Remove ads
קְרִיאַת (במקורות קדומים: קְרִיַּת) שְׁמַע היא מצווה מהתורה המהווה אחת מהמצוות המרכזיות בחיי השגרה היהודיים. מצווה זו כוללת הצהרת אמונה בדבר אחדות האל, אהבתו, זכירת מצוותיו והאמונה בשכר ועונש. הפסוק הפותח את קריאת שמע הוא "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד".
 | |
| קלף מזוזה, חלק מקריאת שמע | |
| מקרא | ספר דברים, פרק ו', פסוק ד' |
|---|---|
| משנה | מסכת ברכות, פרקים א'-ג' |
| ברייתא | תוספתא, ברכות, פרקים א'-ב' |
| משנה תורה | ספר אהבה, הלכות קריאת שמע |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימנים נ"ח-פ"ח |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה י' ספר החינוך, מצווה ת"כ |
משמעות הקריאה התקבעה גם כ"קבלת עול מלכות שמיים" ו"קבלת עול מצוות", דהיינו הקריאה מהווה אקט הצהרתי שהקורא אותה מקבל על עצמו את הדברים האמורים בה: ייחוד האל, אהבתו, וקיום מצוותיו. כך הועצמה החשיבות של הקריאה, אשר הפכה גם לקריאה הצהרתית על ידי מקדשי השם היהודיים, בטרם מותם.
Remove ads
מצווה זו כוללת את אמירתן של שלוש פרשיות מן התורה:
שמע ישראל
ערך מורחב – שמע ישראל (פרשיה)
הפרשה הראשונה עוסקת בלימוד ייחוד ה' ואהבת ה', מתוך פרשת ואתחנן:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.
יש הסבורים כי על דרך הפשט האמור בפרשת שמע "והיו הדברים האלה על לבבך", מכוון ל"עשרת הדברים" (עשרת הדיברות) שהוזכרו לפני כן, ולא לפרשה גופה; ויש הסבורים שהכוונה היא ללימוד דברי התורה בכללם. גם בקרב חז"ל היו דעות שעיקרה של קריאת שמע אינו אלא תקנה מדברי חכמים, או יציאה ידי חובה של לימוד תורה אשר הוא עיקרה של הפרשה. אכן, בעבר נקראה פרשת 'שמע ישראל' בבית המקדש יחד עם פרשת עשרת הדיברות. אך משחרב המקדש אסרו חז"ל על קריאת עשרת הדיברות כחלק מקריאת שמע, מפני "תרעומת המינים", דהיינו מפני הכתות שהיו באותה תקופה, שקידשו את עשרת הדיברות וזלזלו בשאר המצוות.
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
- ערך מורחב – ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
לאחר אמירת הפסוק הראשון של פרשיה זו ('שמע ישראל') בעצימת העיניים, מפסיקים באמצע הפרשה ואומרים את המילים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. מילים אלו אינן חלק מן הפרשה, אך נהגו לאומרם כבר בתקופת חז"ל, על פי המסורת שיעקב אבינו אמר אותו לפני מותו, כאשר רצה יעקב לגלות לבניו מה יקרה באחרית הימים, וה' לא אפשר לו לגלות. כיוון שיעקב חשש שה' מנע ממנו לגלות מכיוון שאחד מבניו אינו ראוי לשמוע מה יקרה באחרית הימים, הוא שאל את בניו האם יש בהם מישהו שאינו ראוי להיות חלק מעם ה', והם ענו לו פה אחד "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד", כלומר גם אנחנו כמותך מאמינים בה' ומקיימים את ציווייו. על פי המסורת, יעקב ענה להם: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" כלומר ברוך ה' שעזר לי שבניי יהיו צדיקים. עם זאת, המנהג הוא לומר את התוספת בלחש כדי לציין שהיא לא נאמרה על ידי משה[1]. מסורת מדרשית אחרת גורסת שמשה רבנו שמע את התוספת הזו בפי המלאכים בשמים – הגם שאין היא חלק מן הטקסט המקראי שנמסר לו בסיני[דרוש מקור].
בתפילות של יום הכיפורים, נוהגים ברוב הקהילות (חוץ מחלק מקהילות התימנים) לשנות מהמנהג הרגיל וקוראים את התוספת הזו ('ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד') בקול ולא בלחש. ההסבר לכך נשען על המדרש הנ"ל, כיוון שביום הכיפורים לא אוכלים ולא שותים נדמים למלאכים שלא אוכלים ולא שותים.
