התפרצות והתפשטות המונית ומהירה של מחלה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגפה או אפידמיה (מיוונית: אפי (ἐπί) – על, דמוֹס (δῆμος) – עַם; כלומר מגפה הפוגעת בעם) היא התפשטות מהירה של מחלה בקרב אוכלוסייה. על פי רוב, זו התפרצות פתאומית של מחלה זיהומית. המגפות השכיחות ביותר בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 הן מגפות שפעת.
"השפעת הספרדית" בין השנים 1918–1919 גרמה לשיעורי תמותה דרמטיים ברחבי העולם.חלוקת ג'ל חיטוי בפריז במהלך מגפת הקורונה בשנים 2019–2023. המגפה הביאה לצעדים מחמירים באופן יוצא דופן במאמץ למנוע את התפשטותה המהירה של המגפה כולל הטלת תנאי סגר והוראה להישאר בבתים. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה ששליש מהאנושות, שהם 2.6 מיליארד אנשים, הוכנסו לסגר כולל.
מגפה עשויה להיות מקומית או בעלת תפוצה רחבה. מגפה עשויה להיות מוגדרת כפנדמיה (מגפה כלל עולמית) כשהיא בתפוצה רחבה וללא שליטה.
ארגון הבריאות העולמי הגדיר דירוג בעל שישה שלבים[1] שמתארים את תהליך התפשטותו של נגיף האינפלואנזה מכמה מקרי הדבקות אצל בני אדם ועד למגפה. בנוסף לכך הוא הוסיף שתי תקופות נוספות. הנגיף מתחיל לתקוף מספר קטן של חיות שמעבירות את המחלה לבני אדם, ואז מגיעים לשלב שבו הנגיף מתחיל להתפשט מאדם לאדם באופן ישיר ומסתיים כמגפה כאשר הנגיף החדש כבר התפשט בכל רחבי העולם. מחלה אינה מגפה, כיוון שהמגפה נפוצה, גורמת לחולי של אנשים רבים ומתפשטת במהירות. למשל, סרטן גורם למספר גדול של חולים אך לא נחשב למגפה מפני שהמחלה אינה מתפשטת או מדבקת. להלן השלבים:
שלב ראשון – השלב לפני שבו עדיין לא דווח הדבקות של בני אדם על ידי חיות.
שלב שני – דיווח על הדבקות של בני אדם על ידי חיית מחמד או על ידי בעלי חיים בטבע ולכן יש חשש פוטנציאלי להתפרצות מגפה.
שלב שלישי – מחלה שהנגיף שלה עבר בנייה מחדש (Reassortment) ומסוגלת לעבור בין בעלי חיים או בין בעלי חיים לבני אדם, גרמה למקרים מתפשטים או להתפשטויות של המחלה באזורים מסוימים אך עדיין לא הצליחה לעבור בין אדם לאדם ברמה מספיקה כדי לגרום להתפשטות בחברה.
שלב רביעי – העברה של המחלה מבן אדם לבן אדם אחר של מחלה שעברה בנייה מחדשה הנמצאת בבעלי חיים או בבעלי חיים ובבני אדם ברמה שתוכל לגרום להתפשטות מתמשכת בקהילה כבר אומת.
שלב חמישי – אותו נגיף גרם להתפשטות מתמשכת ברמה קהילתית בשתי מדינות או יותר באחד מהאזורים המוגדרים על ידי ארגון הבריאות העולמי.
שלב שישי – בנוסף לקריטריון שהוגדר בשלב 5, אותו נגיף גרם להתפשטות מתמשכת ברמת הקהילה במדינה נוספת אחת לפחות באזור אחר שהוגדר על פי ארגון הבריאות.
תקופת השיא האבוד – שלבי המגפה ברוב המדינות עם סיכויי הישרדות זהים צנחה מתחת לרמות השיא.
התקופה אחרי המגפה – רמות האקטיביות של הנגיף חזרה לרמות הנצפות של הנגיף בזמן הרגיל ברוב המדינות עם סיכויי הישרדות זהים.
