Remove ads
התפתחות הזהות המגדרית או היווצרות הזהות המגדרית היא תהליך התפתחותי באדם.
 ערך זה הוא חלק מסדרת ערכים בנושא זהות מגדרית | |||
| |||
| פורטל להט"ב | |||
בתהליך הנפוץ סטטיסטית, ילד או ילדה יפגינו הלימה בין התחושה המגדרית שלהם לבין מראה גופם או זהות המגדר המיוחסת להם, אך בתהליך נדיר סטטיסטית, חלקם הקטן יחוו אי הלימה וירגישו בנפשם כבני הזוויג ההפוך לכדי נון קונפורמיות מגדרית בילדות ואף דיספוריה מגדרית בילדות[1]. ממצא זה הוליד מחקר שלם על תהליך התפתחות הזהות המגדרית באדם. נפוץ להניח כי התהליך מסתיים בינקות (אין הסכמה חד משמעית מתי בינקות) אך לפי מחקרים שיתוארו בהמשך, לעיתים פיתוח או גיבוש הזהות המגדרית ימשיך לשלבים מאוחרים יותר מן הינקות. גישות שונות הוצגו להתמודדות עם מצבי אי הלימה שונים מסוג זה.
תחומי המחקר העיקריים העוסקים בהתפתחות הזהות המגדרית הם: ביולוגיה התפתחותית החוקרת את התשתית הביולוגית לגיבוש זהות מגדרית ופסיכולוגיה התפתחותית החוקרת את תהליך ההשלמה הפסיכו-חברתי במסגרתו מתגבשת זהות זו.
Remove ads
הגישה הרווחת בקרב פסיכולוגים היא כי התפתחות הזהות המגדרית מושפעת באופן נרחב מגורמים ביו-התפתחותיים וכי מערכים מורכבים של גורמים ביולוגיים ופסיכולוגיים במידות שונות, מביאים לגיבושה הסופי[2]. גישה רווחת זו מבוססת על מידע שהצטבר בעיקר בתחומים גנטיקה ואנדוקרינולוגיה, לפיו במהלך ההיריון יש להורמונים (ובעיקר לאנדרוגנים) השפעות ממיינות על התפתחות המערכת האנדוקרינית והמוח[3]. השפעות אלה מתבטאות הן בשינוי הצירים האנדוקריניים של האדם במהלך חייו, אשר באופן כללי מתבטאים שונה בין זכרים לנקבות[4][5][6], והן בהעלאת או הקטנת הסיכוי לגיבוש זהות מגדרית תואמת.
עד השבוע השביעי לערך של ההריון האנושי, כל עובר הוא נקבי[7], אך באופן כללי, אם סט כרומוזומי המין של אותו אדם הוא זכרי (XY), הגנטיקה תוביל להתפתחות אשכים, ולייצור הורמונים זכריים (אנדרוגניים) כגון טסטוסטרון. הורמונים אלה ישפיעו על התפתחות המוח (ובכלל זה הצירים האנדוקריניים) בעת תהליך הזיכור (ויריליזציה), ובסבירות גבוהה יובילו לגיבוש זהות מגדרית גברית בהמשך החיים[3][8]. תהליך הווירילזציה אינו ליניארי בכל המקרים וייתכנו לו הטיות שונות, גנטיות ושאינן, מכאן שההבדלים בין זכרים לנקבות אינם כבין "שחור ולבן" אלא כבין "שחור אפור ולבן" שכן תיתכן התמיינות רבייתית נקבית, התמיינות רבייתית זכרית, אך ייתכנו גם מגוון צורות של התמיינות מינית אינטרסקסואלית אשר גם התערבות הורמונלית מלאכותית תוכל לגרום להן[9]. ישנם מצבים רבים של אינטרסקסואליות אך אחד המצבים העוזר להבין את ההבדלים בין מצבים כאלה באופן ברור מאוד הוא תסמונת חוסר הרגישות לאנדרוגן בזכרים (מבחינה גנטית)[10] אשר מונעת מהם לגמרי לעבור תהליך זיכור ובכך להתפתח, באופן טבעי ולמעשה, כנקבות (כלומר עם פתח מין נקבי), מחונכות כבנות ומזדהות כנשים אשר הן עצמן ומשפחתן לא יוכלו לדעת שהן למעשה זכרים (מבחינה גנטית בלבד) ללא בדיקה גנטית אשר נערכת בדרך כלל בגיל ההתבגרות בשל היעדר מחזור חודשי בכלל ווסת בפרט וכן היות האשה עם התסמונת עקרה בשל היעדר רחם[10]. רוב בני האדם עם תסמונת זו מזדהים כנשים הטרוסקסואליות אם כי זה לא הכרחי ממצבים אפשריים נדירים של טרנסג'נדריות גם בנשים אלה[11][12][13]. המוזיקאית עדן אטווד למשל (אנ') היא אשה עם תסמונת זו[14].
