ומיטרל. מלבד פני שטח בהשפעה פריגלציאלית, הקרקע בז'וז'איז'קו נוצרת בעיקר על ידי סלעי לבה וחומר מפורר, אשר נקברים לעיתים קרובות על ידי טפרה.

הרכב

בז'וז'איז'קו יש בעיקר סלעי פרץ דקיטיים עם תכולת אשלגן בינונית, כאשר סלעים הופכים ליותר פלסיים ככל שהם צעירים יותר. דגימות הסלע שנלקחו מז'וז'איז'קו הן לרוב פורפיריות או ויטרופיריות, עם מסת אם זגוגיתית או מיקרו-גבישית. הפנוקריסטים הם בעיקר פלגיוקלז, כאשר פנוקריסטים מאפיים נשלטים על ידי אורתופירוקסן וכמויות קטנות יותר של ביוטיט, קלינופירוקסן והורנבלנדה. אילמניט, מגנטיט ומינרלים סולפידיים (אנ') קיימים גם הם, מגנטיט במיוחד בלבות מחומצנות עתיקות יותר. כמה פנוקריסטים מראים עדויות להיסטוריה מורכבת. הקוורץ נדיר. לבות עתיקות יותר פיתחו צבע אדום ומכילות ברזל מחומצן בצורה של המטיט. הלבות מז'וז'איז'קו I אפורות. צורן דו-חמצני מהווה 65-67% מהרכב הסלעים.

הסלעים שייכים לסדרות הקאלק-אלקליניות. נתוני יסודות קורט אופייניים לסלעי האזור הגעשי המרכזי. תכולת אשלגן גבוהה אופיינית ללבה דמוית שושוניט (אנ') שהתפרצה במרחק גדול מהתהומות.

ההרכב עשוי לשקף התמיינות מאגמה בתא מאגמה בודד, אך עם מילוי מחדש מדי פעם במאגמה פרימיטיבית יותר. אירעו בו ערבוב מאגמה והתגבשות פלגיוקלאז. מבנה ליתוספירי כיוון כנראה זרימות מאגמה לאורך תקופות זמן ארוכות לאורך אותו מסלול. עומק מקור המאגמה השתנה כנראה במהלך ההיסטוריה של הר הגעש. תפוקת המאגמה הכוללת בז'וז'איז'קו היא בין 0.02–0.04 ל-0.05 קילומטרים מעוקבים לאלף שנים.

היסטוריה גאולוגית

השטח סביב ז'וז'איז'קו מורכב מלבות אנדזיטיות ודקיטיות וסלעים פירוקלסטים מתקופת המיוקן עד הפליוקן. כמה שכבות אוליגוקן-מיוקן נחשפות בעמק "קברדה דה לאס סוריטס". תיארוכים המתקבלים על ידי תיארוך ארגון-ארגון נעים בין 11.94 ± 0.13 ל-5.48 ± 0.07 מיליון שנים. 15 ק"מ ממערב לז'וז'איז'קו יש סלעי גרניט וסלעים געשיים. במקומות אחרים שכבות אלו קבורות על ידי סלעים מהקנוזואיקון. ישנם מספר העתקים באזור, כמו סממן אימילאק-סלינה דל פראיל (Imilac-Salina del Fraile) שתנועתו השפיעה על פעילותו של ז'וז'איז'קו.^[21]

