Loading AI tools
גרפולוגיה היא תורה פסאודו-מדעית הקושרת בין כתב ידו של אדם לבין אישיותו. ענף אחר, המזוהה בטעות עם גרפולוגיה, נקרא ניתוח מסמכים וחתימות. תחום זה בוחן זיוף מסמכים וחתימות תוך שימוש בשיטות מדעיות, כאשר העוסקים בו מוכרים כעדים מומחים בבית משפט.
גרפולוגים טוענים כי הם יכולים להסיק מידע על אישיותו וחייו של אדם על פי כתב ידו. מחקרים אמפיריים אשר בחנו את תקפות שיטות האבחון בגרפולוגיה מצאו פעם אחר פעם כי לא קיים מתאם בין ממצאיה למציאות[1][2][3][4][5]. גרפולוגיה שימשה בעבר במדינות שונות, בתפקיד רשמי או רשמי למחצה, ככלי סינון בתחומים כמו אבחון רפואי או תעסוקתי, אך בשנים האחרונות דעך העניין בגרפולוגיה ככלי לנושא זה. לבד מבצרפת, בה אחוזים גבוהים יחסית משתמשים בגרפולוגיה למיון עובדים[6], במדינות אחרות באירופה, כמו איטליה, יוון והולנד, שיעור המשתמשים בה קטן מ־10%. מחקר שנערך בשנת 2009 הצביע על־כך שגם בשיעור זה יש הפרזה, ובחינה של המצב בשווייץ הצביעה על כך שפחות מאחוז מהמועסקים נדרשים לעבור בדיקה גרפולוגית[7].
הגרפולוגיה מבוססת על מספר הנחות יסוד:
- כאשר אדם כותב, תכונות שונות שלו מוצאות ביטוי בכתב ידו.
- אדם אינו יכול לשנות מרצונו את צורת כתיבתו, בלי להותיר סימנים ניתנים לזיהוי לשינוי זה.
- המנגנון להפקת תנועות הכתיבה נמצא במתאם למצב מערכת העצבים המרכזית ומשתנה בהתאם לה.
- אות או צורת תו אינה מייצגת בהכרח תכונה מסוימת. המשמעות של האות או התו מוקשת על פי הנסיבות, ההקשר ועוצמת הלחץ.
לטענת מתנגדי הגרפולוגיה ההנחה הראשונה מבין הארבע היא אקסיומה לא מוכחת, שתי הבאות הן השערות טיפוסיות לפסאודו-מדע[דרוש מקור] במובן זה שקשה מאוד או בלתי–אפשרי להפריכן או לתקפּן. הנקודה הרביעית היא החשובה מכולן, משום שעולה ממנה כי ניתן לפתח תאוריה ומתודה לניתוח הקשר שבין כתב היד (ובמקרים אחרים, ציור או חתימה) לבין תכונות אופי, רגש ונפש ספציפיות. טענת חסידי הגרפולוגיה היא כי מתודה גרפולוגית מסוימת מאפשרת ניתוח כזה. טענת מתנגדי הגרפולוגיה היא כי אין שום הוכחה, ניסיון או בדיקה מדעית המאששת טענות אלו.
- גרפולוגיה אינטגרטיבית (משולבת): ידועה גם בשם "גרפואנליזה" או "שיטת הסימנים הקבועים" או ה"שיטה הצרפתית". התאוריה שביסוד שיטה זו היא שאותיות מסוימות מקושרות לתכונות אופי מסוימות וצורות התנועות מקושרות לתכונות אישיות בהקשר זה. לדוגמה, האות t שבה הקו החוצה האופקי נמצא מעל לגזע האות מצביעה על נטייה לחלום בהקיץ. נכון לשנת 2021, לא פורסם מחקר המצביע על כך שיש ממש בקישור בין התנועות וצורתן לתכונות אופי כלשהן.