ייצור מועט או עודף של הורמונים מסיבות גנטיות[hebrew 1] או קבלת הורמונים מלאכותיים (טרטוגניים) אל הסביבה התוך רחמית יכולים לתווך קמעה את ההתמיינות המינית בגרימתם זיכור בנקבות או גריעתו בזכרים[hebrew 2] כך שיטו את ההתפתחות הגופנית בכלל והמוחית בפרט ואלו יכולים להגיע בעיקר מתרופות[15] ומוצרי פארמה אחרים[16][17] (אשר פחות היו זמינים בימי קדם – אז סביר להניח ששוני הורמונלי משמעותי הגיע משוני גנטי גרידא[hebrew 1]).
חוקרים מסוימים כגון הנוירוביולוג דיק שוואב (אנ') טענו כי לא ידועה כל השפעה פסיכולוגית בתר לידתית משמעותית על התפתחות הזהות המגדרית[18] בעוד שאחרים סברו שקיימת השפעה מזערית כזו[19], אך גישה זו נזנחה וכיום מקובל כי יש מקום נרחב יותר במידת מה לגורמים פסיכולוגיים ואף סוציולוגיים שיתוארו בהמשך.
החוקר רוברט סטולר (אנ') נחשב לחלוץ הגישה לפיה מצד אחד ישנה תשתית ביולוגית להתפתחות מוח אנושי עם סיכוי גבוה יותר ללמוד מאפייני מגדר גבריים או נשיים מהסביבה הכוללת, אך מצד שני יש להניח כי אף אדם אינו נולד עם זהות מגדרית מגובשת והרי זו מתגבשת לאחר הלידה תוך למידה מן הסביבה, אשר מכוונת לכיוון מגדרי מסוים מן התשתית הביולוגית[20] וכי הסיבה לכאורה לתפוצה נרחבת יותר של "גברים נשיים" וטרנסג'נדריות בהשוואה ל"נשים גבריות" וטרנסג'נדרים היא היותה של הנקביות "ברירת המחדל (הרבייתית) של הטבע" (Primary Femininity)[21]; לפי גישה זו, מצב בו מתקיימת בחברה אנושית נתונה יותר נשיוּת מגבריוּת (או לחלופין יותר נקביוּת מזכריוּת) הוא מצב טבעי[21].
Remove ads
בהשפעת השוני המבני בין אזורים מוחיים המשפיעים על גיבוש הזהות המגדרית בזכרים ונקבות[3] מתגבשת זהות המגדר בתהליך פסיכו-חברתי מורכב; לא ברור עד כמה התשתית הנוירוביולוגית לגיבוש זהות מגדרית מאבדת מכוחה בשל חוויות חיים אפשריות עוד בגילאי הינקות, אשר אולי יתווכו ממקום פסיכו-חברתי את גיבוש זהות המגדר אשר תואר לא אחת בספרות כ"תהליך כמו-הטבעתי"[22].
