Loading AI tools
סימן פיסוק מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מירכאות[hebrew 1] (” ”
[hebrew 2]; גם: ’ ’
[hebrew 3], ואף „ ”
) הן סימני פיסוק המשמשים לסמן ציטוט, קטע דיבור או פסוקית בתוך טקסט כללי, או למטרות אחרות. מקור השם הוא באחד מטעמי המקרא האשכנזיים – ”מרכא” בשל צורתו של טעם מקרא זה.
יש מגוון של סימנים אחרים שנבחרו בשפות אחרות למילוי התפקיד שממלאות המירכאות בעברית. את המירכאות העבריות התקניות מקלידים על ידי הקשה על מקש altGr (alt ימני) בתוספת מקש ך.
מירכאות | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|
סימני פיסוק | סימני כתב נוספים | |||||
נקודה . |
אמפרסנד (סימן "וגם") & | |||||
המירכאות משמשות לציון ציטוט – מובאה מתוך מקור ספרותי אחר, או מדיבורו הישיר של מישהו. דוגמאות:
חזרזיר פשט את נעליו וגרביו, ערכם בקפדנות על המדף ובחן את המים בבוהן רגלו האחת.
”הם חמים!”
”מה חשבת?”
”לא חשבתי כלום. דודתי -”
”מצפצפים על דודתך!”
מירכאות משמשות גם לציון שמות של ארגונים, יצירות וכדומה (אולם לא לשמות בני אדם). דוגמאות:
שימוש נוסף במירכאות הוא לציון מעבר בתוך המשפט ממשלב לשוני אחד למשלב אחר, אשר לא מתאים לסגנונו של הטקסט אך חיוני להעברת המסר. לדוגמה:
המירכאות הן מסימני הפיסוק שנשאלו לעברית משפות אירופיות. השם ”מירכאות” הוא צורת ריבוי של ”מרכא” – שם המציין את אחד מטעמי המקרא, שצורתו דומה לצורת המירכאות.
המירכאות, כמו כל סימני הפיסוק, חדשות יחסית בשפה העברית ואינן קיימות בספרים העבריים המסורתיים. לטעמי המקרא תפקיד דומה (אך לא זהה) לסימני הפיסוק בימינו. הרביע הוא טעם המקרא הממלא, בין היתר, את תפקיד המירכאות לסימון דיבור ישיר. בקטע שמשמאל (מספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק י"ב) בא רביע (מסומן בצבע) מעל למילה ”ויאמר”.
כללי השימוש במירכאות בעברית של ימינו מבוססים על הכללים הנהוגים בארצות הברית. כללי המירכאות פשוטים יותר מבעבר, בין היתר כנראה בשל הקושי להקליד במחשב את המירכאות התחתונות – כפולות „
או בודדות‚
.
הכללים:
"צריך להיות ברורים בעניין הזה... אנחנו נוטים לפחד מלשון של אמת, מסיבות 'אציליות'. מעדיפים לומר 'הצעירים', במקום..."[2]
”המוזיקה נפסקה,” אמרתי. ”נגמר.”[3]
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.[4]
פסוק זה, בפיסוק מודרני, היה נראה כך:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָאֱלֹהִים, ”הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, ’אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם’; וְאָמְרוּ־לִי ’מַה־שְּׁמוֹ’, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם."
בספרים עבריים ישנים ניתן לראות שימוש שונה במקצת במירכאות, המבוסס על השיטה של השפה הגרמנית או של חלק מהשפות המזרח־אירופאיות, בה המרכא הפותח הוא תחתי, והסוגר – עילי. גם המרכא מטעמי המקרא הוא סימן תחתי (ראו בתמונה לעיל). בנוסף, היה מקובל לשלב הערת ביניים בתוך הציטוט עצמו (בצרפתית נוהגים כך גם כיום).
דוגמה לפיסוק בשיטה זו מובא בתמונה משמאל, והוא גם משוכתב להלן:
„אמנם לא טבעתי במים – חשב בלבבו – אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה”.
לעיתים המרכא התחתי דווקא מסיים את המשפט. במקרה כזה, המשפט היה נכתב כך:
”אמנם לא טבעתי במים – חשב בלבבו – אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה„.
בשיטה הנהוגה היום היה המשפט דלעיל נכתב כך:
”אמנם לא טבעתי במים,” חשב בלבבו, ”אבל עתה אמות ברעב, או אהיה לטרף לחיה רעה.”
ההבחנה בין מירכאות לבין סימני הפיסוק הבודדים (שאינם באים בזוגות) גרש וגרשיים היא:
מקור הגרש והגרשיים הללו הוא מסופרי ומדפיסי התלמוד – שכך נהגו לסמן את ראשי התיבות והקיצורים שהנהיגו בתלמוד, וכיום גם ראשי תיבות וקיצורים ממקורות אחרים.
לעיתים אנשים מסמנים בידיהם סימון של המירכאות (בדרך כלל פעמיים מירכאות כפולות). תנועה זו משמשת כמחווה גופנית המקבילה למירכאות לסימון סרקזם. יש מקרים בהם אנשים מגיבים כך בזלזול לדברי האחרים – בתגובה לדברי אדם הטוען שהוא מאוד משכיל, ניתן לומר ’כן, אתה מאוד ”משכיל”’ עם סימון כזה ויהיה ברור שהכוונה היא שהוא אינו משכיל.
למשל:
במרבית שפות המחשב משתמשים במירכאות על מנת להקיף מחרוזות. השימוש במירכאות משתנה לפי שפת המחשב:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.