- גרפולוגיה הוליסטית: שיטה זו מכונה לעיתים קרובות גם גרפולוגיית גשטאלט (תבנית), אף כי אין לה קשר לתאוריית הגשטאלט. התורה פותחה בערך בשנת 1920 בגרמניה. לפי גישה זו, ניתן לבנות פרופיל אישיות כללי של אדם על בסיס שילוב אלמנטים שונים בכתב ידו, כמו קיטוב בין תנועות, שוליים, לחץ וריווח. גישה זו טוענת שעל מנת לנתח כתב יד, חייבים להשתמש בטקסט חופשי שהאדם כותב, ולא בטקסט המוכתב לו[8].
- ניתוח סמלי: לפי גישה זו, ניתן לבחון סמלים כהופעתם בכתב ידו של אדם.
שורשיו של ניתוח כתב היד והגרפולוגיה במאה השבע עשרה, עם חיבורו של אלדריסיוס פרוספר (Alderisius Prosper), שפרסם את מחקרו "אידאוגרפיה", ועם חיבוריו של הרופא האיטלקי קמילו בלדי (Camillo Baldi) מאוניברסיטת בולוניה, שהציג שיטה ללמידה על אופיו של אדם על פי מכתביו.
התפתחות נוספת באה מאה שנים אחרי כן אצל יוהאן קספר לווטר (Johann Kaspar Lavater), משורר ודיאקון בכנסייה בציריך שבשווייץ. בספרו "פרגמנטים פיזיוגנמיים להבהרת ידע טבעו של האדם ואהבת האדם" (Physiognomische Fragmente zur Beförderung der Menschenkenntnis und Menschenliebe) שנכתב בין השנים 1775 ו-1778 הסתמך לווטר על השערות של ג'מבטיסטה דלה פורטה, חי: 1535-1615) וטען כי ניתן לאתר קשר בין ביטויים פיזיוגנומיים ובין תכונות נפשיות. הוא סבר כי הליכה, תנועות ידיים ואף כתיבה מעידים על טבעו של האדם.
הניסיון הראשון ליצור תאוריה ומתודה ממשית של גרפולוגיה בא רק לאחר אמצע המאה התשע עשרה, בתוך גל של מחקרים שניסו להוכיח קשר בין מאפיינים פיזיים של האדם, צורתו, גזעו, גולגולתו, ופעולתו ובין תכונות שכל, אופי ונפש שלו. בצרפת, בלטו מחקריו של הכומר האב פלנדרה ובמיוחד של תלמידו האב ז'אן-איפוליט מישון (Jean Hippolyte Michon) ממחוז שארנט (Charente) שבצרפת. בסדרת ספרים שהוציא מישון בשנות השבעים של המאה התשע עשרה טבע הכומר את המונח "גרפולוגיה" ופיתח שיטה "אנליטית" ראשונית לניתוח כתב היד, שלפיה ניתן לייחס מאפיינים ספציפיים לאנשים על בסיס "סימנים" מבודדים בכתיבתם. מישון היה מייסדה של האגודה לגרפולוגיה בצרפת ולספריו השונים נודעה השפעה רבה בפיתוח המתודה הגרפולוגית.
יורשו של מישון, ז'ול קרפיו-ז'מה (Jules Crépieux-Jamin) פיתח גישה "הוליסטית" ו"גשטלטית" (תבניתית) יותר. במקום התייחסות לאלמנטים פרטניים של אותיות בלבד, דגל קרפיו-ז'מה בפרשנות התרשמותית ואינטואיטיבית יותר של אופיו של הכותב על פי הרושם הכללי שמותיר הכתב אצל המפרש, והתייחסות למאפיינים כוללים יותר של הכתב.