בדרך כלל, מיד עם הלידה מיוחסת לאדם זהות מגדרית בהתאם לזוויגו לכאורה על ידי הוריו וצוות מיילד בעת הלידה במסגרת אירוע הייעוד המגדרי (בפשטות, ההכרזה "זה בן" או "זו בת") אך במקרים יוצאים מן הכלל של תינוקות אינטרסקסואליים לכאורה, לא תמיד הייעוד המגדרי אפשרי כבר בחדר הלידה בשל היות איברי המין לא ברורים או שהתינוק נולד עם איברי מין של שני המינים (ראו הרמאפרודיט); ההתייחסות אל התינוק כאל "בן" או "בת" היא הבסיס לגיבושו את זהותו המגדרית בתהליך ההשלמה הפסיכו-חברתי לכך.
מחקרים על מודעות מגדרית בתינוקות מגלים כי למידה ראשונית על הבדלים הכלליים בין המינים או לחלופין הקבוצות המגדריות עשויה להתרחש כבר בגיל 5–7 חודשים[23][24] וישנם גם ממצאים מעורבים לגבי גיל 4 חודשים[25][26].
יש שהציעו כי לעיתים גיבוש התחושה המגדרית (עם או בלי הלימה נפשית-גופנית) ימשיך לשלבים מאוחרים יותר:
לפי פסיכולוגים מסוימים, שלב 4 של המודל הפסיכו-התפתחותי של הפסיכולוג אריק אריקסון ("גיבוש זהות מול בלבול תפקידים" הנע בין גיל 12 לגיל 18) עשוי להיות קשור בהתנסות מגדרית והתנהגות מגוונת מגדרית עד לכדי "בלבול מגדרי"[27][28] ובהנחה והתאוריה מספיק מדויקת, קשה להעריך עד כמה התנסות כזו יכולה להשפיע על התפתחות התחושה המגדרית במתבגרים מסוימים[28]. בספרם השנוי במחלוקת בו דווח מקרהו הטראגי של דייוויד ריימר כהצלחה הציגו הפסיכולוג השנוי במחלוקת ג'ון מאני והפסיכולוגית אנקה ארהרדט גישה דומה על בלבול מגדרי בגיל ההתבגרות[29]. מכיוון שבתקופה בה פרסם אריקסון את ממצאיו (שנות ה-50) שונות מגדרית הייתה נדירה וכמעט ולא היו טרנסג'נדרים (אנשים שעברו שינוי גופני בעקבות דיספוריה מגדרית) בנמצא, הרי שפסיכולוגים מתייחסים לרעיון בלבול הזהויות כטריגר לשונות מגדרית ולטרנסג'נדריות – בזהירות[30][28].
לפי שארלוט טייט, ניתן לראות את התפתחות הזהות המגדרית כתהליך הנמשך לאורך החיים – כחלק מהתפתחות האישיות[31] ואצל מיעוט מן האנשים היווצרות התחושה המגדרית עשויה להימשך עד הזקנה כמו במקרים של חרטה על שינוי גופני בעקבות דיספוריה מגדרית[32] (אשר נבדלת מהפסקה זמנית של תהליך השינוי מסיבות פרקטיות)[33]. כמו כן, במיעוט מן התרבויות והחברות יש יותר משני מגדרים מובחנים (שלושה, ארבעה או אף חמישה מגדרים) וייתכן שאדם ייאמץ זהות מגדר מיוחדת כזו בבגרותו (לאו דווקא עם כמיהה לטרנסג'נדריות). כך למשל במדינת עומאן ("ח'נית'")[34], הודו ("היג'רה")[34], האי סמואה ("פֿאפֿאפֿיני" (אנ'))[34], תאילנד ("ליידי בוי" או "קתואי"), ותרבות הבוגי (אנ') באינדונזיה, בה ישנן 5 זהויות מגדר (החמישית היא "ביסו")[34].
