Loading AI tools
שגיאות פרמטריות בתבנית:חברה מסחרית
שימוש בפרמטרים מיושנים [ אנשי מפתח ]
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה ציבורית |
| מייסדים | יובל רן, נתן שוורץ |
| תקופת הפעילות | 1993–הווה (כ־31 שנים) |
| משרד ראשי | תל אביב, ישראל |
| מוצרים עיקריים | פעילות פיננסית, הלוואה בריבית |
| אנשי מפתח | יובל רן, מנכ"ל ויו"ר דירקטוריון; קובי מימון, חיים צוף, עופר קרז'נר |
  | |
קווי אשראי לישראל (קווי אשראי, קאל) הוא שמו של תאגיד חברות ישראלי שפעל בין השנים 1993–1997 במבנה פירמידה תחת חברת האם "קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים בע"מ". מקור השם הוא בפעילותה המרכזית של החברה - מתן אשראי ללקוחות פרטיים ולעסקים קטנים ובינוניים.
יו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל החברה עד סמוך למועד פירוקה היה יובל רן.
החברה השקיעה בתחומים נרחבים ומגוונים, בעיקר בתחומי הלוואה בריבית, פיננסים, נדל"ן ומסחר. עם החברות המוכרות שהיו בשליטתה לאורך השנים נמנות חברת אקוויטל (או כשמה דאז פספורט), יואל, נפטא, אספייד ואוקידוק. מספר רב של עסקאות כושלות שביצעה החברה, כמו גם ירידה חדה בהיקף הגביה של ההלוואות הרבות שהעניקה החברה הביאו אותה למצב כלכלי קשה.
בשנת 1997 הועבר הנכס המרכזי של החברה, השליטה בתאגידי הנפט של קבוצת יואל, לקובי מימון ולמשפחת לבנת. זאת, לאחר שקווי אשראי לא הצליחה להחזיר את ההלוואה שנתנו לה השניים.
החברה נוסדה בשנת 1993 ושלטה לאורך השנים בכ-100 חברות ציבוריות ופרטיות. מנהלי החברה היו יובל רן, נתן שוורץ, אברהם גולדרייך ונתן טורנר.
במהלך שנות פעילותה גייסה החברה מאות מיליוני שקלים ממשקיעים. החברה השקיעה את הכספים שגייסה בכמאה חברות ודיווחה על רווחים גדולים כל שנה. בשנת 1995 התברר שהחברה נקלעה לקשיים והפסידה 66 מיליון שקל מפעילותה בעסקי מימון.
בחודש אוגוסט 1995 רכשה החברה מיוסף (ג'ו) אלמליח את גרעין השליטה בחברת פספורט, אשר החזיק בשרשור גם את חברות ישראמקו, יואל, נפטא ועוד. לאחר שבהתחלה ניסה קובי מימון למנוע מקווי אשראי לרכוש את פספורט מטולדנו באמצעות מאבק משפטי, בחודש נובמבר 1995 הצטרף מימון בעצמו לגרעין השליטה של פספורט ורכש 50% ממניות החברה. בחודש פברואר 1996 הצטרפה לגרעין השליטה של פספורט משפחת לבנת, בעלת השליטה בקבוצת תעבורה.
בחודש אפריל 1997 נמלט יובל רן מישראל להולנד ולאחר מכן לארצות הברית שם התיישב בעיר יוסטון שבטקסס. מיד לאחר בריחתו, החל רן לשמש כמנכ"ל חברת ישראמקו ארצות הברית. כמו כן מכר שתי חברות שהיו בשליטתו למוטי מנשה, ששימש כדירקטור בחברה[1].
בחודש יולי 1997 כשלה החברה בהחזר התשלום הראשון של הלוואה שניתנה לה בחודש ינואר על ידי קובי מימון וקבוצת תעבורה. כתוצאה מכך, קיבלו קובי מימון ומשפחת לבנת את מניותיה של קווי אשראי בתאגידי הנפט.
בשנת 1998 מונה לחברת הבת, קווי אשראי (מרכז), עו"ד ישראל קנטור ככונס נכסים זמני[2]. במאי 2001 מונו עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ' למפרקי החברה[3].
בחודש ינואר 1999 הוצת ארכיון החברה בפתח תקווה.
בשנת 2004 הגישו מפרקי החברה, תביעה נגד שורה של מנהלים ובעלי שליטה בחברה בגין פעולות תרמית והברחת נכסים שבוצעו בחברה. הנתבעים המרכזיים הם יובל רן, קובי מימון, חיים צוף, משפחת לבנת, עופר קרז'נר ובנק דיסקונט (ראו הרחבה בהמשך הערך)[4].
