ג'ון טניאל

סר ג'ון טניאל (באנגלית: John Tenniel; 28 בפברואר 1820 – 26 בפברואר 1914) היה מאייר אנגלי, שידוע בעיקר בזכות איוריו לשניים מספריו של לואיס קרול: "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" ו"מבעד למראה ומה אליס מצאה שם".

ג'ון טניאל
John Tenniel

דיוקן עצמי, 1889
לידה	28 בפברואר 1820 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	26 בפברואר 1914 (בגיל 93) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
שם לידה	John Tenniel
מקום קבורה	בית הקברות קנסאל גרין
מקום לימודים	האקדמיה המלכותית לאמנויות
תחום יצירה	ספרות נוער
יצירות ידועות	Dropping the Pilot
פרסים והוקרה	Knight Bachelor

חתימתו של ג'ון טניאל

זחל מעשן נרגילה, איור מהרפתקאות אליס בארץ הפלאות

איור זה מתוך אליס בארץ המראה נלווה לשיר "ג'ברווקי".

"The Nemesis of Neglect", איור מפאנץ' (1888) המתאר את רציחות ג'ק המרטש

הוא צייר קריקטורות רבות עבור המגזין פאנץ' בסוף המאה ה-19 ואמנים כמו אדוארד גורי, מארק ריידן ודיים דארסי הושפעו ממנו.

מקבילו האמריקאי המובהק הוא ג'ון ר. ניל, שאייר את סדרת ספרי עוץ מאת פרנק באום.

ביוגרפיה

טניאל נולד בלונדון ולמד את המקצוע בעצמו. אף על פי שהיה מתמחה על-תנאי, ואחר כך סטודנט באקדמיה המלכותית לאמנויות. ב-1840 איבד עין אחת, כתוצאה מתחרות סיוף. ב-1836 שלח את הציור הראשון שלו לתערוכה של אגודת האמנים הבריטים, וב-1845 שלח קריקטורה בגודל מטר וחצי - אלגוריה של הצדק - לתחרות תכנון ציורי קיר עבור ארמון וסטמינסטר החדש. הוא קיבל עבורה מקדמה של 200 פאונד והזמנה לצייר פרסקו באולם ההמתנה העליון (אולם המשוררים) בבית הלורדים.

למרות נטייתו לאמנות גבוהה, הוא כבר היה מוכר ומוערך כהומוריסט וכישרונו לקריקטורות מלומדות טופח ופותח בזכות ידידותו המוקדמת עם צ'ארלס קין. בחג המולד 1850 הוזמן על ידי מארק למון למלא משרה של מאייר בצוותא (עם ג'ון ליץ') בפאנץ', לאחר שריצ'רד דויל התפטר ממנו פתאום כי נעלב מגישת העיתון כלפי הכס הקדוש, שכונתה התוקפנות.

טניאל נבחר למלא את החלל הזה, ביוזמת דאגלס ג'רולד, בזכות איוריו המצוינים למשלי איזופוס שבהם בלטו עוצמה אמנותית, הבחנה הומוריסטית והכרת בעלי-חיים. תרומתו הראשונה הייתה ציור במכתב הפתיחה המופיע בעמ' 224 של כרך 19 של פאנץ'. הקריקטורה הראשונה שלו הייתה לורד ג'ק קוטל הענק: היא הראתה את לורד ג'ון ראסל, שמכתבו על התוקפנות פורסם אז, תוקף בגבורה עם חרב האמת והחופש את הקרדינל וייזמן החמוש בשרביט.

ב-1852 מוצאים את האריה הראשון של טניאל, וגם איור הזיכרון (לאדם שמת) הראשון שלו. הוא השתלט בהדרגה על הקריקטורה הפוליטית השבועית, שג'ון ליץ' שמח להשאיר בידיו כדי שיוכל להתרכז בתמונות של חיים ואופי. עבודתו של ליץ' הייתה בעיקרה פארסה, לעומתה זו של טניאל הייתה קומדיה איכותית, ולעיתים תכופות טרגדיה.

כאשר ליץ' מת המשיך ידידו את העבודה לבדו ולא החסיר אף שבוע, מלבד תקופות קצרות של מחלות או חופשות ב-1864, 1868 ו-1875–1878. עבודתו של סר ג'ון טניאל בכתב העת בו עבד רוב חייו כוללת כ-2300 איורים, המוני ציורים מינוריים, איורים כפולי-עמודים ללוח השנה של פאנץ' וציורים מיוחדים אחרים, וכן 250 ציורים לספרי כיס של פאנץ'. כשטניאל פרש מפאנץ' בינואר 1901 נערך לכבודו משתה פרידה ב-12 ביוני בראשות ארתור ג'יימס בלפור, אז מנהיג בית הנבחרים, ובנוכחות נציגים מכובדים של האליטה של בריטניה. באותו אירוע תיאר מר בלפור את טניאל כאמן כביר וג'נטלמן מצוין וזכה לתשואות.

התכונה העיקרית של עבודתו של טניאל היא נאמנות הציור, דיוק המגע, החן וההדר ובמידת האפשר ידידותיות הסאטירה. טניאל רומם את הקריקטורה הפוליטית למעלת קומפוזיציה קלאסית שלרוב מכילה איכות אצילית. עבודותיו של טניאל מזכירות פסלים; הן מקוריות ולא מאולצות, וקשה לדעת לפיהן שהאמן צייר אותן מזיכרון ולא ממודל.

זכה בתואר אבירות ב-1893 בהמלצת ויליאם יוארט גלאדסטון, לא רק בזכות ציוריו בשחור ולבן אלא גם הודות לחוש ההומור והטעם הטוב שעירה לחיים הפוליטיים. מבלי לבטא דעות פוליטיות משלו, קיבל עליו טניאל בעבודתו את דעות העיתון הליברליות, לאחר שעפרונו ריכך אותן קמעה. איוריו השבועיים של סר ג'ון טניאל במשך חצי מאה משקפים את ההיסטוריה הפוליטית לא רק של אנגליה אלא במידת מה של העולם כולו. את האיורים מעטרות כמה דמויות שהמציא האמן, שאת יופיין הקלאסי אי אפשר למצוא בעבודותיהם של מאיירים קודמים (לדוגמה, ראו את איורו הקלאסי של טניאל "מפילים את הטייס" שהופיע בפאנץ' ב־20 במרץ 1890).

ב-1895 וב-1900 הוצגו עבודותיו של טניאל בתערוכות פומביות. סר ג'ון טניאל הוא גם מתכנן הפסיפס לאונרדו דה וינצ'י בחצר הדרומית במוזיאון ויקטוריה ואלברט. ציוריו בצבעי מים הופיעו מפעם לפעם בתערוכות במוסד המלכותי לציירים בצבעי מים (הוא נבחר לחבר בו ב-1874). הוא היה מוכשר גם בעבודה על גלופות עץ: ציורו Lalla Rookh הוא אולי הטובה בעבודותיו מבחינת תכנון, עידון, עוצמה והצטיינות טכנית.

ספרים שאייר

1. Juvenile Verse and Picture Book, 1846
2. Undine 1846
3. משלי איזופוס, 100 איורים (1848)
4. Robert Blair's Grave 1858
5. Shirley Brooks's The Gordian Knot 1860
6. Shirley Brooks's The Silver Cord 1861
7. Thomas Moore's Lalla Rookh, 69 drawings 1861
8. הרפתקאות אליס בארץ הפלאות מאת לואיס קרול (1866)
9. The Mirage of Life, 1867
10. מבעד למראה ומה אליס מצאה שם מאת לואיס קרול (1870)

שיתופי פעולה עם אחרים

1. Pollok's Course of Time 1857
2. Poets of the Nineteenth Century 1857
3. מיצירותיו של אדגר אלן פו (1857)
4. Home Affections 1858
5. Cholmondeley Pennell's Puck on Pegasus 1863
6. סיפורי אלף לילה ולילה (1863)
7. English Sacred Poetry 1864
8. Legends and Lyrics 1865
9. Topper's Proverbial Philosophy
10. Poems של בארי קורנוול, וספרים נוספים

הוא גם תרם ל"פעם בשבוע", פרסומי איגוד האמנות, וכו'.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ון טניאל

• האיורים של טניאל ל"אליס בארץ הפלאות"
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-200 של ג'ון טניאל, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
• ג'ון טניאל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי ג'ון טניאל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ג'ון טניאל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'ון טניאל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ג'ון טניאל, באתר Discogs (באנגלית)