אפליית גברים הוא מצב חברתי בו גברים מופלים לרעה על רקע מינם, יש הקושרים זאת לאפליית נשים.[1] אחרים קושרים זאת לפמיניזם האידאולוגי והרדיקלי, שלטענתם מונע על ידי מיזאנדריה – שנאת גברים.[2] חלק מהחוקים המפלים נגד גברים נחקקו על מנת לשמש כאפליה מתקנת ונועדו לאזן אפליות שקיימות נגד נשים. אפליית גברים נעשית על רקע חברתי בו הגברים מצופים להסתכן יותר מאשר הנשים. בישראל, האפליה מתבטאת בחוקים ותקנות הקשורים לביטוח הלאומי, גיל הפרישה, גיוס לצבא ותשלום דמי מזונות.
יום הגבר הבינלאומי המצוין ב-19 בנובמבר נועד לציין את המצב הזה.
הקשרה החברתי של אפליית הגברים
סכם
פרספקטיבה
באופן כללי, בחברות המסורתיות הקדם-מודרניות, הכוח הפוליטי היה בידי גברים, ולכן מרבית השיח האקדמי סביב נושא המגדר עוסק בדיכוי נשים על ידי החברה לאורך ההיסטוריה.[3] לצד זאת, ישנם קולות הטוענים שבמקביל לדיכוי נשים על ידי החברה, התקיים גם דיכוי גברים על ידי החברה.
הפסיכולוג גבריאל בוקובזה, בספרו, "הדרמה של הגבריות החדשה", נותן מספר דוגמאות המייצגות לטענתו את הדיכוי החברתי הגברי, למשל, ההקרבה המצופה מגברים כלוחמים בצבא ובנסיבות אחרות של גבורה (לדוגמה, בחילוץ נוסעי הטיטניק, חולצו קודם כל נשים וילדים, ורק לאחר מכן גברים); הציפייה החברתית לשאת כל סוג של סבל; סירוס רגשי המונע פיתוח יכולת לדבר על רגשות או להביע אותם (לדוגמה, במסגרת שירות בכוחות ביטחון לעיתים לא מקובל לבכות בהלוויות); לחץ מהחברה "לבצע" – אם בהקשר של פרנסה ואם במיניות; הסללת גברים לתעסוקה מסוכנת (בוקובזה מציג נתונים לפיהם 95% מתאונות העבודה שמובילות לפציעות ומוות הן של גברים, שלטענתו לא הייתה להם ברירה אחרת מבחינת ההסללה החברתית); ועוד.[4]
החל מאמצע המאה ה-20 החל בהדרגה להיווצר מודל של גבריות חדשה הנותנת יותר מקום לאבהות, אולם על פי בוקובזה, גם גברים שמעוניינים לפתח זהות גברית חדשה יתקשו לממש אותה בפועל, למשל, בגלל לחצים של נורמות חברתיות וחוקים שונים בנושא חופשת לידה. עם זאת, על פי מחקרו של בוקובזה, מדור לדור לחצים אלו פוחתים.[4]
חלק מהטענות הנגדיות, המפחיתות בחשיבות אפליית הגברים, מתייחסות לכך שהכללים החברתיים שגורמים לדיכוי הגברי עוצבו על ידי חברה בהנהגה גברית.[4]
חוסר השוויון מתקיים גם בקוד המוסר, לדוגמה בזמני אסון נהוג להציל נשים וילדים תחילה, לדוגמה, בזמן מלחמת חרבות ברזל שוחררו קודם כל הנשים הישראליות מהשבי.
אפליה מגדרית נגד גברים בישראל
סכם
פרספקטיבה
ביטוח לאומי
- אישה או ידועה בציבור שאינה עובדת מחוץ למשק ביתה ובן זוגה מבוטח בביטוח לאומי זכאית לפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי.[5] לעומת זאת גבר בסטטוס דומה מחויב לשלם את דמי הביטוח, הפטור ניתן גם אם בני הזוג פרודים.
