שוויון הזדמנויות

שוויון הזדמנויות הוא עיקרון הקובע כי כל אדם זכאי לזכות לשוויון כהזדמנות שווה למימוש עצמי וכלכלי, ללא תלות ברקע האישי שלו. המושג מתייחס למשמעות המהותית ולהעדפה מתקנת^[1]. על פי הגישה המהותית מותר להתחשב בשוני הקיים בין בני אדם, אך רק אם השוני שקיים ביניהם קשור לנושא שעליו מדברים. למעשה, כדי להגיע לשוויון בין הקבוצות השונות צריך לעיתים להתייחס באופן שונה לקבוצות הנמצאות במעמד נמוך יותר או קבוצות שסבלו מהעדר הזדמנויות ולהכיר בהבדלים המחייבים להכיר בשונותם^[2].

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: נקודת מבט נייטרלית.

העדפה מתקנת

ערך מורחב – העדפה מתקנת

העדפה מתקנת ככלי של המדינה להשגת שוויון הזדמנויות. לכל בני האדם מגיעה הזדמנות שווה להשיג את מטרותיהם ולהשתלב בחברה. לכן צריך להתייחס באופן מתקן לאנשים אשר תנאים היסטוריים, חברתיים, גאוגרפיים פגעו בהזדמנויות שלהם לאלה שהתנאים הללו אפשרו להם להשיג חיים מלאים.

"העדפה מתקנת" היא דרך על בסיס חוקי ליצירת שוויון בין הקבוצות השונות^[3] בקבלה לעבודה (למשל במשרות ציבוריות), בלימודים. דוגמאות לאוכלוסיות שזכו להעדפה מתקנת בעולם הן נשים, אפרו-אמריקאים בארצות הברית, מיעוטים אתניים ודתיים ואנשים עם מוגבלויות^[2].

חינוך ככלי ליצירת שוויון הזדמנויות

ערכים מורחבים – הזכות לשוויון, חוק לימוד חובה, חוק פיקוח על בתי ספר, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, אפליה בשוק העבודה, אפליה קניינית

מערכת החינוך הציבורית בישראל שואפת לייצר שוויון הזדמנויות בין התלמידים ולפתח את היכולות המקצועיות והאינטלקטואליות שלהם כדי לאפשר להן להשתלב בחברה ובעולם העבודה על בסיס יכולותיהם והרצון שלהם להמשיך ולפתח אותן. גישה זו לחינוך נקראת שוויון זכויות אינסטרומנטלי^[4]. אולם בישראל, כמו במדינות מערביות רבות, מערכת החינוך הפורמלי מתקשה להיות מנוף ליצירת שוויון הזדמנויות בין תלמידיה^[5]. על אף שחוק החינוך הממלכתי התשי"ג-1953 שם לעצמו את שוויון ההזדמנויות כאחת המטרות: "להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח לפי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו"^[6].

דוגמאות של שוויון הזדמנויות

שוויון בין המינים

ערכים מורחבים – שוויון מגדרי, אפליה מינית

ראו גם – אפליית נשים, אפליית גברים, מעמד האישה בישראל, זכויות להט"ב בישראל

שוויון בין המינים משמעותו שנשים וגברים זכאים לאותם זכויות יסוד. לעיתים קרובות, הנפגעות מאי-שוויון הן הנשים. כיום יש בישראל מגמה להשוות את מעמדן לזה של הגברים. מגמה זו מתבטאת בחוקים האוסרים על הפליה ומחייבים גישה שוויונית לנשים.

על פי עיקרון זה, אין להפלות לרעה אישה לעומת גבר בשל מינה, וכמו כן, אסור להפלות לרעה גבר לעומת אישה בשל מינו, אסור להפלות בשל המצב המשפחתי כרווק או רווקה, כאישה נשואה, גבר נשוי או כאם או אב לילדים. הפליה כזו אסורה על כל רשות ציבורית וגם על מעבידים פרטיים. כמו כן, אישה וגבר נחשבים שווים בכל זכויותיהם.