בגרמניה הועלתה בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים הטענה כי כתיבה היא סוג נוסף של ביטוי תנועתי, וכי ניתן לקרוא את התהליכים החשיבתיים והרגשיים באמצעות ניתוח של התנהגות פסיכומוטורית מעין זו. וילהלם פרייר (Preyer) טען בספרו "על הפסיכולוגיה של הכתיבה" (Zur Psychologie des Schreibens) כי כתב–היד הוא למעשה "כתב מוח", כלומר, שיסוד הכתב במוחו ובאופיו של הכותב, לא בכישור מוטורי כלשהו, זאת על בסיס מחקר שעשה בכתבם של אנשים שאיבדו את ידיהם ולמדו לכתוב באמצעות כף הרגל או הפה. מחקרים אחרים ניסו אף הם למצוא את הקשר שבין כתב ורגש. אחרים, כמו גאורג מייר (Meyer), טלטשר ומקס פולפר (Pulver) ניסו לקשר בין גרפולוגיה ופסיכולוגיה. תרומה חשובה במיוחד נודעה ללודוויג קלגס (Klages), פילוסוף ופסיכולוג, שפיתח את המתודה ה"גרמנית", שניסתה לכונן ניתוח גרפולוגי המבוסס על מאפיינים אובייקטיביים, תקפים תמיד, של כתב–היד, בניגוד לגישה של קרפיו-ז'מה שהדגישה אלמנטים כללים יותר כמו חיוניות כתב היד בכללו, כיוונו, מהירותו, וכדומה, ואופיינה גם בגישה אינטואיטיבית יותר לניתוח.
חוקרים וחובבי גרפולוגיה אחרים, כמו אמיל קרפלין, פייר מנאר, רוברט זאודק, ג'וּן דאוני, פרנק פרימן, ק (ל)רה רומן, תאה שטיין לוינסון, רודה וייזר, אניה מנדלסון (טאיר), יוזף זובין, וורנר וולף, ורודולף פּוֹפָל ניסו לפתח את המתודות השונות או סינתזות ביניהן לכלל מערכת ניתוח מקיפה ומדויקת יותר.
ברוב מדינות העולם היום, כולל בישראל, נהוגות שיטות המתבססות במידה זו או אחרת על הניתוח הגרמני ורעיונותיו של קרפיו-ז'מה, במינונים שונים לכל הגישות. בארצות הברית, למרות השפעה שהייתה לרומן, לשטיין ללוינסון או לוולף, בלטה במיוחד השיטה שכונן מילטון נ. בנקר, ו"המכון הבינלאומי לגרפואנליזה" שהקים. לפי באנקר, שיטתו היא "דרך ביניים" הממזגת את מעלות הגישה הגרמנית והצרפתית. בנקר קנה לו פופולריות, תקופה מסוימת, בצפון אמריקה, אך קרנה של השיטה שקעה והמכון אף פשט רגל ב-2003[9].
העוסקים בגרפולוגיה מייחסים לפעילותם יכולות מרחיקות לכת. אולם מספר מחקרים בחנו את תקפות הטענות של הגרפולוגיה ליכולת לנתח כתב יד ולהסיק מניתוח זה מסקנות תקפות לגבי הכותב. מחקרים מדעיים שנעשו לא מצאו אישוש לטענותיהם של הגרפולוגים, ומצאו כי כושר הניבוי של גרפולוגים זהה לכושר ניבוי של אנשים מהציבור הרחב.
מחקרים תומכים
כמה מחקרים מוקדמים, מהמאה ה-20, דיווחו אמנם על היכולת לנבא תכונות פסיכולוגיות בעזרת כלים גרפולוגיים[8][10]. אך מחקרים אלה כללו מדגמים קטנים ותוצאותיהם לא היו חד-משמעיות[10]. יתרה מכך, החוקרים במחקרים אלה ובדומים להם ביקשו מהנבדקים לכתוב טקסט חופשי, ולא להעתיק טקסט[8]. כאשר הטקסט החופשי מועבר לניתוח גרפולוגי, התוכן עלול להשפיע על הגרפולוגים לא פחות מאשר כתב היד. אך החוקרים סירבו לאסוף טקסטים מועתקים, בטענה שההעתקה פוגעת בבדיקה[8].
