Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המגפה היוסטיניאנית (541–544) הייתה ההתפרצות הראשונה בשורה של התפרצויות מגפת הדבר שהתרחשו בשנים 541–750. המגפה היא התפשטות מחלת דבר הבלוטות, הנגרם מהחיידק Yersinia pestis. המגפה הכתה במזרח התיכון, באגן הים התיכון ובאירופה. התפרצות זו נקראת כך על שם הקיסר יוסטיניאנוס, שעל פי ההיסטוריון הרומי פרוקופיוס נדבק בעצמו.
בשנת 2013 הצליח צוות חוקרים לאשר את ההשערות כי הגורם למגפה היוסטיניאנית הוא החיידק Yersinia pestis, שגרם גם למוות השחור כ־600 שנה לאחר מכן[1]. במחקר הוכיחו החוקרים כי אף שזהו אותו חיידק מדובר בענף פילוגנטי אחר, שנכחד.
ההערכה הרווחת היא כי התפרצות המגפה החלה באגן הנילוס, ככל הנראה בחבש או במצרים[2]. אף על פי כן, במחקר שפורסם ב־2017 מצאו חוקרים כי קיים זן דומה, אם כי לא זהה, לזן שגרם למגפה היוסטיניאנית ברכס טיין שאן שבמרכז אסיה, מה שהוביל להשערה כי מקור המגפה במרכז אסיה[3]. עיר הנמל פלוסיום, בקצה המזרחי של דלתת הנילוס, הייתה ככל הנראה מוקד ההפצה העיקרי בתחילת המגפה. מפלוסיום התפשטה המגפה מזרחה, אל ארץ ישראל, סוריה והאימפריה הביזנטית ובעיקר בירתה, קונסטנטינופול, ובו בזמן מערבה, אל חצי האי האפניני, חצי האי האיברי וגאליה דרך נמלי ג'נובה, מרסיי ונרבון. המגפה לא חצתה את המדבר הערבי, ואין תיעוד שמצביע על התפשטותה אל תת־היבשת ההודית או אל עבר הקווקז[4].
המגפה פרצה בממלכה הפרנקית בשנת 543–544. דרך מרסיי היא חדרה לגאליה והתפשטה צפונה לאורך הנהרות רון וסאון עד לגדה המערבית של הריינוס. מספר התפרצויות נוספות התרחשו בגאליה במחצית השנייה של המאה ה־6: בשנים 571, 580–582, 588–591, ו־599–600. בכל המקרים חדרה המגפה לגאליה ככל הנראה דרך נמל מרסיי[5].
התפרצויות נוספות של המגפה המשיכו להתרחש באגן הים התיכון, באירופה ובמזרח התיכון עד שנת 750.
השפעות המגפה שנויות במחלוקת[דרוש מקור: לפי הכתבה מאתר הידען העמדה המקובלת היא המקסימליסטית]. מצד אחד 'הגישה המקסימליסטית' אשר טוענת בין היתר שהמגפה התישה את כוחן של האימפריה הרומית המזרחית והאימפריה הפרסית הסאסנית. ואף שהצלחתו של מוחמד בכיבושיו שהובילה להתפשטות האסלאם במרחב נבעה מחולשתן של האימפריות כתוצאה מהמגפה. ומצד שני ישנה 'הגישה הביקורתית' אשר טוענת שהשפעות המגפה היו מוגבלות[6] וייחודיות לזמן והמרחב.
הגישה המקסימליסטית
על פי גישה זו, למגפת הדבר של יוסטיניאנוס הייתה השפעות הרסניות, במיוחד במובן של אובדן חיי אדם: כ־50% מתוך 30,000,000 תושבי האימפריה[7]. לפיכך הגישה המקסימליסטית מניחה שהמגפה, וכן שינויי אקלים כמו 'עידן הקרח הקטן של העת העתיקה המאוחרת', היו הסיבות העיקריות לכישלונו של יוסטיניאנוס באיחוד האימפריה הרומית המזרחית עם השטחים במערב שהחזיקה בשיא כוחה, ולבסוף לנפילתה הסופית של האימפריה[8].