- לעניין קבלת דמי אבטלה, המרחק המזכה בקבלת דמי אבטלה עקב מעבר דירה מצומצם יותר עבור אם לילד שלא מלאו לו שבע בהשוואה לאב לילד כזה (40 ק"מ לאם, לעומת 60 ק"מ לאב).[6] כמו כן הגדרת התלויים במובטל לצורך חישוב מספר ימי קבלת הקצבה שונה בין גברים לנשים.[7]
- דמי אבטלה מוגדלים מגיל 57[8]
- במקרה של התאלמנות (לרבות התאלמנות ידועים בציבור וזוגות חד מיניים), רק אישה זכאית לקצבת שאירים ללא תלות בהכנסתה וגם אם אין לה ילדים.[9] ההעדפה לנשים מעוגנת גם בתקנות הקובעות את זכויות הפרישה של נושאי משרה שונים. לדוגמה, אשתו וילדיו של שר לשעבר שנפטר זכאים לקצבה לה היה זכאי בחייו, אך אלמן של שרה מכהנת או לשעבר אינו זכאי לקצבה "אם הוא עוד ברשות עצמו".[10] אלמנת נשיא המדינה לשעבר זכאית לדירת שרד, למכונית צמודה ולנהג, ויחד עם שאר שאריו (ילדיו עד גיל עשרים) זכאית לגמלה בגובה משכורת נשיא המדינה, אך אלמן של נשיאת המדינה אינו זכאי להטבות מיוחדות.[11]
- חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 קובע בסעיף 69(א) כי "קצבת ילדים תשולם לאם", בכל מקרה, גם אם שני ההורים חיים בשיתוף מוחלט וגם אם בנפרד או בגירושין. כמו כן, זכאויות שונות נוספות הקשורות בילדים כגון: מענק לימודים, קצבת נכות, ועוד, מגיעות לאם בלבד.
- חוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי (חד הורי), תשנ"ב-1992 קובע סיוע במקרים המשויכים לנשים באופן מובהק ומפורש. סעיף 1(2)(ב) קובע זכאות לעגונה, מצב משפחתי שמבחינה משפטית מתקיים גם בגברים, אך הם אינם נכללים בחוק.
דיני עבודה
- פקודת מס הכנסה מעניקה לנשים חצי נקודת זיכוי ממס.
- מס הכנסה שלילי מזכה גברים בסכום של עד 3,000 ש"ח לעומת נשים שיכולות לקבל עד 4,500 ש"ח.[12]
- אימהות זכאיות, בניגוד לאבות שאינם חד-הוריים, ל-1.5 נקודות זיכוי בגין כל ילד עד גיל 6 ולנקודת זיכוי אחת בגין כל ילד בגיל שש עד שמונה עשרה, גם אם ההורים גרושים ומגדלים את הילדים בחלוקת זמני שהות שווים. נכון ל-2016, כל נקודת זיכוי שוות ערך להנחה של 2,592 ש"ח בחבות המס השנתית.
- חוק עבודת נשים (תשי"ד-1954) מפלה גברים לעומת נשים בשעות עבודה בלילה ובדיני הראיות על ידי ציון זכויות ספציפיות לנשים.
- אמא לילד עד גיל 12 אשר עובדת בשירות המדינה זכאית למשרת הורה (הפחתה בשעות), ואם היא תעבוד מעבר לשעות המופחתות היא תפוצה על השעות הללו כאילו הן שעות נוספות. אבות לא יפוצו על שעות אלה.[13]
- בשנת 2000 תוקן חוק שיווי זכויות האישה, תחולתו הוגבלה למניעת אפליית האישה לרעה, ונקבע בו שהוא בא להוסיף על זכויות האישה ולא לגרוע מהן. עוד נקבע בחוק, בתיקון משנת 1993, שיש להעדיף נשים על פני גברים באיוש תפקידי דירקטורים בחברות הממשלתיות, עד להשגת ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים.[14] בג"ץ אכף חקיקה זו, והורה לבית המשפט להעביר מתפקידיהם כמה דירקטורים, משום שבמינוים לא נעשה מספיק מאמץ למצוא לתפקיד זה נשים.[15] מחקר סטטיסטי שנעשה מלמד כי בשנים שלאחר מתן פסק דין זה עלה אחוז הנשים בתפקידי דירקטורים בשיעור ניכר, מ-7.4% בשנת 1993 ל-37.8% בשנת 2000.[16] בשנת 2013 רשות החברות הממשלתיות השיקה את נבחרת הדירקטורים שמיסדה את העדפת הנשים באמצעות תנאי הסף ושיטת הניקוד ובגמר ההליך כללה 53% נשים. תיקון משנת 2002 לחוק חובת המכרזים מחייב העדפת "עסק בשליטת אישה" במקרה של שוויון מול הצעה אחרת במכרז.
