Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי דב בער פרידמן מליאובה (כונה: בערניו, שמו ברומניה: Dov Beer Friedman 1822–1877, י"ג בכסלו תרל"ו) היה בנו של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין. כיהן כאדמו"ר בהושי, בסקולען ובליאובה (אנ'), ופרישתו מתפקיד זה בשנותיו האחרונות והאירועים שנלוו אליה עוררו סערה בקרב התנועה החסידית.
דב בער היה בנו השלישי של האדמו"ר המפורסם ישראל פרידמן מרוז'ין. נישא לשיינדל, בתו של האדמו"ר מרדכי מצ'רנוביל. ב-1851, לאחר פטירת אביו, נדד אל דרום נסיכות מולדובה והחל לכהן כאדמו"ר בעיר הושי (חוש - Huşi, כיום – עיר קטנה ברומניה) בשנת תרי"א (1851). בשל רדיפות מצד צעירים אנטישמים עבר לעיירה סקולען (Sculeni) שבה חיו באותה עת כ-850 יהודים בלבד, ואחר כך עבר לעיר ליאובה (Leova) שהייתה אז תחת שלטון רומני. באסרו חג פסח ה'תרכ"ז (1867) חזר לתקופה מסוימת להושי עקב מגפת כולרה שפרצה בליאובה.
דב בער היה אדם משכיל ואמרותיו, שכונסו בספרי חסידות בית רוז'ין, מסמנות נטייה לעסוק במחקר. הוא נטה להתבודדות, ולא ראה עצמו ראוי ומוכשר לערוך "שולחנות" ולהיפגש עם חסידיו. הוא לא אהב את האדמו"רות, ורצה לברוח ממנה אף על פי שהיו לו מעריצים רבים. הוא עסק בדברי תורה והיה דרשן מצוין ובעל כושר רטורי אך לא הייתה לו סבלנות לפניות מצד אנשים שבאו אליו בענייני משפחה ופרנסה והתחנן לפניהם שירפו ממנו.
בשנים 1866–1869 עבר משבר, שהוא הסביר אחר כך כהשפעת מותו של אחיו רבי נחום משטפנשט, התרחק מהחסידים ואף החל לפקפק בתפקידו כאדמו"ר. בתקופה זו החלו להסתמן אצל דב בער סימני דיכאון קלים. הוא ניהל שיחות תאולוגיות עם פקיד הדואר המקומי שהיה נוצרי, מהן נהנה בעיקר על רקע העובדה שהחסידים שהיו נוהרים אליו מכפרי הסביבה, כמעט ולא נתנו את דעתם לעניינים שברוח.
המשבר הגיע לשיאו כאשר סירב ללכת לקלויז שלו בליל יום הכיפורים ה'תרכ"ט לתפילת "כל נדרי", ולומר דברי-תורה למאות החסידים שחיכו לבואו. אשתו משכה אותו בכוח לבית התפילה, ובשעת המאבק עִמו נקרעה טליתו, וייתכן שאמר משהו בסגנון "האם תניחו לי רק אם אתנצר?". הדבר גרם לאשתו שיינדל לחשוש שמא הולך בעלה להמיר את דתו, והיא שיגרה הזמנה דחופה לאחיה, אדמו"רי חסידות צ'רנוביל, שהזדרזו ובאו לליאובה.
האחים לקחו אותו בכפייה והעבירו אותו לבית אחיו רבי אברהם יעקב מסדיגורה. שם ביחד עם האח רבי דוד משה מצ'ורטקוב הם ניסו לגרום לו לחזור בו ממעשיו, אך דב בער התנגד והתרגז עליהם. מהר מאוד התפשטה השמועה על הרהורי הכפירה שלו ואף טענו שהוא כבר התנצר בפועל. המשכילים המקומיים שמעו על האדמו"ר הנוטה להשכלה,והצליחו להביא להתערבותו של התובע הממשלתי האוסטרי, שהורה על ביקור בחצר החסידית. בביקור אמר דב בער שהוא אינו רוצה להישאר, ומעדיף לצאת עם המשכילים. הוא עבר לגור בצ'רנוביץ הסמוכה, בירת בוקובינה, בביתו של סגן ראש הקהילה, עורך הדין יהודה לייב רייטמן, שהיה בית שלא שמר מצוות כלל.