יש אנשים הטוענים כי יש להם שניים, שלושה, או יותר מגדרים (ראו למשל ביג'נדר או טריג'נדר וכו'). המונח ביג'נדר נפוץ אך אין לו הגדרה אחידה והוא יכול לתאר תופעות שונות במקצת (כולל ג'נדרקוויריות או התנהגות מגוונת מגדרית[35]). לא נפוץ לראות בכך צורה של דיסוציאציה שכן האדם מודע למצביות המגדרית המתחלפת שלו. לפי מחקר חלוצי בתחום, ניתן להסביר תופעה זו כביטוי מיוחד של אינטרסקסואליות[36].
הגבלות אתיות על חקר התהליך
בעבר עלתה השאלה, האם גיבוש התחושה או הזהות המגדרית הוא תהליך "מולד או נרכש" (שאלה שננטשה בקרב כלל המדענים) ובמסגרתה גם עלתה השאלה אם ילד או ילדה שיחונכו לתחושה או זהות מגדר "הפוכה", יזדהו עימה וירגישו נוח בה; מכיוון שהניסיון לחנך ילדים להיות בעלי מגדר שונה מזה המתאים למינם הביולוגי באופן סטטיסטי-מובהק ותרבותי-חברתי נחשב ללא אתי (בין היתר, מכיוון שהילדים אינם יכולים לתת הסכמה מדעת בגיל ההסכמה), הרי שלא בוצעו מחקרים שיבדקו במישרין בתנאים שונים אם סוציאליזציה מכוונת משחקת תפקיד משמעותי בהתפתחות התחושה (תפישה שספגה הפרכות רבות כפי שהודגם במחקר על תשתית ביולוגית לתחושת המגדר)[2][3].
ישנם כמה אנשים אשר איבר מינם הושחת לחלוטין בתאונות שונות עוד כשהיו תינוקות וניסו לחנכם כבנות עוד מינקותם. מקרה בולט כזה הוא מקרהו הטראגי של דייוויד ריימר. הביולוג מילטון דיאמונד (Milton Diamond) טען שמקרה דייוויד ריימר ומקרים דומים מלמדים כי ההשפעה הביולוגית על גיבוש תחושת המגדר היא עצומה וגם אם קיימת השפעה פסיכו-חברתית היא מתונה או מזערית וממילא לא תאוחר מן הינקות[37] והביע צער על שנכפו על אנשים כאלה תהליכי "תיקון מין" שלדעתו אינם אפקטיביים והרסניים[38]; במקרה של ריימר ובמספר מקרים של אנשים שנולדו אינטרסקסים, התינוקות שעברו ניתוחי תיקון מין לקו במשך חייהם בדיכאון, הידרדרו לסמים, פיתחו נטיות אובדניות ואף התאבדו בעצמם[39]. כמו כן, אין זה סביר שתחושה מגדרית קבועה תשתנה באופן עיקרי על ידי סוציאליזציה[37][3], תהליך שבכל הנוגע לשינוי התפתחות טבעית סבירה של מגדר נחשב לניסיוני ומסוכן[40][41]. יצוין כי כיום המגמה בקרב רופאים היא להימנע ככל הניתן מניתוחי תינוקות אינטרסקסואלים או תינוקות עם מצב כמו של דייוויד ריימר ומצבים דומים[42] הן בשל ידע מחקרי על תוצאותיהם ההרסניות בחלק ניכר מן המקרים[43], הן בשל הוספת טיפולים חדשים פולשניים פחות ושיפור של טיפולים חלופיים (כמו טיפולים הורמונליים ותרופתיים חדשים מתוקף התפתחות הטכנולוגיה) והן בשל קבלה רבה יותר של שונות מינית ומגדרית בעולם בכלל ובמערב בפרט[44].
בעוד שמחקר התערבותי ישיר כפי שתואר בפסקה הקודמת אינו מותר מתקנות אתיקה מחמירות, מן המאה ה-20 הצטבר מעט ידע מדעי על תהליך זה, המתבסס למשל על ניתוח התנהגות בסביבה טבעית-למחצה (כמו תינוקיות וגני ילדים), מחקרי אורך ועוד.