- בקרנות הפנסיה הוותיקות גודל הפנסיה זהה לגברים ולנשים, תוך התעלמות[דרוש מקור] מכך שתוחלת משך קבלת הקצבה של נשים ארוך יותר, עקב כך שתוחלת החיים שלהן ארוכה יותר, באופן היוצר סבסוד צולב של גברים לנשים בתוך כל קרן. בנוסף, במשך שנים רבות נקבע ששיעור פנסיית השאירים לאלמן יהיה חצי משיעור פנסיית השאירים לאלמנה. בעקבות עתירה לבג"ץ[17] החליטה הכנסת לבטל העדפה זו, והובילה להשוואת שיעור הפנסיה לאלמנים לזה של אלמנות.[18]
- בשנת 2014 תוקן חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), ונקבע בו שסיעה במועצת רשות מקומית שלפחות שליש מבין חברי הסיעה המכהנים כנציגיה הן נשים, תזכה לתוספת של 15% למימון הבחירות.[19]
- בחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, תשס"א-2001, הדרישה לאישור היעדר הרשעה קודמת חלה רק על גברים ולא על נשים.[20]
אזרחים ותיקים
גיל הפרישה שנקבע לנשים (המעוניינות בכך) הוא 62 (ועולה בהדרגה ל-65) לעומת 67 לגברים, הפער בגיל הפרישה בין נשים לגברים מונע קבלת זכויות רבות מגברים בעלי אותו הגיל:
- זכאות מאוחרת בחמש שנים לקצבת זקנה בשנת 2016 קיצבת הזקנה המלאה ליחיד הייתה 1,531 ש"ח לחודש.
- הנחה בארנונה[21]
- הנחה בתחבורה הציבורית[22]
- הנחה בחשבון חשמל,[23] חשבון המים,[24] ברכישת תרופות,[25] סיוע בשכר דירה,[26] קבלת מענק חימום[27] למקבלי השלמת הכנסה
- פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות
- הנחה של 4,096 ש"ח לחודש (נכון ל-2017)[28] במס הכנסה על תשלומי פנסיה
- הנחה בכניסה לאתרים (מוזאונים, בתי קולנוע, גנים לאומיים ועוד)[29]
צבא
- אפליה בחוקי הגיוס לצבא, הקובעים משך שירות צבאי חובה ארוך יותר לגברים. כמו כן, ניתן לחייב גברים בלבד לשרת בשירות קרבי. זוהי אפליה גם ברמת הסיכון הפיזי והנפשי, גם ברמה הכלכלית (השכר לחיילי חובה נמוך בהרבה משכר המינימום במשק, אותו יכולות נשים המשתחררות להרוויח בשנה שהן באזרחות וגברים עוד משרתים) וגם ברמת אחוז הזמן מהחיים המוקדש לשירות צבאי. הביטוי הבולט ביותר לכך שהגברים מסתכנים יותר בשירותם הצבאי הוא ששיעור הגברים שנפלו או נפצעו במערכות ישראל גבוה לאין ערוך משיעור הנשים. כמו כן, שיעור החללים שלא נודע מקום קבורתם ושיעור הנעדרים והשבויים במערכות ישראל, הוא גבוה לאין ערוך מזה של הנשים.
- אפליה במשך שירות המילואים, נשים מקבלות פטור בגיל 38 לעומת 40 או 45 לגברים. כמו כן, למרות שישנן נשים שמשרתות במילואים באופן קבוע, באופן כללי ניתן לומר שגברים אשר משרתים בשירות המילואים, נתבעים לשירות הרבה יותר ממושך ותובעני מאשר נשים. כמו כן, שיעור הגברים המשרתים במילואים גבוה לאין ערוך משיעור הנשים המשרתות במילואים.