ההנחה בנוגע לאפקט המקסימלי, שהביא להשפעות דרמטיות שכאלה, משלבת בין האפקטיביות של החיידק והמערכת האימפריאלית. מצד אחד, לאחר תהליך אבולוציוני ארוך שנים, החיידק רכש מאפיינים שהעלו את פוטנציאל הקטלניות שלו, למשל יכולת המעבר בין גופים מארחים[9][10]. מצד שני, המערכת האימפריאלית הציעה מעבר נוח של מפיצי המחלה[11]. בדוגמת רשתות מסחר, למשל הסחר במשי[12]. מפגש זה אפשר את ההתפשטות הנרחבת לצד קטלניות המחלה, ובכך את ממדי ההרס המשוערים על פי הגישה.
הגישה מתבססת בעיקרה על שני סוגי מקורות. ראשית מקורות כתובים, ובמיוחד פרוקופיוס[13] (218). באמצעותם גם משערים את כמות המתים ואת תגובת השלטון למגפה. כך טוענים שהמגפה מהווה נקודת מפנה בשלטונו של יוסטיניאנוס[14], שבד בבד נאלץ להתמודד עם מגוון משברים כגון רעב, שיעורי מס גבוהים ביותר ומשבר בשורות הצבא[12][15][16]. שנית על ממצאי די־אן־איי (214). באמצעות מקורות אלו עוקבים אחר התפשטות המגפה[17].
הגישה הביקורתית
הגישה הביקורתית מבקשת לבחון מחדש את הטענות הנוגעות להשפעות הקיצוניות של המגפה אשר עולות מ'הגישה המקסימליסטית'[18]. הגישה הביקורתית טוענת שהשפעות המגפה לא היו אחידות או חמורות כפי שנטען עד כה, לא מבחינת שיעור המוות ולא מבחינת ההשפעות הגאופוליטיות[18]. כך שלמגפה אמנם הייתה השפעה על אירועים נקודתיים, אך בטווח הארוך השפעה זו הייתה מוגבלת[19], ואינה הובילה בהכרח לשינויים המרכזיים במאה השישית כגון המוות ההמוני, ונפילת האימפריה הרומית המזרחית[20].
הביקורת עולה בין היתר בעקבות טענות שהגישה המקסימליסטית אינה מבוססת היטב במקורות[19], ונשענות על שימוש פופולרי בנרטיב 'הקריסה החברתית' (collapsology) הקיצוני לניתוח אירועים היסטוריים[21]. הביקורת מופנית למשל כלפי הקבלה הישירה של העולה מתוך המקורות הכתובים, בזמן שאינם מתייחסים לשכבות רבות של השפעה ספרותית, רטורית, אידאולוגית ואישית של הכותבים[22], או התעלמות מהיעדרותן של הוכחות נומיסמטיות למשבר בסדר גודל שאותה הגישה מבקרת[23].
לשם כך הגישה מתבססת על חקר היסטוריה סביבתית[24], דיסציפלינה אשר משלבת בתהליך הניתוח ההיסטורי נתונים מדעיים. שילוב זה מאפשר ניתוח מחדש של מקורות כתובים ולא כתובים[18], שימוש במקורות חדשים כמו שימוש במודלים המציגים את ההקשרים בין אירועי אקלים, מקומיים וגלובליים, לפעילות האנושית[25]. יוצא שמחקר ההיסטוריה הסביבתית מוביל לפיתוח מתודולוגיות מחקר חדשות[21]. נוסף על כך הגישה מציעה צעדים כגון שילוב דיסציפלינות, השוואה בין מגפות הדבר השונות, ניתוח מחדש של מקורות וגישות באמצעות כלים טכנולוגיים מודרניים.
גישה זו הייתה מושא לביקורת מרוכזת אשר כללה ערעור הן על מתודולוגית הליבה והן על אופן הטיפול במקורות. צוין שאיש מעולם לא טען שהאימפריה הרומית נפלה בגלל המגפה; האימפריה הרומית המערבית התפוגגה לפני המגפה, בעוד שהאימפריה הרומית המזרחית שרדה, בצורה כזו או אחרת, עד המאה החמש עשרה.
נוסף על כך, הוצגה הצעה שייתכן שהמגפה חדרה למערב אירואסיה דרך יותר מנתיב אחד, כאשר אולי היא פקדה את אנגליה לפני קונסטנטינופול (בהתבסס על גילוי של קורבנות המגפה באתר קבורה האנגלו-סכסוני המוקדם באדיקס היל ליד קיימברידג')[26].
{{cite journal}}: (עזרה)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
