Loading AI tools
מצב חברתי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אפליה (מכונה גם אפליה פסולה) היא מונח סוציולוגי המציין הבדלה בין קבוצות חברתיות שונות, קטגוריות חברתיות או פרטים שונים, הבדלה המעניקה לקבוצה, קטגוריה או פרט מסוימים יתרונות או חסרונות יחסיים בהתייחסות אליהם, מבלי שתהיה הצדקה עניינית לכך.
אפליה עשויה להיות על בסיסים שונים (מגדר, גזע, לאום, דת, גיל, נטייה מינית, מראה חיצוני (אנ') ועוד) וליתרונות או לחסרונות הנובעים ממנה עשויים להיות ביטויים שונים (כלכליים, פוליטיים וכו').
אפליה עשויה להיות מכוונת (כלומר, בסיס האפליה הוא המניע הישיר לאפליה) או עקיפה (כלומר, בסיס האפליה משפיע על גורם מתווך, שהוא המניע הישיר לאפליה). אפליה על בסיס גזעי קרויה גזענות.
בין בני אדם קיימת שוֹנוּת, ולא כל התייחסות לשונות זו, במעשה אנושי שאינו מביע שוויון מוחלט, היא בגדר אפליה, משום שבמקרים רבים ההבחנה מוצדקת. כאשר יצרן שמלות, למשל, מבקש דווקא אישה לדוגמנות של מוצריו, אין בכך כל אפליה.
אפליה נוצרת בהקשרים אחדים:
שני מובנים אלו נחשבים ברוב המקרים ללא לגיטימיים בחברה, אך ההתייחסות אליהם היא סובייקטיבית ותלוית הקשר תרבותי. הגדרת האפליה כבלתי צודקת מקשרת אותה למוסר הנהוג בתרבות, והגדרתה כחריגה מההתנהגות המצופה, מקשרת אותה עם הנורמות והחוקים הנהוגים בה.
דוגמה: לרוב, פקיד שמבחין בין לקוחות שונים שלא על-פי נוהלי הארגון אליו הוא משתייך, נחשב בתרבות אליה הוא משתייך למפלה, אך אם יפורסם בעיתונות כי פקיד גילה יחס מועדף למעוטי יכולת, ייתכן שלא ייחשב לכזה (אם כי הפסוק "לא תהדר דל בריבו", המתייחס למשפט צדק, דורש להימנע גם מהעדפת הדל).
העמדה המסורתית רואה אפליה כפעולות, פרקטיקות או מדיניות שיוצרת חיסרון יחסי על בן אדם או בני אדם, בהתבסס על השתייכותם לקבוצה חברתית מובהקת.[2] על-מנת שמשהו ייחשב כ"אפליה", עליו לעמוד אפוא בכל היסודות המנויים לעיל. הגדרה זו אינה מתיימרת לקבוע האם האפליה צודקת או לא, אלא רק לעמוד על טיבה של האפליה.
יסודות האפליה
פעולות או מדיניות: כדי שמשהו ייחשב כאפליה במובנה המסורתי, צריך שיהיה מדובר בפעולות, פרקטיקות או מדיניות, ולא במצב עניינים כשלעצמו. עם זאת, יש הגורסים כי גם מצב דברים כשלעצמו יכול להיות "אפליה מבנית", אך זו אינה חלק מההגדרה המסורתית. כך למשל, למנוע רכישת סיגריות מאדם או מסוג בני אדם היא פעולה או מדיניות.
חיסרון יחסי: על-מנת שהפעולה תהיה מפלה, אין צורך בכך שהיא תהיה "רעה" במובן אובייקטיבי, אלא רק שהיא תהיה רעה באופן יחסי. כך למשל, אם מוכר סיגריות מוכר במחיר יקר יותר עבור מוסלמים, הרי שמדובר באפליה, אף אם המחיר שהוא מציע עדיין משתלם במיוחד. בכיוון השני, אין די בכך שהפעולה פוגעת, אלא יש צורך בכך שהפגיעה תהיה יחסית. אם אדם מסוים בוחר לשקר לכולם באופן שווה, נראה שהנוהג שלו אינו מפלה.
בהתבסס על קבוצה חברתית מובהקת: על-מנת שהפעולה תהיה מפלה, צריך שהיחס הלא שוויוני של הפעולה יתבסס על השתייכות לקבוצה חברתית מובהקת. בתוך כך, אין די בכל קבוצה חברתית, אלא צריך שזו תהיה מובהקת. כך, למשל, "חיילים ששירתו בקריה" אינם קבוצה חברתית מובהקת, ואילו יהודים כן. בנוסף, כדי שהפעולה תיחשב "מפלה", צריך שהיחס המפלה יתבסס על ההשתייכות לקבוצה. למשל, אם מוכר הסיגריות בדוגמה הקודמת מציע את מרכולתו במחיר יקר יותר למוסלמים שכן הפסיד בהתערבות, הרי שהפעולה לא תיחשב כאפליה על-פי העמדה המסורתית.
העמדה המסורתית ספגה ביקורת במגוון רכיביה. כך, למשל, יש הגורסים כי ישנה אפליה מבנית, ולכן אפליה אינה מוגבלת לפעולות או למדיניות. בנוסף, יש החושבים כי אפליה צריכה לכלול תפיסה של הקבוצה המופלה כ"נחותה", גם אם לא באופן מודע. יש מי שחושבים שעל-מנת שמשהו ייתפס כמפלה, אין צורך בכך שיהיה "חיסרון" באופן אובייקטיבי. כך, למשל, אם בחישוב כולל עדיף לאנשים שלא לצרוך סיגריות, ולכן מוכר הסיגריות דווקא מטיב עימם כשהוא מציע להם סיגריות במחיר יקר יותר – עדיין ניתן לומר שישנה אפליה. לבסוף, יש שביקרו את הקריטריון האחרון, וטענו כי אפליה של קבוצות חברתיות מובהקות מהווה פרמטר שיכול להחמיר את עצימות האפליה, אך אינה יסוד הכרחי להתקיימותה.[3]
כבר במגילת העצמאות נקבע כי מדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". באחדים מחוקי מדינת ישראל מופיע איסור על אפליה של אדם על-פי מאפיינים אחדים:
דוגמה לכך היא חוק זכויות החולה, שבסעיף 4 שלו נאמר: "מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטייה מינית או מטעם אחר כיוצא באלה".
למרות חקיקות אלו, מדינת ישראל מקיימת אפליה מגדרית נגד גברים יהודים, מוסלמים ונוצרים. החוק לתיקון דיני משפחה[4] קובע כי אביו ואמו של קטן חייבים במזונותיו בשיעור יחסי להכנסותיהם, אך הוראות החוק אינן חלות על בני דתות מוכרות בישראל, אלא הדין האישי. הדין האישי היהודי, המוסלמי והנוצרי, שלו ניתנה זכות ההכרעה בסכסוכי מזונות, מטיל את חובת המזונות על האב, בהבדלים שונים בכל מערכת דינים.[5]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.