Loading AI tools
פואמה אפית שנכתבה באנגלית עתיקה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביאוולף (באנגלית עתיקה: Beowulf) הוא שמה של פואמה אפית שנכתבה באנגלית עתיקה ונחשבת לאחת היצירות החשובות והקדומות ביותר אשר נכתבו על ידי אנגלו-סקסונים, בעת שלטונם באנגליה. האפוס הועלה על הכתב באנגלית עתיקה ככל הנראה בין שלהי המאה ה-10 לראשית המאה ה-11,[1] אך ניתן להניח כי הוא מתבסס על טקסטים וסיפורים מוקדמים יותר. מחבר האפוס, אנגלו-סקסוני תושב אנגליה בן התקופה, איננו ידוע.[2] כתב היד המקורי נמצא כיום בספרייה הבריטית בלונדון. הוא נפגע באופן חמור בשריפה אשר פרצה במקום בשנת 1731, אך הטקסט המלא שרד עקב קיומם של עותקים נוספים וכתבי יד מאוחרים.[3]
| ביאוולף Beowulf | |
|---|---|
| חלק מקודקס נוול | |
 קטע מהדף הראשון של האפוס | |
| שפת המקור | אנגלית עתיקה |
| ארץ מקור |
 ממלכת וסקס |
| מיקום נוכחי |
 הספרייה הבריטית, לונדון, הממלכה המאוחדת |
| יצירת העלילה | 550–900 |
| העלאה על הכתב | 975–1010 |
| הדפסה ראשונה | 1815 |
| סוגה | שירה אפית |
| אורך | 3,182 שורות |
בביאוולף מסופר על גיבור רב עוצמה שנאבק בהצלחה, הודות לכוחו הגופני, אומץ ליבו ונאמנותו, במפלצות מרושעות וחורשות רע. הפואמה מתרחשת באזור סקנדינביה על רקע מלחמה בין הדנים, השוודים והגטים. העלילה מיוחסת כולה לגיבור מקרב הגטים בשם ביאוולף, שלימים נהפך למלכם, ובמשך חייו הספיק להילחם בשלושה יצורים מיתולוגיים. השירים מלאים באפיונים מהמיתולוגיה הנורדית וכן בביטויים מהנצרות.
השירים אינם אסופת קרבות חסרת משמעות; הם נחשבים ליצירה מורכבת מהתקופה ההיא, השופכת אור על דרך חייהם של בני התקופה. באמצעות היצירה אפשר לבחון איך ראו שבטים גרמאניים בכלל והאנגלו-סקסונים בפרט את עברם ומוצאם. הפואמה עלתה על הכתב בתקופה בה אנגליה הייתה נוצרית, אך עלילתה והדמויות המופיעות בה מתוארות כקודמות לנצרות ובעלות מאפיינים פגנים, או מהוות סינתיזה בין השניים (למשל, המפלצת גרנדל מתוארת כצאצאית של קין). עובדה זו הובילה לשתי תאוריות מתחרות בדבר זהות המחבר וזמן חיבור היצירה. תיאוריה אחת טוענת שהיצירה חוברה לראשונה בתקופה פרה-נוצרית והועברה בעל פה מספר דורות, וכן האלמנטים הנוצריים שמופיעים בה נוספו בשלב מאוחר על ידי מספרים נוצריים, בעוד התאוריה השנייה גורסת כי הפואמה חוברה מראש בתקופה הנוצרית ובידי מחברים נוצריים ואלמנטים פגנים שמופיעים בה נועדו לשוות לה מראה עתיק.
היצירה תרמה רבות לספרות המודרנית והשפיעה על סופרים כגון ג'. ר. ר. טולקין, ששאב רעיונות רבים מיצירה זו ליצירתו שלו, "שר הטבעות". היצירה גם נתנה השראה לסופר האמריקאי ג'ון גרדנר, שכתב את "גרנדל", המספר את סיפור ביאוולף מנקודת המבט של גרנדל.