ההתגוננות מפני מגפות נעשית ברמת המדינה. למדינה יש מנגנונים לרפואה מונעת, כמו חיסונים, וכן מנגנונים לזיהוי מגפות בשלבי התפרצותן הראשונים כמו סטטיסטיקת דיווחים מהדרג המטפל. המדינה עוסקת גם בהעלאת מודעות הציבור לצורך להתגונן מפני מגפות, וכן חוקרת את מוצאן (חקירה אפידמיולוגית של משרד הבריאות). במקרים מסוימים, היא אף נוקטת בענישה, למשל, כלפי מי שמפיץ מזון מזוהם. מדינות אף מיידעות אחת את השנייה על הסטטיסטיקה הרפואית הקשורה בהתפשטות מחלות עם פוטנציאל גבוה להפוך למגפות.
מגפה של מחלה מידבקת באוכלוסייה אנושית יכולה להיווצר במספר דרכים:
היווצרות גורם מחלה חדש, למשל, היווצרות זן חדש של נגיף כתוצרה מוטציה בזן קיים, משחלוף בין שני זנים קיימים או מהעברה אנטיגנית בין זנים. שחלוף והעברה אנטיגנית בין שני זנים קיימים יכולים להיווצר כשחיות חקלאיות ממינים מגוונים מאוחסנות, כשהן עוד בחיים, בכלובים סמוכים, והן מדביקות זו את זו במחלותיהן, ובהמשך הוא מדביק את האדם.
נגיף מחיות בר עובר לחיות חקלאיות ולאדם, או לאדם ישירות. באותו אופן, נגיף מאוכלוסייה אנושית מבודדת עובר לאוכלוסייה האנושית אחרת. מגפות כאלו מתחוללות, למשל, בעקבות שיפורים בתחבורה, שמאפשרים תנועה של אנשים ושל חיות שהסתגלו לאדם (חיות בית, חולדות וכיוצא בזה) ממקום למקום. הן מתחוללות גם בעקבות הרס בתי הגידול של חיות הבר ודחיקתן אל סביבת האדם.
שינוי תנאים שמאפשר לגורם מחלה, קשה הדבקה, שהייה באוכלוסייה, להפוך לקל הדבקה. לדוגמה, חילופי עונות יכולים להפוך את מחלות החורף לקלות יותר להדבקה. לעומת זאת, נגיף פוליו מדבק במיוחד דווקא בימי שרב חמים במיוחד. מתירנות מינית חדשה או צפיפות אוכלוסין יכולות להיות גם כן שינוי בתנאים.
המגפה היוסטיניאנית – החלה בשנת 541 והיא המקרה המתועד הראשון של מגפת דבר. החלה במצרים והגיעה לקונסטנטינופול. בשיאה גרמה למותם של עשרת אלפים מתושבי העיר מדי יום, ובסך הכול הביאה למות 40% מתושבי העיר.
"המוות השחור", במאה ה-14. מגפת דבר שהחלה באסיה, והגיעה לים התיכון ולמערב אירופה בשנת 1348. במשך שש שנים גרמה למותם של 20 מיליון מבני אירופה, שהם רבע מכלל האוכלוסייה (חצי מהאוכלוסייה במקומות שנפגעו במיוחד).
השפעת הספרדית, בשנים 1918–1919. החלה באוגוסט 1918 בשלושה מוקדים נפרדים: ברסט, בוסטון ופריטאון, והתפשטה בכל העולם. בתוך שישה חודשים גרמה למותם של 25 מיליון איש. על-פי ההערכות, 17 מיליון מתו בהודו, 500,000 בארצות הברית ו-200,000 בבריטניה. המגפה נעלמה 18 חודשים לאחר שהחלה ומעריכים שקטלה 50 עד 100 מיליון איש.
מחלת האבולה שזוהתה לראשונה בזאיר ובסודאן ב-1976, היא מחלה נגיפית שגורמת לדימומים. למחלה עוד אין חיסון נגד הנגיף שגורם לה. כל שנתיים-שלוש בממוצע רואים[דרוש מקור] התפרצות חדשה של המחלה באפריקה. כאשר שיעור הנדבקים נע בין עשרות למאות, ושיעור התמותה עומד על 50%–90%. תקופת הדגירה תהיה לכל היותר 21 יום והמגפה תיגמר אם אחרי שתי תקופות דגירה (42 יום) לא יאובחנו מקרים חדשים.