מחקר של ג'. פ. ריצ'רדס ומ. וילנב איפשר את קביעת ההיסטוריה הגאולוגית של האזור. הגעשיות בתקופות האאוקן והאוליגוקן הייתה מרוכזת בפרקורדילרה (אנ'). הפחתה מוגברת של לוח נסקה במהלך האוליגוקן המאוחר גרמה להתרחבות הקשת הגעשית לכ-250 קילומטרים. "אירוע קצ'ואה" (Quechua event) לפני 25 מיליון שנה עורר את התרוממות הפונה-אלטיפלאנו (Puna-Altiplano), אזור גבוה המשתרע על פני שטח של 500,000 קילומטרים רבועים ומגיע לגובה של 3,700 מטרים. בסוף המיוקן-פליוקן התרחש שלב של געשיות איגנימבריטית עזה. לפני כ-2 מיליון שנים, "דפורמציית דיאגיטה" (Diaguita deformation) התאפיינה בשינוי במשטר הדפורמציה מהתקצרות קרום כדור הארץ להעתק חילוף ושל געשיות מהתפרצויות פלסיות בנפח גדול להרי געש שכבתיים מבודדים ולגעשיות מאפית באגן קשת געשית עורפית (אנ'). ייתכן שההאטה בהפחתה גרמה לשינוי זה. כיום רוב הגעשיות מתרחשת בקצה המערבי של הפונה, שם נוצרו הרי געש כמו לסקר (אנ') וז'וז'איז'קו.

אקלים וביוטה

ז'וז'איז'קו מסלאר ריו גרנדה

ז'וז'איז'קו מסלאר דה אגואס קליינטס IV

האקלים בז'וז'איז'קו קר ויבש. הטמפרטורה הממוצעת היא בערך 13- מעלות צלזיוס,^[4] עם טמפרטורות מקסימליות בטווח של 8- – 13- מעלות צלזיוס בין הקיץ לחורף. עם זאת, טמפרטורות הקרקע יכולות להגיע ל-12.5 מעלות צלזיוס במהלך היום בקיץ. טמפרטורת הקרקע משתנה מאוד במהלך היום.

ב-2004 הפך ז'וז'איז'קו לאתר תחנת מזג אוויר הגבוהה בעולם. האקלים שטוף שמש במיוחד בגלל היעדר כיסוי עננים, הגובה הרב וצירוף המקרים הקרוב בין נקודת ההיפוך הקיצית ליום שבו כדור הארץ הוא הקרוב ביותר לשמש. שלג יכול לרדת עד לגבהים של 4,000 מטר. המשקעים הם אפיזודיים עד כדי כך שקשה לתת ערכים ממוצעים. הם קשורים לרוב לפעילות הסעה או ציקלון במהלך הקיץ והחורף בהתאמה.

בין קו הרוחב 24° ל-25° דרום חוצה האלכסון הצחיח של האנדים (אנ') את האנדים. בקו רוחב זה, מחצית מהמשקעים יורדים בקיץ והמחצית השנייה בחורף. היווצרות אלכסון צחיח זה היא שילוב של השפעה של מדבר צל גשם של הרי האנדים, התמוככות האוויר בתוך הרמה הדרום פסיפית (אנ') וזרם הומבולדט הקר מול חופי האוקיינוס השקט. זו הסיבה שבגללה קיים מדבר אטקמה. האקלים הצחיח ביותר בז'וז'איז'קו גם הוא תוצאה של ההשפעות האקלימיות הללו.

הצמחייה מועטה באקלים הצחיח. הצמחייה בז'וז'איז'קו מתחילה בגובה 3,700–3,800 מטרים עם Acantholippia punensis‏, Atriplex imbricata ו-Cristaria andicola. אליהם מצטרף בגובה של 3,900 מטרים Stipa frigida שניתן למצוא עד גובה של 4,910 מטרים. צפיפות הצמחייה המקסימלית נמצאת בסביבות גובה 4,250 מטרים עם 12% מהשטח ויורדת לאחר מכן, כנראה בגלל הטמפרטורות הנמוכות. בנוסף לצמחים שהוזכרו קודם לכן גדלים בגובה זה Adesmia spinosissima‏, Fabiana bryoides‏, Mulinum crassifolium ו-Parastrephia quadrangularis. מעל גובה 5,000 מטרים אין צמחייה. עכברים צולמו בגובה 6,205 מטרים בשנת 2013, ומשלחת בפברואר 2020 מצאה עכברים עד לפסגה, שם נלכד עכבר מהמין Phyllotis xanthopygus (אנ'). זהו המקום הגבוה ביותר בעולם בו התגלה יונק.^[22]

