בית הכנסת בבית אלפא
בית כנסת עתיק בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית־הכנסת בבית אלפא הוא אתר ארכאולוגי בישראל, ובו שרידי בית כנסת עתיק מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל. האתר התפרסם בזכות הפסיפסים השמורים שבו ונתפש כעדות לקיום חיים יהודיים במשך מאות שנים אחרי חורבן בית שני. המבנה הוכרז כגן לאומי.
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
התקופה הביזנטית בארץ ישראל  |
| אתר ארכאולוגי | |
| התגלה |
1928 |
| ארכאולוגים |
אלעזר ליפא סוקניק |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 32°31′18″N 35°25′56″E |
|
(למפת עמק בית שאן רגילה)   בית הכנסת בבית אלפא | |
  | |
בית הכנסת התגלה בסוף 1928 ונחפר בתחילת 1929. ממצאי החפירה פורסמו בסקר בשנת 1932. סקר נוסף נערך בשנת 1962 על ידי רשות העתיקות. בחפירה ובחשיפת רצפת הפסיפס התגלו שרידים של מבנה בית כנסת קדום יותר, כנראה מהמאה ה-5 לספירה, שממנו התגלו שרידי רצפת פסיפס קדומה. הערכת החופרים הייתה כי בית הכנסת המאוחר יותר, מהמאה ה-6 לספירה, נחרב ברעידת אדמה בשנת 749, או אף מוקדם יותר. חלקי המבנה שהתמוטטו ונפלו על רצפת הפסיפס הגנו עליה מבליה.
שרידי בית הכנסת התגלו בשנת 1928 תוך כדי חפירת תעלה להובלת מים לקיבוץ בית אלפא שלרגלי הגלבוע. כיוון שלא נמצאו סימוכין ליישוב יהודי באזור, נקרא בית הכנסת על שם הקיבוץ השכן בית אלפא, ששמו בא לו מחורבת בית אילפא שבקרבת מקום, וכך הוא נקרא עד היום, אף שהוא נמצא בשטח קיבוץ חפציבה. בתחילת 1929 החלה חפירה ארכאולוגית במקום בידי אלעזר ליפא סוקניק מטעם האוניברסיטה העברית[1]. החפירות נמשכו שבעה שבועות, ובסיומן הייתה כוונה לכסות את הפסיפס כדי לשמור עליו[2]. אולם לדרישת הציבור הוקמה סביבו גדר, ואנשי בית אלפא התנדבו לשמור עליו ולאפשר ביקורים[3]. במרץ 1929 נפתחה לקהל בירושלים תערוכה של העתקי הציורים מהפסיפס[4]. באפריל 1929, בתום עונת הגשמים, נהרו לבית אלפא מטיילים רבים לראות את הפסיפס[5], אך בתחילת מאי כוסה הפסיפס בהוראת הממשלה[6]. בתחילת 1930 הוקם מעל בית הכנסת מבנה במימון ממשלת המנדט, כדי להגן על הפסיפס[7]. המבנה נחנך ונמסר לאחריות האוניברסיטה העברית באיסרו חג שבועות, יוני 1930[8].
בראשית שנות ה-50 היה מבנה בית הכנסת נעול ומוזנח. כך תיאר את המקום כתב מעריב בשנת 1952[9]:
- "מבחוץ אין הבניין נבדל בהרבה מהמתבן והלול הסמוכים לו. רק פתק שדהה משמש מודיע לך על המקום. חבר קיבוץ אדיב ניסה להשיג את "החבר המחזיק במפתח" ... המפתח לא נמצא ולא נשאר אלא להציץ ... מבעד לחלונות ספק מסורגים ספק מאובקים, שטפסן מקושט ירוק הסתבך סביבם."
באוקטובר 1960 נחנך מבנה חדש מעל לפסיפס. סביב המבנה הוקמה חצר עם מדשאות, שירותים ומזנון[10]. באוקטובר 1965, במהלך החגים, נעלם קטע מהפסיפס שמופיע בו שופר[11].