מגפת האיידס, משנת 1981 ואילך: למגפה תפוצה גלובלית, ובמרבית המדינות אין סימן של ירידה בתפוצה. מעריכים כי נכון ל־2004 למעלה מ-40 מיליון אנשים ברחבי העולם נושאים את נגיף ה-HIV וכ-27 מיליון מתו עד כה ממחלות הקשורות לאיידס. מקורו של נגיף ה-HIV הוא באפריקה, והתפרץ לארצות הברית דרך הוואי בין השנים 1966 ו-1972. איידס נחשב[דרוש מקור] למגפה בעלת אחוז הדבקות גבוה של 25% בדרום ומזרח אפריקה. בשנת 2006 שיעור ההימצאות של נגיף ה-HIV בין נשים בהיריון בדרום אפריקה עמד על 29.1%. העלאת המודעות לגבי יחסי מין בטוחים והדבקויות דרך מגע בדם עזרו בהפחתת קצב ההדבקות במספר מדינות אפריקאיות שמממנות ומעודדות תוכניות חינוך לאומיות. שיעור ההדבקות עולה[דרוש מקור] מחדש באסיה ובאמריקה. מספר המתים מאיידס באפריקה צפוי[דרוש מקור] להגיע ל-90–100 מיליון עד שנת 2025.
בשנת 2003 רופא איטלקי בשם קארלו אורבאני (אנ') (1956–2003) זהה לראשונה תסמונת SARS, תסמונת נשימה קשה ומדבקת, שהוא בעצמו נדבק ונפטר. המחלה נגרמת על ידי נגיף מתת משפחת נגיפי הקורונה שמכונה בשם SARS-CoV. מעשים מהירים שנעשו על ידי ארגוני בריאות לאומיים ובינלאומיים, כמו ארגון הבריאות העולמי, עזרו בהאטת ההדבקות וההעברה של המחלה, ובסופו של דבר שברו את שרשרת ההעברה של המחלה, מה שעזר בהותרתה מקומית בלבד, לפני הפיכתה לפנדמיה. עם זאת, המחלה לא הוכחדה לחלוטין.
מיקרואורגניזמים עמידים לאנטיביוטיקה, יכולים לתרום להתפרצות מחדש של מחלה שנמצאת כרגע תחת שליטה[2]. למשל, מקרי שחפת עמידה לטיפול היעיל הרגיל בשחפת מהווים גורם דאגה גדול למומחים בבריאות. מדי שנה, כמעט חצי מיליון מקרי שחפת חדשים עמידים בפני מספר תרופות (Multidrug-resistant tuberculosis – MDR-TB) מדווחים מסביב לעולם[3]. לסין והודו יש את השיעור הגבוה ביותר של שחפת העמיד בפני תרופות. ארגון הבריאות העולמי (WHO) דיווח על כמעט 50 מיליון איש בכל העולם שנדבקו ב-MDR-TB, כאשר כ-79% מהמקרים מדובר בחסינות לשלוש אנטיביוטיקות או יותר.
ב-1346, הגופות של הלוחמים המונגוליים שמתו ממגפה נזרקו מעל החומות של פאודוסיה. אחרי מצור ממושך, שבמהלכו הצבא המונגולי תחת ג'אני ביג(אנ') סבל ממחלה, בעזרת בליסטראות הם יידו את הגופות של האנשים שנדבקו מעל החומות של העיר כדי להדביק את התושבים הנצורים. היו השערות שהמעשה הזה היה הסיבה להבאת המוות השחור לאירופה והתפשטותו בה[4][5].