קיימים גם מחקרים מאוחרים יותר התומכים בגרפולוגיה. לדוגמה, קבוצת חוקרים וחוקרות מבית-החולים שניידר הראו שגרפולוגית (שגם השתתפה בכתיבת המחקר וגם עובדת בבית-החולים שניידר) יכולה לזהות כתב יד של ילדים עם הפרעות קשב[11]. בדומה למחקרים המוקדמים בתחום, גם במחקר זה החוקרים נתנו לגרפולוגית טקסט חופשי לניתוח, ולא טקסט מועתק. צעד זה מעלה את האפשרות שהיא זיהתה את הפרעת הקשב על סמך התוכן הכתוב, ולא כתב היד.
קיימים גם ניסיונות להשתמש בכלים ממוחשבים לניתוח אישיות על-פי כתב יד[12][13][14]. אך מחקרים אלה כוללים שיטות מחקר מפוקפקות או לא מוסברות[15].
מחקרים מתנגדים
אחד המחקרים הראשוניים החשובים ביותר בתחום נערך על–ידי ענת רפאלי וריצר'ד קלימובסקי (1983)[16]. השניים ביקשו מ-103 איש ואשה לספק שני כתבי–יד, האחד נייטרלי בתוכנו והשני אוטוביוגרפי. כתבי היד הועברו לניתוח על–ידי 20 גרפולוגים מקצועיים ו-24 סטודנטים נטולי ניסיון כלשהו בגרפולוגיה. לא נמצא הבדל בכושר האבחון על–פי כתב–היד בין הסטודנטים לבין הגרפולוגים המקצועיים. עם זאת, נמצא מתאם פנימי מסוים בין ניתוחי הגרפולוגים, והיעדר השפעה לסוג כתב–היד שהוגש (נייטרלי או אוטוביוגרפי). התוצאות הצביעו על–כך שהגרפולוגים אכן ניתחו את כתב היד ולא את תוכנו ואף השתמשו במתודה הגרפולוגית, אך מתודה זו לא הניבה תוצאות העדיפות על ניתוחו של הדיוט. מסקנת החוקרים הייתה כי אין הצדקה של ממש להשתמש בגרפולוגיה ככלי אבחוני לצורכי תעסוקה.
גרשון בן-שחר ואחרים בדקו את יכולתם של גרפולוגים לקבוע את מקצועם של 40 בעלי מקצוע מצליחים מתוך 8 אפשרויות. הם גילו כי התוצאות שהצליחו הגרפולוגים להשיג אינן חורגות מתחום הניחוש האקראי[17]. בהמשך לכך, אפרת נטר וגרשון בן שחר (1989)[18] בחנו 17 מחקרים שונים שעסקו בתקפות הגרפולוגיה ככלי למיון עובדים, שפורסמו עד אותה שנה. המחקרים כללו ניתוחים של 63 גרפולוגים ו-51 לא גרפולוגים (קבוצת בקרה) שבחנו 1,223 כתבי–יד. התוצאות הראו שהגרפולוגים לא הצליחו יותר ממי שאינם גרפולוגים בניבוי ביצועים עתידיים של עובדים על בסיס כתב–יד, ונפלו באופן ניכר מפסיכולוגים במבחן זה. לטענת נטר ובן שחר, בניגוד לרפאלי וקלימובסקי, מבוסס הניתוח הגרפולוגי על ניתוח תוכנו של כתב–היד ולא של המאפיינים הגרפולוגיים שלו.
מחקרים מאוחרים יותר העלו תוצאות המצביעות אף הן על היעדר תקפות של הניתוח הגרפולוגי[19]. ניתוח גרפולוגי לא הצליח לזהות תכונות אישיות[19][20] ואינטליגנציה[20].
