Loading AI tools
מומחה למשפט עבודה וסגן נשיא של בית הדין הארצי לעבודה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאול קובובי (1 בינואר 1920 – 11 באוקטובר 2019) היה ד"ר למשפטים, מומחה למשפט עבודה ולדיני ביטוח לאומי, וכיהן כשופט בבית הדין הארצי לעבודה וכסגן נשיא של בית הדין הארצי לעבודה.
קובובי נולד וגדל בבריסל, בלגיה, לפרלה (לבית תלשיץ) ויצחק קובוביצקי (1889–1973). סביו (משני הצדדים) הגיעו לבלגיה מליטא. האב היה ממנהיגי הציונים הכלליים בבלגיה, יו"ר ההסתדרות הציונית בבלגיה, ובארץ היה ממקימי סיליקט (בית חרושת) שייצר לבנים, ובהמשך מנהל הקרן למפעלים קונסטרוקטיביים של הציונות הכללית, וכמו כן כיהן כנשיא התאחדות עולי בלגיה וכנשיא לשכת המסחר ישראל–בלגיה. לקובובי היו שתי אחיות מבוגרות ממנו, שמעונה ולואיז-דבורה (ליזט), שנספתה באושוויץ.[1]
במהלך מלחמת העולם השנייה הסתתר קובובי בכפר סמוך לווטרלו, בבית משפחתה של ידידה מהאוניברסיטה. בינואר 1943 סיים לימודי משפטים באוניברסיטה החופשית של בריסל, וקיבל תואר דוקטור למשפטים. בזמן הטקס ענד טלאי צהוב שבמרכזו התג "יהודי".[2]
לאחר סיום המלחמה, עבד כמתמחה לעריכת דין במשרד של עורך דין פרטי בבלגיה. ממאי 1945 עד מאי 1946, כשהצבא הבלגי עבר שיקום, הוא התגייס לצבא ושירת תחילה בגבול גרמניה, ובשבועות האחרונים לשירותו - בשמירה על ארמונו של מלך בלגיה.
ממאי 1946 כיהן כמנהל המשרד של עליית הנוער בבלגיה, וסייע לילדים יהודים ניצולים לעלות ארצה.
ביולי 1947 עלה קובובי לישראל, וקבע את משכנו בשכונת רחביה בירושלים. לאחר העלייה, שינה את שם משפחתו מקובוביצקי לקובובי.
עם הגעתו לישראל, החל קובובי לעבוד במדור הצרפתי של מחלקת ההסברה בקרן קיימת לישראל. במקביל לעבודתו, כתב רשימה שבועית לשבועון שהתפרסם בירושלים בשפה הצרפתית - Le Journal de Jerusalem. לפרסום מיוחד זכתה רשימה מפרי עטו, שבה תיאר את ליל כ"ט בנובמבר 1947. רשימה זו פורסמה בהמשך גם בעיתונים מחוץ לישראל, ותורגמה לאנגלית, יידיש ורומנית.[3][4]
במלחמת העצמאות הצטרף לארגון ה"הגנה", ונטל חלק בתפקידי שמירה. אחר כך עבר לתפקיד מפעיל מרגמה קלה בקוטר של 2 אינץ' (כ-5 ס"מ). בסוף שירותו הועבר לשרת ב"שירות תרבות", כאחראי על ההסברה בקרב חיילים שהגיעו מארצות דוברות צרפתית, כמו ארצות צפון-אפריקה, בלגיה, צרפת ואיטליה. במרץ 1949 השתחרר מצה"ל.
באפריל 1951 נישא לדבורה לבית בולוטין, בת לאחת המשפחות הוותיקות והידועות בירושלים.
ב-1949 החל קובובי להתמחות בעריכת דין בישראל, וגם עבר את הבחינות לעורכי דין זרים ("Nostrification"). במאי 1951 הוענק לו רישיון עורך דין ישראלי מידי נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק אולשן. בין השנים 1950 - 1958, שימש קובובי כעוזר ליועץ המשפטי במשרד העבודה. בעבודתו זו לקח חלק, יחד עם צבי בר-ניב, בניסוח תקנות ביטוח לאומי. מיוני 1956 כיהן כסגן היועץ המשפטי במשרד העבודה. בין השנים 1958 - 1969 כיהן כאב בית דין לביטוח לאומי בירושלים, תל אביב, באר שבע ואשקלון (בית הדין לביטוח לאומי קדם להקמת בית הדין לעבודה). ב-31 באוגוסט 1969 עם הקמת מערכת בתי הדין לעבודה נבחר לכהונת שופט של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים.[5] ב-15 במרץ 1972 מונה לכהונת שופט בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. ב-1 בספטמבר 1986 מונה לכהונת סגן נשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.[6] ב-1990 פרש לגמלאות[7] ובמאי אותה שנה קיבל את פרס משפט העבודה על שם השופט צבי בר ניב על מפעל חיים בתחום הביטחון הסוציאלי ומשפט העבודה.[8]
לאחר פרישתו המשיך לעסוק בהתנדבות בעבודה משפטית (טיפול בערעורים) במסגרת משרד הביטחון.
קובובי כתב מאמרים בנושאי היסטוריה ומוזיקה. מקצת ממאמריו בנושאים אלה התפרסמו בעיתון "הארץ".[9]
נהג להשתתף בחידונים מוזיקליים שהתקיימו בשבת בבוקר ב"קול ישראל", ואף זכה בכמה מהם.
היה נשוי לד"ר דבורה קובובי לבית בולוטין (נכדתו, מצד אמה, של אברהם משה לונץ), מרצה בכירה לפסיכולוגיה חינוכית בבית ספר לחינוך של האוניברסיטה העברית.
אב לשתיים (דפנה איתן-קובובי, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, וענת קובובי-זילברמן, עובדת סוציאלית, פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית).
התגורר בשכונת קריית שמואל בירושלים.
אחד מדודיו היה ד"ר אריה קובובי, עורך דין ופעיל ציוני, ממייסדי הקונגרס היהודי העולמי ומזכירו הכללי, דיפלומט, ויו"ר הנהלת יד ושם (1959–1966), שעל שמו קרוי רחוב בשכונת רמת דניה בירושלים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