ביאוולף נכתב באנגליה בשנים 975–1010 על ידי אנגלו-סקסונים, ומתאר מאורעות מחיי אבות אבותיהם. מוצאם של האנגלו-סקסונים הוא מהשבטים הגרמאניים תושבי סקנדינביה, אשר חיו שם עד למאה ה-5, ואז עזבו והתיישבו באנגליה שמעברו השני של הים הצפוני. קיימת סברה כי היצירה מהווה העלאה על הכתב של שירים ומסורות בעל פה אשר היו רווחות במשך תקופה ארוכה בקרב האנגלו-סקסונים.
רוב השמות המוזכרים בביאוולף, לרבות שמות הדמויות, המשפחות, השבטים והעמים, מוכרים גם במסורות ויקינגיות קדומות כמו הסאגות הנורדיות.[4] רוב החוקרים טוענים כי כמה מהדמויות המוזכרות ביצירה, לרבות חלק ממלכי הדנים, התקיימו בסקנדינביה של המאה ה-6.[5] אף על פי שרובם של האירועים המוזכרים ביצירה הם בדיוניים, היא כוללת גם אזכורים לאירועים שיש לנו ודאות גבוהה ביחס להתרחשותם במציאות, כגון העימותים בין העמים השונים המוצגים ביצירה. חוקרים אשר ניסו לתארך אירועים היסטוריים אלו, מצאו כי נראה שרבים מהם התרחשו במהלך אמצע המאה ה-6, מה שעשוי לסייע לנו למצוא את התאריך המקודם ביותר בו היצירה כבר היתה מוכרת.[6][7][8] ממצא מאוחר ויוצא דופן אשר יש שניסו לקשור אותו לביאוולף, אותר בשנת 2006 במרכז שלן שבדנמרק במסגרת חפירות ארכאולוגויות שנערכו במקום. ארכאולוגיים מצאו מתחם מלכותי בן שלושה אולמות אשר אורך כל אחד מהם הוא כ-50 מטר, ועת בנייתו תוארכה למאה ה-6. חוקרים ניסו לזהות מתחם בתור אולם ה"האורוט" (Heorot), המוזכר בתחילת ביאוולף כאולם משתאות ענק ומפואר שבנה מלך הדנים הרותגר למען עמו.[9]
יש המשערים כי ביאוולף חובר עוד בסקנדינביה כיצירה בעל פה והובא משם יחד עם האנגלו-סקסונים, אז הועלה על הכתב.[10][11] גישה דומה טוענת שביאוולף מהווה למעשה תרגום לאנגלית של יצירת סקנדינביה מקורית.[12] חוקרים אחרים הציעו כי מוצאם של השירים עליהם התבססה ביאוולף הוא במאה ה-7 ושהם נוסחו בממלכת מזרח אנגליה בעלת הקשרים ההדוקים עם הוויקינגים, כמאתיים שנים לאחר עזיבת האנגלו-סקסונים את סקנדינביה.[13] דעות נוספות קושרות את מוצאה של היצירה לחצרי מלכים בתקופה מאוחרת יותר: לחצרו של אלפרד הגדול, מלך וסקס במאה ה-9, או לחצרו של קנוט הגדול, מלך דנמרק שמלך גם על אנגליה במאה ה-10.[14] ג'ון רונלד רעואל טולקין האמין כי ביאוולף נכתב סביב שנת 700, דורות אחדים לאחר התנצרותה של אנגליה, ומהווה מסמך המשמר זיכרונות ממשיים מהפגניות האנגלו-סקסונית.[15] לצד מקור סקנדינבי באשר להשפעה או ניסוח ביאוולף, הועלו גם השערות לגבי השפעה אירית (תאוריה שהעלה בין השאר וילהלם גרים),[12] גרמנית,[12] קלאסית (בהקשר זה הוזכרו האודיסיאה של הומרוס ואינאיס של ורגיליוס)[12][16][17] וכנסייתית מאוחרת.[12][18]