סדרת תוצאות אלו, כמו גם סיבות אחרות, הובילה את האגודה הבינלאומית לגרפונומיקה [21], המאגדת חוקרים בתחום כתב–יד ומיומנויות גרפיות, לבדוק את מכלול המחקר המדעי בתחום ולהוציא נייר עמדה רשמי שקבע[דרוש מקור]:
"אין כל סיבה לערער על המסקנות שאליהן הגיעה הקהילה המדעית, היינו כי (א) המשך השימוש בגרפולוגיה בבחירת כוח אדם עשוי להתברר כמזיק לפרטים וחברות רבים, ו-(ב) [הגרפולוגיה] אינה מגיעה לאותה רמת תקפות כמו אמצעי סינון נגישים והרבה פחות יקרים המשמשים לבחירת כוח אדם."
מכיוון שמרבית המחקרים שוללים את תקפותה של הגרפולוגיה, מקובל להגדיר את הגרפולוגיה כ"פסאודו-מדע", בדומה לאסטרולוגיה או קריאה בכף היד[22][23].
למרות היעדר התמיכה המחקרית, הגרפולוגיה עדיין נהוגה במספר מדינות ומשמשת לצרכים שונים. בין השאר, היא משמשת לייעוץ פסיכולוגי ואף לאבחון רפואי[24]. השימוש הנרחב ביותר של הגרפולוגיה היא למטרת אבחון תעסוקתי.
אבחון תעסוקתי
אבחון גרפולוגי משמש לעיתים תכופות כשיטה מקבילה או חלופית לאבחון פסיכולוגי בעת שכירת שירותיהם של עובדים וכאבחון תעסוקתי כללי. האבחון מתבסס בדרך כלל על דוגמת כתב יד של המועמד להעסקה. למרות השימוש הפופולרי בשיטה באזורים מסוימים בעולם, הוא אינו מומלץ[22]. לאבחון גרפולוגי למטרת גיוס עובדים ישנה מהימנות ותוקף נמוכים[22]. ניתן להשיג את כל המידע המופק מתוך ניתוח גרפולוג מכלים תקפים ומהימנים יותר[22]. דו"ח של החברה הבריטית לפסיכולוגיה משנת 1993, סיכם שהעדויות לאפקטיביות של גרפולוגיה ככלי למיון עובדים הן קלושות, באותה הרמה כמו אסטרולוגיה[23].
מתקפה חריפה במיוחד על תקפות הגרפולוגיה ככלי אבחוני נמצאת במחקר שערכה אגודת זכויות האזרח של קולומביה הבריטית (BCCLA), המגיע למסקנה כי האבחון הגרפולוגי לא רק שאינו מניב תוצאות אלא גם פוגע בזכויות הפרט[25]. מחקר מקיף אחר, הכולל רשימה מקיפה של מחקר בתחום נמצא אצל ספון[דרוש מקור]. טיעון המתמקד בפגיעה בזכויות הפרט העלה גם דניאל קוהן[דרוש מקור]. טיעון הנגד העיקרי של גרפולוגים כאן מצביע על כך שעיקר המחקרים שבוצעו עד היום נעשו בהקשר ישיר או עקיף לעיסוק בפסיכולוגיה, הנחשבת ל"מתחרה" בתחום האבחון התעסוקתי[דרוש מקור].
סיבות להמשך השימוש בגרפולוגיה
המשך השימוש בגרפולוגיה אף על פי שרוב רובו של המחקר שולל את תקפותה הוביל מספר חוקרים לנסות ולבחון מדוע נמשך השימוש בגרפולוגיה לצורכי מיון תעסוקתי וחוות דעת אישיות. בויז וגלר (2002)[דרוש מקור] ערכו ניסוי שממנו עלה כי אפקט פורר משפיע במידה ניכרת על האופן בו נשפטת הגרפולוגיה. בניסוי שערכו, הוגשה חוות דעת אחידה ל-74 סטודנטים, כאשר נאמר להם שמדובר בחוות דעתו של גרפולוג, על בסיס אישיותם. אחרי הגשת חוות הדעת, עלה במידה ניכרת דירוג הגרפולוגיה כמדע אצל הסטודנטים (אף שלא בוצעה כל בדיקה גרפולוגית, עורך הניסוי רקח את חוות הדעת בעצמו), וזו חזרה וצנחה אחרי שהתגלתה להם האמת. קרנס ולאונרד (1992)[דרוש מקור], סברו בדומה כי אפקט פורר הוא הגורם המקדם העיקרי באמונה בגרפולוגיה. מקלווי (1990) ערך בקנדה ניסוי נוסף שהגיע למסקנות דומות.