בשטח בית הכנסת התגלו עדויות לקיום מבנה קדום יותר, שעל שרידיו נבנה בית הכנסת, כנראה במאה ה-6 לספירה. חלל בית הכנסת נבנה במתכונת של בזיליקה. אורכו 27.7 מטרים ורוחבו 14.2 מטרים, ומבנהו אינו סימטרי לחלוטין. החלל המרכזי חולק לאולמות אורך (ספינות) על ידי עמודים, ובסופו הוקם אפסיס אשר בו, כנראה, הוצב ארון הקודש. חלק משטח בית הכנסת הוקדש למבואה מקדימה או נרתקס אשר אורכו 9.65 מטרים ורוחבו 11.9 מטרים.
שטח האולם מכוסה הפסיפס הוא 10.35X5.50 מ' (57 מ"ר). איכות הפסיפס טובה מאוד, אבני הפסיפס רבגוניות מאוד, צפיפותן גבוהה ( 110–150 אבנים בדצמ"ר) ואבני הזכוכית המשובצות בפסיפס אפילו קטנות יותר. תוכנית הפסיפס כללה מערך דימויים פיגורטיבי במרכז החלל, אשר שרד במצב טוב מאוד, ודגמים גאומטריים בחלקים המשניים של המבנה, מהם שרדו חלקים באולם האורך הימיני (צד מזרח) ושרידים מעטים בנרטקס של המבנה. הפסיפס מכיל כתובת, פגומה מעט, המזהה את האמנים, אב ובנו בשם מריאנוס וחנינא. שמות אלו מופיעים גם על גבי רצפת פסיפס בית הכנסת בבית שאן.
החלק המרכזי של רצפת בית הכנסת עוטר, כאמור, בפסיפס נראטיבי גדול ממדים המחולק לשלושה חלקים עיקריים הנתונים במסגרת מעוטרת. מבנה כזה של פסיפסים מופיע גם בבית הכנסת בחוספיה, בחמת טבריה ובנערן[12].
בחלק המערבי של הפסיפס, שהיה קרוב לארון הקודש, מציג הפסיפס נושא של כלי המשכן. במרכז הקומפוזיציה הא-סימטרית מופיע ארון הקודש המתואר כ"חזית אדריכלית". חזית זו, המזכירה תיאורי מבנים, מרבה להופיע באמנות הביזנטית כמייצגת את הקדושה, על גבי סרקופאגים, כמו גם על חפצים נוספים. היא משותפת לתיאורים בעלי אופי יהודי, פגאני ונוצרי. החזית כאן, מורכבת מעמודים בעלי בסיס, הנושאים גמלון מעוטר בדגם של לונטה המכילה דגם של צדף. מצידי ארון הקודש מופיעות שתי מנורות בעלות שבעה קנים, העומדות על בסיס בעל שלוש רגליים. עוד מופיעים שופר, מחתה, זוג ציפורים העומדות מכל צד של הגמלון וזוג אריות הניצבים גם הם משני עברי הארון. בשולי הקומפוזיציה מופיעים וילונות גלולים בעלי דגם של פרחים המעניקים לסצנה אווירה תיאטראלית מעט.
מרכז הפסיפס מוקדש לתיאור גלגל המזלות. המזלות מופיעים בתוך קומפוזיציה עגולה ושמו של כל מזל רשום ליד תיאורו הגרפי. במרכז הגלגל מופיע הליוס, אל השמש היווני. הימצאות גלגל המזלות בבתי כנסת עתיקים ובמיוחד הכללת דמות אל השמש במרכזו, העלתה השערות שונות בקרב החוקרים במטרה ליישב את הדבר עם הלכות עבודה זרה. בארבע פינות הגלגל מופיעות ארבע דמויות נשיות המאנישות את עונות השנה. הן מלוות באיורים, המייצגים את הפעילות החקלאית והתנובה החקלאית המאפיינות כל עונה ועונה. העונות מצוינות בשם עברי לפי מערכת ארבע התקופות - "תקופת תשרי", "תקופת תמוז", "תקופת ניסן", "תקופת טבת". תקופת תשרי היא עונת הסתיו, מלווה בעץ תמר נושא תמרים המרמז על עת הגדיד, אמפורות לאחסון יין המרמזות על תהליך ייצור היין החל בעונת הסתיו, רימון ותאנה. תקופת תמוז היא עונת הקיץ, מלווה בענבים אדומים ושחורים, משמאלה שלושה פירות מוארכים של לופה ומלון
עגול ומפוספס. תקופת ניסן היא עונת האביב, מלווה בפרחים, עוף נודד ומגל גדול המיועד לקציר ירק ופרחים. תקופת טבת היא עונת החורף, מלווה באמפורה המייצגת את המים בעונת החורף ומקלטר דו־שיני המיועד לעידור ותיחוח האדמה.
בחלקו השלישי של הפסיפס מופיע תיאור עקידת יצחק. בצד שמאל של הקומפוזיציה מופיע מזבח ולצדו אברהם האוחז ביצחק להקריבו. במרכז מופיע איל, המתואר בפרופיל וקשור בחבל אל עץ. עיצוב זה יוחס על ידי ברגמן[13] לפרשנות של אבות הכנסייה הרואה את ישו בדמותו של האיל. זקוביץ[14] הציע כי הרקע לעיצוב המאונך הוא בקווי הדמיון לסיפור המקראי אודות אבשלום שנתלה באלה. לצדו מופיע הכיתוב מהטקסט המקראי "והנה אייל". מעליו מופיע ייצוג של אלוהים המתואר כשמש שממנה מושטת כף יד ומתחתיה המילים "אל תשלח". בימין התיאור מופיעים שני נערים המובילים חמור לבן.
סגנון עיצוב הפסיפס שואב רבות מן התפיסות הייצוגיות והמושגיות שבאמנות הביזנטית. למשל, בתיאור מזל בתולה, מופיעה דמות קיסרית ביזנטית היושבת על כס מלכות. עם זאת, הייצוג הבולט ביותר הוא "יד אלוהים" המופיעה בתיאור העקידה. הדמויות והפריטים מתוארים כולם בחזיתיות. בתיאור העקידה מופיעות הדמויות זו לצד זו, ללא התייחסות ממשית לעומק ולחלל, על אף הוספה של צמחייה סמלית. הדוגמה הבולטת לחוסר התייחסות זה היא בתיאור הנער המלווה, אשר מופיע מאחורי החמור. האמן לא הוסיף את רגלי הדמות והסתפק בתיאור רגלי החיה בלבד.
פרופ' ביאנקה קוחנל, במחקרה אודות ייצוג העיר ירושלים באמנות הביזנטית, מוצאת במכלול הפסיפס את הקשר ההדוק לתיאור העיר ירושלים. הצירוף בין עקדת יצחק, שנערכה במקום שבו הוקם המקדש, בית המקדש וארון המקדש כ"חזית אדריכלית" וייצוג כליו, לבין גלגל המזלות מעיד לדעתה על ממדים אסכטולוגים או קוסמיים בתיאור ירושלים: "דימויים קוסמיים ברורים אלו, מחזקים את אמונתנו כי ייצוגים אלו משמעותם היא ייצוג סמלי של ירושלים, המהוללת בספרות התלמודית של אותו זמן, כמרכזו של העולם"[15].
פסיפס בית־הכנסת הונח בשנים 518–527 (זמנו של יוסטינוס הראשון. בתוך שקע באפסיס נמצאו מטבעות ברונזה, אחד מהם של קונסטנטינוס הגדול (306–337), ואחר של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון; תאריכים אלו עזרו לקבוע את זמן בניית בית הכנסת. הכתובת גם מתארכת את הפסיפס לתקופת הקיסר יוסטיניאנוס; סוקניק הניח כי הפסיפס נוצר בימי יוסטיניאנוס הראשון, אולם חוקרים אחרים הניחו כי הכוונה היא לקיסר יוסטיניאנוס השני.
- אטלס כרטא, שמורות טבע והגנים לאומיים/עזריה אלון
- רצפת בית הכנסת בבית אלפא, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
- בית אלפא באתר רשות העתיקות.
- גן לאומי בית אלפא, באתר רשות הטבע והגנים
- תמונות מחפירות בית הכנסת, ארכיון המושבה האמריקאית.
- מיכאל יעקובסון: סקירה על עבודת הנוף בגן לאומי בית הכנסת העתיק בית אלפא, באתר 'חלון אחורי', 20 בספטמבר 2015
- ענת אביטל: 'הגידולים והכלים החקלאיים בפסיפסים מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית מארץ ישראל', כרכים א-ב, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, 2014, באתר "מטיילים עם ענת", כרך קורפוס, בית כנסת בית אלפא, עמ' 1–12.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