בין חכמי ישראל היו שביקשו לבטל את המנהג לומר "ברוך שם".[דרוש מקור]
קבלת עול מצוות
- ערך מורחב – והיה אם שמוע
הפרשה השנייה עוסקת במלכות ה' על הארץ, ובעיקר במצוות ועבודת ה' ושכרם, מתוך פרשת עקב:
וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם, עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ.
פרשת ציצית
- ערך מורחב – פרשת ציצית
הפרשה השלישית מתוך פרשת שלח לך עוסקת בזכירת כל המצוות באמצעות הציצית, בהתקדשות עם ישראל עבור ה', ובזכירת יציאת מצרים:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
נחלקו הפוסקים אם קריאת הפרשה השלישית היא חלק ממצוות קריאת שמע מן התורה, או שנתקנה לאומרה על ידי חז"ל כדי לקיים מצוות זכירת יציאת מצרים המוזכרת בפרשה, שהיא מצווה שחייבים בה מצד עצמה וחכמים קבעו לקיים אותה לפני סוף זמן קריאת שמע.
Remove ads
לפי רוב הדעות קריאת שמע היא מצווה מן התורה, אך ישנן דעות בגמרא[2], כי המצווה היא רק מדרבנן. דעות נוספות סוברות כי רק הפרשה הראשונה היא מן התורה, ואילו הפרשה השנייה היא מדרבנן. נחלקו הראשונים אם קריאת הפרשה השלישית היא מן התורה או מדרבנן; לכל הדעות יוצאים בזה החיוב מדאורייתא להזכיר את יציאת מצרים בכל יום, אך אם כל החיוב רק בגלל זכירת יציאת מצרים ואיננה חלק מקריאת שמע מן התורה, ניתן לקיים את חיוב זה גם באמירת זכירת יציאת מצרים ללא אמירת הפרשה.
מצווה זו, דיניה ופרטיה פותחים את שישה סדרי משנה: "מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן..." שם מבואר, שזמנה של קריאת שמע הוא, כאמור בשתי הפרשיות הראשונות, "בשכבך ובקומך", כלומר (לדעת בית הלל שהלכה נפסקה כמותם), "בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים". שיטת בית שמאי הייתה שהקוראים צריכים גם לעמוד בפועל בזמן קריאת שמע של שחרית, ולשכב בפועל בזמן קריאת שמע של ערבית, אך חז"ל דחו דעה זו מהלכה, ואף גינו את ההולכים לפיה[3].
מפני חשיבות הריכוז בשעת הקריאה, נאסרה התקשורת החיצונית במהלכו אף באמצעים שאינם דיבור: ”אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתותיו ולא יורה באצבעותיו ותניא רבי אלעזר חסמא אומר הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתותיו ומראה באצבעו עליו הכתוב אומר (ספר ישעיהו, פרק מ"ג, פסוק כ"ב) ולא אותי קראת יעקב”, איסור זה הוא רק בפרשה ראשונה של קריאת שמע[4].
לקריאה תוקנו ברכות לפניה ולאחריה - "ברכות קריאת שמע", ובמשך הזמן הוצמדה הקריאה לתפילת שחרית וערבית. אצל חז"ל מוזכרת גם "קריאת שמע על המיטה", בסמוך לשינה, ולפי דעתו של רש"י הייתה זו הקריאה של בני ארץ ישראל אשר היו מתפללים תפילת ערבית לפני השקיעה, והיו מזכירים בה קריאת שמע רק כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. בהמשך התקבלה קריאה זו כקריאה עצמאית ונוספת, בסמוך אל ברכת המפיל לפני השינה, וכהגנה מפני סכנות הלילה. לדעת בעלי התוספות כבר מלכתחילה תוקנה קריאת שמע כחלק מתפילת ערבית על שלשת פרשיותיה, ואילו בקריאת שמע שעל המיטה, נאמרת הפרשה הראשונה בלבד.