קינג וקוהלר (2000)[דרוש מקור] תהו אף הם על פשר הצלחתו של פסאודו-מדע וערכו שני ניסויים: בראשון זווגו באופן אקראי פרופיל אישיות גרפולוגי המנתח תכונות בכתב היד ומסיק מהן מסקנות, יחד עם כתב–יד; בשני, זווגו פרופיל האישיות וכתב היד, כשפעם הפרופיל אכן מתאר את כתב היד, ופעם אחרת כשהוא מתאר כתב יד אחר. בכל שלושת המקרים, נטו הנבדקים להסכים עם חוות דעתם של הגרפולוגים, גם כאשר תיאור כתב–היד בפרופיל סתר את כתב–היד. סברת החוקרים הייתה כי "המתאם האשלייתי" הזה נובע מהטיה הנובעת מקישור סמנטי בין מילים המשמשות לתיאור תכונות כתב יד ומאפייני אישיות. דין ואחרים (1992)[דרוש מקור] נטו אף הם להנחה כי בנטייה לאשר את חוות הדעת הגרפולוגית מצויה האמונה ה"אינטואיטיבית" כאילו יש קשר בין הצורה של כתב–היד ותכונות אופי: לדוגמה, כתב נוטה לאחור או עגלולי מקושרים ישירות לתכונות אופי "מתאימות", בין אם הן מתאימות או לא.
לינדמן (1998)[דרוש מקור] סברה כי ההיזקקות לפסאודו-מדע נוסח הגרפולוגיה מעוגנת בצורך להבין את המציאות במקום בו אין הסברים נוחים. כמוה, גם קובץ' ורויסל (1994)[דרוש מקור] הבחינו בעליה בהיזקקות לפסאודו-מדעים בסלובקיה בתקופה המתוחה של פיצולה מצ'כיה, וסברו כי העלייה נובעת מצרכים דומים.
הגרפולוגיה שכיחה מאוד בישראל, יחסית למדינות אחרות בעולם. חלק לא מבוטל מהמחקרים על גרפולוגיה נעשו על-ידי ישראלים. זה כולל את המחקרים החלוצים של ענת רפאלי, גרשון בן-שחר ואפרת נטר שהראו בשנות ה-90 שהגרפולוגיה היא פסאודו-מדע. אך קיימים גם מחקרים של ישראלים אחרים המקדמים את הגרפולוגיה. לדוגמה, ברוך נבו טען שבן שחר ואחרים טעו באופן בו הם ניתחו את הנתונים, ושהגרפולוגיה אכן עובדת[26][27]. גיורא קינן ואחרים חקרו ביצועים גרפולוגיים בצבא[28][29]. בשנת 2018 נערך מחקר ממוחשב באוניברסיטת חיפה על הקשר בין כתב היד לבין מצב הרוח[30]. בבית החולים שניידר, נכון לשנת 2019, הועסקה גרפולוגית שהשתתפה גם בכתיבת מאמר בו דיווחה על יכולתה לזהות כתב יד של ילדים עם הפרעות קשב[11].