קהילות שהתפתחו באופן חלש של פטריות וחיידקים נמצאו בקרקעות בז'וז'איז'קו,^[23] עם קהילות מפותחות יותר של אצות וכחוליות שנמצאו על נציבי הקרח. חלק מחיידקי הקרקע עשויים להיות תלויים בפחמן חד-חמצני געשי. אצות, חזזיות, קרום קרקע ביולוגי וצמחים וסקולריים גדלים מסביב וב"לאגו ז'וז'איז'קו". התנאים הסביבתיים בקרקעות אלו הם מהקיצוניים ביותר על פני כדור הארץ, עם צחיחות, קרינת על-סגול חזקה, מחזורי הקפאה-הפשרה יומיים ומחסור בחומרים מזינים. חומר אורגני המגיע להר באמצעות רוחות עשוי להיות המקור העיקרי למזון עבור חלק מהמיקרואורגניזמים הללו. זיהום אוויר ממכרה הנחושת אסקונדידה עלול להגיע לז'וז'איז'קו ולאיים על המערכות האקולוגיות שם.

עמקים יבשים ואזורים מוגנים כוללים עשבים. מעיין איתן נמצא בעמק "קברדה דה לאס סוריטס". משקעים בעמק זה מצביעים על כך שבין 2,436.8 ± 49 ל-1,593.1 ± 36 שנים לפי תיארוך פחמן-14 היה הנגר חזק יותר.

ארכאולוגיה

אתר ארכאולוגי בפסגת ז'וז'איז'קו

מומיה של ילד מפסגת הז'וז'איז'קו

האינקה טפסו ראשונים על ז'וז'איז'קו לפני מאות שנים. בשנת 1999 מצא צוות של ארכאולוגים בראשות יוהאן ריינהרד (Johan Reinhard) שלוש מומיות של ילדים על פסגת ז'וז'איז'קו. בזמן מותם הם היו בני שש, שבע וחמש עשרה שנים. הם היו לכאורה קורבנות אנושיים שהוקרבו לאלים של פנתאון אינקה על פסגות הרים. בשנת 2003 הם הוצגו באוניברסיטה הקתולית של סלטה, אך החל משנת 2007 ניתן למצוא אותם ב"מוזיאון לארכאולוגיה בגובה רב" (Museo de Arqueología de Alta Montaña) של ארגנטינה.^[24]

המומיות נמצאו קבורות 1.7 מטר מתחת לבמה גדולה בגודל 11 על 6 מטר. קיומן של חורבות באזור הפסגה דווח במהלך הטיפוס הראשון על הר הגעש ב-1950. בגלל הממצאים סווג אזור הפסגה של הר הגעש בשנת 2001 כ"אתר היסטורי לאומי" (Lugar Histórico Nacional) על ידי ממשלת ארגנטינה.^[25]

חפצים ארכאולוגיים נוספים שנמצאו יחד עם המומיות כוללים: כיסויי ראש עם נוצות, כלי חרס, פסלים עשויים מזהב וכסף וטקסטיל.^[4] בסך הכל נמצאו 145 חפצים יחד עם המומיות. השערות שנמצאו עם המומיות וכמנחות המלוות את המומיות היו מושא למחקר כדי לקבוע את הרקע של הקורבנות.^[26]