על פי המשנה[5], חתן בערב חתונתו פטור מהקריאה, בשל הכלל ההלכתי: העוסק במצוה פטור מן המצוה, כיוון שהוא טרוד במצווה אחרת. אמנם למעשה נפסק שכיום חתן כן קורא קריאת שמע, משום שכיום רוב האנשים לא מכוונים בקריאת שמע גם כשאינם טרודים במצווה אחרת[6].
שתי הפרשיות הראשונות שבקריאת שמע נכתבות בקלף שבתוך התפילין (יחד עם שתי פרשות אחרות) ובתוך המזוזה. מצוותן מוזכרת בסופן.
זמן קריאת שמע
זמן קריאת שמע בשחרית
תחילת זמן קריאת שמע בבוקר היא "משיכיר את חברו הרגיל עמו קצת רחוק ארבע אמות", כלומר מהשעה בבוקר שיש מספיק אור שאפשר לראות חבר לא כ"כ קרוב ממרחק של ארבע אמות (בערך שתי מטר) ולזהות אותו. ובדיעבד אם קרא מעלות השחר יצא.
לגבי סוף זמן קריאתה, נחלקו התנאים[7] אם הוא בהנץ החמה או בסוף שלוש שעות זמניות, ולהלכה נפסק כדעה השנייה (על אף שיש לשון בירושלמי שרק מי ששכח לקרוא לפני רשאי לקרוא עד ג' שעות). בלוחות שנה רבים מובאות שתי שיטות: שיטת המגן אברהם המוקדמת יותר, ושיטת הגר"א (שלפיה סוף הזמן מאוחר יותר). מי שלא קראה בשעה זו יכול לקוראה עם ברכותיה עד סוף השעה הזמנית הרביעית, ויש הסוברים שיכול לקוראה עד חצות בברכותיה. לאחר מכן יקראנה בלא ברכותיה ויקבל על כך שכר כלימוד תורה. המובחר ביותר הוא לקרוא קריאת שמע סמוך להנץ החמה, ומיד להתפלל תפילת שחרית. תפילה שכזו, בה קריאת שמע נעשית סמוך להנץ החמה והתפילה מיד לאחריה נקראת תפילת ותיקין.
זמן קריאת שמע בערבית
תחילת הזמן היא בשעת צאת הכוכבים. יש לקראה לפני חצות הלילה, ואם לא הספיק לקוראה לפני חצות יקראנה לפני עלות השחר ולפחות לפני הנץ החמה.
Remove ads
- חובת קריאת שמע ועונתה; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, ברכות, כרך א, מערכה א, עמ' א-יז.
- הערך "תחילת זמן קריאת שמע של ערבית", באתר ויקיסוגיה
- קריאת שמע, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מידע על קריאת שמע בקטלוג הספרייה הלאומית
- הרב אורי שרקי, קריאת שמע וברכותיה חלק א, חלק ב, מתוך סדרת השיעורים "שיעורים במחשבת ישראל" באתר מכון מאיר.
- פרופ' משה ויינפלד, פירושה של קריאת שמע המקראית, באתר מט"ח
- אורי שרקי, עיון תפילה, פירושים על קריאת שמע וברכותיה באספקלריה של התורה הגואלת, הוצאת תנועת "תורה אחרי צבא", תשס"ח
- ישעיהו ליבוביץ, קריאת-שמע (מתוך הספר "אמונה, היסטוריה וערכים"), אתר עמותת "לשמה"
- הרב אליעזר מלמד: קריאת שמע בכלליות, פרטי קריאת שמע (פירוט תוכן המאמרים בדף השיחה.
- שיעור על הלכות קריאת שמע באתר אור תורה. (אורכב 01.06.2020 בארכיון Wayback Machine)
- מאמרים בנושא קריאת שמע, באתר ספריית אסיף
פסוק שמע ישראל ריקוד וניגון בביצוע רבי מנחם מנדל טויב-טאוב אדמו"ר מקאליב והראש"ל הרב מרדכי אליהו והנדיב והנגיד והבנקאי איל ההון ר' אדמונד ספרא- השיר בביצוע הזמר ר' מרדכי בן דוד ורדיגר ביידיש ה' אלוקינו ה' אחד עם מילים נוספות
- תפילת שמע ישראל בביצוע הזמר והפייטן ר' זכריה ג'קי מקייטן
- תפילת שמע ישראל בביצוע הזמר והפייטן איציק קלה
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads