Loading AI tools
פסל וצייר ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איתי זלאיט (נולד ב-21 באפריל 1979) הוא אומן רב-תחומי ומרצה ישראלי, העוסק בעיקר בציור ובפיסול.
 | |
| לידה |
21 באפריל 1979 (בן 45) בני ברק |
|---|---|
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הפתוחה  |
| תחום יצירה | ציור, פיסול |
| יצירות ידועות |
גיבור ישראל (פסל) |
| https://www.itayzalait.art | |
  | |
זלאיט נולד בבני ברק לעובדיה ורינה זלאיט. למד בבית הספר היסודי "הגבעה" בבני ברק. בגיל תשע הציג מיצירותיו באגף הנוער של מוזיאון ישראל במסגרת תחרות של עיתון משקפיים בשיתוף מוזיאון ישראל.
את שירותו הצבאי החל במסלול ההכשרה כלוחם בסיירת מטכ"ל. לאחר שנה במסלול עבר לבית הספר ללוחמה בטרור, שם שימש כמדריך ולוחם. זלאיט נבחר להעביר את קורס מדריכי הלוט"ר בבית הספר, וסיים את שלוש שנות שירותו בתפקיד זה.
בשנת 2008 סיים לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, ובשנת 2011 סיים לימודי תואר ראשון במדרשה לאמנות בבית ברל.
זלאיט עוסק בציור ובפיסול במגוון רחב של טכניקות וחומרים. חומרי הגלם שלו רבים ומגוונים: צעצועים, מוצרי נוי וחומרים מן הטבע, חלקם הוא אוסף ברחוב, בפחי האשפה וחלקם הוא מייצר בעצמו.
זלאיט חוקר בחייו האישיים ובקריירה המקצועית שלו את מושג החופש הן במובן האישי-פסיכולוגי, חופש מהתניות והרגלים תרבותיים פסיכולוגיים, והן באספקט הקולקטיבי-תרבותי. בעבודותיו הוא עוסק בשאלות של חופש אישי וחברתי, בקפיטליזם, צרכנות ובפופוליזם, באמצעות יציקות וחלקי צעצועים שבורים הוא יוצר פסלים ומיצבים המציפים ומעלים שאלות רבות לדיון[1]. זלאיט מושפע מהמורשת הסוריאליסטית ופועל ברוח תנועת הדאדא האוונגרדית. בעבודותיו מבקש לאתגר את גבולות השיח המקומי ולערער על הנורמות המקובלות תוך רצון לעורר חשיבה מחודשת וביקורתית על שאלות חברתיות ותרבותיות העומדות על סדר היום[2].
בשנת 2015 הציג את "חרושת התלמים" תערוכת היחיד, אשר עסקה בנושאים של חופש וחופש בחירה, הן ברמה האישית-פסיכולוגית והן ברמה התרבותית – תרבות צריכה, אפקט העדר, והפיכתו של האדם למכונה. בתערוכה הזאת הציג 15 אובייקטים, מעין הכלאות או חפצים שקיבלו ביטוי חדש, ברובם צעצועים שמצא ברחוב שאותם חיבר באופן אקראי[4][5][6].
ב-6 בדצמבר 2016 הציב את המיצג "קינג ביבי" בכיכר רבין – פסל מוזהב בדמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנישא לגובה 4.5 מטרים. לדבריו, "השינויים הטקטוניים שמתרחשים במדינה ובעולם" עוררו אותו להפנות את האמנות שלו לשאלות חברתיות אקטואליות. לטענתו, המניעים להצבת הפסל לא באו מתוך עמדה פוליטית, אלא מתוך רצון לבחון את גבולות החופש האמנותי, ולעורר שיח על חופש הביטוי, פלורליזם וסובלנות. בעבודה הזאת ביקש לשקף את המציאות החברתית בישראל ולהציב מראה לתהליכים שקורים במדינת ישראל[7][8][9].
בעקבות פעולה זו התעורר שיח מימין ומשמאל סביב נושאי חופש הביטוי, גבולות האמנות ואמנות פוליטית במרחב הציבורי[10][11]. בריאיון שהעניק לעיתון הניו יורק טיימס אמר ש"רק הזמן יאמר אם פעולה זו היא פרובוקציה או נבואה"[12]. ההתעניינות בפסל קיבלה כיסוי גם מחוץ למדינת ישראל[13][14]. והצבתו קיבלה הד תקשורתי בעיתונות העולמית, בניו יורק-טיימס[12], ב-CNN[15], ב-BBC[16], בגרדיאן[17], בעיתונות גרמנית[18], באל-ערביה[19], באל-ג'זירה[20] וברשתות טלוויזיה בטורקיה ובאיראן[21]. ב-2018 נמכר אחד ההעתקים של הפסל לאספן אמריקאי בעל האוסף הגדול בעולם לפסלי דיקטטורים. הוא הכין העתק של הפסל בברונזה (300 ק"ג) ומתעתד להציב אותו לצד פסליהם המקוריים של דיקטטורים מרחבי העולם אשר נאספו ב-30 השנים האחרונות[דרוש מקור].
ב-5 במרץ 2018 הציב זלאיט את המיצג "דגל 2018" בכיכר רבין שבו מוצב דגל ישראל במצב נטוי, בין נפילה לזקיפות. באמצעות המיצג ביקש זלאיט להראות את עומק הקרע שהחברה הישראלית נמצאת בו, ולהגדיר את מצבה הנוכחי של מדינת ישראל 2018 כמצב ביניים – בין קריסה לזקיפות; בין אזרחי המדינה החווים את התנהלות המדינה כהתגלמות הטוב, לבין אלה שמרגישים שהדמוקרטיה הישראלית על סף קריסה וקירות המדינה מתערערים לנגד עיניהם[22][23][24].
ב־8 בנובמבר 2018 הציב את המיצג "בלב האומה", פסל בדמות שרת התרבות והספורט, מירי רגב, ומולו מוצבת מראה גדולה ולבנה. זלאיט אמר בריאיון לערוץ 12 כי "השרה רגב היא דמות בלבה של האומה, כל אחד יכול לפרש את היצירה כפי שהוא חושב. זו עבודה שהתחלתי לעבוד עליה לפני חודשים ואפשר לקחת אותה לכל כיוון".
ב-29 ביולי 2020 הציב את מיצג "הסעודה האחרונה", מיצג מחאה הכולל פסל של ראש הממשלה נתניהו לצד שולחן ועליו מונחים שמפניות, בקבוקי יין, ומאכלים. פסלו של נתניהו "גורף" חתיכה מעוגה בצורת דגל ישראל המונחת גם היא על השולחן. לדברי המארגנים, מטרת המיצג היא לעורר את האזרחים "המתנדנדים" להצטרף למחאה נגד השחיתות, הקריסה של הציבור והניתוק של הממשלה מהאזרחים ו"לא לתת לארץ זבת החלב והדבש שלנו להפוך לארץ אוכלת יושביה".
מדובר במיצב בגודל של 9.60 מטרים על 2.40 מטרים. עוד השתתפו בהכנתו: מורן אהרון ואלישבע אנגלברג - ארט וקריאייטיב, נוהר בינור - עוגה, פנינה אברמוביץ' - פיסול ואיפור, וליאורה צביקלר - עיצוב תפאורה[25].
בדצמבר 2020 הציב את הפסל "גיבור ישראל" בכיכר פריז, בירושלים, במקום בו נערכות באופן קבוע הפגנות כנגד המשך שלטונו של בנימין נתניהו. הפסל במשקל 6 טון העשוי מברונזה, מדמה תמונה שפורסמה של מפגין בשם נמרוד גרוס, שצולם מניף את דגל ישראל ומתגונן בפני מכת"זית של משטרת ישראל. כעבור שעות ספורות פונה הפסל על ידי העירייה[26].
יצירתו ספר הזהב - קרן קיימת לישראל מוצגת בשדרת היוצאים של שדה התעופה בן-גוריון בכניסה לדיוטי פרי, במסגרת תערוכה לציון 120 שנה לקרן קיימת לישראל[27].
זלאיט הציג את עבודותיו במוזיאונים ובירידים רבים בישראל ומחוצה לה, ובהם מוזיאון ינקו דאדא, Art Market Budapesht, ה"בית האדום", מכון אלפרד לאומנות, בגלריה חנינא ועוד. עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים בישראל ובעולם.
זלאיט היה נשוי לעורכת הדין ריקי ישי ולהם שני ילדים משותפים. בני הזוג נפרדו ב-2020. הוא מתגורר ברמת גן.
ערך מורחב – גיבור ישראל (פסל)
|
אתר האינטרנט הרשמי של איתי זלאיט
איתי זלאיט, ברשת החברתית פייסבוק
שאול סתר, הפסל של רגב בכיכר מציב שאלה קשה לעולם האמנות, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2018 איתי אילנאי, האיש שמאחורי הפסל, באתר "ידיעות אחרונות", 7 בדצמבר 2016 איתי אילנאי, הולך על הקצה, באתר "ידיעות אחרונות", 25 באפריל 2018
איתי זלאיט: Do It Yourself, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 1:49:00), 26 ביולי 2019 איתי זלאיט ברמת השרון האמן שעשה את גיבור ישראל ואת הסעודה האחרונה ואת פסל ביבי המוזהב, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:38), 1 בינואר 2021Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
2016.jpg)