- אפליה במתן פטור משירות צבאי. נשים יהודיות דתיות יכולות להצהיר כי מטעמי דת ושמירת מצוות הן אינן יכולות לשרת בצבא ודי בכך כדי לפוטרן לגמרי מחובת השירות הצבאי. לעומת זאת, גברים דתיים לא זוכים לאף פטור משירות צבאי רק עקב היותם שומרי תורה ומצוות (ישנו שירות צבאי מקוצר לבני ישיבות מסוימות וכן דחיית שירות זמנית לגברים חרדיים, אבל מדובר בעניין אחר ובכל מקרה אין המדובר בפטור מלא או קבוע מחובת השירות הצבאי). כמו כן, נשים דתיות יכולות לבקש להמיר את שירותן הצבאי בשירות לאומי ובכך לזכות בכל הפריווילגיות הניתנות לנשים ששירתו בצבא (במידה והשירות נמשך שנתיים ולא שנה בלבד). לעומת זאת, גברים דתיים לא יכולים להמיר את שירותם הצבאי בשירות אזרחי. לנשים בנות מיעוטים כמו בדואיות, דרוזיות, צ'רקסיות ונוצריות, יש פטור אוטומטי מחובת השירות הצבאי (בניגוד לנשים יהודיות הן אינן חייבות להצהיר על היותן דתיות אדוקות). זאת בניגוד לגברים בני מיעוטים (פרט לרוב המגזר הערבי שאינו בדואי).
- פטור משירות צבאי עקב נישואין. חיילת או מועמדת לשירות ביטחון שעומדת להתחתן, מקבלת פטור מיידי משירות צבאי, בניגוד לגבר, שלכל היותר זכאי לקיצור שירותו הצבאי עקב חתונה.
- פטור משירות צבאי עקב הורות. חיילת או מועמדת לשירות צבאי שהיא אם לילדים, זכאית לפטור מלא משירות צבאי עקב כך, בניגוד לגבר.
- הגיל המקסימלי שבו חייבים בשירות סדיר. נשים שמסיבה כלשהי לא התגייסו בגיל 18 (לדוגמה: עולות חדשות שעלו לארץ בגיל מאוחר), ניתן לחייב בגיוס עד הגיען לגיל 26. לעומת זאת, גברים ניתן לחייב בגיוס עד גיל 29.
- אפליה בתחבורה ציבורית לחיילים. במשך שנים חיילות היו זכאיות לנסוע באוטובוסים ללא תשלום ובלי הגבלה בניגוד לחיילים שהשתמשו בכרטיסיות שנופקו להם ביחידות.[30]
- אפליה בפקודת הדיגום (תספורת) בשירות צבאי.[31]
זוגיות, חיי משפחה וגירושין
מזונות ילדים
ערך מורחב – מזונות בישראל
על פי החוק,[32] חובת דיני המזונות חלה על אדם "על פי הדין האישי החל עליו". לפי קביעה זו, חובת המזונות בין הורים יהודים חלה לרוב, על פי הדין העברי. לפי סעיף 3א לחוק, המזונות חלים על ההורים "בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".[33] אולם, יחסיות זו לא חלה על בעלי הדין האישי, שדינם נקבע על פי פרשנות של הדין הדתי.[34]
לפי הפרשנות שהייתה מקובלת בבתי המשפט עד 2017, לאב הייתה אחריות בלעדית על סיפוק הצרכים המינימליים של ילדים עד גיל 15, גם במקרים שבהם ההורים משתכרים שכר שווה ובמקרים של משמורת משותפת, וחיובים נוספים מעבר לצרכים המינימליים הוטלו על שני ההורים לפי דין צדקה. מצב זה עורר ביקורת מצד ארגוני גברים וטענות על אפליה נגד אבות. בתי המשפט ריככו את האפליה על ידי הגדרה צרה של הצרכים ההכרחיים.[35] דו"ח הוועדה לבחינת נושא מזונות הילדים בישראל (ועדת שיפמן) המליץ לתקן את החוק כך שחובת המזונות תחול באופן שוויוני על פי הדין האזרחי,[36] אך נכון ל-2022 המלצותיה לא יושמו.
בפסק דין בע"מ 919/15,[37] קבע בית המשפט העליון בהרכב מורחב, שחובת המזונות תחול על הורים לילדים בגילים 6–15 מתוקף דין צדקה, ושהיא תחול על שני ההורים בהתאם ליחס הכנסותיהם. בשאלת קיזוז ההוצאות על הילדים קיימות פרשנויות שונות לפסק הדין.[38] פסק הדין עסק רק בילדים בגילים 6–15, כך שייתכן כי אי-השוויון בנוגע לילדים צעירים יותר עומד על כנו, אם כי השופטת דפנה ברק-ארז כתבה שהעקרונות שנקבעו בפסיקה יפים גם על חיובי מזונות מדין צדקה בהקשר של ילדים צעירים יותר.[39]
בעוד שהפסיקה בבתי המשפט במאה ה-21 נטתה להכיר יותר בעיקרון השוויון בין המינים, גם בתחום המשפחה ובהקשר של מזונות ילדים, פרשניות פמיניסטיות העירו כי מגמה זו מתקיימת בד בבד עם התעלמות מפערי השכר בישראל, החלוקה הלא-שוויונית בנטל גידול הילדים שמקיימת ברוב המשפחות, המחיר הכלכלי שמשלמות נשים בגין חלוקה זו, וערכה הכלכלי של עבודת הבית, שבמשפחות רבות מוטלת על נשים.[40]
מזונות אישה
 |
ראו גם – שאר כסות ועונה |
אם בני זוג נישאים בדרך הדת, זכאית האישה לתבוע "מזונות" מבעלה, כל עוד לא הותר קשר הנישואים. מזונות אלה משקפים את הגישה הדתית לגבי חובות הבעל כלפי האישה, את חלוקת התפקידים המגדרית במשפחה, כפי שהיא מובנת על פי בתי הדין הדתיים בישראל, ואת הקוד המוסרי בין בני זוג נשואים על פי הדת. נשים יהודיות שנישאו על פי ההלכה זכאיות למזונות רק אם הן לא עובדות בעבודה שמספקת את צורכיהן, ואם הן לא בגדו בבעל ולא עזבו את הבית ללא סיבה מוצדקת. אישה מוסלמית שנישאה על פי האסלאם זכאית לתבוע מזונות גם אם היא עובדת, בתנאי שהיא לא עזבה את הבית מסיבה לא מוצדקת ולא הוכרזה כמורדת.[41]
חובת המזונות היא מהגבר לאישה ולא להפך. מצב זה הוביל פרשנים של דיני המשפחה בישראל לטעון כי קיימת אפליה מגדרית ואי-שוויון בעצם החלת הדין הדתי בנושא. עם זאת, הדין ההלכתי-יהודי לגבי תשלומי מזונות לאישה, משקף גם גישה מסורתית-שמרנית לגבי המשפחה, ובמובן זה הוא מעגן גם אי-שוויון ביחסי כוח שפועל נגד הנשים, מבטא רצון לאכוף על נשים נשואות קוד התנהגות מיני נוקשה, ומבטא תפיסה מסורתית לגבי מערכת היחסים הכלכלית בין בני הזוג.[42] בהקשר זה, קיימת גישה פמיניסטית-ביקורתית לפיה התפיסה כי דיני מזונות האישה מהווים אפליה נגד גברים היא פשטנית, משום שהיא מתעלמת מההקשר של יחסי הכוחות בין גברים לנשים הקיימים בתפיסה המגדרית הדתית. כך למשל, לפי רות הלפרין-קדרי, "תחום תביעת מזונות האישה משמש זירה חשובה למאבקי כוח בין האיש לאישה בסכסוך הגירושין. השליטה על הגט היא בידי האיש, אבל חובת המזונות החד־סטרית מן האיש אל האישה מעניקה מידה מסוימת של כוח מיקוח לאישה, מהווה תמריץ לזרז את מתן הגט מן האיש, ומקטינה כך את יכולת הסחיטה שלו".[43]
על פי ההלכה היהודית, "כשנושא אדם אשה מתחייב לה בעשרה דברים, וזוכה בה בארבעה דברים".[44] לפי הרמב"ם, "ועוד תקנו חכמים שיהיו מעשה ידי האשה כנגד מזונותיה".[45] אחת המחלוקות שהתעוררו היא מה תחומה של העבודה בשכר שניתן לשקול נגד מזונות. החל מראשית שנות ה-50 נטו בתי הדין הרבניים לקבוע שלא ניתן לחייב אישה לעבוד בעבודות בשכר ולא ניתן לקזז עבודות אלה מתשלומי מזונות. בשנות ה-90, החל להשתנות הדין בעניין זה, ובתי המשפט נטו לקבוע שניתן לחייב את האישה לעבוד וניתן לקזז מהמזונות את שכרה, ואפילו את שכרה הפוטנציאלי אם היא לא עובדת. כך, בפסקי דין "ביקל נגד ביקל"[46] ו"פדן נגד פדן", שניתנו ב-1994, קבע השופט מאיר שמגר שניתן לקזז את ההשתכרות הפוטנציאלית של האישה מהמזונות. מנגד, בפסק דין "פלולי נגד פלולי", שעסק במשפחה בה הזוג היה נשוי במשך כ-30 שנה, שבמהלכן האישה לא עבדה, קבע בית המשפט (מפי יעקב טירקל) שלא ניתן עתה לחייב את האישה לעבוד ולקזז את המשכורת הפוטנציאלית שלה מהמזונות.[47]
בתי המשפט לענייני משפחה נטו מאז להחיל את פסקי הדין של שמגר, לאפשר קיזוז שכר מהמזונות, ולמנוע קיזוז רק בנסיבות חריגות.[48] על פי גישה אחת, שמדגישה את האפליה נגד גברים, מגמה זו נתפסת כחיובית וכמגמה של החלת עיקרון השוויון על דיני המשפחה. על פי גישה אחרת, שמדגישה את ההקשר מנקודת מבט פמיניסטית, שינוי זה, במנותק משינויים דרושים אחרים ביחסים המגדריים בחברה, בכלכלה ובמשפט, מתעלם מ"התשתית הבלתי-שוויונית" שנוטה ליצור אפליה נגד נשים ולא נגד גברים.[49]
תחומים אחרים
- תשלום דמי כתובה. גבר הרוצה לגרש את אשתו, חייב (בדרך כלל[דרוש מקור]), בתשלום דמי הכתובה שלה, כפיצוי על הנזק ועוגמת הנפש הכרוכים בגירושין. זאת, גם אם סכום הכתובה מגיע, לעיתים, לסכום עתק. לעומת זאת, אישה המבקשת להתגרש מבעלה לא חייבת בתשלום פיצוי דומה.
- משמורת על ילדים. לפי חזקת הגיל הרך, במקרה שהורים גרושים לא מגיעים להסכמה על משמורת הילדים, יגדלו ילדים עד גיל 6 בלעדית אצל האם,[50] הסדר זה עשוי להמשיך גם אחרי שהילדים יעברו את גיל 6.[51] עם זאת, מאז 2008 החל דועך מעמדה של חזקת הגיל הרך. מאז 2021 מתייחסים אליה בתי המשפט כחזקה שניתנת לסתירה,[52] ותקנות המשפחה החדשות ביטלו אותה למעשה.[53]
- הכרה באבהות. אם אישה נשואה (בנישואין הלכתיים ברבנות) הרתה וילדה ילד/ה, ובעלה חושד שהילד אינו שלו, מדינת ישראל לא תתיר לו בשום אופן לבצע בדיקת דנ"א על מנת להתיר את ספקותיו. זאת, על מנת שהילד/ה לא ייחשב לממזר אם יתברר שבעל האישה אינו אביו. הילד/ה ייחשב כצאצא שלו לכל דבר, לעניין חיוב במזונות, מדור, ירושה וכו'. לעומת זאת, אם גבר שנשוי לאישה אחת עיבר אישה אחרת, שאינה נשואה לאחר כדת וכדין ברבנות, אפשר לחייבו לבצע בדיקת דנ"א על מנת לברר האם הילד/ה הוא שלו. אם יתברר שהוא אבי הילד, הוא יחויב במזונות, מדור וכו'. אם יסרב להיבדק, בית המשפט רשאי לפרש את סירובו כהודאה מלאה באבהותו.
- ניכור הורי. מקרים של ניכור הורי והסתת הילדים על ידי אחד ההורים כנגד ההורה השני, הם שכיחים יותר מצד נשים מאשר מצד גברים ולו מן הסיבה הפשוטה שברוב המוחלט של המקרים, נשים הן ההורה המשמורן על הילדים המשותפים של הזוג הגרוש/פרוד.