בישראל נפוץ גם השימוש בגרפולוגיה ככלי לאבחון תעסוקתי. שאלת הלגיטימיות של כלי זה עלתה בבית הדין לעבודה רק בהערות אגב, מבלי שבית הדין נזקק להכריע בשאלה זו. במקרה אחד העיר הנשיא סטיב אדלר:
"ההכרעה בשאלת השימוש במבחנים גרפולוגיים צריכה להתבסס על מכלול הראיות הנוגעות לתוקפם ולמהימנותם של אותם המבחנים. אין מקום להכריע בשאלה זו במקרה דנן, שכן לא הוגשו ראיות על תקפותן ומהימנותן של בדיקות גרפולוגיות."
— דב"ע 4-70/97
בפסק דין אחר מתחה השופטת אלישבע ברק ביקורת חריפה על תפקודם של הגרפולוג והמעסיק שהשתמש בשירותיו, והביעה הסתייגות מעצם הפנייה לגרפולוג, באומרה:
"אשר לעצם הפנייה לגרפולוג, פנייה זו כשלעצמה גם היא בעייתית. היא חודרת לפרטיותו של אדם מעבר לדרוש. בארצות-הברית ובאנגליה הדבר לא נעשה. בגרמניה יש איסור על מעביד לפנות לגרפולוג כדבר שבשיגרה, ואם מעביד עומד לפנות לגרפולוג, עליו לקבל הסכמה מפורשת מהמועמד. אין די בכך שמבקשים ממנו להגיש את קורות חייו בכתב יד. מעבר לכך, גם אז אין לשאול את הגרפולוג אלא שאלות רלוונטיות למשרה ולא שאלות כלליות על האופי. הנטל על המעביד להראות שהשאלות שנשאלו היו רלוונטיות. ה-Work Council מפקח על השאלות הנשאלות."
— דב"ע נו/3-129
הגרפולוגיה פופולרית בישראל, גם בתקשורת ובאינטרנט. בשנת 2015 מאקו העבירה לניתוח גרפולוגי כתבי יד של שלושה אנשים: פרופסור לפיזיקה, ד"ר למדעי המחשב ועבריין מורשע. הגרפולוגים לא הצליחו לזהות את הכישורים המתמטיים של שני הראשונים או את האלימות של האחרון. על הפיזיקאי, לדוגמה, נאמר: " גם פה יש לי בעיות איתו... ממש בעיות שקשורות לרמות המתמטיות שלו. הוא מקבל ציון נמוך יותר. הוא משתדל להיות לוגי ורציונלי, אבל קצת מתקשה בזה... קופאי יותר מתאים לו, זה לא דורש חשיבה מתוחכמת של חשבונות." על העבריין נאמר: "מבחינה אישית הוא איש מאוד נעים, מאוד סקרן, מאוד רוצה לשאוף, ללמוד, אוהב אנשים, אוהב לתת לאנשים, הצד הבינאישי אצלו מאוד חזק[31]."
- גרשון בן-שחר ומריאנה בר, מכונת השקר - האם אפשר לסמוך על גרפולוגיה, פוליגרף, אסטרולוגיה ושיטות נוספות לאבחון אישיות ולניבוי, הוצאת מטר, אוקטובר 2014, עמ' 9, 12, 29, 60-59, 84-65, 145-143, 150, 157.
- יקי מנשפרוינד, עידן הבורות - מדריך מקוצר לאסטרולוגיה, עב"מים, רפואה אלטרנטיבית ועוד הבלים של העידן החדש, הוצאת פרדס, 2011, עמ' 138–147.
- קרן רווה, על קוצו של דיו - גרפולוגיה משפטית וזיהוי זיופים, 2015
- קולו אור, על גרפולוגיה והונאה עצמית, באתר מכון דוידסון: הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, 13 במאי, 2021
- גרפולוגיה - מדע או תרמית ?, באתר "צעירים במדע (צמ"ד) אונליין" של מכון ויצמן למדע
- גלעד דיאמנט, על כשלי הגרפולוגיה, באתר חשיבה חדה, 12 בדצמבר, 2013
גרפולוגיה, דף שער בספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