בעלי השליטה בחברת האם "קווי אשראי לישראל שירותים פיננסים בע"מ" החזיקו באמצעותה בשאר חברות הקבוצה, ובהן: קווי אשראי (מרכז), פספורט, ישראמקו, יואל, נפטא, אספייד, אוקידוק, אוקטובה, מדרומיאה, פילסברי ישראל (נילס קוקיס), ניליביט, נביגטור נדל"ן ועוד.
בחודש ספטמבר 2004 הגישו מפרקי החברה, עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ', תביעה נגד שורה של מנהלים, בעלי שליטה ונושאי משרה בחברה. בתביעה נטען כי הנתבעים ביצעו פעולות תרמית והונאה, ופעלו בניגוד עניינים חמור, באופן אשר הביא לריקון קופת החברה ולהברחת נכסיה לטובת שורת בעלי עניין. הנתבעים המרכזיים בתביעה זו הם יובל רן, קובי מימון, חיים צוף, משפחת לבנת, עופר קרז'נר ובנק דיסקונט[5]. המפרקים הצביעו על שורה של פעולות חשודות שהתרחשו בחברה במהלך שנות פעילותה במעורבות גורמים אלו. התביעה הוגשה בגין עסקות סיבוביות שביצעו בעלי השליטה בחברה. לפי הטענה, באמצעות עסקות אלה הועברו שלא כדין מיליוני שקלים מקופת החברה לידיהם הפרטיות של בעלי השליטה, לאחיו של רן יואב, לאחים עודד ורם לוסקי ולעופר קרז'נר.
בשנת 2008 קבע רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב אבי זמיר כי על רובה המכריע של התביעה להידחות לאור טענת התיישנות שהעלו הנתבעים. בשנת 2009 קיבל בית המשפט העליון את ערעור המפרקים והחזיר את התיק לדיון בבית המשפט המחוזי.
בשנת 2010 החליט יובל רן לשתף פעולה עם מפרקי החברה. רן טען שהוא עושה זאת משום שלאחר שתביעת המפרקים נדחתה בשנת 2008, קובי מימון, חיים צוף ומשפחת לבנת, שעד לרגע זה דאגו לכל צרכיו והעבירו לו תשלומים קבועים, החלו להתכחש לו ומשום שברצונו לפתוח דף חדש בחייו.
בשנת 2011 הגיש עו"ד מירון לבית המשפט תביעה נוספת הנסמכת על טענותיו של יובל רן. לפי גרסתו של רן, קווי אשראי ויתרה על החזקותיה בחברת אקוויטל שהייתה בבעלותה, תמורת תשלום שוחד של 6 מיליון דולר למנהלי החברה ממשפחת לבנת ומקובי מימון. בנוסף טען רן כי לבנת ומימון ידעו כי העסקה תוביל לקריסת קווי אשראי וכי הדברים נעשו בכוונת תחילה[6].
התביעה הסתיימה בפשרה לפיה הנתבעים העיקריים בתיק, קובי מימון, חיים צוף, משפחת לבנת ובנק דיסקונט, ישלמו לקופת הפירוק 65 מיליון ש"ח[7].
- אמיר הלמר, אושרה הגשת תביעה נגד בעלי השליטה בקווי אשראי, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2003
- הדס מגן, המפרק: "יובל רן וקובי מימון בזזו עד תום את קופת קווי אשראי", באתר גלובס, 14 בינואר 2010
- אביב לוי, מה מחפש "צייד חברות הבועה" בהזדמנות ישראלית?, באתר גלובס, 23 באוקטובר 2011
- גולן חזני, סוף לפרשת קווי אשראי? נושי החברה הגישו בקשה לכינוס אסיפה לאישור הסדר נושים, באתר כלכליסט, 24 בנובמבר 2011
- מארק שון, מפרק קווי אשראי: אנשי קש של מימון וצוף רכשו אג"חים במיליונים, באתר כלכליסט, 18 ביולי 2012
- החלטת השופט אורנשטיין לגבי הסדר הנושים בקווי אשראי, 25 בספטמבר 2012
- אבי שאולי, "כשהמתנה של גרנט למימון היא על חשבון הנושים, יש בעיה", באתר גלובס, 24 בספטמבר 2012
- שי אספריל, הבלגי על היאכטה והבעלות במאגר תמר, באתר כלכליסט, 9 בינואר 2014
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