נושאים אחרים
- מעשה אונס נגד גברים לא מוגדר בחוק באותו אופן כאונס נגד נשים.[54][55] עבירת האינוס מוגדרת בחוק כבעילת אישה. גבר המבצע בכפייה מין אנאלי בגבר צפוי להעמדה לדין בגין מעשה סדום, וגבר הכופה על גבר מין אוראלי או אישה הכופה על גבר מעשה מיני כלשהו, צפויים להעמדה לדין בגין מעשה מגונה, עברה קלה מאונס או מעשה סדום, שדינה עשר שנות מאסר לכל היותר. גם משך המאסר הניתן בעקבות הרשאות בעבירות מין גבוה יותר בממוצע לגברים לעומת נשים המורשעות בעבירות דומות.[56]
- גם בסוגי פשיעה אחרים, במשך המאסר הניתן בעקבות הרשאות בבתי משפט, עבור עבירות דומות, גבוה יותר לגברים לעומת נשים.[57][58]
- חוק העונשין, תשל"ז-1977, סעיף 260(א), מסייע לאחר מעשה [א/26(1), 27], קובע כי: "היודע שפלוני עבר עבירה ומקבל אותו או עוזר לו בכוונה שיימלט מעונש, הריהו מסייע לאחר מעשה, זולת אם היה בן זוגו, הורהו, בנו או בתו של העבריין; ואולם אישה שבנוכחותו ובמרותו של בעלה קיבלה עובר עבירה שבעלה השתתף בה או עזרה לו, כדי שיימלט מעונש – אינה בגדר מסייעת; לעניין סעיף זה, "עבירה" – למעט חטא." – החוק לסיוע בדבר עבירה מוחרג מנשים נשואות ולא מגברים נשואים.
- החל משנת תשס"ב המחלקה למחוננים ומצטיינים של משרד החינוך נוקטת במדיניות של העדפה מתקנת לטובת בנות.[59]
- התייחסות לאלימות כנגד נשים לעומת אלימות כנגד גברים. לעומת תקציבים ממשלתיים ומאמצי הסברה הממוקדים במאבק באלימות נגד נשים, לא מתקיים מאבק ממוקד באלימות נגד גברים.
- הפסקת היריון. במקרה בו אישה הרה פונה לוועדה להפסקת היריון בבקשה להפסיק את הריונה, אין לגבר האחראי להתעברותה כל זכות להשתתף בוועדה להפסקת היריון ולדרוש את הפסקת ההיריון, אף על פי שאם ההיריון ימשיך יהיו לו חובות הוריות. כמו כן, לא בהכרח יהיה נוכח גבר בוועדה, למרות שבהכרח תהיה נוכחת אישה.[60] מצד שני, במידה ואישה מעוניינת להפסיק את הריונה ואילו אבי הילד/ה העתיד להיוולד הוא המסרב לכך, אין לגבר שום זכות או יכולת חוקית למנוע זאת מן האישה.
- אפליה בעבודות הנחשבות כנשיות. ישנן עבודות הנחשבות עבודות נשיות מובהקות כמו טיפול בתינוקות וילדים, סייעות וגננות בפעוטונים, גני ילדים וכדומה. לגברים קשה מאוד[דרוש מקור], הן מבחינה חברתית והן מבחינה מעשית, להתקבל לעבודה בעבודות אלו.
- עבודות מסוכנות. גברים הם הרוב המוחלט של המועסקים בעבודות מסוכנות כמו כיבוי אש וחילוץ נפגעים, מלחמה בטרור ופשיעה קשה, עבודות בניין ועוד. כתוצאה מכך, גם מספר הגברים הנפצעים או הנהרגים בתאונות עבודה הוא גבוה לאין ערוך מזה של הנשים ובהתאם גם שיעור הגברים הנכים באוכלוסייה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Paul Nathanson and Katherine K. Young, Legalizing misandry: From Public Shame to Systemic Discrimination Against Men, Montreal Ithaca: McGill-Queen's University Press, 2006
- David Benatar, The Second Sexism: Discrimination Against Men and Boys, Malden, MA Oxford: Wiley-Blackwell, 2012
- Martin van Creveld, The Privileged Sex, Createspace, 2013.
קישורים חיצוניים
- Pasi Malmi, Discrimination Against Men: Appearance and Causes in the Context of a Modern Welfare State, Rovaniemi: Lapland University Press, 2009
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.