דוב בער שהה בביתו של רייטמן כחודשיים, במהלכם פרסם (אדר ה'תרכ"ט) בעיתונות "מכתב גלוי" בו הוא מסביר את מעשיו:
"בלבי צפנתי אמונת אל אחד ובו אדבק כל הימים, ונאמן אנכי לתורתו ולחכמי ישראל ההולכים לפנים ולא לאחור ולא הסרתי מעלי את יראה ה' רק הרחקתי מעלי את המון הפתאים השומרים הבלי שוא אשר סביב שחו עלי... ואם אמנם אין לאל ידי לבער את הקוצים מכרם בית ישראל לטהר את אמונתנו מהבלי המנהגים אשר אין להם עיקר בתורת אלהים, רק עלו עם בני עמנו מבבל ושאר הגוים אשר התערבו בהם... הלא טוב לי כי אעבוד את אלהי אמת, על כן לא אירא מרבבות פתאים אשר כהמות ימים יהמיון ולא אערוץ מהמון רבה אשר בחשיכה יתהלכון"[1]
בסופו של דבר הצליחו לשכנעו לחזור לגור בחצרו של אחיו מסדיגורה, והוא התקבל בשמחה רבה על ידי החסידים, שגדוליהם נהרו לשולחן שערך בשבת הראשונה לשובו. אחרי שובו פרסם בז' תמוז "קול קורא" שבו הכריז שכל מה שעשה היה "לא בדעה שלימה", וכי הוא נאמן ליהדות ולמורשת אבותיו ומצטער על חילול השם שגרם:
"הן יד ה' הייתה בי... סבוני בלהות גם סבבוני ולא האמנתי בחיי. פחד פחדתי ויאתני כי נלקח מאיתנו אחי הקדוש משטיפינעשט... לא ברוח נכון ודעת שלם עשיתי את כל המעשים אשר לא יעשו גם עריכת מכתב העמל לא מלבי... כי אם רוח מאת ה' אשר בעתתני... עיני עיני יורדה מים על כבוד שמו יתברך המחולל מפשעינו... הוא היודע תעלומות לבי כי לא במרד ולא במעל מריתי דברו..."[2]
משלב זה לא קיבל יותר חסידים וחי בבית אחיו עד פטירתו כעבור שש שנים.
פרשת חייו של רבי דוב בער הביאה להתעניינות רבה, שחרגה אל מחוץ לגבולות החסידות. יצחק רפאל, בספרו "על חסידים וחסידות", מאריך בפרשה זו ומביא שמועות שהתהלכו בין הנוצרים, לפיהן עומד ישו להתגלות שוב בשנה זו, והיו מהם שסברו שהתגלות זו תהיה בהמרת דתו של רבי דב בער.
השמועות על התנצרותו, ואחר כך יציאתו מחצר סדיגורה לגור עם המשכילים ובמיוחד כתיבת המכתב, עוררו סערה גדולה בעולם החסידי ועניין ער בכל יהדות מזרח אירופה. רבי חיים מצאנז תקף אותו בחריפות, ואף טען כי מה שיצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא, וכל אחיו האדמו"רים הם כופרים כמותו ויש להחרימם. מתוך חסידות צאנז יצאו מכתבים וספרים רבים שתוקפים את אדמורי וחסידי רוז'ין כולם, והתפתחה מחלוקת עזה בין החצרות הידועה כמחלוקת צאנז-סדיגורה.
בשנת תרפ"ו כתב הרב מתתיהו יחזקאל גוטמן, רבה של ליאובה, את החוברת הביוגרפית "רבי דוב מליאובה: חייו, אישיותו ותורתו", שיורדת גם לניתוח קווי הדמיון שבין רבי דב בער לבין רבי נחמן מברסלב.
בעותק שנמצא בספרייה הלאומית הועתק בכתב יד המחבר, מכתב שקיבל מאת הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובה התייחסות לדמותו של רבי דוב בער:
"יפה מאד הסביר את נבכי הנפש של איש הרוח הזה שסבל משקרים רוחניים בימי חייו. והקוים האציליים של הנשמה היפה הזאת בולטים בחיבורו באופן של אמנות חתומה בחותם אמת. יישר כחו ויהי נועם ד' עמו."[3]
דברי תורתו הודפסו בסדרת הספרים "נר ישראל".
דב בר פרידמן (1822–1876), מליאובה, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
