וים ונדרס

וים ונדרס
Ernst Wilhelm Wenders
לידה	14 באוגוסט 1945 (בן 79); דיסלדורף, אזור הכיבוש הבריטי, אזורי הכיבוש בגרמניה
שם במה	Wim Wenders
שם לידה	Ernst Wilhelm Wenders
מדינה	גרמניה
תקופת הפעילות	מ-1967
עיסוק	במאי קולנוע, מחזאי, סופר, צלם ומפיק קולנוע
מקום לימודים	האוניברסיטה לקולנוע וטלוויזיה של מינכן (1970)
בן או בת זוג	דונטה ונדרס (1993–?) ; איזבל ויינגרטן (1981–1982) ;
פרסים והוקרה	פרס אריה הזהב (1982); פרס פיפרסקי (1984); Prize of the Ecumenical Jury Cannes (1984); דוב הכסף (2000); פרס פיפרסקי (1976); גרנד פרי של פסטיבל קאן (1993); דוב הזהב של כבוד (2015); פרס גויה לסרט התיעודי הטוב ביותר (2008); פרס רובר ברסון (2002); Prize of the Ecumenical Jury Cannes (2014); דב ברלין (2024); Un certain regard Award (2014); Herbert Strate Award (2010); פרס פרנסואה שאלה (2014); פרס סזאר לסרט תיעודי (2015); Prize of the Ecumenical Jury Cannes; מדליית זהב להצטיינות בתרבות (7 באוקטובר 2005); פרס האקדמיה האירופית לסרט דוקומנטרי (2011); עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר (2006); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (2006); פרס הלמוט קוטנר (2004); פרס דקל הזהב (1984); פרס פסטיבל הקולנוע בקאן לבמאי הטוב ביותר (1987); פרס באפט"א לבימוי הטוב ביותר (1985); מסדר ההצטיינות של נורדריין-וסטפאליה (2 בדצמבר 2004); נמר הכבוד (2005); פרס האקדמיה האירופית לסרט דוקומנטרי (1999); טבעת הכבוד של העיר וופרטל (10 במרץ 2012); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לבמאי הטוב ביותר (1988); מפקד מסדר האמנויות והספרות (19 בפברואר 1993); מפקד במסדר ההצטיינות של פורטוגל (2017); honorary doctor of the Sorbonne Nouvelle University (21 ביולי 1988, 1989) ;
	https://www.wim-wenders.com/
	פרופיל ב-IMDb

וילהלם (וים) ארנסט ונדרס (Wim Wenders; נולד ב-14 באוגוסט 1945 בדיסלדורף, גרמניה) הוא במאי קולנוע, מחזאי, סופר, צלם ומפיק קולנוע גרמני. ונדרס נחשב לאחד מגדולי הבמאים של דורו ולאחד הבמאים המוערכים באירופה כיום וכמה מסרטיו הוגדרו כיצירות מופת קולנועיות. היה מועמד ארבע פעמים לפרס האוסקר, שלושה מהם על הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, והרביעי על הסרט הבינלאומי הטוב ביותר.

עובדות מהירות לידה, שם במה ...

סגירה

תחילת הדרך

לאחר שוונדרס סיים את לימודי התיכון בדיסלדורף, גרמניה, הוא למד באוניברסיטה רפואה (1963–1964) ופילוסופיה (1964–1965). בשנת 1966 הוא נשר מלימודיו ועבר להתגורר בפריז שם עבד כצייר. הוא נכשל בבחינת הכניסה בבית הספר הצרפתי הלאומי לקולנוע, ולכן החליט להתמקצע כגלף באולפן של ג'וני פרידלנדר, אמן אמריקאי, במונפרנאס. במהלך אותה תקופה, ונדרס נשבה בקסמי הקולנוע, ולעיתים ראה עד חמישה סרטים מדי יום בבית הקולנוע המקומי.

ונדרס, שהחליט להפוך את תשוקתו הגוברת לקולנוע למקצוע, חזר לגרמניה ב-1967 ועבד במשרדי יונייטד ארטיסטס בדיסלדורף. בסתיו של 1967 הוא התקבל ל"Hochschule für Fernsehen und Film München" (האוניברסיטה לקולנוע ולטלוויזיה במינכן). בין השנים 1967 ו-1970, בזמן לימודיו, שימש גם כמבקר קולנוע במספר כתבי עת גדולים בגרמניה.

