Loading AI tools
ענף בחקלאות העוסק בגידול דבורים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דבוראות או דבשאות (נקרא בעבר גם כוורנות[hebrew 1][1]) היא ענף בחקלאות העוסק בגידול דבורים מבויתות, בעיקר דבורי דבש לצורך הפקת דבש ומוצרים נוספים.
מטרת הדבוראות היא הפקת תוצרים ושירותים מהמכוורת ובהם:
מקצוע הדבוראות וגידול הדבורים מחייב הכרה של תכונות משפחת דבורת הדבש.
גידול דבורים קשור עם החשש מעוקץ הדבורה. עקיצת דבורת הדבש עלולה לגרום לאדם רגיל לתופעות שהן בגדר הסביר: כאב, תפיחות וגרדת במקום העקיצה. כאשר העקיצה גורמת לאדם חום וגופו מתכסה אודם או בבהרות אדומות עדיף כי לא יימצא בקרבת דבורים.
מספר העקיצות שיספוג הדבוראי יקטן אם יפעל לפי הרגלי העבודה המקובלים במקצוע. בעבודה היום-יומית עם הדבורה נוהגים ללבוש מסכה להגנת הפנים ובגד בד עבה. הידיים, הזקוקות לחופש פעולה, נשארות ללא כפפות בדרך כלל, ורק בנסיבות מיוחדות, כמו בזמן רדיית דבש, לובשים הכפפות. ידיים חשופות מאפשרות חופש פעולה בעת פתיחת הכוורת במטרה לבחון את מצב ההטלה בחלות ולהתבונן בתנועת משפחת הדבורים.
הדבוראי מניח כי הדבורה מפנה את נשק העוקץ רק במקרים בהם להערכתה עלול להפגע מהלך החיים התקין של משפחת הדבורים.
א. בן נריה, מוותיקי מדריכי המקצוע בישראל, מסכם בספרו:
אכן, עקצנות הדבורה מטיל פחד – ובצדק – על רבים מהמתחילים במקצוע. אבל סבלנות והכרת אורחות חיי משפחת הדבורים יגרמו לו לסגל גישה נכונה. במקרה זה הדבורה כבר לא תמצא צורך להגן על עצמה והעוקץ יחדל מלהפחידו.
— א. בן נריה
גידול דבורים כרוך בהכשרה מוקדמת.
המקצוע דורש מאמץ פיזי: לפי הערכות, כוורת אחת אינה דורשת יותר משני ימי עבודה בשנה, אולם דבוראי מטפל לרוב במספר רב של כוורות, המפוזרות על פני מרחק רב; כמו כן מאופיינת העבודה בהעתקת מיקום הכוורות מאזור מרעה לאזור מרעה אחר, בניית קומות של כוורות, ורדיית דבש, כאשר אחד הקשיים הגדולים הוא ביצוע העבודות בעת לבישת סרבל המגן. הסרבל מחמם מאוד, מגביל את התנועה ומקשה על ביצוע העבודה.
גידול דבורים דורש תשומת לב מתמדת לפרטים על מנת לאבחן את מצב הכוורת ומצבן של הדבורים. ניתן ללמוד על מצב זה מתנועת הדבורים בפתח הכוורת וממספר הפגרים הנזרקים ממנה. הדבוראי מקיים מעקב אחרי המכוורת גם כאשר היא נודדת לאזורי פריחה הרחוקים מביתו של מגדל הדבורים.
החומר הגולמי לייצור דבש, הצוף, מצוי בטבע. היקף הפריחה של צמחים מניבי צוף בסביבת הכוורת יחסית לכמות הכוורות המצויות בשטח הוא גורם חשוב במיקום המכוורת. כך לדוגמה בשנות המנדט הבריטי ובעשורים הראשונים של מדינת ישראל היה המיקום הטבעי של הכוורות ליד פרדסי פרי ההדר. עונת הפריחה של ההדרים הייתה קצרה. הריח החריף של הפריחה עוררה את חושי האדם ואת הדבורים.
בארה״ב ובמדינות נוספות מספקות הדבורים שרותי האבקה לחקלאים. גידולים כגון שקדים ודובדבנים לסוגיהם תלויים במידה רבה בהאבקה של דבורי מכוורת. במדינות אלו נודדות המכוורות לאזורים שונים בהתאם לעונת הפריחה של כל גידול. גידול דבורים למטרות האבקה כרוך בנדידה רבה למרחקים גדולים, והדבש הוא תוצר משני במכוורות כאלו.