השערות פסיכולוגיות שנזנחו
כבר משחר הפסיכולוגיה עלו רעיונות ותאוריות שונות על התפתחות התחושה המגדרית ובפרט כאלה שניסו להסביר מדוע מתרחשים המצבים שאנו מכנים כיום "נון קונפורמיות מגדרית בילדות" אשר קשורים בשיעורים גבוהים יותר להומוסקסואליות בחיים הבוגרים. הגישה הכוללת של התאוריות הראשוניות נטתה להתעלמות מגורמים ביולוגיים והדגישו את מושג ה"הזדהות הפסיכולוגית" אך כפי שהוסבר אין מדובר בגישה המקובלת בקרב חוקרים כיום.
בין התאוריות שהתעלמו מגורמים ביולוגיים ונזנחו על ידי רוב החוקרים:
1. השערת האם השתלטנית של פרויד[45]: הפסיכואנליטיקן זיגמונד פרויד הציע כי אם דומיננטית או מגוננת מדי מעלה הסיכוי לגיבוש תחושה מגדרית נשית ולהומוסקסואליות בעתיד אצל צאצא זכרי[45]. השערה זו לא זכתה לכל תמך אמפירי ואף זכתה להפרכות רבות ומוסכם כיום בקרב כלל החוקרים כי אין בה ממש – הן במחקר על התפתחות תחושת המגדר והן במחקר על התפתחות הנטייה המינית[45].
2. השערת היעדר הדמות האבהית (פסיכולוגים שונים)[46][47]: לפי השערה זו, דמות אב דומיננטית דיה בשנה וחצי (או 3 השנים הראשונות) לחיים נדרשת להתפתחות מגדרית תקינה. ההשערה זכתה לתמך מעורב אך נזנחה מאוחר יותר ספציפית בהקשר של תחושה מגדרית בעקבות מחקרים על משפחות חד הוריות (בעיקר על בנים לאימהות חד-הוריות) וכן ממחקרים על הורות להט"בית (של זוג נשים הומוסקסואליות); מגוון מחקרים מראים כי דמות אבהית איננה קשורה באופן מובהק לתחושה עצמה אך ישנה תמיכה מחקרית קמעה בטענה שהיא משפיעה על שכיחותן של תכונות התנהגות הטיפוסיות למגדר הגברי הן בבנות והן בבנים (אם כי קשה להבדיל בין תכונת התנהגות כללית לתכונת התנהגות מגדרית).
באחד המחקרים נמצא כי כלל הגברים שגודלו על ידי אם חד הורית או שתי אימהות במסגרת הורות להט"בית הם בעלי זהות מגדרית גברית ורובם (בהתפלגות דומה לשאר האוכלוסייה) הטרוסקסואליים[48]. החוקרים דיווחו שבקבוצת הילדים להורות-יחידות (בהשוואה לקבוצת הילידים של זוג הורות) הייתה שכיחות מעט גבוהה יותר של בעיות פסיכיאטריות (הקשורות לכאורה להיעדר הורה נוסף ולקשיים של גידול ילד לבד). אם כי החוקרים Stacey ו Biblarz שאישרו את הממצא ספציפית לגבי הורות להט"בית, הציעו שאין הכרח להסיק התפלגות דומה לחלוטין[49]. סך ממצאים אלה תואמים במידת מה את השקפתה של הפסיכולוגית אלנור מקובי לפיה הסביבה הכוללת (ובמידה רבה קבוצת השווים) היא זו שמשפיעה על התפתחות המגדר באופן כללי (אך גם כאן, לאו דווקא על תחושה מגדרית כשלעצמה)[50].
3. השערת הטריאדה של ניקולוסי[51][52]: הפסיכולוג ג'וזף ניקולוסי סיניור הציע תאוריה פסיכואנליטית, לפיה יחס בין אם שתלטנית מדי לבין אב רכרוכי מדי יכול לגרום להזדהות מגדרית עם האם ומכאן לגיבוש תחושה מגדרית נשית (או גברית, בבנות, במקרה ההפוך) ולהומוסקסואליות בהמשך החיים הבוגרים; השערה זו, אותה הציג בספריו והרצאותיו השונות, לא הוכחה אמפירית.