הוא השלים מספר סרטים קצרים לפני שסיים את לימודיו, וסרט הגמר שלו "Summer in the City" (קיץ בעיר) היה סרטו הראשון באורך מלא, אותו צילם במצלמת 16 מ"מ בשחור-לבן.

קריירה כבמאי סרטי עלילה

ונדרס החל את הקריירה שלו עם עלייתו של הקולנוע הגרמני החדש בסוף שנות ה-60. הסרט הראשון המלא שביים היה "Summer in the City" ב-1970. במהלך הקריירה שלו זכה בפרסים וביניהם פרס אריה הזהב עבור "Der Stand der Dinge" ("מצב הדברים"), בפסטיבל הסרטים של ונציה 1982, פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 1984 עבור "פריז, טקסס", ופרס הבימוי הטוב ביותר עבור הסרט "מלאכים בשמי ברלין" ("Der Himmel über Berlin"), בפסטיבל קאן 1987^[1].

שיתוף הפעולה הממושך של ונדרס עם צלם הקולנוע ההולנדי רובי מולר השפיע רבות על סגנון הצילום הייחודי של סרטיו. כמה מסרטיו המוצלחים נולדו משיתופי פעולה עם הסופר האוסטרי פטר הנדקה ("מלאכים בשמי ברלין") והמחזאי האמריקאי סם שפרד ("פריז, טקסס"). הנדקה גם השתתף בכתיבת סרטו השני של ונדרס, "חרדתו של השוער מפני בעיטת העונשין" ("Die Angst des Tormanns beim Elfmeter").

ב-2008 יצר את הסרט "פלרמו שוטינג", העוסק בצילום ובמוות. הדמות המרכזית בסרט היא צלם הנע בין מציאות להזיה. בסרט השתתפו בין השאר, המוזיקאי לו ריד בתפקיד עצמו והשחקן דניס הופר בתפקיד המוות. הסרט בוקדש לבמאים אינגמר ברגמן ומיכאלאנג'לו אנטוניוני, שמתו שניהם ביום אחד. והסרט אף מושפע מסרטיהם^[2].

ב-2023 ביים את "ימים מושלמים", סרט דרמה שהוא קופרודוקציה יפנית-גרמנית לפי תסריט שנכתב על ידי ונדרס וטאקומה טקאסאקי. הסרט עוקב אחר חיי השגרה של היראיאמה (קוג'י יאקושו), מנקה שירותים ציבוריים בטוקיו^[3].

במאי סרטי תעודה ופרויקטים נוספים

ונדרס ביים בין היתר סרטים דוקומנטריים שזכו לשבח. הידוע ביניהם "Buena Vista Social Club" משנת 1999, המתאר מוזיקאים קובנים. פסקול הסרט הפך ללהיט גדול, והסרט עצמו היה מועמד לפרס אוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר וזכה בעשרות פרסי קולנוע אחרים^[4].

ב-2003 ביים את הסרט "The Soul of a Man", אחד מסדרה של שמונה סרטים על תולדות הבלוז שהופקו על ידי מרטין סקורסזה^[5].

ב-2009 ונדרס החל לצלם סרט תיעודי על ידידתו הכוראוגרפית והרקדנית פינה באוש, אך היא נפטרה במפתיע ממחלת הסרטן, ימים ספורים לאחר שהמחלה אובחנה אצלה, ביוני 2009. ונדרס ביטל את ההפקה, אך הרקדנים בלהקתה של באוש שכנעו אותו להמשיך ולסיים את הסרט^[6]. רוב הסרט מראה ריקודים שיצרה באוש בצילום תלת־ממדי, וביניהם משולבים מונולוגים קצרים של רקדנים. הסרט יצא לאקרנים לבסוף ב-2011^[7].

ב-2015 יצר את הסרט התיעודי "מלח הארץ", המתחקה אחר יצירותיו ופועלו של הצלם הברזילאי סבסטיאו סאלגאדו^[8].

ב-2017 ביים ךראשונה אופרה, "דולי הפנינים" מאת המלחין הצרפתי ז'ורז' ביזה, בבית האופרה של ברלין, בניצוח דניאל בארנבוים^[9].

ב-2018 ביים את הסרט האפיפיור פרנציסקוס: במילותיו שלו, וסק בדמותו של האפיפיור פרנציסקוס. הסרט הוקרן בישראל בדצמבר 2019, בסינמטק תל אביב, שונדרס היה נוכח במפגש ושיחה עם הקהל^[10].

ונדרס גם ביים הרבה קליפים עבור להקת U2, כולל לשיר "(Stay! (Faraway, So Close" ועבור להקת "Talking Heads". שיתוף הפעולה בין U2 לוונדרס הוביל לכך שסולן הלהקה, בונו, כתב את הסיפור שבבסיס הסרט "מלון מיליון הדולר", שוונדרס ביים, ושירים של U2 נכללו בפסקול הסרט^[11]. ונדרס גם ביים מספר פרסומות לטלוויזיה.

ונדרס הוא חבר בוועדה המייעצת של קרן הקולנוע העולמי, פרויקט שנוסד על ידי מרטין סקורסזה ומטרתו לגלות ולשחזר סרטי קולנוע עולמי שהוזנחו. בנוסף שימש כנשיא האקדמיה האירופית לקולנוע (אנ'), ובמסגרת תפקידו קיבל ב-2002 את ישראל כחברה באקדמיה לצד הרשות הפלסטינית^[12]. במסגרת תפקידו גם ביקר בישראל כאורח הכבוד בחגיגות ה-20 של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה^[13].

צילום סטילס

ונדרס עסק במשך השנים גם בצילום סטילס. ב-1986 הוצגו תצלומיו במרכז ז'ורז' פומפידו בפריז, ואחר כך גם בביאנלה של ונציה, במוזיאון גוגנהיים בילבאו ובמוזיאונים וגלריות באוסטרליה ביפן וארצות הברית^[14]. ב-2015 הציג בגלריית בליין סאותרן בברלין את התערוכה "קפסולות זמן", של צילומי תמונות סטילס שיצר בגרמניה ובארצות הברית. התצלומים כללו נופים שוממים בשולי הדרכים בשתי המדינות, ובאמצעותם ביקש לעסוק במושגים כמו תנועה, זיכרון, זמן, אובדן ונוסטלגיה^[15].

"ימים מושלמים" (2023)
"אנסלם" (2023)
"האפיפיור פרנציסקוס: במילותיו שלו" (2018)
"אהבה עמוקה" (2017) Submergence
"הכול יהיה בסדר" (2015) Every Thing Will Be Fine
"מלח הארץ" (2014) The Salt of the Earth
"עולם לא נראה" (2012) Mundo Invisivel
"פינה" (2011) Pina
"לצלם את פלרמו" (2008) Palermo Shooting
"אל תקיש בדלת" (2004) Don't Come Knocking
"ארץ האפשרויות" (2003) Land of Plenty
"נפש האדם" (2003) The Soul of a Man
"אודה לקלן" (2002) Ode to Cologne: A Rock 'N' Roll Film
"מלון מיליון הדולר" (2000) Million Dollar Hotel
"ווילי נלסון בתיאטרו" (1998) Willie Nelson at the Teatro
"בואנה ויסטה סושיאל קלאב" (1998) Buena Vista Social Club
"הקץ לאלימות" (1997) The End of Violence
"מעבר לעננים" (1995) Beyond the Clouds
"תכסיס של אור" (1995) A Trick of the Light
"סיפור ליסבון" (1994) Lisbon Story
"כה רחוק, כה קרוב" (1993) Faraway, So Close
"ארישה, הדב ומעגל האבן" (1992) Arisha, the Bear and the Stone Ring
"עד סוף העולם" (1991) Until the End of the World
"רשימות של ערים ובגדים" (1989) Notebook on Cities and Clothes
"מלאכים בשמי ברלין" (1987) Wings of Desire
"טוקיו-גא" (1985) Tokio-Ga
"פריז, טקסס" (1984) Paris, Texas
"חדר 666" (1982) Room 666
"האמט" (1982) Hammett
"זווית הפוכה" (1982) Reverse Angle
"מצב הדברים" (1982) The State of Things
"ברק מעל המים" (1980) Lightning Over Water
"ידיד אמריקאי" (1977) The American Friend
"במהלך הזמן" (1976) Kings of the Road
"תנועה מוטעית" (1975) Wrong Move
"האי" (1974) The Island
"אליס בערים" (1974) Alice in the Cities
"אות השני" (1972) Scarlet Letter
"חרדתו של השוער מפני בעיטת העונשין" (1971) The Goalkeeper's Fear of the Penalty
"קיץ בעיר" (1970) Summer in the City

ונדרס זכה בפרסים רבים, בין היתר:

פרס אריה הזהב, הפרס הראשי בפסטיבל הסרטים של ונציה, על סרטו "מצב הדברים" (1982)
פרס דקל הזהב, הפרס היוקרתי ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן, עבור סרטו "פריז, טקסס" (1984)
זכה בפרס הבימוי הטוב ביותר בטקס פרסי הסרט הבווארי ובפסטיבל הקולנוע בקאן עבור סרטו "מלאכים בשמי ברלין" (1987)
פרס הבימוי הטוב ביותר בטקס פרסי הסרט הבווארי על סרטו ״כה רחוק, כה קרוב״ (1993)
פרס מאסטר לקולנוע של פסטיבל הסרטים הבינלאומי מנהיים-היידלברג (2004)
פרס נמר הכבוד בפסטיבל הסרטים הבינלאומי לוקרנו (2005)
פרס דוב הזהב, הפרס היוקרתי ביותר בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין, פרס כבוד (2015)

לוונדרס הוענקו תוארי דוקטור לשם כבוד באוניברסיטת פריז ב-1990 ובאוניברסיטת ה-UCL בבריסל ב-2005.

מועמדויות בולטות

סרטו ״פינה״ על רקדנית המחול הגרמנייה פינה באוש היה מועמד בשנת 2012 לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר ה-84
בשנת 2012 היה מועמד לפרס גילדת הכותבים של אמריקה בקטגוריית התסריט התיעודי הטוב ביותר.

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...

סגירה

אתר האינטרנט הרשמי של וים ונדרס (באנגלית)

וים ונדרס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

וים ונדרס, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי

וים ונדרס, באתר AllMovie (באנגלית)

וים ונדרס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)

וים ונדרס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)

וים ונדרס, באתר MusicBrainz (באנגלית)

וים ונדרס, באתר Discogs (באנגלית)
וים ונדרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מרב יודילוביץ', "הקולנוע האמיתי לא ייעלם", באתר ynet, 20 בנובמבר 2009
מתן שירם, ‏"העולם היום מלא בסרטי ג'אנק פוד", באתר גלובס, 16 בנובמבר 2009
עופרה עופר אורן, וים ונדרס, "מלח הארץ": מדוע וכיצד הוא מאלץ את האנושות להביט במראה, בבלוג "סופרת ספרים", 9 באפריל 2015
אבנר שביט, ברלין‏, מלאך בשמי ברלין: ריאיון עם וים ונדרס על "הכל יהיה בסדר" והקריירה המפוארת שלו, באתר וואלה, 22 באוקטובר 2015
אמיר קמינר, וים ונדרס: "אני זוכר את המורים שלי, רובם היו נאצים", באתר ynet, 5 במאי 2024

[1]
אשר טללים, קולנוע - מלאך, בשר ודם "מלאכים בשמי ברלין", במאי: וים ונדרס, כל העיר, 22 בינואר 1988
[2]
אורי קליין | תצלום: אמיל סלמן, וים ונדרס: אובדן הפשטות, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2009
[3]
אורון שמיר, "ימים מושלמים" הוא סרטו העלילתי הטוב ביותר של וים ונדרס מאז שנות ה-80, באתר הארץ, 2 במאי 2024
[4]
יוסי בבליקי, ‏הפיס הגדול נפל עליהם בסוף החיים, באתר גלובס, 2 במרץ 2000
[5]
אורי קליין, מיטה, משאית וכלב מצויר, באתר הארץ, 21 במאי 2003
[6]
אסף אוני, ברלין, ‏צילום במערה. להביא את האוצרות לציבור, באתר גלובס, 3 במרץ 2011
[7]
אורי קליין, פינה: מסע פרדוקסלי אל התנועה, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2011
[8]
אורי קליין, "מלח הארץ": וים ונדרס ניסה לעשות סרט רגיש על הצלם התיעודי סבסטיאו סאלגאדו, אבל התוצאה היא מבט אימפריאליסטי מרוחק, באתר הארץ, 8 באפריל 2015
[9]
גל אפלרויט, וים ונדרס יביים אופרה בפעם הראשונה; בארנבוים ינצח, באתר הארץ, 2 באפריל 2016
[10]
נירית אנדרמן, "דווקא החברים האתיאיסטים שלי הזילו דמעות", באתר הארץ, 16 בדצמבר 2019
[11]
שרון מולדאבי, ‏הבייבי-בום של הרוק: סרט חדש על רגעי השיא של להקת U2, באתר גלובס, 16 בנובמבר 2011
[12]
דנה שוופי, וים ונדרס ישתתף בחגיגות ה-20 של בית הספר סם שפיגל, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2009
[13]
שירה בן-סימון, וים ונדרס בירושלים: מאמין בקולנוע הישראלי, מתנגד לחרם תרבותי, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2009
[14]
יקי גולדברג, הנוסע המתמיד, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2003
[15]
אבנר שפירא, הבמאי וים ונדרס מתעד את שקיעת החלום האמריקאי, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2015

[1] [1]
אשר טללים, קולנוע - מלאך, בשר ודם "מלאכים בשמי ברלין", במאי: וים ונדרס, כל העיר, 22 בינואר 1988

[2] [2]
אורי קליין | תצלום: אמיל סלמן, וים ונדרס: אובדן הפשטות, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2009

[3] [3]
אורון שמיר, "ימים מושלמים" הוא סרטו העלילתי הטוב ביותר של וים ונדרס מאז שנות ה-80, באתר הארץ, 2 במאי 2024

[4] [4]
יוסי בבליקי, ‏הפיס הגדול נפל עליהם בסוף החיים, באתר גלובס, 2 במרץ 2000

[5] [5]
אורי קליין, מיטה, משאית וכלב מצויר, באתר הארץ, 21 במאי 2003

[6] [6]
אסף אוני, ברלין, ‏צילום במערה. להביא את האוצרות לציבור, באתר גלובס, 3 במרץ 2011

[7] [7]
אורי קליין, פינה: מסע פרדוקסלי אל התנועה, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2011

[8] [8]
אורי קליין, "מלח הארץ": וים ונדרס ניסה לעשות סרט רגיש על הצלם התיעודי סבסטיאו סאלגאדו, אבל התוצאה היא מבט אימפריאליסטי מרוחק, באתר הארץ, 8 באפריל 2015

[9] [9]
גל אפלרויט, וים ונדרס יביים אופרה בפעם הראשונה; בארנבוים ינצח, באתר הארץ, 2 באפריל 2016

[10] [10]
נירית אנדרמן, "דווקא החברים האתיאיסטים שלי הזילו דמעות", באתר הארץ, 16 בדצמבר 2019

[11] [11]
שרון מולדאבי, ‏הבייבי-בום של הרוק: סרט חדש על רגעי השיא של להקת U2, באתר גלובס, 16 בנובמבר 2011

[12] [12]
דנה שוופי, וים ונדרס ישתתף בחגיגות ה-20 של בית הספר סם שפיגל, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2009

[13] [13]
שירה בן-סימון, וים ונדרס בירושלים: מאמין בקולנוע הישראלי, מתנגד לחרם תרבותי, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2009

[14] [14]
יקי גולדברג, הנוסע המתמיד, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2003

[15] [15]
אבנר שפירא, הבמאי וים ונדרס מתעד את שקיעת החלום האמריקאי, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2015

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]