לפחות שלושה שבילים מובילים אל ז'וז'איז'קו. שניים מהם נפגשים בטמפו (פונדק) בגובה של 5,200 מטרים, ואילו השלישי עובר דרך בית קברות שבו נמצאו 16 גופות בשנת 1972 לפני שהגיעו לטמפו. מהטמפו שביל נוסף מוביל במעלה ההר, על פני שני אתרים ארכאולוגיים נוספים עד לגובה של 6,000 מטרים. שביל זה הוא שביל טקסי של האינקה ברוחב התחלתי של 1.5–2 מטר, המצטמצם בשטחים תלולים יותר. השביל מסומן בגל-עדים, כנראה כדי לציין היכן נמצא השביל כאשר הר הגעש מכוסה בשלג. השביל מסתיים בגובה 6,500 מטרים בחורבות פורטסולו דל אינקה (Portezuelo del Inca), שם מתחיל גרם מדרגות. מהחורבות הללו עובר שביל אחד לבית קברות בגובה 6,715 מטר ושביל אחר לבמה בפסגה. השביל השני מגיע לשני קירות מלבניים במרחק של 20 מטרים למעלה, וממשיך עד לבמה שבו נמצאו המומיות. אלו הם האתרים הארכאולוגיים הגבוהים בעולם. השבילים התגלו על ידי מתיאס רביטש (Mathias Rebitsch) ב-1958.^[27]

נראה כי ז'וז'איז'קו היה ההר הקדוש (אנ') לאינקה החשוב ביותר באזור. אתרים ארכאולוגיים נמצאים גם בעמקים המנקזים את ז'וז'איז'קו לכיוון מדבר המלח סלאר דה פונטה נגרה (אנ'), כולל העמקים "קברדה ז'וז'איז'קו" ו"קברדה דה לאס סוריטס". השבילים מתחברים עם הציר הראשי צפון-דרום העובר בין סן פדרו דה אטקמה (אנ') לקופיאפו (אנ'). ציר זה קשור למערכת הדרכים הנרחבת של האינקה.^[27]

היסטוריה של התפרצויות

הר הגעש הוא בן כ-1.45 ± 0.41 מיליון שנים, וז'וז'איז'קו I הוא בגיל הפליסטוקן המוקדם. התאריך העתיק ביותר, לפני 1.5 ± 0.4 מיליון שנים, נקבע על קילוח לבה צפונית-מערבית למבנה הראשי של ז'וז'איז'קו. שני תיארוכים שהתקבלו על קילוחי הלבה של ז'וז'איז'קו II הם 401,000 ± 6,000 ו-1,500,000 ± 400,000 שנים לפי תיארוך ארגון-ארגון ותיארוך אשלגן-ארגון בהתאמה. קילוח הלבה הצעיר הצפוני הוא בן פחות ממיליון שנים על בסיס תיארוך אשלגן-ארגון. הקילוח הדרומי הוא בן 48,000 ± 12,000 שנים על סמך תיארוך ארגון-ארגון על ביוטיט. תיארוך חשיפת משטח (אנ') המבוסס על הליום הניב גילאים של 41,000 ± 1,000 שנים עבור ז'וז'איז'קו I בגובה של למעלה מ-5,000 מטרים, ושל 5,600 ± 250 שנים עבור ז'וז'איז'קו II בגובה של למעלה מ-6,000 מטרים ושל 930 ± 140 שנים.^[28]

ז'וז'איז'קו היה פעיל בתקופה ההיסטורית, כשההתפרצות האחרונה התרחשה בסוף המאה ה-19.^[1] התפרצויות תועדו בפברואר 1854, ספטמבר 1868 ומאי 1877, שכללו שתי התפרצויות מתפוצצות ואחת עם קילוחי לבה.^[1] על פי דיווח משנת 1899, במהלך ההתפרצות של 1868 נפתחו סדקים גדולים במורדותיו. ההתפרצות האחרונה כללה עשן שדווח בזמן רעידת האדמה של איקיקה (1877) (אנ'). דיווחים אחרים מזכירים התפרצויות ב-1920, 1931, 1936 ו-1960.^[29]

הר הגעש נחשב כיום רדום ואין פומרולות ידועות.^[30] ז'וז'איז'קו נחשב להר הגעש ה-16 המסוכן ביותר בארגנטינה מתוך 38.^[31] פעילות מתפרצת עתידית עלולה לגרום לפליטת זרמים פירוקלסטיים וקילוחי לבה^[29] ועלולה לגרום להתמוטטות גזרה, אם כי הן יהוו סכנה קטנה לחיי אדם, בהתחשב בעובדה שהאזור מיושב בדלילות.

לקריאה נוספת

• Darack, Ed (2001). Wild Winds: Adventures in the Highest Andes (באנגלית). Cordee / DPP. ISBN 978-1884980817.
• Reinhard, Johan: The Ice Maiden: Inca Mummies, Mountain Gods, and Sacred Sites in the Andes. National Geographic Society, Washington, D.C., 2005.
• Reinhard, Johan and Ceruti, María Constanza: "Inca Rituals and Sacred Mountains: A Study of the World's Highest Archaeological Sites" Los Angeles: UCLA, 2010.
• Reinhard, Johan and Ceruti, María Constanza: Investigaciones arqueológicas en el Volcán Llullaillaco: Complejo ceremonial incaico de alta montaña. Salta: EUCASA, 2000.
• Reinhard, Johan; Ceruti, María Constanza (2006). "Sacred Mountains, Ceremonial Sites and Human Sacrifice Among the Incas". Archaeoastronomy. 19: 1–43.
• Ceruti, María Constanza: Llullaillaco: Sacrificios y Ofrendas en un Santuario Inca de Alta Montaña. Salta: EUCASA, 2003.
• Reinhard, Johan (1993). "Llullaillaco: An Investigation of the World's Highest Archaeological Site". Latin American Indian Literatures Journal. 9 (1): 31–54.
• Beorchia, Antonio: "El cementerio indígena del volcán Llullaillaco." Revista del Centro de Investigaciones Arqueológicas de Alta Montaña 2: 36–42, 1975, San Juan.
• Previgliano, Carlos; Ceruti, Constanza; Reinhard, Johan; Arias, Facundo; Gonzalez, Josefina (2003). "Radiologic Evaluation of the Llullaillaco Mummies". American Journal of Roentgenology. 181 (6): 1473–1479. doi:10.2214/ajr.181.6.1811473. PMID 14627558.
• Wilson, Andrew; Taylor, Timothy; Ceruti, Constanza; Reinhard, Johan; Chávez, José Antonio; Grimes, Vaughan; Wolfram-Meier-Augenstein; Cartmell, Larry; Stern, Ben; Richards, Michael; Worobey, Michael; Barnes, Ian; Gilbert, Thomas (2007). "Stable isotope and DNA evidence for ritual sequences in Inca child sacrifice". Proceedings of the National Academy of Sciences. 104 (42): 16456–16461. Bibcode:2007PNAS..10416456W. doi:10.1073/pnas.0704276104. PMC 2034262. PMID 17923675.
• Complete description, history, place name and routes of Llullaillaco in Andeshandbook

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'וז'איז'קו בוויקישיתוף

• LLULLAILLACO 6739 m - With DJI Phantom at the limit of possibilities (Drohnen-Video), סרטון באתר יוטיוב
• El Museo de Arqueología de Alta Montaña (בספרדית)

הערות שוליים

1. Llullaillaco
2. Vitry, Christian (2016). "Contribución al Estudio de Caminos se Sitios Arqueológicos de Altura. Volcán Llullaillaco (6.739 M). Salta – Argentina", Page 5
3. Charles R. Stern, Active Andean volcanism: its geologic and tectonic setting
4. Carlos H. Previgliano, et al., Radiologic Evaluation of the Llullaillaco Mummies
5. Jeremy P. Richards Michael Villeneuve, Characteristics of late Cenozoic volcanism along the Archibarca lineament from Cerro Llullaillaco to Corrida de Cori, northwest Argentina
6. Costello, Elizabeth K.; Halloy, Stephan R. P.; Reed, Sasha C.; Sowell, Preston; Schmidt, Steven K. (1 בפברואר 2009). "Fumarole-Supported Islands of Biodiversity within a Hyperarid, High-Elevation Landscape on Socompa Volcano, Puna de Atacama, Andes". Applied and Environmental Microbiology (באנגלית). 75 (3): 735–747. Bibcode:2009ApEnM..75..735C. doi:10.1128/AEM.01469-08. ISSN 0099-2240. PMC 2632159. PMID 19074608. {{cite journal}}: (עזרה)
7. Schröder, Hilmar; Schmidt, Dieter (1997). "Klimamorphologie und Morphogenese des Llullaillaco (Chile/Argentinien)". Mitteilungen der Fränkischen Geographischen Gesellschaft (בגרמנית). 44: 225–258.
8. [https://www.jpl.nasa.gov/images/pia22721-llullaillaco-volcano-chileargentina Llullaillaco Volcano, Chile/Argentina}, NASA's Jet Propulsion Laboratory
9. Llullaillaco 6752m
10. Nevados Ojos del Salado
11. Proyecto Mariana: la minera Ganfeng Lithium invertirá US$ 600 millones en Salta y generará más de 5.000 puestos de trabajo
12. Jeremy P.Richard, ThomasUllrich, Robert Kerrich, The Late Miocene–Quaternary Antofalla volcanic complex, southern Puna, NW Argentina: Protracted history, diverse petrology, and economic potential
13. Aran, Pablo; Aguilar, Pablo; Bowen, Thomas; Farson, Matthew; Tapia, Joseline; Vimercati, Lara; Darcy, John L.; Solon, Adam J.; Porazinska, Dorota; Schmidt, Steven K.; Dorador, Cristina (2021). "Insights into an undescribed high-elevation lake (6,170 m a.s.l.) on Volcán Llullaillaco: A physical and microbiological view". Aquatic Conservation: Marine and Freshwater Ecosystems (באנגלית). 31 (8): 2293–2299. doi:10.1002/aqc.3612. ISSN 1099-0755.
14. "Volcán Llullaillaco". Glaciares de Chile (בספרדית). Laboratorio de Glacíologia.
15. Schroder, H.; Makki, M. (2000-12-10). "Morfología periglacial del volcán Llullaillaco (Chile/Argentina)". Pirineos (בספרדית). 155: 3–36. doi:10.3989/pirineos.2000.v155.86. ISSN 1988-4281.
16. Hastenrath, Stefan L. (1971-01-01). "On the Pleistocene Snow-Line Depression in the Arid Regions of the South American Andes". Journal of Glaciology. 10 (59): 255–267. Bibcode:1971JGlac..10..255H. doi:10.3189/S0022143000013228.
17. המונח במילוני האקדמיה
18. Vimercati, Lara; Solon, Adam J.; Krinsky, Alexandra; Arán, Pablo; Porazinska, Dorota L.; Darcy, John L.; Dorador, Cristina; Schmidt, Steven K. (1 בינואר 2019). "Nieves penitentes are a new habitat for snow algae in one of the most extreme high-elevation environments on Earth". Arctic, Antarctic, and Alpine Research. 51 (1): 190–200. doi:10.1080/15230430.2019.1618115. ISSN 1523-0430. {{cite journal}}: (עזרה)
19. Lynch, Thomas F. (באפריל 1986). "Climate change and human settlement around the late-glacial laguna De Punta Negra, northern Chile: The preliminary results". Geoarchaeology. 1 (2): 148. doi:10.1002/gea.3340010203. {{cite journal}}: (עזרה)
20. Messerli, Bruno; Grosjean, Martin; Graf, Kurt; Schotterer, Ueli; Schreier, Hans; Vuille, Mathias (1992). "Die Veränderungen von Klima und Umwelt in der Region Atacama (Nordchile) seit der Letzten Kaltzeit". Erdkunde (בגרמנית). 46 (3): 257–272. doi:10.3112/erdkunde.1992.03.09.
21. Naranjo, José Antonio; Villa, Víctor; Ramírez, Cristián; Pérez de Arce, Carlos (26 בינואר 2018). "Volcanism and tectonism in the southern Central Andes: Tempo, styles, and relationships". Geosphere (באנגלית). 14 (2): 636. Bibcode:2018Geosp..14..626N. doi:10.1130/GES01350.1. ISSN 1553-040X. {{cite journal}}: (עזרה)
22. Storz, Jay F.; Quiroga-Carmona, Marcial; Opazo, Juan C.; Bowen, Thomas; Farson, Matthew; Steppan, Scott J.; D’Elía, Guillermo (4 באוגוסט 2020). "Discovery of the world's highest-dwelling mammal". Proceedings of the National Academy of Sciences (באנגלית). 117 (31): 18169–18171. doi:10.1073/pnas.2005265117. ISSN 0027-8424. PMC 7414144. PMID 32675238. {{cite journal}}: (עזרה)
23. Lynch, R. C.; King, A. J.; Farías, Mariá E.; Sowell, P.; Vitry, Christian; Schmidt, S. K. (ביוני 2012). "The potential for microbial life in the highest-elevation (>6000 m.a.s.l.) mineral soils of the Atacama region". Journal of Geophysical Research: Biogeosciences. 117 (G2): n/a. Bibcode:2012JGRG..117.2028L. doi:10.1029/2012JG001961. {{cite journal}}: (עזרה)
24. Grady, Denise (2007-09-11). "In Argentina, a Museum Unveils a Long-Frozen Maiden". The New York Times. ISSN 0362-4331.
25. Giordano, Mariana (2016). "Performatividad, reliquia y visibilidad: Apariciones de "Lo Andino" en la fotografía indígena Argentina". Diálogo Andino (50): 07–19. doi:10.4067/S0719-26812016000200002. ISSN 0719-2681.
26. Wilson, Andrew; Bradford, University of (2016-11-21). "Hair and Sacrifice in the Andean World, as deduced by biomolecular approaches". Internet Archaeology (42). doi:10.11141/ia.42.6.2. ISSN 1363-5387.
27. Vitry, Christian (בספטמבר 2020). "Los Caminos Ceremoniales en los Apus del Tawantinsuyu". Chungará (Arica). 52 (3): 509–521. doi:10.4067/S0717-73562020005001802. ISSN 0717-7356. {{cite journal}}: (עזרה)
28. Niedermann, S.; Althaus, T.; Hahne, K. (1998). "Dating of lava flows and landslides in the Chilean and Argentine Andes using cosmic-ray-produced 3He and ZINe" (PDF). Mineralogical Magazine. 62 (2): 1085–1086. Bibcode:1998MinM...62.1085N. doi:10.1180/minmag.1998.62A.2.234. אורכב מ-המקור (PDF) ב-14 באוגוסט 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
29. Amigo, Álvaro R.; Bertin, Daniel U.; Orozco, Gabriel L. (2012). Peligros volcánicos de la Zona Norte de Chile (PDF) (Report). Carta geológica de Chile: Serie Geología Ambiental (בספרדית). Vol. 17. SERVICIO NACIONAL DE GEOLOGÍA Y MINERÍA. p. 21. ISSN 0717-7305. נבדק ב-20 באוגוסט 2021. {{cite report}}: (עזרה)
30. Solon, Adam J.; Vimercati, Lara; Darcy, J. L.; Arán, Pablo; Porazinska, Dorota; Dorador, C.; Farías, M. E.; Schmidt, S. K. (5 בינואר 2018). "Microbial Communities of High-Elevation Fumaroles, Penitentes, and Dry Tephra "Soils" of the Puna de Atacama Volcanic Zone". Microbial Ecology. 76 (2): 340–351. doi:10.1007/s00248-017-1129-1. PMID 29305629. {{cite journal}}: (עזרה)
31. Garcia, Sebastian; Badi, Gabriela (1 בנובמבר 2021). "Towards the development of the first permanent volcano observatory in Argentina". Volcanica (באנגלית). 4 (S1): 26. doi:10.30909/vol.04.S1.2148. ISSN 2610-3540. {{cite journal}}: (עזרה)