Remove ads
רוב החוקרים מסכימים כי התפתחות התחושה או הזהות המגדרית קשורה במידה רבה בהתפתחות הנטייה המינית.
ספרות מחקרית ענפה מראה שנון קונפורמיות מגדרית בילדות היא משתנה מנבא חזק להומוסקסואליות ולטרנסג'נדריות בהמשך החיים[53][54] אם כי אין ספק כי משתנה זה אינו מוחלט (כלומר אינו מנבא הומוסקסואליות ובוודאי לא טרנסג'נדריות ב-100% מהמקרים)[55]; ילדים נון קונפורמיים מגדרית שיחוו דעיכה טבעית של נון קונפורמיות מגדרית בילדות (desistance) סביר פחות שיהיו טרנסג'נדרים אך כן סביר שיבטאו הומוסקסואליות או ביסקסואליות בבגרותם[דרוש מקור]. כבר בשנות ה-70 מצא ריצ'רד גרין קשרים סטטיסטיים מובהקים בין נון קונפורמיות מגדרית בילדות (עם או ללא דעיכה טבעית של נון קונפורמיות מגדרית בילדות) לבין הומוסקסואליות בחיים הבוגרים[53].
חלק ניכר ממלכות הדראג למשל (אשר לפי דעה רווחת רובם גברים הומוסקסואלים או ביסקסואלים[56][57]) מדווחים לעיתים כי ביצוע הדראג מהווה עבורם דרך לבטא את עצמם מגדרית, כלומר את דמות הדראג שלהם[57] או לחלופין, להחצין נשיות מודחקת הקיימת עמוק בתוכם. לפי אחד המחקרים, מדובר בשיטת סימון (signaling) המקנה מעין ייחודיות או הגנה בתוך הקהילה ההומוסקסואלית[57]. עם זאת, ייתכן גם מניע בידורי לתופעה זו וכן ישנן אף נשים שהן ככלל סטרייטיות או ביסקסואליות המופיעות כמעין מלכת דראג בעצמן, תופעה הנקראת בשמות "נאו דראג" או "פואו קווין" (neo drag/faux queen)[56][58]. לפי הנאו-דראג ויקטוריה סין (Victoria Sin) למידתה על תאוריה קווירית הביאה אותה למסקנה שזהויות מגדריות הן רעיונות מובנים ועשיית דראג היא סוג של "ליצנות מגדרית" שמטרתה פרודיה על תפישות מגדריות נפוצות[58]; הסבר אחר סיפקה הנאו דראג לולו ברו (Lolo Brow) לפיו מצד אחד היא אוהבת לאתגר תפישות מגדריות על ידי קומדיה אך מצד שני וללא קשר לכך מניע נוסף שלה לניאודראגיסטיות הוא דרך להתמודד עם מעין אינדוקטרינציה מגדרית שעברה כשחונכה לנשיות מוחצנת כילדה וכן הרגשתה שעל ידי ניאודראגיסטיות היא מבטאת גרסה מוגברת ודומיננטית יותר של עצמה (hyperversion)[58].
קיימים מקרים בהם אין כל קשר בין זהות מגדרית לבין נטייה מינית הומוסקסואלית או ביסקסואלית וייתכנו הסברים נוספים משוערים לשיעורים מעט שונים של נטיות מיניות באוכלוסיות השונות[59][60][61].
Remove ads
- ייצור עודף או מועט של הורמונים באופן טבעי עשוי להיגרם הן מתסמונות אנאפלואידיות כגון תסמונת קליינפלטר והן מתסמונות נון-אנאפלואידיות כגון תסמונת אדרנוגניטלית (Adrenogenital syndrome), תסמונת עודף ארומטאז (Aromatase excess syndrome), תסמונות אי רגישות לאנדרוגן (Androgen Insensitivity Syndrome ובקצרה AIS) לסוגיהן כגון PAIS ו CAIS, ועוד. להרחבה ראו אינטרסקס.
- Anti-androgenic effect / Feminizing effect
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads