הורודוק

**הורודוק**
**Городок**
סמל הורודוק סמל הורודוק	דגל הורודוק דגל הורודוק
מדינה	אוקראינה
מחוז	לבוב
תאריך ייסוד	1213
שטח	29.62 קמ"ר
גובה	280 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	16,085 (1 בינואר 2022)
קואורדינטות	49°47′N 23°38′E
אזור זמן	UTC+2
	http://horodok-rada.gov.ua/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים הורודוק

הורודוק (באוקראינית: Городок; בפולנית: Gródek Jagielloński, גרודק יגיילונסקי; ביידיש: גריידינג) היא עיר במחוז לבוב שבמערב אוקראינה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

ערך זה עוסק בעיר אוקראינית (גליציה). אם התכוונתם לעיירה בבלארוס (פלך מינסק), ראו הרדוק.

עובדות מהירות מדינה, מחוז ...

סגירה

הורודוק נזכרת עוד בכרוניקה הרוסית הראשונה, ובסוף המאה ה-14 קיבלה זכויות עיר מידי המלך ולדיסלב השני יגיילו, שעל שמו נקראה. במהלך המאה ה-17 נהרסה העיר כתוצאה מפלישות הקוזקים והטטרים. במאה ה-19 הוקמו בעיר מפעלים שונים. בזמן מלחמת העולם הראשונה נפגעה העיר במהלך הכיבוש הרוסי, וכן בקרבות שהתנהלו בסביבתה בשנים 1918 ו-1919 בין צבא פולין ובין כוחות הרפובליקה המערב אוקראינית.

התיעוד הראשון לישיבת יהודים בהורודוק הוא מאמצע המאה ה-15. בשנת 1550 נאסר על ישיבת יהודים בעיר, ורק מעטים המשיכו להתגורר בה. בשנת 1684 אישר יאן סובייסקי ליהודים לשוב ולהתגורר בעיר, אך ברובע נפרד. במחצית הראשונה של המאה ה-18 התנתקה הקהילה בעיר מקהילת לבוב, ונעשתה לעצמאית. במהלך המאה ה-19 התפשטה בעיר החסידות, ורבים מיהודיה נמנו על חסידות בלז. מראשית המאה ה-20 התקיימה בעיר פעילות ציונית.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, במהלכה התעמרו ביהודי העיר החיילים הפולנים והאוקראינים, עזבו את העיר כ-1,300 יהודים. עם התגברות הפעילות הציונית בעיר, עלו כ-80 מיהודיה כחלוצים לארץ, ופעלו במקום תנועות נוער ציוניות. כמו כן, הוקם בעיר בית ספר עברי מרשת תרבות. בשנים אלה ניהל בעיר הרב יהודה זונדל רוקח משושלת בעלז חצר אדמו"רות.

בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה נמנו בעיר כ-3,300 יהודים, כשליש מתושביה.

בשואה

עם כיבוש העיר בספטמבר 1939 בידי הגרמנים, החלו אלו להתעלל בתושביה היהודים, תוך ירי לבית הכנסת בעיר במהלך תפילה בראש השנה. לאחר 10 ימים הועברה העיר לשלטון הסובייטים במסגרת הסכם ריבנטרופ מולטוב. בתקופה זו נסגרו המוסדות היהודיים בעיר, וכ-1,500 פליטים יהודים הגיעו אליה משטחי הכיבוש הגרמני בפולין.

ב-29 ביוני 1941, במסגרת מבצע ברברוסה, שבו הגרמנים לעיר, והתירו לאוקראינים מקומיים לפרוע ביהודי העיר משך יום שלם, ולשדוד את רכושם, תוך רצח משכילים יהודים. עד מהרה הוקם בעיר יודנראט, בראשות אברהם פרידמן, אשר נצטווה לספק לגרמנים כוח אדם יהודי לעבודות כפייה, ולהעביר לגרמנים רכוש וכסף. כמו כן, בוצעו ביהודי העיר מעשי התעללות שונים, בתי התפילה היהודיים בעיר חוללו, ויהודי העיר צוו לשאת סרט עם מגן דוד על זרועם, ונאסר עליהם להימצא במרכז העיר. בד בבד, החלו הגרמנים להעביר לעיר יהודים שגורשו מיישובי הסביבה, ועד ספטמבר 1941 הגיע מספר היהודים בעיר לכ-6,400 איש.

באוקטובר 1941 הוקם בעיר גטו, אליו הועברו בהדרגה כל יהודי העיר, ואשר רבים מיושביו מתו מרעב וממגפות. מסוף שנת 1941 החלו יהודים מהעיר להילקח למחנות עבודה בסביבתה.

מפברואר 1942 החל חיסולם של יהודי הורודוק, כאשר אנשי המשטרה הגרמנית החלו לרצוח קבוצות יהודים מהגטו בבית העלמין היהודי בעיר, ושילחו רבים מהם למחנות עבודה, ובהם ינובסקה, מהם לא שבו. בחודש מאי לבדו שולחו כ-1,900 יהודים מהגטו למחנות עבודה. ביולי 1942 נרצחו כ-400 יהודים מהגטו בבית העלמין היהודי, ובאוגוסט נשלחו כ-1,300 יהודים, ובכללם יו"ר היודנראט, פרידמן, למחנה ההשמדה בלז'ץ. לאחר מכן, שטח הגטו בעיר צומצם, והוא נסגר לחלוטין, תוך שהובאו אליו כ-2,000 יהודים נוספים מהסביבה. באותה עת מונה בגטו יודנראט חדש, בראשות אפרים רצקין. סגניו היו שמריהו צוקרמן ונחמן סבירסקי. רצקין וצוקרמן שיחדו את הזקיפים הגרמניים ששמרו על הגטו ואפשרו לאנשי הגטו להימלט^[1].

ב-26 בדצמבר 1942 נערכה בגטו אקציה במסגרתה נרצחו בקבר אחים מחצית מיושביו, כ-1,300 יהודים. ב-27 בינואר 1943 חוסל הגטו בעיר סופית, כאשר הגרמנים והאוקראינים הציתו את בתיו, והיוצאים מהם נורו למוות. כעבור כמה ימים שבו הגרמנים לעיר, ורצחו עוד כ-800 יהודים שנתפסו על ידם. מספר יהודים שנדרשו לגרמנים לשם עבודה הועברו למחנות עבודה בסביבת העיר. בין 160 ל-300 גברים יהודים שהובאו לעיר לשם עבודות כפייה, והוחזקו בבניין אחד, נשרפו למוות בידי הגרמנים.

לאחר שחרור העיר בידי הצבא האדום ב-25 ביולי 1944, שבו אליה כ-20 יהודים בלבד, אשר הצליחו להסתתר בסביבתה. במהלך המלחמה הושמדו שני בתי העלמין היהודיים בעיר, והוסבו לגנים, ומצבותיהם שימשו לריצוף רחובות העיר.