בישראל, נשים זכאיות לייצוג הולם במוסדות ממשלתיים כולל חברות ממשלתיות. כאשר אישה מתחרה מול גבר על תפקיד או משרה, שבהם ייצוגן של נשים נמוך מזה של גברים, וכישורי השניים דומים, יש להעדיף אותה. כללים אלו נכונים לגבי דירקטוריונים של חברות ממשלתיות ותאגידים ציבוריים ומשרות בשירות המדינה^[3].

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ערכים מורחבים – חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ראו גם – נכות בישראל

בחודש מרץ 1998 התקבל בכנסת חוק שוויון זכיות לאנשים עם מוגבלות, אשר מחזק את העיקרון של שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ואוסר להפלות אותם. הנוסח שהתקבל בכנסת הוא חלקי ואינו כולל, בינתיים, את כל תחומי החיים. לדוגמה, זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות לגור בקהילה, לנגישות לשירות ציבורי, לפעילות תרבות ופנאי, ועוד^[3].

שוויון הזדמנויות - יהודים וערבים

ערכים מורחבים – אפליה דתית, אפליה נגד אתאיסטים

ראו גם – גזענות בישראל, היום הבין-לאומי לביעור האפליה הגזעית

בישראל, אזרחי המדינה הערבים זכאים, ככל אזרח, למלוא הזכויות, לרבות הזכות לבחור להיבחר לכל מוסד ותפקיד במדינה. אזרחי המדינה הערבים זכאים לשוויון מלא בכל תחומי החיים, לרבות בהקצאת משאבים ממשלתיים, בחינוך, בתעסוקה ובשירותי רווחה. מוסדות המדינה חייבים להבטיח ייצוג הולם למיעוט הערבי בקרב העובדים ובקרב מקבלי ההחלטות. המיעוט הערבי בישראל זכאי לשמור על זהותו הלאומית והתרבותית, לעצבה ולפתחה באופן חופשי וכראות עיניו, ולהנחיל את המורשת התרבותית לדור הצעיר. בהקשר זה יודגש כי הלשון הערבית היא שפה בעלת מעמד מיוחד בישראל. אזרחים דוברי השפה הערבית זכאים לקבל מידע בשפתם בפרסומים רשמיים, בשלטים ועוד, מותר להתבטא בערבית באירועים ובמוסדות רשמיים של המדינה. בנוסף, החינוך הוא כלי מרכזי להנחלת ערכים וזהות לאומית-תרבותית לדור הצעיר. תוכני החינוך ודגשיו צריכים לבטא את המורשת התרבותית ואת רצונן של המיעוט הערבי. כמו כן, רשויות השידור חייבות לשדר תוכניות בשפה הערבית, שיש בהן כדי לענות לצורכי האוכלוסייה הערבית ולשקף את מציאות חייה ומגוון הדעות בקרבה, ולסיום, המיעוט הערבי זכאי לתמיכת הרשויות, בין היתר בהקמתם והפעלה של מוסדות תרבות כגון מוזיאונים, תיאטרון וספריות ציבוריות^[3].

איסורי אפליה

ערכים מורחבים – אפליה סטטיסטית

ראו גם – אפליה מעמדית, גילנות, שמנופוביה, אפליה בגלל גובה, אי-גיוס בישראל, האמנה בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית

כיום קיימים במדינות שונות איסורי אפליה בתעסוקה, במתן שירותים ציבוריים, שאוסרים על אפליה בין בני האדם על פי גיל, דת, לאום, ארץ מוצא, גזע, מין, מצב משפחתי, נטייה מינית, דעה, השתייכות מפלגתית, או מוגבלות גופנית^[3].

ראו גם

• שוויון
• סטיגמה
• הזכות לפרטיות

קישורים חיצוניים

• אתר עבודה ערבית
• מאגר ארגונים ושותפיות, שתיל
• וואלה! חדשות(הקישור אינו פעיל)
• מי היתה האם תרזה?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
• תנועת העבודה
• גולדה מאיר
• topic/formal-equality-of-opportunity שוויון הזדמנויות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)