אם עומדים לרשות הדבוראי אזורי פריחה של אקליפטוס או פרחי בר, המניבים צוף, אפשר לנדוד עם מכוורת. הדבר כרוך בעלות, הן של ההובלה והן של נסיעות המעקב. היום מקובל לתאם את שטחי המרעה של הכוורות כדי לא להגיע למצב בו מספר הכוורות ימוקמו בסמוך אחת לשנייה ובכך יגבילו את הפקת הצוף.
בעת קביעת מיקום הכוורת נשקלים הפרמטרים הבאים:
הכוורות מוצבות על גבי בסיס על מנת להגן עליהן מפני רטיבות. כאשר בשיפוע מהקרקע לפתח מוצב משטח נחיתה עליו נוחתות הדבורים המביאות את הצוף לכוורת, ועליו זוחלות הדוברים אל תוך הכוורת.
רכישת נחילי דבורים מתבצעת בתחילת החורף. בתקופה זו, הנחיל קטן ונוח להעברה ממקום גידולו למקום קליטתו. בכוורת החדשה המשפחה מתפתחת ובהגיע האביב, עונת הפריחה, היא תמלא את יעודה. נחיל בריא כולל חלות עם תאים בדרגות שונות של התפתחות הדבורה: מתאים עם ביצים עד לתאים חתומים. מספר רב מדי של תאי זכרים – תאים מעט מוגדלים – אינו מעיד על מצב טוב של המשפחה. מצב ההטלות של נחיל הדבורים והאפשרות להבחין בגילה של המלכה יצביע על פוריות נחיל הדבורים. גילוי תאי גידול מלכות – תאים רחבים יותר ומוגבהים – עלולים ללמד על מצב לא תקין של המשפחה כבר בשלב הקנייה של הכוורת. כאשר הנחיל מגיע ב"כוורית" כוורת מוקטנת, ממנה מועברות החלות עם הדבורים עליהן – במיומנות ובזריזות – כמעט מבלי שיחושו במעבר ממעון אחד למישנהו.
ערך מורחב – כוורת דבוריםבית הדבורים נקרא כוורת (המושג החדש כיום – דבורית), ומקום בו מרוכזות מספר כוורות, ובו מתבצעות רוב עבודות הדבוראי, נקרא מכוורת. הכוורת בנויה כארגז בעל מכסה נפתח, ופתח תחתון שאפשר לשנות את גודלו לפי מזג האוויר וגודל אוכלוסיית הדבורים בכוורת. בתוך הכוורת יש מסגרות התלויות במאונך, בהם בונות הדבורים את החלות, על גבי שעוויות – יריעות שעווה דקות שעליהן מובלטת צורת משושים. השעווית גורמת לדבורים לבנות חלות אחידות וישרות, דבר המקל על עבודת הדבוראי. החלה בנויה מדונג – שעווה טבעית המיוצרת בבלוטות בגוף הדבורה, ועשויה תאים תאים בצורת משושה, כ-3,000 תאים בכל צד של החלה, בהם הדבורים אוגרות מזון – דבש ואבקת פרחים, מטילות ביצים ומגדלות ולדות. כשאוכלוסיית הדבורים וכמות הדבש גדלות, אפשר להוסיף לכוורת עוד קומות – ארגזים פתוחים משני צדדיהם, המונחים על הכוורת, כשבהם עוד חלות.
במסגרת הביקורת השוטפת על הכוורת מוציאים מתוכה את החלות ובודקים אותן. מתחילים בשליפת החלות המרכזיות. אם התפתחות הכוורת תקינה, החלה תיראה עם תאים המכילים דבורים בכל שלבי הגידול. אם אחד מהשלבים נעדר, קיים חשש לבריאות משפחת הדבורים.