האוכלוסייה האינדיאנית נהרסה בגלל המגע עם העולם הישן על ידי המגע עם מחלות פטאליות. לעומת זאת, ישנו רק מסמך אחד של מקרה של מלחמת חיידקים, שמערבת את הקצין הבריטי ג'פרי אמהרסט (Jeffrey Amherst) והקצין השווייצרי-בריטי הקולונל הנרי בוקה (Henry Bouquet), שהתגובה המשותפת שלהם הייתה שימוש ברעיון של מתן שמיכות המזוהמות בחיידקאבעבועות רוח לאינדיאנים כחלק מתאונה הידועה בשם המרד של פונטיאק (Pontiac's Rebellion), שהתרחשה במהלך המצור על פורט פייט (Fort Pitt) בשנת 1763, בתקופה מאוחרת של המלחמה האינדיאנית-צרפתית. לא ברור אם הניסיון שלהם הצליח או לא. אבעבועות רוח אחרי מרד פונטיאק הובילה להידבקות של 400,000–1,500,000 אינדיאנים[6].
במהלך המלחמה הסינית-יפנית (1937–1945), יחידה 731 בצבא הקיסרי היפני ביצעה ניסויים בבני אדם על אלפי אנשים, רובם סינים. הצבא היפני השתמש בסוגים שונים של נשק ביולוגי על חיילים ואזרחים סיניים. פרעושי מגפה, בגדים מזוהמים, אספקה מזוהמת ששמו אותם בתוך טילים. כולרה, אנתרקס ודבר שנגרמו בעקבות מעשים אלו גבו את חייהם של כ-400,000 אזרחים סיניים[7].
במקרא
בספר במדבר (י״ז ו-טו) מסופר שפרצה מגפה בעם בעקבות תלונות לא מוצדקות של העם, שבה נהרגו כ-14 אלף איש. הפתרון היה לפזר קטורת בעם על ידי הכהן.
חטא בעל פעור: בהמשך ספר במדבר (פרק כה) מסופר שבעקבות פיתויין של בנות מואב את בני ישראל לחטוא עמהן בפולחן לבעל פעור, פרצה מגפה בעם שהמיתה 24,000 איש.
המגפה בימי דוד: בספר שמואל ב',פרק כ"ד מסופר שפרצה מגפת דבר בעקבות המפקד שערך דוד בעם. במגפה זו נהרגו 70 אלף איש. המגפה נעצרה בגורן ארונה היבוסי. וכדי לעצור את המגפה דוד הקים באותו מקום מזבח והקריב קורבנות.
בספר שמואל א',פרק ד', הרץ מבשר לעלי על תוצאות המלחמה "ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה פרצה בעם וגם שני בניך מתו חפני ופנחס וארון האלוהים נלקחה". במקרה זה הכוונה היא להרג המוני, מכת מוות.
בספר מלכים ב' (יט לה) מסופר שכאשר סנחריב צר על ירושלים, היה מוות המוני במחנהו. דבר שגרם לו לסגת לארצו מבלי שהצליח לכבוש את ירושלים. על פי המקרא הדבר התרחש בשל התייהרותו של סנחריב על אלוהי ישראל ותפילתו של המלך חזקיה לאל. המוות הפתאומי והמהיר הזה היה ככל הנראה מגפה, אם כי במקרא הוא מיוחס למלאך ה', ולא נאמר כמו במקומות אחרים שמדובר במגפה או בדבר.
בהלכה
בתלמוד נאמר כי הגדרת דבר (מגפה שמתים בה, והיו קובעים בגינה יום תרועה ותענית) אם ישנם בעיר 500 איש ומתו בדבר שלושה מתים במשך שלושה ימים[8].
בתלמוד ובספרי ההלכה ישנה התייחסות לזהירות מיוחדת שנדרשת בזמן התפרצות של מחלה, כך למשל נאמר בתלמוד: "דֶּבֶר בָּעִיר, כַּנֵּס רַגְלֶיךָ"[9], כלומר בעת מגפה הישאר בביתך.
רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר כתב בחיבורו "מגן אברהם"[10]: "כשאבעבועות פורחים בתינוקות ומתים יש לגזור תענית, וכבר חיבר הגאון מוהר"ר משה סליחה על זה[11], ובשל"ה כתב דכל אחד יבריח בניו מן העיר בעת הזאת ואם לא עשו זאת חייבים בנפשם".
.jpg)
מגפות, דף שער בספרייה הלאומית
נועה מנהיים, המוות מתחיל מבפנים, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2013