עד למאה ה-19, חסרה עלילת ביאוולף תרגום של ממש ללשונות אחרים, ובמלואו הוא היה זמין רק בצורתו המקורית, באנגלית עתיקה. בשנת 1805, ההיסטוריון הבריטי שרון טרנר הוציא תרגום לחלקים נבחרים מהיצירה לאנגלית מודרנית. כעשר שנים לאחר מכן, פרסם החוקר האיסלנדי-דני גרימור ג'ונסון תורקלין תרגום מלא ראשון של היצירה ללטינית. שנים ספורות מאוחר יותר, בשנת 1820 פרסם ההוגה הדני ניקולאי גרונטוויג תרגום של ביאוולף לדנית. רק בשנת 1837, נכתב לראשונה תרגום מלא של ביאוולף לאנגלית מודרנית, על ידי ההוגה הבריטי ג'ון מיטשל קמבל; ולקראת סוף המאה, בשנת 1895, פרסם המתרגם ויליאם מוריס תרגום חשוב ליצירה שזכה לתהודה.[19]
בשנת 1921 הפילולוג הגרמני פרדריק קלאבר פרסם חיבור רב חשיבות אשר כלל בין השאר תרגום שלו לביאוולף, הטקסט המקורי של היצירה ומילון מונחים מקיף. עד מהרה הפך החיבור של קלאבר ל"מקור המרכזי עבור סטודנטים לתארים מתקדמים בבואם לערוך מחקר" על ביאוולף.[20] אדם נוסף שחקר את ביאוולף בשנות ה-20 היה ג'ון רונלד רעואל טולקין, אשר הוציא באותה העת תרגום משלו ליצירה. ספר זה (Beowulf: A Translation and Commentary) יצא לאור רק בשנת 2014 בעריכת בנו כריסטופר.[21] במהלך המשך המאה ה-20 וראשית המאה ה-21, ביאוולף תורגם לעוד עשרות שפות נוספות,[22][23] כאשר תרגומו משנת 1999 לאנגלית של חתן פרס נובל לספרות שיימוס היני, זכה כנראה לפרסום הבולט ביותר.[24]
עלילת ביאוולף מתרחשת בסקנדינביה העתיקה, ככל הנראה בשנים אותן ניתן לתארך כבין המאה ה-4 לבין מאה ה-7. בשנים אלו של ימי הביניים המוקדמים, בדרך כלל נעדר האזור מדינות בעלות ארגון פוליטי הדוק. התושבים היו גרמאניים ודתם הייתה פגאנית, כלומר מרובת אלים, תוך שהיא מבוססת היטב במיתולוגיה הנורדית. עם זאת, לנוכח הפיכתה של הנצרות לדת השלטת באזורים רבים באירופה בתקופה זאת, נציגיה בדמות מסיונרים החלו כבר לחדור אל האזור. סקנדינביה של אותה התקופה הייתה ענייה, כפרית ודלילת אוכלוסין, כאשר המסגרת החשובה ביותר הייתה המסגרת השבטית והמשפחתית. תושביה, אותם אנו מזהים כיום בתור ויקינגים, התפרנסו בעיקר מחקלאות ודיג, אך גם ממסעות ביזה שערכו בקרב אוכלוסיות שכנות. האזור כולו התקיים הרחק מהמרכזים העירוניים של אירופה באותה העת – שהיו סמוכים לים התיכון, שבהם התקיימה האימפריה הרומית בשנותיה האחרונות, אשר כבר הייתה בתהליכי פירוק מתקדמים לנוכח פלישות נשנות.
עשרות שבטים ועמים שונים מוזכרים בביאוולף, חלקם ממלאים תפקיד חשוב בעלילה, כמו הגטים, עמו של ביאוולף והדנים, העם לו הוא מסייע בתחילה. חלקם, כמו הפרנקים והגפידים, אזוטריים ונמצאים במקום שולי יחסית ביצירה. באופן מעניין, דווקא האנגלים והסקסונים, אבות אבותיהם של מחברי ביאוולף אשר חיו באזור בתקופת העלילה, אינם מאוזכרים בה.
