Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיל בגירות הוא סף הבגרות מבחינה משפטית, כפי שנקבע או מוכרז בחוק. בהגיעו לגיל הבגירות אדם מפסיק להיות קטין מבחינה משפטית ומקבל שליטה חוקית על גופו, על מעשיו והחלטותיו ובכך מסיים את שליטתם ואחריותם החוקית של הוריו, או משמורנים אחרים שמונו לו. ברוב מדינות העולם גיל הבגירות הוא 18 שנה. אדם המגיע לגיל הבגירות מקבל עליו חובות, דבר שלא מופיע לפני גיל הבגירות.
אין בהכרח חפיפה בין גיל הבגירות לגיל ההסכמה, גיל הנישואים,[1] גיל סיום לימוד חובה, גיל שתייה חוקי, גיל רשות לנהוג בכלי רכב, גיל הזכות להצביע בבחירות, גיל הרשות לעשן, ומגבלות גיל נוספות הקבועות בחוק. אף לאחר הגיע אדם לגיל בגירות, ייתכן שעדיין תוטלנה עליו מגבלות גיל חוקיות כגון הזכות להצביע, לשמש בתפקיד ציבורי, לשתות אלכוהול ועוד. מוקד הזכויות החוקיות המוענקות לאדם בהגיעו לגיל בגירות הן בשליטה על גופו, החלטותיו ומעשיו וסיום סמכויותיהם של הוריו לעניינים אלה, סמכויות הוריות שהיו קיימות כל עוד היה קטין.
גיל הבגירות בתורה נקבע לדעת פרשנים בגיל עשרים.[2] ביוון העתיקה כל נער שהגיע לגיל בגירות היה נרשם במרשם תושבים שנוהל ברובע (deme) שבו התגורר.[3] קיימת מחלוקת בין חוקרי תרבות יוון העתיקה באשר לגיל הבגירות ביוון, קיימים מקרים מתועדים של גיל בגירות בגיל 18, כך למשל בכתבי דמוסתנס, אולם תועדו גם מקרים בהם גיל הבגירות היה צעיר יותר.[4] ברומא העתיקה, בימים שקדמו לאימפריה הרומית, אזרחים חויבו בשרות צבאי כבגירים אך ורק מגיל 17.[5] לאורך מאות שנים, החל מימי האימפריה הרומית, ברוב מדינות אירופה גיל הבגירות היה 21. המקורות לקביעת גיל 21 הם עוד בחוק הרומי כפי שמצאו ביטוי בקורפוס יוריס קיוויליס של יוסטיניאנוס הראשון. בימי יוסטיניאנוס הייתה הבחנה משפטית בין שלוש קבוצות גיל לקטינים: הראשונה, תינוקות ((בלטינית): infantia) אשר התייחסה לגיל הילדות שבו עדיין אין רכישת דיבור; השנייה, ילדות (tutela impuberes) אשר נמשכה עד לבגרות מינית; ושלישית, תקופת הנעורים (cura minoris, מילולית: "דאגה מופחתת") אשר נמשכה עד גיל 21, אלא אם כן קטין הוכרז כבגיר עוד קודם לכן בצו קיסרי. בין השבטים הברברים, גיל הבגירות היה 15 שנה, גיל שבו אדם זכה לזכויות חברתיות לצד החובה לצאת ולהילחם. כך למשל, בחוק הריפוארי (Lex Ripuaria) נקבע כי בגיל 15 היכולת לשאת נשק ולהיות אדם בעל דעה הולכים יחדיו.
בחלקיה הצפוניים של אירופה, בין המאה ה-9 והמאה ה-11, גיל 15 היה הגיל המקובל לבגירות, גיל שהיה אף מקובל באנגליה בתחילת אותה תקופה.[5] גיל זה הועלה בהדרגה ובתקופת המגנה כרטה כבר היה 21. בשנת 1307 חוקק אדוארד השני את חוק החיילות ((בלטינית): Statutum de Militibus) ובו נקבע כי נושאי נשק יהיו אך ורק מעל גיל 21. הסיבות להעלאת גיל הבגירות באופן הדרגתי אינן ברורות. ההיסטוריון גילברט, בן המאה ה-18, סובר כי הסיבה לכך נעוצה במשקלם העולה של השריון וכלי הנשק. מאותה עת ועד למחצית השנייה של המאה ה-20 גיל הבגירות במשפט המקובל היה 21 וכל מי שלא הגיע לגיל זה היה קטין, זולת המלך אשר הגיע לגיל בגירות בגיל 18. גיל 18 כגיל בגירות הוא הנוהג היום ברוב מדינות העולם.
במדינות רבות בעולם ניתן להעניק בצו שיפוטי זכויות משפטיות חריגות לקטינים, בהליך הנקרא "אמנציפציה של קטינים",[6] למשל לשם נישואים, עצמאות כלכלית, חינוך, שרות צבאי ועוד.
ברשימה להלן מסודרות מדינות העולם לפי סדר עולה של גיל בגירות.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.