במסגרת הביקורת מנסים לאתר את המלכה. בדרך כלל כשהיא מהלכת אזי להקת דבורים "פועלות" בעקבותיה. אם מבחינים בתאים גדולים יותר מהרגיל, שפתחם כלפי מטה, הבנויים בדרך כלל בשולי החלה, מדובר ב"מלכונים" – הרי שמשפחת הדבורים מכינה עצמה להתפלגות, ומשמעות הדבר שהיקף התפוקה של הכוורת הנוכחית תרד. גם הימצאות זכרים עלול לעורר דאגה שכן זהו אות לכך שהמלכה החדשה טרם הופרתה.
בארצות הברית נפוץ מאוד גידול דבורים למטרות האבקה של גידולים חקלאים. שקדים ודובדבנים לדוגמה תלויים בכוורות של דבורי דבש להאבקת הפרחים שלהם. בגידול דבורים להאבקה המטרה העיקרית אינה לייצר דבש אלא להאביק גידולים חקלאים. מובן שלכל צמח עונת פריחה שונה בהתאם למינו, לאקלים בו הוא צומח ולמזג האוויר הספציפי באותה שנה. לפיכך נודדות מכוורות ההאבקה מספר רב של פעמים בשנה ברחבי ארצות הברית בהתאם לתקופת הפריחה. כשני שלישים מהכוורות בארצות הברית הן כוורות להאבקה.
קיימת בקרב הדבוראים התמחות בטיפוח מלכות בעלות תכונות משופרות כגון הטלה רבה, עמידות בפני מחלות ודבורות ממעטות לעקוץ.
כמו כן קיימת התמחות בהפקת מזון מלכות על ידי הנעת משפחת הדבורים לבנות "מלכונים" – תאים לגידול מלכות ולהזנתם במזון המיוחד שנועד למטרה זו.
גידול הדבורים החל עוד בתקופה הפרהיסטורית. עדויות רבות לקיומה של הדבוראות כמקצוע נמצאות בציורי קיר מהתקופה הפלאוליתית העליונה, במערות בצפון ספרד, במצרים, במסופוטמיה ובאסיה הקטנה. הפילוסוף היווני אריסטו, מביא בספרו מבחר מן החיבורים בביולוגיה" מחקר מקיף על גידול הדבורים.
הכוורות הקדומות היו עשויות בול עץ, חרס, קש או בוץ, ולא היו בהן חלות מיטלטלות. הדבוראי היה מרסק את החלות כדי להוציא את הדבש, והדבורים היו נאלצות לבנות כל שנה חלות חדשות, דבר שהיה מוריד ברמה משמעותית את תוצרת הדבש. עם המצאת החלות המיטלטלות, השעווית והרדיה הצנטריפוגלית, נעשתה מלאכתו של הדבוראי לקלה יותר ורווחית יותר.
בישראל, ארגון מגדלי דבורים בישראל ומועצת הדבש מסייעים לדבוראים בהדרכה, בקביעת אזורי הרעייה ובשיווק הדבש.
בספרות המשנה והתלמוד, מופיעים כבר פרטים רבים על הדבורים, הדבוראות ועל כלי הדבוראי, דבר המעיד על נפוצות המקצוע ורדיית הדבש בארץ בתקופה זו.
בעת החדשה, ראשוני הדבוראים היהודים בארץ היה ראובן לרר ובנו משה מהמושבה נס ציונה, שלמדו את המלאכה מבני משפחת בלדנספרגר מירושלים, נוצרים פרוטסטנטים בני אלזס שבצרפת. בשנת 1910 הגיע כבר מספר הכוורות ל-1,500. באותם ימים הייתה נפוצה בעיקר דבורת הדבש הארצישראלית, שהייתה רגזנית ועקצנית, נתנה מעט דבש, והרבתה להתנחל. בשנת 1931 הובאה לארץ הדבורה האיטלקית, שתכונותיה היו טובות הרבה יותר. בשנת 1948 הגיע מספר הכוורות בארץ ל-24,000, ב-1985 ל-70,000, וב-2005 ל-90,000.
ערך מורחב – רשימת צמחי הדבש
מיקום המכוורת נקבע בין השאר לפי הקרבה לצמחים המניבים צוף, אשר ממנו הדבורים יכולות להפיק דבש. לפי-כך מקובל לנדוד עם הכוורות למקומות שבהן קיימים צמחים כאלה בעונות שבהו יש פריחה. דגש מיוחד יש לפריחה של צמחים מהסוגים הבאים:
גידול דבורים, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