עלילת ביאוולף נפתחת עם הדנים. הם מתוארים כעם מרשים ורב-תהילה, ומאה השורות הראשונות של היצירה מוקדשות לתולדות השתלשלות המלכים הדנים, הצלחתם וגבורתם במלחמות. המספר סוקר ארבעה דורות של מלכים – סקילד (Scyld; או שילד), ביאואה (Beowa) או ביאוולף (Beowulf; נקרא גם "ביוולף הדני"), הלפדן (Healfdene) והרותגר (אנ').[26]
בהמשך מתואר כי מלך הדנים הרותגר, בנה אולם משתאות ענק ומפואר לעמו בשם "האורוט" (Heorot):
ויורה לאנשיו בית משתים לו לבנות,
היכל יקרות, אשר שמו ינון
בקרב עמו לעולמי עולמים;
כל טוב שמים שם יחלוק
לצעירים וזקנים ולא יחסוך...
המלאכה נשלמה ועל מכונו ניצב
הגדול באולמות; "האורוט" קרא לו...[26]
בעוד ב"האורוט" בילו הלוחמים הדניים את זמנם בשירה ובחגיגות, הגיחה המפלצת גרנדל. הייתה זאת מפלצת המנודה מהחברה, בעלת גוף אנושי למחצה. היא החלה לתקוף את באי האולם להרוג רבים מהלוחמים. אירוע זה לא היה חדש בממלכת הדנים, ולפי המסופר אחת לכמה שנים יצאה גרנדל מביתה שמאורה תת-קרקעית מתחת לפני אגם ופגעה בחוגגים משתאות המתרחשים בעת ליל.[26]
לוחם צעיר בשם ביאוולף, בנו של המלך הגדול של בני גאט-היגאלק, שמע את הדברובא לעזרה. תחילה החיילים הדנים לא בטחו בו, אך אחרי שהתברר למלך כי ביאוולף הוא ממשפחה מיוחסת שהכיר אישר הרותגר לביאוולף לאסוף כמה מלוחמיו וללון באולם המשתאות.[26]
בליל בואו של ביאוולף עם חבורת לוחמיו, נערך לכבודם בארמון משתה, שבמהלכו התקיים מעין טקס סמלי שנועד לאחד את קבוצת הלוחמים בני לווייתו (הקומיטטוס) של המלך, ולהבהיר את ההיררכיה ביניהם, ובו תופסת המלכה וֶאַלְחַתְ‘אוּ (אנ') את התפקיד המרכזי:[27]
ותִגַש אז וֶאַלְחַתְ‘אוּ, אשת חֲרוֹדְ'גַאר, חכם לבה ועדייה זהב, ותברך האשה אצילת הנפש את הגברים בּאוּלָם ותתן הגביע לשומר בני דנְיָה [המלך חרוד'גאר] בארצם אשר במזרח; את אהוּב עמּוֹ בקשה להיטיב לבו בשׁכר; במשתה ובגביע שמח אז המלך גבור התהלה. ותִסֹב בינותם זקנים וצעירים גבירת בני הלְמינְג באולם הגדול גביע הפז בידה, עד באה אל בּיאווּלְף המלכה החסודה עטורת האצעדות, את ספל התֶמֶד לגבור הגישה; ותברך את בן אֶגֶ‘תֶ'או ולאלוהים נתנה תודה – מה נאוו מִדַּבְּרוֹתֶיהָ – כי נתן לה בקשתה, ויִמַָּצֵא לה לוחם להיות מבטחָהּ מול זֵדים[28]
בלילה יצאה גרנדל והחלה לתקוף את הלוחמים. ולאחר שהרגה אחד מהם, היא פנתה לתקוף את ביאוולף. ביאוולף נלחם בגבורה תוך כדי שהוא נאבק בגרנדל בידיים חשופות, פוצע אותה אנושות וכורת את ידה. לבסוף נמלטה גרנדל לביתה שבתחתית האגם.[29] ידה הכרותה של גרנדל נשארה עומדת על גג האולם כאות זיכרון למאורע. ביאוולף זכה להצלחה כה מרובה והוקרה כל כך גדולה מצד הלוחמים הדנים, שערכו לכבודו משתה מכובד יותר מזה שהיו נוהגים לערוך למלך ולמלכה.[30] באפוס פני הדברים מתוארים בין השאר כך:
לשלוף חרבם, המבקשים את נפשו,
להגן על אדונם כי אין בארץ
כי לא ידעו לפגוע בגופו
בני החיל של חורש האוון,
אשר באו סביבו, לא תצלח נגדו;
חרב אשר תוכל ביטל כוחם
...וימהרו הישועים כי הטובה בחרבות
חרב קדמונים, בקסם לחש
ככל אשר ויכלו; של כלי המלחמה...[29]
על אמו של גרנדל (אנ') סופרו עלילות רבות, מביניהם שהיא צאצא של קין.[30] באפוס נכתב עליה בין השאר:
אשה בת תופת, ...אמו של גרנדל,
אימי המצולה, ביגונה מהרהרת:
לה משכן גזרה, וקור הזרמים
על אחיו היחיד מאז קם קין
את בן ואביו, ויהרגהו,
נע ונד בארץ, ארור, חמוץ מדם
רחוק ממשוש אדם, בארץ ישימון
גזע מפלצות, וירבה שם זרעו,
ובהם גרנדל...[30]
בלילה למחרת הקרב בו הוכרעה גרנדל, על רקע המשך חגיגות הניצחון, יצאה אמה של המפלצת ממקום מושבה שבמאורה תת-קרקעית שמתחת לאגם. עם יציאתה מהמחבוא היא הבחינה בלוחם דני, אותו חיסלה בזעם כנקמה על מה שאירע לבנה. אמו של גרנדל הצליחה לגרור את גופת הלוחם המת עד למאורתה. עם היוודע דבר מות הלוחם וחטיפת הגופה, המלך רותגאר, ביאוולף ומספר לוחמים החלו לעקוב אחר דרכיה של המפלצת עד שמצאו את מקום האגם אשר מתחתיו שכנה המאורה בה גרו גרנדל ואמה. כשהגיעו המלך וחייליו ביחד עם ביאוולף לאגם, הם גילו עד מהרה כי הוא שורץ הנחשים, ושלצד האגם על אחד מהסלעים עומד ראשו של הלוחם הדני שהרגה אמה של גרנדל קודם לכן. ביאוולף החל לצלול לתוך האגם, אך לפתע יצאה אמו של גרנדל ותקפה אותו. היא דחקה את ביאוולף אל מעין מאורה באמצע האגם, שם הם המשיכו להילחם. ביאוולף השתמש בראשית הקרב בחרב קסמים בשם "חרוטינג" שקיבל קודם מהלוחם אונפרת', שהיה אמן בכל הנוגע לחרש חרבות. לאחר שלא הצליח לגרום לפגיעה ממשית לאמה של גרנדל, הבין ביאוולף כי חרב הקסמים איננה כה יעילה. לפיכך, השליך אותה והחל להיאבק במפלצת בידיים חשופות. באמצע הקרב, איבד ביאוולף את שיווי משקלו, החליק ונפל אל הארץ. אמה של גרנדל ניצלה את ההזדמנות, ותוך כדי שהיא אוחזת סכין התקרבה אל ביאוולף. המפלצת הכתה בחוזקה את ביאוולף, אך זה ניצל בזכות שריונו. ביאוולף קם וירד בריצה אל קרקעית המאורה, שם מצא "חרב אלוהית", אשר הייתה כנראה פרי שלל של בזיזות שונות שערכה המפלצת לאורך השנים. כאשר הרים ביאוולף את החרב האלוהית, אשר הייתה כבדה במיוחד, הוא התקשה להניף אותה בעוצמה לעבר אמה של גרנדל, אך לאחר מספר ניסיונות, הוא הצליח לערוף את ראשה.
לאחר שהכריע את אמה של גרנדל, יצא ביאוולף לחפש את גרנדל עצמה, על מנת לברר אם נותרה בחיים לאחר תבוסתה בקרב באולם "האורוט" יומיים קודם לכן. אחרי חיפושים, בעזרת לפידים אותם נשאו הלוחמים הדנים אשר התלוו אל ביאוולף, הם הצליחו לזהות את גופתה של גרנדל, שמתה מפצעיה. על מנת לוודא את מותה של גרנדל, ביאוולף כרת את ראשה של המפלצת בחרבו.[31] עם כריתת ראשה של גרנדל, מסופר:
ניתך הלהב, ...כבר נמסה החרב
של בן השחץ, כי רותח דמו
עד מהרה ורעל בשרו.
הגיבור אשר צפה עלה אל פני המים
שקטו הגלים בנפילת אויבו;
טוהרו מימיה, בברכת הענק
השוכנת במעמקים, כי מתה המפלצת
בא יומה...[31]
לאחר מותן של המפלצת גרנדל ואמה האימתנית, ערכו הלוחמים הדנים משתה וחגיגה לכבודו של ביאוולף, באולם "האורוט". בסיום הפרשה, לאחר שהדנים הודו לו על העזרה החיונית, שב ביאוולף צפונה אל מולדתו, ארץ הגאטים. בארצו העביר את שגרת חייו, וזכה לכבוד ודברי שבח והלל רבים מפי כל, אשר שמעו על מעשי גבורתו. לפיכך, בהגיעו לגיל מבוגר הוכתר ביאוולף למלך הגאטים.[32]
חמישים שנה לאחר מכן, כשהגיע ביאוולף לגיל הקרוב ל-100, התרחש בדרום ממלכת הגאטים אירוע יוצא דופן. עבד אלמוני חדר אל תוך מאורת דרקון, ובאמצעות תכסיס הרואי הצליח לגנוב משם גביע מוזהב. כאשר נודע לדרקון את שאירע, הוא עזב את מאורתו בזעם והחל לזרוע הרס ולהטיל אימה ברחבי ממלכה. על אף גילו המופלג, החליט ביאוולף לצאת בעקבות הדרקון למסע ביחד עם 11 לוחמים גיבורים נוספים. לבסוף הם פגשו בדרקון, ובין הניצים החל וניטש קרב קשה. כבר בראשית הקרב, נמלטו עשרה מהלוחמים כשהם משאירים את ביאוולף עם לוחם אחד בלבד – גיבור בשם וויגלאף. לאחר קרב מפרך וקשה, הובס הדרקון, אך לא לפני שביאוולף נאלץ למות על מנת לגבור על האויב. לפני מותו העביר ביאוולף את צוואתו, וציודו הצבאי אל וויגלאף, אשר יצא מהמאורה לאחר מות הדרקון. מחוץ למאורה הוא מצא את עשרת הלוחמים שברחו בקודם לכן בסערת הקרב, והטיח בהם האשמות חריפות.
וויגלאף שב עם שוך הקרב אל מקום מושבו, כשהוא נושא את גופתו של ביאוולף. שם מילא את צוואתו הצנועה בה ביקש ביאוולף לשרוף את גופתו על המוקד, זאת כאשר כלי נשק שונים ערוכים סביבו, ולבסוף להיקבר במקום הצופה את גלי האוקיינוס.[33] סיום האפוס מתאר את דברי ההספד של 12 מלוחמיו הטובים של ביאוולף:
כי יאה לאדם לשבח במלים
את אדונו ומלכו בבוא שעתו
להילקח מהבשר. כך ביכו הגאטים
רעיו ליד האח את מות מלכם;
אמרו שהיה מכל המלכים
הטוב והנדיב והרך באנשים
אוהב עמו ותאב תהילה.[34]
.jpg)
גרנדל גרנדל גרנדל (1971), חלק ראשון של הסרט מתוך עשרה, סרטון באתר יוטיוב
"הלוחם ה-13 (1999)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) "ביאוולף וגרנדל (2005)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) "ביאוולף (2007)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
